אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) מהרש"א והחונים עליו › מסכת פסחים

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

מהרש"א והחונים עליו · מסכת פסחים

מסכת עירובין

פרק ראשון

דף ד תוס' ד"ה אבא קיים א"ל כו' מהרש"א אלא לגירסת ר"ח ולפירושו לא הוה אצטריך ליה לפרש דהוה בר אחוה כו' נ"ב ע' מ"ק כי תוס' ד"ה אייבו קיים שמתרץ שאף לגי' ר"ח ופירושו אצטריך ליה דהוה בר אחוה וכו' דלא לימא ליה צא ובשר לקרובים כמו שהשיבו לר"י חקוקאה צא ובשר לסוסים ולחמורים:

שם אבל לגי' הספרים שהיא גירסת רש"י נ"ב וכבר כתבתי בגמ' אשר גם גירסתם אינם שוים רש"י גורס אייבו וגי' הספרים שמביא תוס' אבא ופירושו שר' חייא שאל על אביו שלו ואייבו לא היה אביו של ר' חייא אלא אביו של רב ולומר שהספרים מפרשים אייבו כמו אבי הוא זר מאד הגם שאימא כמו אמי שמפרשי הספרים כ"כ זר אבל אייבו כמו אבי רחוק וזר מאד מאד ע"כ לא יכול להיות שגירסת הספרים אייבו אלא גירסתם אבא:

דף ו ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה ודעתיה עלויה כו' אלא דממילא משתמע כו' נ"ב ולענ"ד לא משתמע כלל כי לשורפה שילך לאיבוד מיד מכל וכל חס עלה אבל ליטלה ולהפקירה ברעות נפשיה יבטלה ויפקירה ושכירו ולקיטו נכרי יעבור עליו ויחטפה ובעודה בכפו יבלענה:

בד"ה משש שעות ולמעלה כו' וה"ה דמשמעתין גופא איכא לאוכוחי הכי מהא דאמר ר"א דחמץ כו' נ"ב קוטן השגתי לא ידמו דבריו הלא דברי תוס' קאי על משש שעות ולמעלה דאמר רב גידל אמר ר' חייא בדף ז' ושפיר אין הכי נמי שקאי דברי תוס' באמרם דע"כ הא דאמר לעיל היינו ר' אליעזר:

דה ה מהרש"א ד"ה מטה החולקת דלא משמע לי' כו' כך הגיה מהרש"ל נ"ב לפנינו ליתא במהרש"ל אלא במהר"מ:

דה מהרש"א תוס' ד"ה על ובדק כו' דלר"מ לא סגי בבדיקה כיון דלא אשכח כצ"ל נ"ב כמו בתוס':

ד"ה חולין כו' אלא דמחלל המנה על פרוטות מתחלה ומה שכתבו בחנם כו' כצ"ל:

ע"ב בד"ה ואם לא בדק כו' דשמא ימצא פרורין ע"י בדיקה ויאכלנו אין לנו לחוש אלא לשמא כו' כצ"ל:

דף יב ע"ב רש"ל רש"י ד"ה ומשני כו' אלא יכול לומר סוף ג' אמרתי ובשעה ו' היה המעשה כו' נ"ב שברתי ראשי ולא אוכל לבוא על כוונתו הלא דברי רש"י אלו אליבא דר' מאיר המה ואפי' אמר סוף ג' ובשעה ו' היה המעשה יש ביניהן יותר משתי שעות ולר"מ אין אדם טועה בזה:

דף יג ע"א שם תוס' ד"ה מאי לאו כו' כסיתא כצ"ל ונ"ב ע' רש"י שם:

דף ין ע"ב מהרש"א ד"ה גמרא והא ר' שמעון דאמר טומאת משקין דאורייתא כו' כו' לכאורה לא הוה צריך להך ברייתא דלעיל דאמר טומאת משקין דאורייתא כו' נ"ב ורש"י אין הכי נמי דלא גריס לי':

דף יח ע"ב רש"ל רש"י ד"ה משקה שמטמא כו' ולהשיב אחר כך אוכל הבא מחמת שרץ מי כתיב כו' כצ"ל:

דף יט ע"ב מהרש"א כתב מהרש"ל כו' כל זה שיבוש לא זה בדף י"ט ע"ב ולא במהרש"ל איתא כן רק ברש"י דף כ' ע"כ צ"ל:

דף כ בפרש"י ד"ה האי בשר עד סה"ד ואח"כ צ"ל בד"ה שרץ מטמא כו'. מהר"ם:

פרק שני

דה כד ע"ב בתוס' ד"ה צרעה כו' כצ"ל:

דף כח מהרש"א תוס' ד"ה ע"ז דלא כו' א"כ אמאי נקט בכמה דוכתין ים המלח כו' נ"ב וכ"כ משנה למלך חמץ ומצה פ"ג הל' י"א:

ע"ב מהר"מ תוס' ד"ה א"כ מה ת"ל כו' דהא תשובת ר"ש שדוחה דברי ר"י הוא כו' כצ"ל:

דף ל' רש"ל תוס' בד"ה דלמא אתי למיכליה כו' ולפי זה דגים שנתבשלו בקדרה כו' כצ"ל:

שם ע"ב בד"ה והלכתא כו' אכן הסמ"ג שהוא מדברי התוס' כתב שאפי' בקטנים לחתוך בהן רותח בעי ליבון פי' כו' כצ"ל ונ"ב והם דברי ריב"א תוס' ד"ה אמר ע"א על ע"ב:

דה לד מהרש"א תוס' ד"ה בשליקתא כו' וק"ק דלפ"ז רב הונא דפליג כו' ותקשי לי' מההיא דתני תישרף ויש ליישב סה"ד נ"ב ובמה דכתב הגרי"ב דלא פליג רב הונא בהא אין כאן קשיא ואין צריך ליישב:

שם בד"ה טהרו מלטמא כו' בא"ד גדוליהן אסורין כו' דמשכחת בבכורים שאוסרת בכל שהו נ"ב פי' לאכול חוץ לירושלים:. שם במהר"ם סה"ד והיינו פי' אסורים מלאכול אלא בירושלים כצ"ל:

דף ל"ט ע"ב מהרש"א ד"ה גמ' למימרא דירקות אלימי כו' מיהו בפשיטות ה"מ למפרך האיך ס"ד למימר דה"מ בזרעים הא כו' כצ"ל ונ"ב יש לדקדק בין זרעים לזרעין:

פרק שלישי

דף מב רש"ל פוס' ד"ה ואלו עוברין האוכלן ועוברין היינו כו' כצ"ל:

ע"ב רש"ל גמ' דצבעי בהו לכא כצ"ל כו' ואותו הצבע קרוי לכא. וכן כו' כצ"ל:

דף מו ע"ב בסופו מהרש"א בא"ד והואיל וכו' עד סה"ד נ"ב וכן היכא דאתי הקדש ליד הגזבר לא קאי אלא על של גבוה:

דף מז בסופו רש"ל ד"ה בא"ד מפרש ר"י כו' אלא השור מוקדשין והחמור חולין תוס' דמכות ס"ה כצ"ל ונ"ב כן איתא בתוס' שם:

ע"ב שם ד"ה גמ' ואת אמרת לן עלה שה כו' כצ"ל:

פרק רביעי

דף נ ע"ב ח"א ד"ה יש זריז ונשכר כו' דלשיטתנו ניחא כו' שמכין כל היום לצורך שבת ולא עביד מלאכתו ע"כ נ"ב והני נשי דמחוזא אע"ג דלא עבדן כו' שפל ונזכר קרינן להו לא משמע הכי אלא דלא עבדי כלל אף לצורך השבת:

דף נג ע"ב חדושי אגדות ד"ה מה ראו חנניא כו' דלא לימרו קלייה לאלהים בנורא כצ"ל כמו בגמ' שם:

דף נה ע"ב רש"ל גמ' מקום שנהגו עד סה"ד נ"ב ע' חדושי אנשי שם בשם מהר"נ שפירא שמתמיה על הרש"ל ומאשר דברי הרא"ש והר"נ לפי פירושו בדבריהם:

פרק חמישי

דף סא ע"ב תוס' ד"ה רב חסדא כו' אבל הכא לא פתיכי מולים בזריקה עכ"ל כצ"ל ר"ש תוס' ד"ה ואיתקש כו' אם הוא שינוי בעלים אף בשאר קרבנות יפסול כצ"ל:

דף סב ע"ב חדושי אגדות ד"ה מיום שנגנז ספר יוחסין כו' לא נתנו טעם למה נגנז ואפשר מטעם שאמרו כו' נ"ב לעיל פי' ספר יוחסין מתני' בדברי הימים כרש"י וכדמוכח בין אצל לאצל וכאן אשר בין אצל לאצל עליו קאי מפרש משפחות המיוחסין ואינן מיוחסין ואינו מזכיר כלל פרש"י על נגנז נשתכח ולא שייך ליתן טעם למה נשתכח ע"כ לבי אומר לי שלא הי' לפני רש"א האי רש"י נגנז נשתכח ונכנס בדוחקים:

פרק שביעי

דה עז רש"ל רש"י ד"ה ומרצה כו' ואי לאו משום כו' כצ"ל:

דף עח ע"א רש"ל רש"י בד"ה לימא מתני' דלא כו' לכתחלה תרתי כו' כצ"ל מהר"מ דף ע"ז ע"ב רש"י ד"ה לא על העולין וכו' כצ"ל

דף עט ע"ב מהרש"א ד"ה גמ' כגון שהיו ישראל כו' ומיהו לקמן דמוקי לאידך דרב כהנא כו' נ"ב פי' הברייתא דתניא כאידך דרב כהנא מוקי רב בעודפות הנשים על הטהורים לא תקשי דלא מוקי לה רב בכה"ג דהכא כו' כצ"ל והמדפיסים שהוסיפו כהנא טעות בידם משגגת תלמוד רק יש למחוק הל' מן לרב וכן יעשו כאן מהיום והלאה כמו שעשיתי:

דף מא ע"ב מהרש"א בתוס' ד"ה נטמא כו' כדי שלא לבייש מי שאין לו ניחא נמי הכא נ"ב וכן פי' הרמב"ם בפי' המשניות:

דף פב ע"ב רש"ל תוס' בד"ה לאחר זריקה כו' וצ"ל דהכי קאמר כו' וברייתא בדם ובבעלים אתיא כו' כצ"ל:

דף פג ע"ב רש"י ד"ה ניתי עשה דבאש תשרופו הס"ד כצ"ל:

פרק שמיני

דף פז רש"א בפי' רש"י בד"ה מצאתי כאן הגה"ה כו' וכ"ה לשון התוס' בימי עוזיהו נתנבאו ד' נביאים כו', עכ"ל וכדאמר לקמן שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ד' מלכים כו' דלאו דוקא קאמר כו' כצ"ל:

דף פט רש"א ד"ה וניתי מותר כו' נ"ב לענ"ד גם לרש"י איירי בתנאו ראשונה אי דידי בעל מום האי דאייתי השתא ניהוי פסח כדאיתא בגמ' אלא אין לו לרש"י מה לפרש בזה כי אינו צריך פי' ואינו מביא רק סיפא דתנאו ומה שמביא תוס' לא כפי' הקונטרס שיקדיש יש לשם מותר אין זה כלל ברש"י לפנינו אלא הוא ממפרש אחר כי כל פירוש ומפורש שמו קומנטריס בל"י ונכתוב בחסרון א' קונטרס:

פרק תשיעי

דף צג ע"ב רש"י ד"ה בשעת אכילה כו' עבדו הרחקה עד חצות כו' כצ"ל:.

דף צז רש"י ד"ה ה"ג כו' בא"ד באחר רועה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וכללא הוא כו' ויש ליישב סה"ד נ"ב ע' רש"ש:

ע"ב ד"ה אלא שמואל כו' בא"ד ואבודת לילה דלאו אבוד' כפסח קודם כו' כצ"ל:

פרק י

דף צט ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה עד שתחשך כו' כצ"ל מצאתי ולא כתירוץ מה"ר יחיאל דהכא אגב אורחיה תנייה סה"ד כצ"ל

דף ק תוס' בד"ה דלמא משבשתא היא וברייתא קמייתא כו' היא עיקר משום דלדידה כו' כצ"ל:

בד"ה אין מפסיקין כו' ומיהו לקמן בפרקין נ"ב דף קיז כו':

דה קא ע"ב גמ' וטעמא דהניחו שם זקן כו' אבל לא הניחו שם זקן כו' בלאו דיוקא ה"מ לאקשויי מגופא דברייתא מסיפא וע' במרדכי נ"ב וע' שם בחדושי אנשי שם שמתרץ בטוב טעם:

דה קב תוס' בד"ה כשהן יוצאין כו' והרא"ש כתב לקמן סי' י בשם רשב"ם להיפך וכתב שם הק"נ שכאן בתוס' ט"ס וצ"ל וכן פי' רשב"א ור"ח:

דה קד תוס' ד"ה בעי למימר כו' אמר ליה נמי הכא ואינה מן המנין כו' כצ"ל:

דף קי מהרש"א חדושי אגדות גמ' עד מאה וחד ופקע כו' אפילו למ"ד כו' מאה לית ביה משום זוגות כו' נ"ב שנראה שמפרש עד מאה וחד ולא עד בכלל:

דה קיג שם אל תרבה בגנות כו' בדוד ובת שבע דכתיב רוחצת מעל הגג כצ"ל:

שני מאמרים מחדושי אגדות מהרש"א אשר בגמ' שלי דפוס טשערנאוויץ חסרים בדפוס ווילנא והן המה:

דה קיד ד"ה דאכיל אליתא טשי בעיליתא כו' פי' בערוך שמתחבא בעלייה מפחד הקצב שתבעו כו' ע"ש:

דף קטז אדהכי והכי נימא פי' בערוך ערך קף ט"ו עד כה ועד כה שיביאו לו אותן מים נימא הכי קפא קפא דכירנא לך ולז' בנתיך ולח' כלתיך דברים אלו כו', ע"ש ע"כ חסר שם:

דף קיז ח"א הללויה וידידיה וכסיה כו' ופי' רשב"ם הללויה כמו הלול כגון, תחתיה וכמו כן כסיה כו' כצ"ל:

הדרן עלך ערבי פסחים וסליקא לה מסכתא פסחים בסייעתא דשמיא:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה