אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) מהרש"א והחונים עליו › מסכת סנהדרין

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

מהרש"א והחונים עליו · מסכת סנהדרין

מסכת בבא בתרא

פרק ראשון

דף ב ע"ב חידושי הלכות שורה אחרונה אלא שכל אחד מהם יודע בדעתו כצ"ל:

מהר"ם דף ו' שורה ג' וכן נמי ר' אבהו דבעי ג':

שורה אחרונה אין רשאי לכתוב שטר עד שיאמר לו כתוב כצ"ל:

דף ג ע"א חידושי אגדות מהרש"א מסוף העמוד למעלה שורה ד' ועמכם בדבר משפט:

ע"ד שורה ג' דהכחשה גמורה כהזמה:

דף ד מהר"ם שורה ראשונה דאי בשלשה שמא יבואו אח"כ:

רש"ל בד"ה ועל התקופה עבור החג מעברי:

פרק שני

דף כ ע"א ח"א ד"ה שהיה לו למחות בשאול כו' ס"פ נגמר הדין לקמן מ"ט בור:

דף כב ע"ב רש"ל תוס' בד"ה ואימא לא והנראה בעיני דל"ג אליבייהו כלל נ"ב לפי הגהתי בעזרת חונן דעת אשר כלל אינו תיבה אחת אלא כל ל' שפיר גרסינן ליה לפי פי' תוס' וכוונתי לכונתם:

דף ז ע"ג תוס' בד"ה ואלו הן הקרובים וכו' לא קאי רק אהנך קרובים כו':

ע"ד שורה ט"ו וכאלו נשנו הכ"ז פסולין מפורש ג' בכל אחד:

דף ח ע"א רש"ל בא"ד דשפיר הוי תני מוחתניהן דכ"ש כו' כצ"ל:

שם אמא דאתא מכ"ש כו':

שם דהא לא תני במתניתין ואחיהם:

בד"ה אלו הן הקרובים כו' דמהיכא תיתי טפי כו' דבניהם:

ע"ב מהרש"א שורה עליונה ויש ליישב בדוחק ודוק נ"ב אפשר ליישב מלשון ורב מכשר שלישי בשני משמע דממתניתין מקשי אדרב דלפי דבריו תני במתניתין דשלישי בשני פסול והוא מכשר והר"ר יוסף מקשי ל"ל להקשות ממתניתין אדרב הלא דברי ש רב בעצמו סותרין דאמר אחי אבא לא יעיד לי הוא וחתנו וחתנו הוי כמו שלישי ואני שני ואח"כ אמר ואני ובני לא אעיד לו אבל בני לבני יעיד וקשי' דרב אדרב:

פרק שלישי

דף כט ע"ב בד"ה מר בר רב אשי כו' אשתבע לי דלא פרעתיך דאמרינן ליה אישתבע כו':

רש"ל גמ' אמר ליה לא האי ד"ה צ"ל קודם ד"ה ההוא דאכמון:

דה לא ע"ב מהרש"א ח"ה בד"ה סמפון כו' דהאי סמפון מיירי ביוצא מתחת ידי המלוה נ"ב וכן פרש"י שם:

פרק רביעי

דף לב בתוס' ד"ה חיישינן וכו' והכל אמת שהזמן אמת שנעשה הקנין באחד בניסן:

דף לה ד"ה הרי שהיה הולך וכו' לעשות פסחו מפני הטומאה והכא משמע מהברייתא:

דף לו מהרש"א בפרש"י בד"ה לא תענה כו' אין לחוש כיון שמותר לענות על רב נ"ב בפי' המשניות להרמב"ם איתא בדיני נפשות וכו' לפי שאם יתחיל הגדול אסור לנשארים לחלוק עליו כמו שנאמר כו':

פרק ששי

דף מה רש"ל תוס' ד"ה מנין שאף כו' הקומץ רבה דורות משעה כצ"ל:

ע"ב תוס' בד"ה אין לו בהן יד וכגון שנקטעה כו' מה שאין כן הכא גם גבי בן סורר ומורה:

פרק שביעי

דף נא ע"ב תוס' בד"ה ור' ישמעאל כו' סמוך לסה"ד דמג"ש אינו חוזר אבל בת ובת אני דורש:

דף נב רש"י בד"ה ההיא שריפה ממש כו':

דף נו ע"ב רש"ל גמ' לא למעוטי גיפוף ונישוק כו' נ"ב וה"נ נודר מעבודת כוכבים או נשבע כו' סה"ד כדלקמן דס"ג:

דף ס ע"ב פירש רש"י בד"ה אבל המגפף כו' סה"ד דלא תעברם חדא שפיר אתא לכל הני כדבר הסמ"ג וק"ל:

דף סא ע"א מהר"ם בגמ' מידי דהוה אמשתחוה להר וכו' ולא מייתי ראיה אלא אי הוה גברא:

בא"ד ומסיק כו' כי פליגי במסית לעצמו אי מחייב ניסת או לא אבל במסית פשיטא דמחייב בדיבורא:

דף סב ע"ב תוס' בד"ה רישא בעובד כוכבים כו' סה"ד וכצ"ל דבין לאביי ובין לר' אבהו לר' עקיבא אינו חייב כו' נ"ב לפנינו איתא כן:

דף סג מהר"ם בתוס' ד"ה אמר ר' אמי וכו' בא"ד ולר"ת נראה דגרסינן בדרבי זכאי והשתחואה וכו' דהא כי נמי נילף מלא תעבדם דבשאר עבודות אינו חייב אלא אחת איכא למימר:

ע"ב גמרא ומזרעך ולא כל זרעך עכ"ל ע"ש ומזה נראה לתת טעם נ"ב פי' כ"כ לתשובת המינים:

דף סד ח"א אל ה' מאי אמור כו' גם הוא זר לב' יצרין:

ע"ב תוס' בד"ה ר"ל אמר פטור כו' דקשיא להו מאי מייתי נ"ב נראה דלפי פי' המהרש"א ז"ל קושית תוס' על הגמ' הלא ר' יוחנן לא אמר טעמו למה מחייב חסמה בקול כי סתמא אתמר חסמה בקול והנהיגה בקול רי"א חייב ור"ל אמר פטור מה מכריח לגמ' לפרש דפליגי בעקימת פיו הוי ולא הוה מעשה לימא דלא פליגי בינו לבין עצמם כלל ותרוייהו סברי לאו שאין בו מעשה אין לוקין והא דאמר ר' יוחנן דחייב היינו למ"ד לוקין ור"ל משמיה דנפשיה אמר אין לוקין ואהא כתבו וכו'. אך פליאה דעת ממני מה לו לכל אלה בב"מ שם בתוס' משמע פשוט דקשיא להו לתוס' למה פטור כאן ר"ל משום שאין בו מעשה הא ר"ל גופיה סבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ומתרץ שם כמו הכא דר"ל לא פטר הכא אלא אליבא דמאן דבעי לאו שיש בו מעשה:

דף סה מהר"ם במתני' והנשאל מהם באזהרה ופרש"י והנשאל בהם שבא ושואל להגיד לו וכו' ובקשתי ולא מצאתי בכל המפרשים טעם על זה נ"ב גם התוס' חדשים כתבו טעם ובכל אלה אינו מתורץ רק אוב אבל ידעוני עדיין אינו מתורץ כלל:

דף סו ע"ב מהרש"א תוס' בד"ה והאי לבדו כו' וכן פירש הרמב"ם והרע"ב דהשתא לא דריש ר"מ לבדו:

פרק שמיני

ד' עד בפרש"י בד"ה סבר לה כאבוה כו' ויש ליישב כמו שפירש רש"י גבי שלשה כריתות נ"ב דף סד:

פרק תשיעי

דף עט מהרש"א תוס' בד"ה ומפקא כו':

בא"ד אבל חזקיה ע"כ כו' אבל לרבי שפיר הוה סיפיה דקרא נמי אסון ממש ולא דין אסון:

ד' פב ח"א בגדה יהודה זו עבודת כוכבים כו' דהיינו בשמי ע"ש יהודה בגדתם בי ישראל:

דף פב רש"ל ד"ה גמ' ער ועונה מאהלי יעקב:

שבט ישראל וגו' כו' כצ"ל:

ד' פג ע"ב מהרש"א חידושי הלכות תוס' ד"ה פרט לזו כו' דר' יוסי הגלילי לא איירי בתחב לו חבירו א"נ דמשכחת לה כו' עכ"ל כצ"ל ונ"ב ס"ד לא שייך כאן גם בתוס' פרק ג"ה ליתא:

פרק עשירי

דף פד ע"ב מהרש"א תוס' בד"ה מאן שמעת וכו' עכ"ל ר"ל כיון דר' יהודה נ"ב נ"ל דהוא טעות וצ"ל כיון דר' יוחנן וכו' א"כ אמאי נקט חוץ מחובל ומבעיר דחייב פי' דר' יוחנן אמר ואת"ל משנה כתני ר' אבהו חוץ מחובל ומבעיר חובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו ואם הוא תיקון גמור למה נקט במשנה של ר' אבהו חוץ מחובל ומבעיר דחייב דבכה"ג וכו' כמו שמסיים המהרש"א אבל ר' יהודה לא שייך כלל לומר אמאי נקט היכן נקט כבר קדמו תוס' דלא מצינו כלל דר' יהודה ואמר חובל ומבעיר ובשבת ליתא שם בתוס' האי ועוד כלל:

רש"ל רש"י בד"ה לכדתנא:

תוס' בד"ה ה"ג כו' ור' יהודה דריש אפילו כל דהו נפש:

סמוך לסה"ד שהכאה יהיה בכל נפש ולא בכל דהו נפש:

דף פו ע"א רש"ל גמ' סתם ספרי ר"ש כו' ושאר ספרי דבי רב מבואר בפרק יש נוחלין דף קכד ע"ב נ"ב לא ידעתי כונתו בזה ההגה רשב"ם מפרש התם סיפרא דבי רב הוא תורת כהנים שאר ספרי דבי רב קרי למדרש במדבר דברים גם למכילתא על שמות כולהו אקרי שאר. ספרי דבי רב ואולי ע"ב כונתו על מכילתא דלא חשב כאן:

רש"ל גמרא אלא אמר רב פפא בעדי מכירה כולי עלמא לא פליגי כו' והוא נמי לקי היכא דלא באו עדי מכירה ואי לא הוזמו ואם באו עדי מכירה והוזמו וגם עדי גניבה הוזמו אז:

ולדעת התוס' שפירשו בחד שינויא דאף חזקיה לא איירי:

דף פז ע"ב מהרש"א בד"ה רבי יהושע כו' מיהו בירושלמי דריש כו':

דף פח ע"ב בפרש"י בד"ה ואון לנו כו' ולמאי דמסיק נמי נ"ב לסברת אית דאמרי צריכין לפרש הכי אבל כבר מדחי רש"י לסברתם כי האמת יורה דרכו דר"י דאמר צריך להדבק קאי רק על הד' פרשיות המונחים יחד בשל יד ואינו ענין כלל לארבעה בתים שבשל ראש:

פרק אחד עשר

דף צא מהרש"א ח"א ד"ה כי הנער וגו' קרא לא כך כתוב אלא לא יהיה שם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער וגו':

דף צד ד"ה עד י' דרי כו' דעשירי בדוקא נקט נ"ב ממצרים, בן חם עד יתרו עשרה דורות:

דף קח ע"ב ד"ה גם זו לטובה וכו' סה"ד מי הכריחו לסתור פי התלמוד כאן ותענית פ"ג נ"ב מכאן אין סתירה לי"מ שמביא הערוך כי לא מפרש הכא שמפני שרגיל לומר גם זו לטובה אדרבא נראה מלשון הגמ' איש גמזו שהיה מגמזו שם מקום הוה רגיל ומשמע דתרתי הוה ביה אך בתענית מפורש שמשום הכי נקרא גם זו מפני שהיה רגיל לומר כן:

השמטה דף קז ע"ב ד"ה ואמר כתיב בחברון מלך ז' שנים וגו' היינו קרא דד"ה נ"ב הקרא המובא בגמ' אינו אותו של ד"ה כי בדברי הימים כתיב והימים אשר מלך על ישראל ובגמ' מביא אשר מלך דוד על ישראל והוא במלכים א' ב' כמו שמציין הת"א:

דף קיב ע"ב מהרש"א חדושי הלכות בד"ה מאי קאמר וכו' ובכור ומעשר נמי מדכתיב בהמתך ממעטינן דלאו שללה הוא:

סליקא מסכת סנהדרין, בעזרת בורא נהרין:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה