דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
מהרש"א והחונים עליו · מסכת עירובין
פרק ראשון
דף ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה חלל סוכה תנן כו' ואגב דנקט למעלה כו' עכ"ל כצ"ל:
רש"ל שם רש"י ד"ה לא תהני כו' והיכא תני כו' כצ"ל: ] דף דה ה תוס' ד"ה דפתח לו כו' אלא דצריך לפרש
שלא נשאר טפח נ"ב רק אצבע וחצי בתחלת המבוי:
שם או שלא נשארו ב' טפחים בדופן האמצעי נ"ב רק חמש אצבעות וחצי אצבע אבל בזה לא יכול להיות רק חצר אחד בצד אחד של המבוי ואנן שתי חצרות במינן ואופן ראשון טוב כי יכול להיות גם בצד השני פתח חצר כהאי וישאר עוד בדופן האמצעי שלש אצבעות בין השני פתחי חצרות אשר כל פתח אוכל בדופן האמצעי ששה וחצי אצבע:
שם וכן האורך לא יהיה ד' כי אם באמצע המבוי נ"ב הוא לפי אופן ראשון שהחצרות מב' צדדין אז באורך ד' באמצע המבוי בין שני פתחי החצרות אבל לאופן השני שאין שני טפחים נשאר בדופן האמצעי אז הד' טפחים אורך אינם באמצע אלא מן הצד אשר אין פתח חצר בו:
דש ה ע"ב רש"ל תוס' ד"ה שפרצתו בד' כו' בא"ד וממבוי נמי כו' ומה שמסיק בסוף כו' זה אינו מיושב לסוגיא דהכא דרב הונא ס"ל כו' נ"ב נראה שלפני רש"ל לא היה סה"ד לרב הונא והוא רב הונא דלעיל בלא שם אביו ורש"ל פריך מרב הונא שהוא בריה דרב יהושע ומתרץ כמו שיש לפנינו לפי אותן דסבירא להו פרצתו בד' והוא הוא רב הונא אסר אינו בריה דר"י ולפי המהרש"א היה סה"ד לרב הונא ואין לו מה להקשות ומה לתרץ וכונתו בכתבו זה נ"ק להראות שלפי הגי' סה"ד לרב הונא בכדי דברי רש"ל:
דף ז ע"א רש"ל ד"ה רש"י בד"ה מ"מ ברייתא לא מתרצא כו' כצ"ל כצ"ל:
דף ט מהרש"א גמרא רב אשי אמר משוכה והיא תלויה כו' יש לדקדק מי הכריח אותו למימר והיא תלויה ולא או תלויה כו' כצ"ל ונ"ב מים עמוקים דברי רש"א ז"ל ובלא תבונה כמוני לא ידלנה כי הלא רב אשי פשיטא ליה אשר לבוד לבד או חבוט לבד אמרינן רק חבוט ולבוד בקורה אחד צריך לאשמועינן ומוכרח לומר משוכה ותלויה דאיכא תרווייהו בקורה אחד ואמרינן תרווייהו לבוד וחבוט בפעם אחד בקורה אחד בד"ה לרשב"ג כו' ומה"ט גופיה נמי לא בעי ר"י למנקט פלוגתייהו בהכי בב' לחיים שרצפן בפחות מד' ורחבן ד' דלא רצה האריך ולפרש בהדיא רחבן ד' כצ"ל וכמו שנדפס על הגליון בשם רש"ל במשך ד' או רחבים ד' כן פי' גם רש"א:
דה יב ע"ב רש"ל רש"י ד"ה חביבי כו' ואמו של רב כצ"ל:
דף יד שם ד"ה גמ' רשב"ג אומר כו' ע' בריש פרק הישן דף כב: בפרש"י ע"כ:
דף טו מהרש"א ומהר"ם תוס' ד"ה אי הכי מאי למימרא והנה אם כי דברי תוס' מובנים לכל מעיין לא חדלו מלפרשו אבל כל זה לפי פרש"י לקמן דף יט ע"ב ד"ה חיצת קנים שעשה לכאן ולכאן כעין דיומד דמשמע שהקנים אינם מחוברים אבל מה נעשה עם פרש""י כאן ד'"ה חיצת הקנים מחוברים חיצת שהיו מחוברים כסדר מחיצה הדרא קושיא לדוכתה גם השתא דמשני חיצת הקנים איצטריך ליה נשאר שני דברים גדר ואילן בלא חידוש כי מחיצת הקנים ידעינן גם הא דלא גזרינן דלמא אתי לאשתמושי באילן ונמצא נקט תרתי אילן וגדר אגב חיצת הקנים ויש לומר שרש"י כאן מפרש כך רק לדעת המקשן לאלומי קושיתו ממחובר אף מחיצת הקנים שודאי לא נטען מתחלה לכך אבל אחר שמתרץ לו קמ"ל חיצת הקנים קנה קנה פתות משלשה טפחים אין הכי נמי דלא איירי בנטועים ומחוברים אלא שעשתאן כך תחובים בארץ לכאן ולכאן ותוס' ודאי לא מפרשי ולא סבירא להו שהיו נטועים ומחוברים:
מהרש"א תוס' ד'"ה תל ונקע כו' ועוד נראה לפרש כו' בשלמא קמה לחיי דלא הוי פשיטא דקמ"ל דלא גזרינן דלמא אתי לאשתמושי במחובר כו' נ"ב לענ"ד אין זה מספיק כי איסור משתמש במתובר לא אמרו אלא באילן:
פרק שני
כב ע"ב מהרשי"א חוס' ד'"ה אלא לאו רי"י כו' אך קשה דלוקמא בב' מחיצות גמורות וכרבנן ולא פליגי דה אדר"י לעיל אלא היכא דניחא תשמישתיה אבל הכא דלא ניחא תשמישתיה מודו דלא אתי רבים ומבטלין מחיצה כצ'"ל ויש ליישב דכך נ"ל שם ד' מחיצות לרב יהודה כמו ב' מחיצות לרבנן וא"כ מרבנן גבי ב' מחיצות נשמע לר"י בשם ד' מחיצות ע"כ נ"ב וכך פירושו ואם נאמר דלרבנן גבי ב' מחיצות היכא דלא ניחא תשמישתיה מודו דלא אתו רבים ומבטלין מחיצה הי"ה לר""י בשם ארבע מחיצות היכא דלא ניחא תשמישתיה לא אתו רבים ומבטלין מחיצה אא"כ הדרא קושיא לדוכתה מתל המתלקט דחייבין עליו משום רהי"ר לר"י הא לא ניחא תשמישתיה אלא על כרחך לר""י אין חילוק בשם ד' מחיצות בין ניחא ללא ניחא כן גם לרבנן גבי תש ב' מחיצות אין חילוק:
פרק שלישי
דף בד תוס' ד"ה אבל כו' ואגב דתני ברישא תני כו' עכ"ל כצ"ל:
דף ל ע"ב מהר'"ם תוס' ד'"ה ולפרוש עלה וכו' עד בין השמשות סה'"ד נ'""ב ותוס' מסיים מי"מ מותר וכו' ודוחק מעט לפי פירושו ומרווח לפי' רש"ל:
דף לה מהר'"ם תוס' דד"ה חסורי מחסרא בסה""ד וי"ל דאינהו ס'"ל דג' מחלוקות הן כדלעיל ע""כ כצז"ל:
קו'"מ מהרשי"א די"ה גמ' ורמי דאורייתא אדאורייתא כו' היינו אהך דתחומין דהוי דאורייתא אליבא דר"מ. ואהך דספק טבל דבטומאה חמורה הוי דאורייתא ספיקו טמא אפילו לר"מ דלא קשיא ליה מההיא דנגע בא' כו' דמטהר רי"מ י'"ל דידע לתרץ לר'"מ כו' כצ"ל:
דה רץ ע"ב רש""ל תוס' בד"ה אלא איפוך כו' ואח"כ מפרש תלמודא קסבר כו' ואינו תלוי בסוגיא דלעיל כצ"ל:
דף ל"ט תוס' י"ה וכן ביצה כו' וכ""כ התוס' בריש פרק חבית נ"ב חבל לא קאי הכי שם:
דת ם תוס' ד"ה הא ודאי מאתמול נעקר אבל אי היום נעקר אסור אעי"ג דאדעתא דנהרי כו' עכ"ל ופי' המרש"א האי דכתבו תוס' אבל אי היום נעקר אסור הני איסור בו ביום אבל לא בכדי שיעשו דבכדי שיעשו אין לאסור כו' נ""ב אע"ג דדברי המהרש""א אלו מובן לבר בי רב דחד יומא אך מפני שראיתי בס'"א תלמיד טועה מוחק בו ביום ואין טעם וריח ע"כ הצגתי פי' דברי רש"א:
ברש"ל דף מ' צ"ל קודם רש"י ד'"ה מאי לאו:
ע"ב גמ' צ'"ל קודם ד'"ה וכן אמר רבא:
דף מא רש"א תוס' ד"ה מודה היה לרבנן דפליוי כו' כצ'"ל:
רש"י פרק רביעי
דה מג רש"א רש"י ד"ה הלכה כר"ג בספינה כו' והשתא לר"ז פליגי בין בהלכה בין בעמדה ור"ג בעמדה נמי מתיר דומיא דדיר וסהר כו' כצ"ל:
שם ד"ה יתיב רבא כו' עד סה"ד כולו מיותר לפי הגירסא שלפנינו סה"ד מנפל דופנה דאסור מהר"ם תוס' ד"ה האי תנא (נמי) ספוקי מספקא ליה לעשות:
וכו' ולכך פריך שפיר כו' נ"ב ולענ"ד אין זה מספיק כי תוס' כתבו כן בשבת קודם אכילה על שבת ע"פ שאין שם אלא סעודת שחרית ויכול לבוא אחר אכילה אבל בכל שבתות השנה כל היום לא יוכל לבוא מפני טורח שלש סעודות:
דף מה ע"ב תוס' בד"ה להודיעך כחן כו' אבל אם היו קונים הכלים שביתה אית להו כו' רש"ל שם תוס' ד"ה ליקנו שביתה כו' נ"ב לפי זה כו' ע"כ נ"ב מקוצר השגתי אינני משיג הדמיון מי אוקיינוס לאליהו הלא ס"ד דמים באוקיינוס נמי מונחין בארץ וקני שביתה ועתה הם חוץ לתחום אבל אליהו עתיד להשתלח משמי ערבות דמי לספינה שכתבו תוס' שלא היה לו שביתה גם בין השמשות:
דף מח מהרש"א בתוס' ד"ה ר"י כו' יש לדקדק בדבריהם מי הכריחם לומר כו' נ"ב אחר הגהות הב"ח כל דיבור זה למותר:
בא"ד אלא דת"ק דריש מי שהוציאוהו ד' אמות לכל רוח שירצה קאמר כו' כצ"ל:
ע"ב בתוס' ד"ה רשות אחד כו' בא"ד מדלא קתני אוסרת על שניהן כו' דמ"מ אכתי ה"מ למתני אינה אוסרת על שניהם באנפי נפשייהו דהוה משמע שפיר וכולן אסורות זו עם זו כצ"ל:
בא"ד ולכך קאמר אסורה עם שניהם כו' כצ"ל:
דף נא ע"ב רש"ל רש"י ד"ה ואור"י כצ"ל נ"ב משמע שבגמ' שלפניו היה כן ואמר ר"י אבל בספרים שלנו צריך גם בגמ' להגיה ואמר:
דף נב רש"ל רש"י בד"ה ל"א כו' והאי קושיא שהקשה לעיל חמר גמל אמאי לא יזוז ממקומו מיבעיא ליה לא קשה ליה כולי האי וכו' כצ"ל:
ע"ב בד"ה וספק לא כו' נ"ב לפנינו ברש"י אין כלל בעמוד ד"ה וספק לא כי הוא ד"א עם ד"ה לא תימא אבל רש"ל מחלקו לד"ה בפ"ע:
פרק חמישי
דף נג ה"א ד"ה היינו יושבין ד' ד' כו' ו' ו' באמה כו' דבר שאי אפשר שהיה כל איש מהם יושב בפחות מטפחיים כו' כצ"ל:
דף נו מהרש"א תוס' ד"ה ואין בין כו' קשיא להו ב' קושיות קושיא ראשונה דז' ומחצה שעות הראשונות הם באים להשלים לתקופת תמוז לצ"א יום שנחסרו לה ביום נפילתה מצ"א יום שלמים ז' שעות ומחצה שבסוף תקופת ניסן הרי אותן ז' שעות ומחצה שנחסרו לה בליל נפילתה לא היו רק שעות קטנות ואנן משלימין לה משעות בינונים שבלילה ויום כצ"ל:
שם בא"ד וגם לא משכחת כו' דבג' בשבתא ובמעלי שבתא קאי מאדים בזיווי כו' ר"ל דאם לא יהיה הלילה והיום כל אחד י"ב שעות כצ"ל:
שם ע"ב בפרש"י ד"ה מפני כו' יש לדקדק בדבריו וכו' ובאורך דוקא ולא ברוחב נ"ב והב"ח גורס אלף ותכ"ח וד' חומשין על אלף ותכ"ח וד' חומשין ומתורץ הך קושיא. וברש"י לפנינו לא נזכר כלל החומשין ונכון ושפיר כי אי אפשר לדקדק בחשבונות כאלו עד חוט השערה:
דף נז שם בפרש"י ד"ה והא איכא מורשא כו' לכאורה טפי ה"ל לפרושי דהכי פריך דכיון דקרנות עיר אוכלין בתוך המגרש אלף נ"ב פי' דאותו עודף דריבוע יתר על העיגול רובע והריבוע הוא אלפים על אלפים ובתוכו עיגול העיר אלפים על אלפים נמצא הריבוע יתר על העיגול אלף על אלף ונמצא בתוך הד' קרנות האוכלים במגרש אלף על אלף ונשאר במגרש רק ח' אלף והדרן קושיין לדוכתין דלא הוי המגרש רביע מל"ו תשעה אלפא כצ"ל:
שם היינו נמי תכח הך קושיא דא"כ לא הוי אלף מגרש כו' כצ"ל:
ע"ב תוס' ד"ה התם ליכא כו' ואליביה קיימינן הכא והאי שיעור שרי נמי הכא כצ"ל:
דף סא ברש"ל &&ציור&& צ"ל &&ציור&& כזה &&ציור&& שם תוס' ד"ה עיר העשוי כו' והקשה אדרבה לפי' ר"ח כיון שאין בין שני ראשי הקשת ד' אלפים ומן חמתן עד גדר אלפים כו' כצ"ל:
פרק ששי
דף סו מהרש"א תוס' ד"ה שהמבוי לחצרות פו' סה"ד וחצר אחד עם הבתים עכ"ל כצ"ל:
דף סה רש"ל רש"י ד"ה ניתן בשבעים כו' בגמטריא יצא פו' הד"א כצ"ל:
ע ע"ב מהרש"א בגמ' משחשיכה אוסר אמאי אסור ניבטל כו' ומרישא דאחד מבני חצר כו' נ"ב בפשטות אפשר לומר דעל רישא שהניח רשותו לא' מן השוק לא שייך להקשות ניבטל כמו שכתבו תוס' כיון שאינו רגיל להשתמש בחצר אינו רגיל לערב כ"כ לא ירצה לבטל שאין לו שום טובת הנאה מהביטול אבל מסיפא שהניח רשותו לא' מבני חצר מרויח הוא מהביטול כמו כל אחד מבני החצר פריך שפיר ניבטל וכן לקמן בגר שהחזיק ישראל אחר השתמש בו ורוצה ודאי להשתמש כל השבת וישראל הראשון אוסר עליו פריך גם כן שפיר וניבטל ולא יאסרו זה על זה:
דה עא ע"א מהרש"א ורב יוסף אמר כו' וא"א לכוון הך אוקימתא לרב דמוקי מתני' רישא בכלי אחד וסיפא בשני כלים כו' נ"ב לענ"ד לא מוכח כלל דרב מוקים סיפא בב' כלים כי רב לא אמר רק כיון דלא לשם שיתוף מבוי היה שותף לשכניו אלא שותפות בעלמא בכלי אחד אין בשני כלים לא ורבא הוא דדייק מסיפא דכן הוא דרבנן הכי סברי מדאמרו רבנן לזה ביין ולוה בשמן צריכין לערב ש"מ מפני שהם בשני כלים ולרב יוסף דאמר בפלוגתא דריב"נ ורבנן קא מיפלגי ג"כ מדייק רבא שפיר מדתני בסיפא לזה ביין ולזה בשמן ש"מ דיין ושמן אפי' בכלי אחד כבשני כלים דמי כיון שאינו יכול לערב ולבלול אותם יפה שתמיד השמן צף למעלה ומונחים זה על זה וסברי כרבנן דלא הוו כמחוברין ור"ש כריב"נ וכשהם בכלי אחד שפיר שניהם חיבורין זה לזה ואין צורך ערוב ובלילה כי בלעדי זה כגוף אחד דמי ואביי סבר שגם רבנן סברי שאינו צריך דוקא שיהא שתופי מבוי בכלי אחד ואפילו שלא גבו לשם שיתוף מבוי אך רבנן סברי שצריך שיהא א להיות בכלי אחד מעורב ובלול יפה ולפיכך יין ושמן אפילו לי אחד לא מהני ויין ושמן שראוי לערב ובלול יפה אפי' בשני כלים שפיר דמי ור"ש סבר אפילו יין ושמן ובשני כלים ראוים לכלי אחד כי במה שיהיו מונחים זה על זה הוי מחוברין ובזה מתורץ גם קושית תוס' רע"ק אות נ':
דף עג מהרש"א תוס' ד"ה כרבים דמו כו' ולולי פרש"י ותוס' היה נראה לפרש דקמבעיא לרמי בר חמא כצ"ל דיחיד במקום נכרי לא אסור והנהו אב ובנו רב ותלמידו כו' נ"ב ע' מה שכתבתי בתוס' בדיבור זה ולפי' מהרש"א יהי' מיותר צריכין או אין צריכין גם ניתר או אינו ניתר ולא הי' למבעיא אלא כרבים דמו או כיחידים דמו
פרק שביעי
דף פא ע ע"ב רש"ל תוס' ד"ה דבר תורה בא"ד ובכה"ג קאמר התם ועוד מפרש כו' כצ"ל כצ"ל:
דף פב רש"ל תוס' ד"ה אמר ר' יהודה כו' אדעתא דלא יהיב לי' קמתני והוי אסמכתא דטועה כו' כצ"ל כמו בב"ח ונמצא לרוב הגהות הב"ח שוה להגהת רש"ל:
פרק שמיני
דף פו ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה הא קאזיל כו' דאין סברא לומר דב"ש דוקא מלמטה קאמר כו' כצ"ל:
דף פח ע"ב תוס' בד"ה תנא בד"א כו' ההיא מימרא דרב נחמן דמפורש ביה אעוקא אמאי לא מייתי לי' לעיל כו' כצ"ל:
פרק תשיעי
דה צד רש"ל תוס' ד"ה מאי שנא כו' כמו סתם מבוי דהוי בלחי וקורה כו' כצ"ל:
פרק עשירי
דף צה ע"ב רש"ל תוס' ד"ה מקום יש כו' א"כ שמעינן לכ"ה כצ"ל נ"ב והקרי לכל הפחות:
שם בהלכות קטנות סה"ד נ"ב בקוצר סדר תיקון תפלין וכתיבתם והנחתם בבתים:
דף צו תוס' בד"ה מיכל בת כו' ותימא לי דלמא מאן דאמר לאו רשות היו מיחו בה כו' כצ"ל:
וכצ"ל במהרש"א בהעתקתו לשון רש"ל:
ד' קא ע"ב מהרש"א ד"ה הדר בי' ר"מ כו' על האסקופת כרמלית בר"ה נ"ב ליתא כלל בר"ה ברש"י שלפנינו:
דף קב מהרש"א תוס' ד"ה לא אמרן בא"ד אבל לא מסתבר כו' צ"ע לפי זה יהא מותר כו' ואמאי קאמר למחר מביא מחצלת כו' משמע כו' נ"ב ויש לומר משום רחבן טפח קאמר למחר כי בשבת אסור לנטותן:
דה קה מהרש"א תוס' ד"ה וא"ר שמעון יכנס בא"ד והא דנטר כו' כי לא לחלוק על משנתנו בא ר"י נ"ב ר' יהושע קרי:
שם בא"ד וכן מחצר לחצר כיון דלא מועיל עירוב פת ברה"י ור"ה לא יועיל נמי כצ"ל. סליקא לה מסכתא עירובין בסייעתא דשמיא וכן יהי רצון כו':