דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
מהרש"א והחונים עליו · מסכת עכו"ם
פרק ראשון
דף ב מהר"ם תוס' ד"ה אסור לשאת ולתת עמהן וכו' מדפי' רש"י וכולהו משום דאזיל ומודה:
בא"ד מ"מ בכל שבוע יום אחד יש להם וכו' וג' ימים לאחריהם אסור יום א' לעולם אסור א"כ ש"מ:
דף ז מהרש"א בד"ה ר' מאיר אומר נותן כו' סה"ד ולאו מפיהם אנו חיין נ"ב המליצה הזאת אמר רבי בכתובות על אשה שאין לה נאמנות לא מפיה אנו חיין וע"ש בתוס' ר' עקיבא פי' על זה ואין שייך כאן כי הכא אדרבא אנחנו בלעדה ידעינן שכן הוא:
ע"ב בד"ה לא קא מפליג כו' אך יש לדקדק לפירושו נ"ב מי' של רש"י:
מהר"ם תוס' ד"ה סוס זכר וכו' בסה"ד ובירושלמי מפרש דבן בתירא נמי אינו מתיר אלא בסוס זכר נ"ב וכן סוס זקן אפילו בנקבה מתיר משמע מירושלמי ע"כ נ"ל דצריך להיות אלא בסוס זכר או זקן:
דף י ע"ב ח"א חד קטליה אבבא דבי רבי וחד וכו' והשתא שפיר בחזרתו קטל ההוא אבבא דבי רבי נ"ב פליאה הלא מגמ' משמע שבהליכתו בבוא לפתחו של רבי הרגו מדאמר אנטונינוס בבואו לפני רבי ואשכח לרחב"ח לימא ליה לההוא עבד דגני אבבא שהיה כבר הרוג ש"מ שבהליכתו הרגו על פתחו של רבי ובחזירתו בבוא לפתחו הרג אותו אשר אבבא דביתיה:
דף יד ע"ב מהרש"א בד"ה אמר רב ובמקום כו' שלא יחטא ישראל החשוד או הכותי בשאלה שכירות ונסיוני נ"ב פי' דמהאי טעמא נמי החמירו על עצמן מקום שנהגו שלא למכור דקה לכותי דלמא אתי למכור לו גסה ויחטא הכותי בשאלה שכירות ונסיוני כשימכור או ישאיל או ישכור לנכרי תוס' רע"ק (פסחים פ"ד מ"ג):
דף יט ח"א סליק ספרא כו' וספר משלי כולו דברי חכמה ומשל נ"ב מי יתן וידבק בנו הי"ש שבמשלי:
פרק שני
דף כה ע"ב תוס' בד"ה איכא בינייהו כו' דבבריאה אין לא לאונס ולא לש"ד ובתשה אין לחוש לש"ד כמו שכתבו:
דף ל ע"ב גמ' כו' וכ"ה ברי"ף וברא"ש נ"ב ולענ"ד הגי' שלפנינו טוב יותר כי לגי' רש"א תיבת אפילו אינו חבר לדסמיך ליה ואם לפי גי' הגמ' אינו מפורש אין בו משום יין נסך ממילא משתמע מדקאמר אפילו לבתר תלתא יומי חיישינן משו גילוי ש"מ אשר משום יין נסך אין ולא פליגי בהא:
דף כח מהר"ם תוס' ד"ה מכה של חלל. אבל מלשון הירושלמי משמע דוקא וכו' נ"ב וכן פירש"י לפנינו:
דף לד ע"ב ד"ה מורייס אומן כו' משום שהיין ביוקר ובעכו בזול הא בלאו הכי נמי:
דף לה בד"ה לפי שאי אפשר בלא כו' וקאי אגבינה דתשתרי לפי' הר"א וכן כתב מהר"מ:
דף לו ע"ב בד"ה משום נשג"ז כו' דמתסרא עובדת כוכבים זונה כו' שנבעלה מספיקא לא לקי ואפילו לרבא ומיהו:
בא"ד ואמר בפרק י' יוחסין כו' כיון דכל הני אסרי בגיורת:
דה לח ע"ב בד"ה אי משום גיעולי כו' ולעיל דף לו בתוס':
פרק שלישי
דף מג ע"ב מהר"מ גמרא אלא מעתה כו' יש לדקדק מאי פריך אלא אלא מאי תימא דכל דמות:
תוס' ד"ה שאני ר"ג וכו' ומשמע מדברי התוס' נ"ב טח עיני מראות המשמעות זה מדברי תוס' לפי פירושו:
דף מד תו' ד"ה נחל קדרון וכו' סה"ד אבל השתא קשה שפיר נ"ב ובזה מתורץ נמי אעגל הוי ליה להקשות מדלא אמרו לו משם ראיה שחיקת כלי מתכות אינו מגדל צמחים משמע שמגדל צמחים:
תוס' ד"ה והלא כבר נאמר וכתת וכו' מאי קושיא הוא לר' יוסי:
דף מו מהר"ם תוס' ד"ה א"ל ר"ע וכו' דאם כן איך יתורץ לדידי' הא דקאמר ר"ע נ"ב פי' לר' יוסי איך יתורץ הא דאמר ר"ע לסייע לרבנן שאבד תאבדון לשרש אחריה ואבדתם את שמם לכנות הא לדידיה צריך אבד תאבדון לגדועי קודם לכיבוש אבד ואחר כך תאבדון ואבדתם את שמם לשרש אחריה ומנין לו שצריך לכנות:
דף מז ע"ב ד"ה בית שבנאו מתחלה וכו' ע"כ איירי שלא עבד לה דאי עבד לה למה לי חצבה:
דף מט גמרא ומי שני והתניא וכו' ואמרינן דלא שני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין:
מהרש"א בפי' רש"י בד"ה אלא לעולם כו' כמו שדקדקו התוס' לעיל בשם ר"ש סה"ד ואסרו שוחק וזורה לרוח נ"ב וכן מפרש הרמב"ם בפירוש המשנה:
פרק רביעי
ד"ה וסבר ר' ישמעאל וכו' קתני רישא דברייתא דאפילו שתים בתפוסה לו אסורות דהיינו תוך ד':
דף נד ע"ב רש"י ד"ה למעוטי ערלה וכו' וממונו הוא אע"ג דאיהו כו' אלא ממונו הן כו' משום כיון דההיא הנאה מטיא ליה:
דף בה בא"ד א"נ תנא סיפא לגלויי רישא וכו' ור"ל דאפילו אי גרסינן ואינו בוי"ו לא להשמיענו דין אחר:
ד"ה ירד לבור וכו' סה"ד כדלעיל בדבור שלפני זה נ"ב ולענ"ד יש לחלק דלעיל בדבור שלפני זה מיירי שהצינור לגת סתום ולא התחיל עדיין לירד ואין רק מה שנתן הכל לתפוח ולא קרוי יין אבל הכא מיירי שכבר נפתח הצינור לגת והיין יורד ותרתי דמסייע שיהיה קרוי יין א' שנתן הכל אל התפוח ב' שהיין הולך ויורד לבור ונראה שזהו כונת פי' ר"י וכפי' המהרש"א רק ר"י מחדש שהניצוק אינו מסייע מפני שניצוק בר ניצוק הוא:
דף נו ע"ב גרגותני גופה במאי מיתסרא וכו':
בא"ד שהיין שבקנקן אינו נאסר אלא מטעם ניצוק וכו':
בא"ד וא"ת כיון שהגת התחיל לימשך וכו' ולמ"ד ניצוק בר ניצוק אוסר בכח עובד כוכבים:
דף נט בא"ד ובמקומות הקרובים כו' ועיין במס' חולין דף ו' בתוס' ושם כתוב דבור זה כולו וכן מחלק שם:
פרק חמישי
דף סב מהרש"א בד"ה והתנן מכרן עד סה"ד בד"ה נמצא טעמא עד סה"ד כצ"ל:
ע"ב בד"ה ולקברינהו בעינייהו כו' ולחומרא בעלמא כתבו דנראה שצריך:
דף סג בא"ד וקשיא דמדמי לעיל ההוא דבי ר' ינאי לאתנן כו' אלא דניחא להו להקשות מדרבא על מעשה דר' ינאי:
מהר"מ ד"ה והא מחסרא משיכה נתנה לסיטון מעל פי' נתן פרוטה של הקדש לסיטון נ"ב שלא לשחוק שהחלפתי סלע על פרוטה אען ואומר שכן פרש"י שם נתנה לפרוטה של הקדש כי לשון נתנה נופל על פרוטה ועל סלע היה צ"ל נתנו:
דף מז מהר"ם תוס' ד"ה אמר ר"י וכו' עיין בפרק ג"ה ותמצא כל שיטת התוס' דהכא מבוארים נ"ב גם שם מקומות אשר שברתי ראשי עליהם בא"ד מדקאמר אביי וכו' לשון זה של התוס' אינו מדוקדק כו' נ"ב לפי גי' רש"א דמקדים האי מדקאמר אביי לועוד דהאוכל שפיר מדוקדק דברי תוס':
דף עא ע"ב ד"ה ואי ס"ד וה"ק הכא ואי ס"ד משיכה לחוד קונה
דף עו מהר"ם בא"ד ויש לדקדק דסוף לילה לבד אינו גורם אלא כולו מדהצריך:
ע"ב בא"ד וכן בירושלמי וכו' חוזר אדלעיל אדברי ר"ת דלעיל דמחלק בין סכין גדול לקטן נ"ב וגם משיג בזה את הריב"א שמצריך ליבון גם בסכינים קטנים:
סליק מסכת עבודה זרה, בעזרת שהכל לכבודו ברא: