דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
מהרש"א והחונים עליו · מסכת בבא בתרא
פרק ראשון
דף ב ע"ב מהר"ם תוס' ד"ה הוה אמינא וכו' דזה לא שייך להקשות אלא כשהוא מפרש:
דף ג ע"ב מהרש"א ד"ה בהגהה ואם ב' בתי כנסיות היו ב' מקומות כו' דמרימר ומר זוטרא נמי חיישי לפשיעותא דמדסמכי תלמודא בעיא דרבינא כו' ש"מ דהכי נמי ס"ל כו':
דף ה מהר"ם תוס' ד"ה ארבעה לצלא כו' היינו לאחר שקנה רוניא גם שדה זו שהיה אצלו שדהו ושהיה רבינא מקיף גם אותו:
ד"ה מארבע אמות ולמעלה וכו':
ד"ה אע"פ שלא נתן תקרה וכו' וכיון שבגרמתו בנה לא מיקרי הכא זה נהנה וזה לא חסר:
דף ו ע"ב תוס' ד"ה האי כשורא דמטללתא וכו' כההיא דאמר רב נחמן נ"ב לפנינו בגמ' רב הונא:
דה ץ מהרש"א תוס' בד"ה א"ל בדידי כו' סה"ד דמוכר בעין יפה מוכר ומכר לו חבירו האי שבחלקו ואין לו להאפילו עליו
דף י אגדות מהרש"א ד"ה חזאי חלמא וכמ"ד פ"ק דר"ה אדם שאירע בו קרי או אונס נ"ב קרי פי' מקרה בידי שמים אונס בידי אדם:
ד"ה איחייב מאן דסני לן כמחללי כו' עיין פרש"י ועוד נ"ל השתא אלו נפלתי מאן דסני לן השונא לי הוה מחייב לי שהייתי מחלל שבת ועובד כו"מ וחייב סקילה:
דף יא ע"ב מהרש"א בד"ה הכא אפשר כו' נ"ב לפרש"י דחלונות בכל הארבעה מחיצות שפיר לשון מוקפת שמוקפת מכל ארבע רוחותיה חלונות אבל לפי' תוס' דמדבר ממחיצה אחת לא שייך לשון מוקף אלא שבאותה מחיצה יש בה חלונות ע"כ מחקתי מוקפת גם מוקף:
דף יב בד"ה ה"ג ר"ח ואי כו' בערוך ערך רד ט' גם ע"ש דברי המקשה לפר"ח שאינו כפרש"י נ"ב הכונה אחת אלא משונה וטוב להגיה שהוא כפי' רש"י:
ע"ב בא"ד שהנגר מפסיק בין ב' השדות סמוך לסה"ד נראה שגם לפי' התוס' הוא חושש לחלק כך כדי שאפשר שיבא חלקו באמצע:
דף טו ע"ב אגדות מהרש"א ד"ה בתר דשכיב משה מי שרתה כו' דלא בקש אלא על אחר מותו:
דף טז ד"ה בלבו חטא מאי קאמר ארץ נתנה ביד רשע וגו' שהעולם הזה דומה לקערה נהפכה על פיה:
ע"ב רש"ל גמ' נתחלף לי א"כ תקשי למ"ד חירף וגידף והשיב לו וכו':
אגדות ד"ה תנחומין של הבל סמוך לסוף הדיבור דאע"ג דניתן רשות לאדם להתרפאות ממדת חסידות לבקש רחמי שמיא:
פרק שני
דף יז ע"ב מהר"ם גמ' פתח בבור ומסיים בכותל וכו' דלפי גי' רש"י לא גריס האי לישנא לעיל בקושיא:
בד"ה ונ"מ למו"מ לכן אני אומר שאין לשון זה מפי' רש"י:
דף יח ע"ב מהרש"א תוס' בד"ה וסבר ר"י על כו' ור"ת נמי לא מפליג בהכי דהכי פרכינן ליה. מהר"ם שמעתתא דחרדל גמ' ואי דלא סמיך היכי משכחת לה וכו' לכך פריך אי הכי אפי' משרה וירק נמי והיה לחלוק ג"כ אדברי רבנן גבי משרה וירק:
דף יט מהרש"א בד"ה המבריך את כו' והאי פירכא מצא ר"י בירושלמי כו':
מהר"ם ד"ה המבריך את הגפן וכו' ולכך כשזורע באמצע שניהם מן הצד אצל חלק הגפן המכוסה בארץ:
ע"ב מהר"ם ד"ה מאי איריא רקיק וכו' נ"ב כל טוביא שבדבור זה צ"ל טובי:
דף כ מהרש"א בד"ה בחבית כו' ופומיה לגאו ולבר דקאמר לא שהיה מונח על צדו אלא אותו הצד שהפה בו והשתא במתכת ופומיה לבר דהיינו בבית הטהור והגרוגרות מדובקות בולטות ומכסות למעלה שפת פה החבית ואין הבית מאהיל עליו:
מהר"ם בא"ד כגון העשוי לנחת:
רש"ל תוס' בד"ה היא גופיה כו' כגון העשוי לנחת כו':
דף כב ח"א אנא רבך כו' סה"ד יחושבניה דדין כחושבניה דדין נ"ב פי' יע"ל קג"ם עולה רנ"ג כמו גרמי:
דף כה ח"א ד"ה יערוף כמטר כו' והערוך בערך איסתנא פירש דשדיא הוא רוח דרומית נ"ב בערוך עצמו מוכח ששבשתא היא כי בערך שד ג' מפרש שדיא רוח מזרחית גם מה שכתב בערוך ערך שת ג' אסטווינד צ"ל זיד וווינט:
דף כז מהרש"א בא"ד או כעין זה שליש סאה כו':
פרק שלישי
דף כח ע"ב מהרש"א בד"ה אלא מעתה חזקה כו' סמוך לסה"ד מ"מ פריך שפיר דהמכוון מהם דומים דבשניהם שלא בפניו לא הוי חזקה:
דף כט ע"ב מהרש"א בא"ד וכה"ג איכא בסוף הכונס גבי ומודים חכמים:
דף לה ע"ב בד"ה דתני ר' חייא כו' וכן הוא בחידושי הרמב"ן בשם רשב"ם נ"ב ולפנינו ברשב"ם מפורש דמוציאין מידו ומעמידין אותה בפני שנים הראשונים שיש להם טענות אבות אבל הוא לא מוכפר בהשבה זו וכו':
דף מב ע"ב רש"ל תוס' בד"ה שבח כו' והתבואה ליקצר ונטל מהן דיורד ברשות נמי נוטל מהם:
מהר"ם תוס' ד"ה אבל שותף יש לו חזקה וכו' אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא ולרבינא אפילו בנחית לכולה:
דה מג מהר"ם גמ' ת"ש האומר תנו מנה לבני עירי כו' דלכך יתנו כדי שיסתלקו ויהיו כשרים לדון נ"ב ול"נ פשוט אינם רוצים ליתן:
דף מד מהרש"א בפרשב"ם בד"ה ומקשינן לרב ששת כו' סה"ד וכן הוא בחידושי הרמב"ן נ"ב כן מפורש ברשב"ם ד"ה ומקשינן לרב ששת הראשון:
נא ע"ב בד"ה ר"ת כו' ולפי' ר"ת לא בעו לפרש נמי הכי עד סה"ד נ"ב אמת כי ניחא טפי שהבעל אוכל הפירות אבל כי נבין טעמו הוא מפני שלא קנתה כלל נמצא כי פליגי כ גדולי הדור על רב הונא בר אבין בזה דהוא אומר קנתה והם אומרים לא קנתה כלל ור"ת מרחיק זאת אך מפני אותו הסברא ואותו הטעם לא בעו לפרש לר"ת כרב הונא דהוא אומר דל זוזי מפני דלגלויי זוזי הוא דבעי ולא קנתה מחמת מכר כלל אלא מחמת מתנה ורב הונא בר אבין סבר דלא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי וקנתה מחמת מכר ור"ת רוצה להשוות גדולי הדור עם רב הונא בר אבין אבל תוס' בעצמו מפרש שפיר האי במתנה ביקש אף לר"ת ומשוה שפיר דעת גדולי הדור לדעת ר"ה בר"א כמו שכתבו ועוד יש לפרש פי' ר"ת במתנה ביקש כו' דאפילו למ"ד קנתה במוכר לאשתו וכו':
דף נו מהרש"א בד"ה וקבעי גמ' כו' אף שהרשב"ם גופיה פירש לעיל אהא דקבעי ושאינה מסויימת:
ע"ב מהרש"א תוס' בד"ה הרי אלו ג' עדיות כו' סמוך לסה"ד כמו שהוא עצמו יכול להעיד בשניה כך אחיו:
בד"ה אלא מעתה כו' דלעדות א' עדות ב' העדים בטלות דלא ידעינן הי מינייהו משקר אבל הכא:
דף נז ע"ב תוס' בד"ה בשותפין כו' ולעיל דקשיא נ"ב ד' מב:
פרק רביעי
דף סא תוס' בד"ה והתא שש כו' בא"ד והא דתנן במסכת מדות כו' וא"כ משמע דלמטה על רצפת התחתונה היה רוחב שש נ"ב ע' רש"ש:
דף עב ע"ב בפרשב"ם בד"ה שהוא שדה כו' הוא לו שדה אחוזה ויוצא לכהנים ביובל:
סמוך לסה"ד רש"י בחומש לא פירש כן נ"ב ובמשנה בערכין דף כו ע"ב פרש"י כן ע"ש וכן פוסק הרמב"ם:
פרק חמישי
דף מב ע"ב בד"ה וזורע כו' לצד אחד חשיבא כרם כו' הני ב' שורות ששערן לצד אחר ולא סגי בהרחקת ו"ט כמו מגפן יחידי:
דף פד ע"ב תוס' בד"ה מדד והניח כו' סה"ד ולא קנה אף במדד לוקח נ"ב קשה להניח על הדעת איך לא יקנה כשמדד הלא מגביה הפירות למלאותו ולהריק המדה ע"כ לענ"ד הטוב לומר כמו שכתבתי בגמ' על הגליון:
דף פה רש"ל תוס' בד"ה ארבע מדות כו' וקשה לפירושו דא"כ כו' שידן כידו ומ"מ כו' כצ"ל:
דף פט רש"ל בד"ה י"ב טפחים ד' טפחים הקנה כו' אפילו בשני טפחים רחוק מהגג נ"ב ואנכי ההדיוט בשכם הרשב"ם אסמוך ואומר כי אין זה קושיא כי הלא רוחב הקנה אינו מוגבל ע"כ נתנו רווחא טפי שלא יעכב רוח קצות הקנה ההכרעה ונתנו לכל אורך חצי הקנה טפח טפי למשקל מתכת שרוחב הקנה ודאי טפח ולמשקל צמרין שהקנה שלה אינו רחב די בחצי טפח אויר טפי מחצי אורך הקנה ולמשקל בעה"ב וחנוני לא נתנו יתרון כלל כאורך חצי הקנה כן האויר למעלה מן הקנה זה טפח וזה טפח שקנה שלהם קצר ברחבו ופורתא לא דייקי:
פרק ששי
דף צב תוס' בד"ה זרעוני גינה כו' דליכא לפרושי התם אלא דכל יומי:
דף צה ע"ב בפרשב"ם בד"ה ה"ה דאע"ג כו' משום דכולה ביין יפה כו' עכ"ל פי דכולה ביין יפה ובמקפה איירי ומש"ה לא תני הך דלא איירי ביין יפה. אע"ג דלא הוה איירי ביין יפה:
השמטה מהרש"א דף צג בפרשב"ם בד"ה אין אומרים כו' ולא דמי לשור כו' שהרי רואין שנגח את הפרה כו' עכ"ל נ"ב כן נראה להוסיף בד"ה של מהרש"א גם דברי רשב"ם הנ"ל כי עיקר דברי המהרש"א הוא שמדייק למה לי רואין דוקא ומתרץ שכן משמע ליה לרשב"ם מלשון המשנה (ע"כ):
מהר"ם ד"ה נותן לו יין הנמכר בחנות וכו' הא מרתף זה של יין קאמר והא לאו יין הוא כצ"ל:
דף צז ע"ב ד"ה ואם ידוע שיינו מחמיץ וכו':
דף צח תוס' בד"ה האי מאן דזבין וכו' ולא יהיה החנוני אלא כמו שליח. לא ידעתי יד כהה שמחק האי אלא והקיפו שלא בדעת:
ע"ב ד"ה ר' ישמעאל אומר רפת בקר הוא זה וכו' בא"ד דהא דאמרינן סמוך לסה"ד אבל לפי האמת דמשני המשנה אימא אין בו דין חלוקה בחצר וכו':
ד"ה מתני' בית קטן שש על שמונה פי' שאמר ליה סתם עשה לי בית ולא אמר בית חתנות וגם לא פירש:.
דף צט לובן ע"ב מהרש"א בפירוש רשב"ם בד"ה ד' קבין כו' מהרש"ל הגיה הפירושים ועשה רבוע כרצונו נ"ב לא ידעתי מה רוצה מהרש"ל הלא הרש"ל אשר לפנינו לא עשה דבר רק מעתיק לשון תוס' כפי שהיה בספרו וכותב על זה בצדו בכאן יש טעות ואינו מוציא מעטו יותר אולי נכון לפניו כ"כ גי' מהרש"א שם ומתחלה קח הד' טפחים על ד' טפחים נ"ב ועמו הג' אצבעות וג' ר"א באורך על ד' טפחים רוחב ואח"כ חתוך הג"א וג' ר"א אשר מצדו והעמידהו מאחריו לאורך ויהי' ארכו כו':
דף קא רש"ל בד"ה אי לבראי הא קמיתדשי ותו כו' וכן אח"כ ורק בתוס' ממשיך ארכו והאיך כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה דעביד להו כו' בא"ד ועוד יש לפרש כו' ואם כן יהיה כל נגר אמה מן הכוך:
מהר"ם ד"ה ליה כמין נגר וכו' לפי זה נוגע הכוך האחד בכוך השני ח"א:
פרק שביעי
מהרש"א תוס' בד"ה המקדיש כו' מי כתיב בשנת היובל עכ"ל:
דה קד רש"ל תוס' בד"ה פרושי קמפרש כו' איזהו בית כור שהוא ככבית כור כו':
דה קה ע"ב רש"ל בד"ה דהתם גבי כו' ונמצא שדר בבית חבירו כו' כצ"ל:
מהרש"א בא"ד נראה דלא שייך עד סה"ד נ"ב פי' לדבריו שהוא מפרש ויש לומר שהיינו יכולין לתרץ דבשמעתין היינו טעמא דבא בסוף חודש דאמרינן דאודויי אודי ליה כן היינו יכולין אבל מה נעשה עם בא באמצע החודש דאמר דיחלוקו וע"כ הטעם לפי שתפס החצי החודש לא מפקינן מיניה דהכא לא שייך למימר אודויי אודי על חצי חודש ואי אודי על הכל ומש"ה ופירושו ומאי שנא הכא) דאמרינן יחלוקו מבא בסוף החודש דאמרינן כולו לשוכר ע"כ ודחה תירוץ דאודויי אודי דה קז מהר"ם תוס' ד"ה ובא בעל חוב וכו':
ע"ב ד"ה אדרבה וכו':
פרק שמיני
דה קכא מהרש"א תוס' בד"ה יום שכלו כו' דהיינו ל"ח שנה ואם לא מתו רק:
בא"ד ועוד ט"ז אלף ופרוטרוט היה כו' ועוד פרוטרוט ח' אלפים שנשארו מת"ר אלף נ"ב ועוד פרוטרוט מן 3550 שהיה יותר על ת"ר אלף:
ע"ב ח"א יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה כו' סה"ד והוא במדרש איכה רבתי נ"ב ב' ד"ה בלע ד':
דה קכד ע"ב מהר"ם תוס' ד"ה מספקא ליה אי הלכה כר' מחבירו וכו' ורב נחמן דידיה ס"ל דסתמא אמר ולא מחביריו ולא פירשו ורבא דאמר מטין איתמר דכי אמרו ולא מחבריו אז לא אמרו:
דה קכה ע"ב בפרשב"ם בד"ה ואין הבכור נוטל בראוי כו' כגון דהוי שלופפי כו' עכ"ל:
דף קכז ע"ב מהרש"א תוס' בד"ה בנכסים כו' ולקמן פרשב"ם נ"ב קכ"ח ע"ב ד"ה ובנכסים של עכשיו:
דף קכח מהרש"א תוס' בד"ה ה"ג ונשבע כו' נמי חשיב כגמר דין אבל קצת קשה כו':
פרק תשיעי
דף קמד מהרש"א בד"ה אודייני כו' סה"ד והוא מלשון חזי ע"ש:
ע"ב בד"ה חלה ונתרפא כו' דהכא ברישא דמוקי לה בפשיעה אין חילוק כו':
דף קמז מהר"ם ברשב"ם ד"ה ומודה שמואל שאם נתנו המלוה כו' ומיהו אם עמד חוזר אם מתנת ש"מ במקצת הוא כדפסקינן לקמן עכ"ל דברי הרשב"ם הללו א"א לי לישבם נ"ב לפני המהר"ם ז"ל היה הגי' ברשב"ם אם מתנת ש"מ במקצת היא והיה לו למהר"ם לומר שצ"ל אם מתנת ש"מ בכולה היא כמו שהיא באמת לפנינו ושפיר ונכון. היוצא לנו כי טוב יותר להאשים המדפיס מלהניח דברי הראשונים ז"ל מוקשה וכן טוב משה המהר"מ ז"ל בעצמו בדיבור הסמוך שכתב נ"ל דט"ס הוא והנ"ל אך למותר כי כל בר בי רב דחד יומא ואפילו אני הכותב נשתומם עמדתי מכל הלין הטעמים שכתב המהר"ם הבנתי ששגגת המדפיס הוא וצ"ל כמו שמגיה המהר"ם:
דף קמח מהר"ם בגמ' את"ל לאחר לא הוי שיור ששתי הגירסות הם צודקות יחדו והבעיין דדקל הוה בעי ג' איבעיות:
בתוס' ד"ה שכיב מרע וכו' ואי גרסינן מסיק תריסר אלפי זוזי וכו':
ד"ה איבעיא להו דקל לאחד וכו' פירוש ששייר הפירות לעצמו אי אמרינן וכו' כצ"ל:
דף קנ ע"ב מהר"ם בא"ד איכא פלוגתא בכתובות נ"ב פירוש:
דף קנו מהרש"א בד"ה בודקין כו' וליכא למימר כו' לשמואל כו':
בד"ה ר"א כו' דמסתמא ר' לוי אמתניתין קאי דאית ליה לר"א שאין דבריו קיימין בלא קנין:
ע"ב מהרש"א גמ' לא יעשו האב אחין מורישו אחי דאבוה כו' דהשתא מכח שמעון בא חנוך לירש:
פרק עשירי
דף קנט ע"ב מהרש"א בד"ה אימא נסכא וכו' והכא הוה מצי כו' שאין רק שמונה פרוטות ומ"ש וכו' משמונה פרוטות דהא כו' וה"נ בשמעתין כו':
רש"ל בד"ה אימא נסכא כו' תימא לרבי מאי כו' כתב בו בבל כו':
השמטה דף קסד מהרש"א בא"ד אנחנא סהדי ונמחק וזייף אז ראוי כו' דכן משמע לקמן דב' שטרות בכל א' עד א':
בא"ד וקשה לפי' הרשב"ם שפי' כו' אינו פסול דא"כ יהיה נמחק ב' פעמים:
דף קסו מהרש"א בא"ד איתא נמי במנחות הס"ד ואח"כ מתחיל הדיבור א"ה כו' כל כמה דלא אמר זהב בדינרין אין כו':
בד"ה אמר רב אשי כו' וי"ל דבלא בית נמי ה"ל לפלוגי בין דינרי לדינרין היינו כסף אבל כסף דינרי ודינרי כסף:
דף קסה ע"ב תוס' בד"ה ופלוני כו' סה"ד מזכירם כו' כצ"ל מת"י:
דף קע ע"ב רש"ל ר"ש א"ל אנא לברר כו' נ"ב פי' דחוק הוא.
דף קעב מהרש"א תוס' בד"ה אי ידעיתו כו' מדעת שניהם דללקוחות כו' כצ"ל מת"י:
דף קעה ע"ב מהרש"א ח"א הרוצה שיחכים יעסוק בד"מ שאין לך מקצוע כו' א"ר ינאי מ"ד כי מיץ גו' ומיץ אף יוציא ריב רש"ל אותו דף עא בד"ה המלוה את חבירו כו' קרקע אמאי יש לו כ"ש דלימא לא הני קרקעי שבק אבוהון:
סליקא לה בס"ד מסכת בבא בתרא.