אור ברסלב
דבש תמר - א (תורה) חומש במדבר › בהעלותך

דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים

חומש במדבר · בהעלותך

נשא

(ח' ג') רש"י ד"ה ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שנה עכ"ל לכאורה מוקשה מה שבח יש בזה שלא שנה מה מני יהלוך בזה ואיזו הנאה וטובה היה מקבל כאשר ישנה ומה לו לשנות ויש לומר כי לפי פשטות הקרא פני המנורה יקרא אותו צד אשר פונה לשלחן אשר יאירו על השלחן ואחור יקרא הצד השני ע"כ כאן כיון דכתיב אל מול פני המנורה משמע שיהיה הפתילות פונים לשלחן להאיר על המערכה וכן פי' הרשב"ם וכן מנהג אנשים לנטות הנרות לצד השלחן ואהרן היה קשיש ממשה והיה יכול לחשוב שמשה טעה בודאי בדברי השי"ת ויעשה כמנהג העולם ויטה הנרות להשלחן ע"כ הקרא מעיד עליו ומשבח אותו בזה שידע ערכו וערך משה שגדול משה ממנו בנבואה ולא הרהר אחריו ועשה כדבריו בשם השם גם נ"ל שגם בפשטות רחוק מעט פי' הרשב"ם כי אלו כן היה לקרא לומר אל פני המנורה יאירו היה שפיר נכון פי' הרשב"ם אבל כיון דכתיב אל מול פני המנורה משמעו מול הרואה את פני:

שם י"ז ברש"י ד"ה לקחתי אותם לי צ"ל הקדשתי אותם לי:

(י' ב') רש"י ד"ה עשה לך אתה עושה ומשתמש בהם ולא אחר נ"ב מדכתיב תרתי לך עשה לך והיו לך דרשו חז"ל דוקא משה היה משתמש בהם אבל לדורות למסע ולמקרא העדה לא השתמשו כלל החצוצרות אך למלחמה ולקרבנות היו משתמשים בחצוצרות אבל עשו חדשים ולא השתמשו בשל משה כלל:

בעה"ט שם לך ש"י אותיות שלך כצ"ל:

שם ח' ובני אהרן הכהנים כו' והיו לכם לחקת עולם לדרותיכם קאי למטה על מלחמה ועל קרבנות יהיה לדורות ג"כ חצוצרות אבל להקהיל ולמסע היה לדורו של משה לבד:

שם י' רש"י אני ה' אלהיכם מכאן למדנו כו' ותקעתם הרי שופרות לזכרון הרי זכרונות אני ה' א' זו מלכיות נ"ב הכא כתיב שופרות זכרונות מלכיות ואנחנו מהפכים הסדר כאמור על סדר המועדות (ויקרא כ"ג) אני ה' א' מלכיות בחודש השביעי באחד לחודש וגו' זכרון זכרונות תרועה שופרות הרי מלכיות זכרונות שופרות (ר"ה ל"ב) תניא רבי אומר:

שם י"ב ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני פי' ב"י הלכו לאטם למסעיהם לשון רבים כי לא הלכו בנשימה אחת כמו שהלך הענן כמו שכתוב בעשרים בחודש נעלה הענן וישכן הענן במדבר פארן וב"י לא הלכו בעקבותיו אך התעכבו עצמן בתבערה ובקברות התאוה ועשו שם אשר לא יעשה ואחר כך כתיב נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות ושם היה מעשה מרים והמתינו כל העדה עד שקיבלה הנזיפה והותרה לבא בתוך המחנה ואז כתיב בסוף הסדר ומחצרות נסעו ויחנו במדבר פארן והלואי לא עזבו ב"י את הענן אלא היו כולם רצים אחריו אחר שליחו של השי"ת לא חטאו בתבערה וב"ה ואו"מ לא חטאו בחצרות לא היה להם שום עיכוב אנחנו מלאי עון והקב"ה מלא רחמים והמתין עננו עלינו עד בואנו פארנה לחון שם:

י"ז בעה"ט ויסע דגל כו' היו עצמותיו מתגלגלים בארון כצ"ל:

שם כ"ה רש"י ד"ה מאסף לכל המחנות תלמוד ירושלמי כן היה נוסע אחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו אית מאן דאמר כתיבה היו מהלכין ומפיק לה מן (ב' י"ז) כאשר יחנו כן יסעו ואית דאמרי כקורה היו מהלכין ומפיק לה מן מאסף לכל המחנות עכ"ל והנה למ"ד כתיבה היו מהלכין מן כאשר יחנו כן יסעו וכמו שהיו חונים דגל יהודה במזרח דגל ראובן בדרום דגל אפרים במערב ודגל דן בצפון כמפורש שם כן נסעו תמיד כל דגל ברוח שלו ובנסעם ממצרים נסעו פניהם למזרח נסע דגל יהודה לפניהם דגל ראובן מימין דגל אפרים לאתריהם במערב דגל דן משמאלם כן נסעו עד מדבר מואב וממדבר מואב נסעו פניהם לצפון כ"כ כל דגל שמר מקום חניתו והיה אז דגל דן לפניהם דגל יהודה לימין דגל ראובן מאחריהם דגל אפרים לשמאלם כן נסעו עד ערבות מואב בערבות מואב שמו פניהם לעבור את הירדן והיו פניהם למערב כ"כ לא שינו הדגלים מקומם כי אחת נאמר כאשר יחנו כן יסעו נמצא הולכים אז דגל אפרים לפניהם שבטו של יהושע המכניס את ישראל מערבות מואב לא"י דגל דן לימין דגל יהודה מאחריהם דגל ראובן משמאל כן הלכו עד יריחו נמצא כל הדרך ממצרים עד יריחו לא הלכו מעולם דגל דן מאחריהם א"כ מה שנאמר אצל דגל דן (ב' ל"א) לאחרונה יסעו פי' בכל פעם שנסעו ישראל ממקום חניתן נסעו כל הדגלים טרם שנסעו דגל דן ודגל דן המתין עדי נסעו השלשה דגלים אז היה שבט דן מאסף החפצים שנאבדו ונשכחו מהשלשה דגלים ונסעו עד שהשיגו את הדגלים הראשונים והלכו על מקומם רוח חניתן בצפון והשיבו להשלשה דגלים הראשונים כל מה ששכחו ואבדו בעת נסעם ממקומם וכל מה שאבדו בדרך מהלכם וזהו פי' מאסף לכל המחנות למ"ד כתיבה היו מהלכין ולמ"ד כקורה היו מהלכין פי' לאחרונה יסעו כפשוטו הן ממקום חנייתן הן בכל הדרך הלך דגל דן לאחרונה וכן מאסף לכל המחנות כפשוטו הן ממקום חנייתן הן בכל הדרך מה שאבדו כל המחנות הקודמים להם החזירו הם ומה שנאמר כאשר יחנו כן יסעו פי' ממקום חנייתן לא יקדימו דגל את דגל הקודם לו רק כפי שחושב חנייתן הקודם קודם יסעו וכאשר חנה דגל יהודה במזרח יסע קדמה ואחריו החונה בימין דגל אפרים אחריהם כי שכנם המה דגל השמאלי לאחרונה כן נ"ל לפרש הפסוקים לכל מ"ד כדעתו בעזרת חונן לאדם דעת:

שם ל"ב ברש"י סה"ד ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים נ"ב תרגומו שם מן קרתא יריחו:

שם ל"ד בעה"ט עשה נונין הפוכין שרצה להעביר השבטים שאותיותיהן נ' מיד (כפרש"י) והם עברו את הירדן שהוא רוחב נ' אלא שחטאם גרם כצ"ל כי באשר לשונו הוא הדבר קשה כי עתה בדרומה של א"י ורצה להכניס את ישראל שם ולא היו רואים את עבר הירדן מזרחה ומפני חטאם היו עוברים את הירדן בא"ד לא הייתי יודע אם לפני נו"ן פרשיות לפניה אם לאחר נ' פרשיות לאחריה לכך עשאום הפוכין כו' כצ"ל:

(י"א ב') ת"א וצוח עמא על משה. נ"ב טוב להוסיף שתי תיבות שבת"י דיבעי עליהון:

שם ד' בעה"ט ד"ה מי יאכלנו בשר הם היו סבורין לעבור הגבול מיד כצ"ל וכו' כי היו אז בדרומה של א"י ושם אין ירדן ועדיין אף לא חלם להם שיהיו צריכים לעבור הירדן:

שם ה' זכרנו את הדגה אשר נאכל וגו' אשר אכלנו מיבעיא ליה אלא הכי פירושו אשר נאכל אשר היינו אוכלים עוד עד היום אם לא הוצאנו:

שם ד"ה הקשאים הם כו' סה"ד ותרגומן ית בוציניא וכו' כצ"ל:

שם ח' רש"י ד"ה וטחנו ברחים וגו' לא ירד ברחים ולא במדוכה ולא בקדירה אלא וכו' כצ"ל הסדר כדכתיב:

שם ט"ו רש"י ד"ה ואל אראה ברעתי ברעתם היה לו לכתוב נ"ב בפשטות יש לומר כי בצרתם לו צר ורעתם רעתו:

שם י"א כו' וישארו שני אנשים רש"י מאותן שנבחרו אמרו אין אנו כדאין לגדולה זו נ"ב זהו דעת ר"ש שהטמינו עצמם כי אמרו אין אנו כו' ונראה כי לר"ש לא נאספו רק שבעים איש ולא היה קלפי כלל ולת"ק נאספו ע"ב ועלה ביד או"מ שנים חלק ובגמ' (סנהדרין י"ז) פרש"י לת"ק נבחרו ולא הלכו ליטול פתקיהן ונשארו פתקיהן אשר זקן עליהם והשנים חלקים עלו ביד שנים אחרים ונראה שרש"י מפרש כאן כת"ק ולא כתב שהטמינו עצמן אלא שבשעת קלפי לא רצו לקבל פתקיהן כי אמרו וכו':

שם ל"ב ויקם העם וגו' וישטחו להם שטוח סביבות המחנה קשה להבין אם קאי על העם וישטחו להם השלו ראשית איך יכולין לשטוח שלו הלא יגוזו חיש ויעופו ואשר הרגו אותם אין בקרא שנית הלא המחנה שנים עשר מיל היינו כל דגל ארכו שנים עשר מיל ורחבו ארבע מיל ובאמצע מחנה לויה וכהונה ארבע מיל והדגל שכנגדו גם כן רחבו ארבע מיל ולמה שטחו אותם סביבות המחנה אשר החונה ואהלו סמוך למחנה לויה כשירצה להביא מהשלו לביתו צריך לילך ארבע מיל היה להם ליקח לאהלם ולשטוח אותם כל אחד סביב לאהלו גם להם לא שייך היה לומר וישטחו אותם שטוח ע"כ אומר לי לבי שכן עשו לקחו אותם איש לאהלו ומה עשו עמהם לא כתיב והאי וישטחו להם שטוח קאי על ויקם העם וישטחו להם (את עצמם) שטוח סביבות המחנה במקום נטילת השליו וכן הוא כונת רש"י ז"ל במה שכתב וישטחו עשו אותן (את עצמן) משטיחין משטיחין:

(י"ב י') בתרגום אונקלוס והא מרים חורא כתלגא ברור ט"ס וצ"ל והא מרים סגירת והוא תרגום של מצרעת ואח"כ מתרגם תיבת כשלג אשר אינו מובן האם שלג מצורע שיאמר אשר מרים היתה מצרעת כמו שלג ע"כ מפרש התרגום שהצרעת היה לבן כשלג והוא בהרת הגרוע מכל צרעת ובשמות ד' ו' כמו כן מפרש אונקלוס והא ידה חורא כתלגא וצ"ל נמי סגירתא חורא כתלגא ובת"י מפורש שם והא ידיה סגירתא מחוורא היא כתלגא ונראה בעליל כי כן צ"ל כ"כ בתרגום אונקלוס הכא והתם ושם פרש"י ז"ל כ"כ וז"ל דרך צרעת להיות לבנה כי אם בהרת לבנה היא:

שם י"ג רש"י ד"ה לאמר מה ת"ל אמר לו השיבני כו' כיוצא בו וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו' כצ"ל מה ת"ל לאמר השיבני אם גאלם אתה אם לאו עד שהשיבו עתה תראה נ"ב וידבר משה הוא פסוק י"ב שם עתה תראה שם פסוק א' וגדולה התמיה התשובה קודם להשאלה אבל הגר"א בהגהותיו על הספרי מגיה שהשיבו הקב"ה והוצאתי את צבאותי את עמי את ישראל (שמות ז' ז') וע"ש ברש"י ו' ל' ונכון:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (תורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה