דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
מהרש"א והחונים עליו · מסכת בבא מציעא
פרק ראשון
דף ג מהרש"א תוס' ד"ה מה אם ירצה כו' כדתנן אמרו לו כו' כצ"ל כמוכח מעצמו וליתר ע' מהר"מ שיף:
ע"ב מהר"ם ד"ה בכולה בעי דלודי ליה וכו' ויש ליישב דהתוס' מקשין:
ד"ה אבל העדאת עדים וכו' ועסקי השתא:
דף ה ע"א ד"ה ותקנתא לתקנתא:
ע"ב ד"ה דחשיד:
ז"א ו ע"ב מהר"מ תוס' ד"ה אי בעי לא עביד כיון שהשומר אינו יודע שהוא גנוב לאו בר חיובא הוא:
דף יב ע"א רש"ל תוס' ד"ה ואמר שמואל כו' בא"ד כל שחליפיו ביד כהן כו' פי' שנטל אחד מהם (מהר"מ שיף):
שם סמוך לסה"ד והקטן שאינו סמוך משום דרכי שלום (מהר"מ שיף וכתב שבהוספה זו מתורץ קושיית מהרש"א על רש"ל לפי סברת הרש"ל:
דף יג ע"ב מהר"מ תוס' ד"ה הני תרתי מילי נינהו וכו' דהא דקאמר שמואל דלרבי מאיר נ"ב נ"ל במקום שמואל בכל דיבור זה צ"ל ר' אלעזר כי כן דברי תוס' על ר"א קאי:
דף יד ט"ב מהרש"א ד"ה סיפא נמי בנגזל כו' דע"כ ברישא מגזלן קמיירי דומיא דסיפא:
ע"א רש"ל ד"ה שטר הקנאה כו':
ע"ב גמ' לאו תרוצי קא מתרצת כו' מי שמת דף קנז: וכן פי' רשב"ם שם:
רש"י בד"ה לאכילת פירות כו' מפרש להו לקמן:
דף טז מהרש"א תוס' בד"ה בההיא הנאה כו' דלא קאמר ולא מידי וקא סמיך על מה דהא כבר תבעו שם וכן כתב במרדכי וז"ל נראה:
שם אליבא דר"מ כו' כי תבעי לך אליבא דרבנן והוא כמו שדה סתם:
מהר"ם ד"ה בההיא הנאה וכו' והיינו סברת רב האי דכתבוה התוס':
שם ומייתי ליה כי היכי ו
דף יח תוס' ד"ה הא אמר תנו וכו' ויש להקשות נ"ב בגמ' שלפני מהר"מ לא היה הגליון על הדף:
דף כ ע"א רש"ל תוס' ד"ה שמע מינה כו' בא"ד הבעל והאשה יכפרו המכירה כו':
פרק שני
דף כא ע"ב גמ' מידע ידיע וכן לקמן דף כג ע"ש מידע ידעי דרופתא:
מהר"ם תוס' ד"ה ת"ש וכו' ממילא מתרצא נמי הברייתא נ"ב ול"נ שתוס' סגר השער שלא יבא האי שינויא להברייתא במה שכתב ומשמע נמי וכו' דה"א דאין דרך למשמש בכיסו בעודו בבית המדרש:
דף כב ע"א רש"ל תוס' ד"ה שט בנהר כו' דהכי פירושו אם נתייאשו כו'
דף כג ע"ב תוס' ד"ה ברשום וכו' כמו שפירש רש"י נ"ב ולענ"ד רחוק פי' התוס' מפרש"י כמו שכתבו ופרש"י אינו נראה כי רש"י מפרש רשום נקרא מה שטח החנוני אחר ראות היין ואחר לקחו ותוס' מפרשים רשום הוא מה ששורק וטח הבעל הבית אף טרם מכרו וכן מכרו ולא מיירי כלל בטיחת החנוני וצ"ע:
רש"ל רש"י בד"ה ופרכינן כו' שלו בפתוחה קתני כו':
דף כה מהרש"א בד"ה הא בכובא וכתנא כו' ק"ק לפרש"י כו' נ"ב ואפשר לומר מפני קושית תוס' דקתני מצא פירות ע"כ טוב יותר לרב פפא לומר הא והא בצנא ופירי:
רש"ל בדיבור הנ"ל יכול לסבור כסברת התוס' או כרש"י נ"ב וטוב יותר לדון את הר"ח שסובר כסברת רש"י כי זכות לו שבזה יהיו כל הד' אקוימתות שוה הא הראשון על הברייתא ראשונה והא השני על הברייתא השניה דמקשה מינה הא הראשון חייב להכריז והא השני שלו ופטור מלהכריז:
בא"ד דפריך אמאי דקאמר כו' והיינו כמו שמפרש בסיפא בא בעל הבית כו' נ"ב ובחר לו המקשן לפרש כן כדי שלא יקשה על המתניתין רק טל הברייתא:
בא"ד ולפי זה גרסינן בסמוך וכו' ודוחה הקושיא ואומר נ"ב וכן רב זביד דוחה הקושיא כהאי גוונא וקאי כ"כ על דברי רב זביד ולענ"ד איני יודע מה צורך לכל זה הלא לפי' ר"ח לא יכול להיות הגי' הא והא דלא אשתייר כי מפורש בחדא ברייתא מקצת בכלי וכו' ע"כ הכריחו לר"ח לשנות הגי' הא והא דאשתייר:
דף כח מהרש"א תוס' בד"ה ט"ו יום כו' סה"ד נשאר מצד אחד מהלך כ"ה ימים:
דף כט ע"א מהר"ם ד"ה והוי שואל עלייהו וכו' סה"ד דבפ' הכונס דף נו: משמע:
בא"ד והא דלקמן מוקי רבא קרא דהשב וכו':
ז
דף לא ע"ב רש"ל גמרא מאי כפועל בטל האי לא בטל הוא כצ"ל וע' מה שכתבתי ע"ז בגמ' אשר מובא הגהה זו שם על הגליון:
דף לב מהרש"א תוס' בד"ה בד' הדיוטות כו' סה"ד מה שאין כן דאפקידו וק"ל:
ע"ב תוס' בד"ה ואי לאו דאורייתא כו' כסברת המקשה דלקמן אין להקשות לפום סברתו:
פרק שלישי
דף לג מהרש"א תוס' בד"ה אית דלא גרסי או שאבדו כו' סמוך לסה"ד ועוד דאי הוה מפרשינן הכי במתניתין:
דף לד ע"ב תוס' בד"ה הריני משלם כו' וגם בניו לא יזכו בו משום דאין אדם מוריש קנס כו' ווכות הכפל בתוך רשותו של המפקיד כו' כי אקנאי כפילא לאבוהון כו':
ד' לה ע"א מהר"מ בתוס' ד"ה לוקח הוי וכו' דבמקום פסידא דאחרינא לא אמרינן דטבא עבדי ליה:
ע"ב מהרש"א בפרש"י בד"ה מכי שלמו ימי כו' סה"ד אם רוצה שתשאר בידו הוא מגומגם נ"ב כי הוא מחויב לקבלה בדמים ששמוה ב"ד:
דף לו ע"ב מהר"ם תוס' ד"ה שהעלה וכו' דהשתא כו' ולכך שייך לומר אוירא דהר קטלה:
דף לז ע"ב גמ' התם שמא ושמא גזל כו' סה"ד הא דאוקימנא מתניתין לעיל בבא לצאת י"ש וק"ל:
דף מא ע"א מהר"מ תוס' ד"ה הא לא משכה וכו' נראה שכתבו כן נ"ב וכן מדייק רש"י ד"ה שהכישה במקל כשנתנו עליה כו':
ע"ב מהר"מ תוס' ד"ה רבא אמר לא תימא וכו' סמוך לסה"ד אפ"ה לא הוי אמרינן דיו ולא היה פטור:
דף מב ע"ב ח"א מהרש"א ד"ה אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי כו' ואין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין כו' ומ"ד אלא בדבר שאין העין:
פרק רביעי
דף מד ע"ב מהר"ם תוס' ד"ה אחד משמונה באיסר כו' סה"ד דמהדר' ליה מעט נ"ב פי' מדמצריך פרוטה להיות ח' באיסר ומשער הפרוטה באיסר ש"מ דלא שייך באיסר יוקרא וזולא וכד יהיב לאשה איסר מקבלת שמינית שבאיסר לעצמה ושבעה חלקי מהדרא ליה אם בעד שמונה פרוטות נותנים איסר מהדרא ליה שבעה פרוטות וכשנתייקרו הפרוטות ונותנין בעד ששה פרוטות איסר מקבלת לעצמה 3/4 פרוטה ומהדרא ליה 5/4 ואם הוזילו הפרוטות ונותנין בעד עשרה פרוטות איסר מקבלת לעצמה מא פרוטה ומהדרא ליה 3/4 8 פרוטה נמצא אע"פ דזימנין מהדרא ליה הרבה וזימנין מעט אין יוקר וזול באיסר כי תמיד נותן לה שמינית שבאיסר והיוקר והזול בפרוטות מה שאין כן אם היה היוקר וזול באיסר אינה מקבלת לעצמה רק פרוטה וכשעומד איסר שמונה פרוטות מהדרא ליה שבעה ואם ששה חמשה ואם עומד עשרה מהדרא תשעה ומקבלת פעם שמינית איסר פעם ששית פעם עשירית ומהדרא זימנין הרבה חלקי איסר וזימנין מהדרא ליה מעט חלקי איסר:
דף מה בד"ה אלא לב"ש וכו' ס"ל לר"י הכי אפילו:
בד"ה בכל הסלע כו' וצ"לי לפירושם דה"ק ב"ה דאם ירצה:
דף נ מהרש"א בפרש"י בד"ה מש"ה חזרו כו' סה"ד ביתר על שתות וכ"ה בתוכ' נ"ב ע' מהר"מ שיף:
תוס' בד"ה אא"ע פחות כו' דפחות משליש לר"ט כפחות משתות לרבנן:
דף נא ע"ב בד"ה בד"א בסתם ר"ח כו' משום דהכא במפרש אני יודע שאין שוה כו':
בד"ה לא יחשב את כו' סה"ד שכר טרחו למכרם נ"ב ע' ביאור על המהר"מ שיף:
הרם
דף נד ד"ה בפרש"י בד"ה הרי אמרו כו' קרוב ללשון התלמוד דכתוב ביה וקם לו אבל רש"י:
בא"ד ולספרים דגרסינן נתן לו סה"ד ונראין לי דברי חכמים נ"ב ע' מהר"מ שיף:
דף נח ע"א מהר"מ תוס' ד"ה נשבעין לגזברים וכו' האי דשוקל את שקלו מיירי בשלוח:
שם לפי פירושו בשלוח מיירי אלא:
ע"ב תוס' ד"ה לא בשמים היא כו' אההיא דב"ה קאי התם דאיכא מאן דאמר:
פרק חמישי
דה סא תוס' בד"ה לעבור עליו כו' משום כדי רשעתו ולדבריהם לכ"ע לא לילקי נ"ב ולדבריהם כצ"ל כי קאי על אותן שמקשין:
מהר"ם תוס' ד"ה לעבור עליו בשני לאוין וכו' אלא לענין שילקה שתי פעמים נ"ב ע' מהרש"א שלא כתב כן אלא דוקא הניתק לעשה לא שייך לעבור עליו בשני לאוין כיון דלאו לאו הוא אלא עשה אבל לאו שאין לוקין עליו מפני שניתק לתשלומין שייך שפיר לעבור עניו בשני לאוין וכן מוכח מסוגיין וכמו שכתב המהרש"א שגם ריבית ואונאה ועושק אינו לוקה כי ניתן לתשלומין ובכל זאת שייך בהו לעבור בשני לאוין וע' מהר"ם שיף דשדא ביה נרגא:
ד' סב ע"ב מהרש"א בא"ד וא"ת אמאי תני גבי יין כו' לרבה דמוקי לה כר' חייא נ"ב אע"ג דלא מזכיר ר' חייא מדנקט לקמן דתני רב אושעיא ידענו דהאי ברייתא תני ר' חייא מהר"מ בא"ד ועוד מדמשני בבא לחוב בדמיהן וכו' אלא ה"ל לשנויי בקצרה אמר רבא מתניתין בבא לחוב בדמיהן:
ד' סו ע"ב מהרש"א בד"ה אי קפיד כו' אי לא אסמכה היינו משום כו':
שם דידע דאסמכתא לא קניא אלא אית ליה:
דאדם עשוי למכור חפציו משום דליקו בהימנותיה היינו בשוויה:
שם ע"א מהר"מ בא"ד וא"א לגרוס כן כדמוכח בפ"ג דנדרים כצ"ל נ"ב בספרים ישנים היה הלשון בתוס' בפ"ד דנדרים והגיה המחבר בפ"ג וטוב יותר במקום דנדרים צ"ל נדרים וכמו שלפנינו היום בספרים שלנו בפ' ארבעה נדרים והוא הוא פ"ג ששמו ארבעה נדרים ואין צורך עתה להגהה של המחבר:
דף סז מהרש"א בד"ה הממאנת כו' בלותה ואכלה ומכ"ש שנייה דאין לה:
דף סח ע"א מהר"מ ד"ה ונותן לו שכרו כפועל בטל וכו' בא"ד פי' בקונטרס כו' או שמתחלה במלאכתו האחרת היה צריך לישב בחמה:
דף ע מהרש"א תוס' ד"ה דקא מקבלי כו' דלא משלם שוכר נ"ב ע' מהר"מ:
מהר"ם בא"ד משום דמקבל עליה קלקול הספינה שמתקלקל העץ במים דלא משלם שוכר כצ"ל ובספרים כתוב משכיר וט"ס הוא נ"ב לפנינו כתוב למשכיר ושפיר:
רש"ל גמ' אימא לי איזו כו' נ"ב יש מפרשים אוהב נ"ב נ"ל למשל אם ראובן ושמעון אוהבים זה את זה בלב שלם ושמחה או תוגה של אחר נוגע לשני בשוה אם ישאל השלישי לאחד מהם איזו מכם ראובן ואיזו שמעון יענה לו אין שום חילוק בינינו איזו הוא ראובן ואיזו שתרצה הוא שמעון הכלל ראובן הוא כ"כ שמעון ושמעון הוא כ"כ ראובן ע"כ קראו לאוהב נאמן איזו גם אני הכותב אומר לכל מעיין איזו. הבט וראה כמה יקירין וקדישין כל דיבור ודיבור שיצא מחז"ל אצל הקדמונים לדקדק בהם שלא יהיה נראה כמיותר כי לולא פירושו הלא תיבת איזו מיותר בגמ' כי היה די לומר אימא לי גופא דעובדא היכי הוי האי איזו ל"ל ע"כ מפרש איזו אוהב גם נודעת לנו אהבה וחיבה שהיה ביניהם כן תהיה לנו:
ע"ב ח"א מהרש"א לחונן דלים עד סה"ד נ"ב אבל קשה לפי דבריו למה לו לרש"י לתלות בדרש ר' תנחומא כיון שלדבריו הוא גמ' מפורשת כאן:
דה עה מהר"ם תוס' ד"ה וכדברי ב"ה כו' סה"ד דבסתם טבח שאינו ידוע איירי וק"ל:
פרק ששי
דף עו מהרש"א תוס' בד"ה ואזל איהו כו' ב' סברות הן ולא כפרש"י נ"ב ול"נ רש"י שניהם שוים דברישא מהימנת ודעתייהו חד הוא ולפיכך פשיטא ובסיפא דעתייהו ומהימנת אינם שוים ואבעיא להו וכן כתב המהר"ם שיף:
דף פא ע"א רש"ל רש"י בד"ה פטור משואל מאונסין:
פרק שביעי
דף פד ע"ב רש"ל רש"י בד"ה לבני בירי כו' סה"ד וס"א קוברים:
דף פה רש"ל גמ' שנשכרת בשנים שוכרתו כו' דהיינו בשמונה ומש"ה קאמר בשנים סתמא בשני זהובים או בשני מנה:
דף פז ע"ב רש"ל שם והאי וחרמש מיבעי כו':
שם ולא אכילה גסה כו' נ"ב דאי לגופא פשיטא כתבתי בצדו אנכי הכותב רואה כי המעתיק דברי רש"ל לא כיון יפה כי המעתיק חשב דהאי נכתב בצדו על הגליון בגמ' שהרש"ל למד בה קאי על דבר הקודם ולא אכילה גסה וטעה כי קאי על הדבר השני הסמוך ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן ושייך שפיר ע"ז דברי רש"ל:
שם בע"א מהר"ם בד"ה במחובר בשעת גמר מלאכה וכו' ר"ל לאפוקי מפרש"י נ"ב ולפענ"ד גם רש"י מפרש כן רק רש"י תפס הקיצור כי קוצר גם בוצר תולש יקרא: ד"ה דבר חרמש אכול וכו' סמוך לסה"ד כמו שכתבו התוס' בסוף זה הדיבור לכך איצטריך:
דף צ ע"א רש"ל רש"י בד"ה כגון שהקדימו וכיון דשם כו':
דף צא ע"ב מהר"ם תוס' דש באווזין ותרנגולין וכו' עד סה"ד לר"י מהו נ"ב ולית ליה לר"י בר"י הך דרשה דלעיל חוסם לנחסם:
פרק שמיני
דף צח ע"ב מהרש"א תוס' בד"ה שאלה בבעלים כו' מכ"ש דבשכרה וחזר ושאלה דמפקיע אבל הכא:
דף צט מהר"מ תוס' ד"ה וחבירו מותר לבקע בו עד סה"ד לכתחלה קשה נ"ב עוד יותר יש להוכיח מכאן דבשאלה לחוד טרם בקע בו יצא לחולין מדאמר וחבירו מבקע ס לכתחלה ש"מ דכבר יצא לחולין קודם הבקיעה:
דף ק ע"א תוס' ד"ה ולחזי ברשותא כו' דמאן קיימא וכו' מהר"מ עד סה"ד מדקאמר גמ' נמי נ"ב פי' מדקאמר הגמ' בהתירוץ שפחה נמי משמע דעיקר תירוצם על פרה שעומדת באגם ואגב מתרץ נמי שפחה א"כ כמו שעיקר התירוץ על פרה עיקר הפירכא נמי מפרה:
רש"ל בד"ה הא מני כו' אפילו בברי וכמו שכתב ומיהו קשה כו':
רש"א בד"ה הא מני כו' בפ' חזקת הבתים ד' לה בד"ה:
ובפ' המוכר את הבית ד' סא בד"ה ארעתא:
דף קב ע"ב מהר"מ ד"ה גמ' אמר רב אי הואי התם וכו' דרב ס"ל כבן ננס וליכא:
שם לכך ס"ל לרב נחמן:
פרק תשיעי
דף קג ע"ב רש"א ד"ה האי אמר כו' בבעל הקרקע דאמר בעינא תיבנא נ"ב מקוצר השגתי אינני מבין דבריו הא הרישא מיירי אף בחכירות והחוכר אינו נותן לבעה"ב תבן:
דף קד ע"א רש"ל תוס' בד"ה היה דורש לשון הדיוט כו' או שבטל המנהג פסקינן כדין הגמ' וכ"כ נמי המ"מ סה"ד:
דף קו ע"ב מהר"ם תוס' ד"ה וקיימא כימה וכו' פי' דעש אזיל בתר כימה דאמרה לה הב לי בניי:
בא"ד ונראה לפרש כו' סה"ד אח"כ אז הוא תחלת הלילה:
דף קז ח"א ד"ה וקיחון כו' אין בשרו מעלה זיעה וזיהם נ"ב גם רש"י פי' כן:
דף קט ע"ב מהר"מ רש"י ד"ה מנתא דידי וכו' רב פפא הוא סוף הדבור:
דף קיא ע"ב מהרש"א גמרא ותנא דידן כו' סמוך לסה"ד בהמה וכלים ולא מאתך ורעך מפיק:
דף קטו מהרש"א תוס' בד"ה אלמנה בין כו' ואהא תירצו דמתני הכי נמי איכא:
סליקא לה מהרש"א והחונים עליו בס"ד ונתחיל מהר"מ שיף והמקום יעזרני:
מהר"ם שיף פרק שני
אות ג ע"ב גמרא מה לפיו שכן מחייבו אשם וכו' וקשה ליקשי נ"ב פי' לה"א עתה אבל כשמתרץ אשם היינו קרבן ע' תוס':
ברש"י בד"ה עדים אין מחייבין כו' אם מכחישן דכתיב כו' כצ"ל:
דף ד ד"ה גמרא אלא דקאמר ותנא תונא מי דמי כו' אפשר דתלוי הכא נ"ב כד דייקת בפרש"י מיושב פשוט:
דף י ע"א ברש"י ד"ה סופא דלא אפשר כו' לא באה באור אות ש אם נגיה עד סה"ד להגיה לא מהני נ"ב ולי ההדיוט דברי והמה כפי' המהר"מ אך במקום שכתב המהר"מ ,,והא דכתב נמי הכא דגלי דעתיה כשנתנה לו דאדעתיה אגבה" כולל הגאון בקוצר לא באה (פי' לא באה אלו התיבות ברש"י) דאדעתא דהאי אגבהה רק ממ"נ וכו' כפי' מהר"ם ואח"כ כתב ואפ"ל כפי' המהרש"א ודוק:
דף יב בתוס' ד"ה ואמר שמואל וכו' עד סה"ד ואין מוכרת שידע מימרא דשמואל דהתם נ"ב פי' מאן דאמר הא לא אמר הא כה"ג מצאנו דף יד דפריך משמואל אדשמואל ואמר לימא וכו' ע"ש ברש"י:
ע"ב בתוס' בד"ה ולא לוה עד תשרי כו' והאיך ניחוש שמא אין לה כתובה:
דף טז ע"ב ברש"י בד"ה בשדה סתם כו' סה"ד או דלא ניקרייה גזלו:
דף יז ע"ב בתוס' בד"ה לא אמר כלום כו' מהרש"ל הגיה תחזור ותתבע נ"ב לפנינו כן הוא בתוס' ורש"ל לא הגיה כלום וענ"ד מסכים עם הרב המחבר כי טוב יותר כאשר היה לפניו שאם תחזיר הכתובה:
דף יח ע"ב גמרא אלא ר"ז מ"ט לא אמר כרבה כו' וע' לקמן דף כ' ריש ע"ב:
פרק שני
דה כא ע"ב גמרא בדבר שיש בו סימן כו' וכ"כ התוס' נ"ב פי' כפירושו של המחבר ולא כרש"י:
דה כה ע"ב בתוס' בד"ה ואם נטל לא יחזיר כו' בא"ד ויש לפרש דמיירי הכא בספק אבידה וכו' ומכאן מוכח מ"ש האשר"י לעיל דף כו סי' ג':
מלת ומכריז ט"ס הוא וצ"ל והוא שלו נ"ב כן הוא לפנינו:
דף כז ע"א גמרא ושה דאבידה לד"ה קשיא
פרק שלישי
לד ע"ב בתוס' בד"ה שאל כו' ואהא איבעיא דשילם לבנים כתבו התוס' דאת"ל דמקנין לו כפילא כו' ואח"כ נגנבה ושילם לבעל:
דף לח ויש בפשט דבש והדביש ב' סוגיות כו' בכדי חסרונם נ"ב וכן פרש"י:
דף לט ע"א ברש"י בד"ה ולא קרוב מחמת קרוב וכו' ואביו של קטן בעל אמי היה מוחזק בהן בתוס' בד"ה היינו לדעתי אפשר דלא שמע כאינך:
ע"ב בתוס' בד"ה מוקמינן כו' וכל הפירות לקטן נ"ב המשמיע דברי מהר"מ להמחבר נראה שהיה לפניו במהר"ם גי' אחרת אבל לפנינו במהר"ם לשון אחר וכונה אחרת ושפיר:
דף מ ועוד כתב ובדפוס חדש הגיהו כו' לכך לא יוציא ממנו כלום משום דאף בכור:
דף מא בתוס' בד"ה הא לא משכה כו' שהנחתי מקל לחודיה גורם החיוב נ"ב וכן מפרש מהר"ם והראיתי שם לדעת לכן מדייק גם רש"י שבנתינה עליה הכישה:
דף מב ע"ב ד"ה לעיל בעובדא דקרטליתא עד סה"ד דש"ש דיתמי הוא ע' בהגר"א ס"ק כו:
פרק רביעי
דף מד ע"ב ברש"י בד"ה משער תנא וכו' והזהב כדקאי ולז"א אא"א פירא הוי משער תנא במידי דאוקיר וזיל כשל' בדינר זהב דף מט ע"ב גמרא כגון שהיה עליה של לוקח עד סה"ד שקאי אמשנה ע"ש נ"ב הגאון המחבר משוה דברי הרע"ב לפי' המשניות אבל כל מעיין בהם כפי אשר לפנינו יראה אם כי שוים הם בדעת ר"ש אבל להלכה דבריהם להיפך זה מזה וע' בתוי"ט שמתמה מאד על הרע"ב ומפרש דברי ר"ש לא כמותם ולהלכה מסיים כהרמב"ם בפי' המשנה ובפסקיו:
פרק חמישי
דף סב ע"ב בתוס' בד"ה אע"פ שאין לזה כו' דאע"ג דלא משך כו' יותר הו"ל לתפוס ביש לו נ"ב המחבר בא ליישב דלכאורה קשה לפי פי' תוס' דאע"ג דלא משך הוי מכר ותופס הקנין ונקנה המקח מפני שקאי במי שפרע לא שייך הלשון בגמ' אע"פ שאין לזה מאי הרבותא יותר באין לו מאשר יש לו הלא גם ביש לו אותו הרבותא אע"ג דלא משך כיון דקאי במי שפרע תופס המקח ולא הוה הלואה ע"כ מסיים המהר"מ שיף על דברי התוס' דאע"ג דלא משך יותר הו"ל לתפוס המקח ביש לו משום המש"פ מבאין לו ושייך שפיר לשון אע"פ שאין לזה הוה רבותא דכ"כ תופס המקח וחשיב כנתייקרו ברשות לוקח:
דף סג ד"ה האשר"י מפרש ברב אושעיא אם אין לו חטין או מעות נ"ב אם היה באמת בהרא"ש כזה"ל שמעתיק המחבר לא שייך עליו פי' המחבר או אפשר דכוון הרא"ש וכו' אבל באמת לשון הרא"ש אין לו לא מעות ולא חטין ושפיר נופל עליו הכונה שפי' המחבר או אפשר דכוון הרא"ש וכו' וכן מפרש התפארת שמואל בפשיטות:
דף סו ד"ה ומ"ש אח"כ וכשלא אמר כן לקח דברי' לפטומי מילי בתוס' בד"ה אחר מתן מעות כו' בא"ד וא"ת בפ' ד' נדרים כו':
ע"ב גמ' האי גברא וכו' ביש"ש סי' יג פ"ק דב"ק:.
דף סז ע"ב בתוס' ד"ה והלכתא כו' סה'"ד או בתחלה נ"ב לפענ"ד מפורש ברש"י דמיירי בתחלה בד"ה ואמר לא מסתלקנא. בשעת מתן מעות הותנה ע"מ וכו' וע"מ כן נתן מעותיה וקרקע נקנה בכסף וכו' הרי מפורש שבשעת מתן מעות קנה הקרקע והותנה הכל בפעם אחת המתן מעות וקנין הקרקע והתנאי. אחרי כתבי ב"ה מצאתי שהמגיד מדייק כ"כ אלשון רש"י הנ"ל כנ"ל וכן כתב הנ"י דעת רש"י ורמב"ם שאפילו בתחלת הקנין והתנאי ונתינת המעות צריך למיקני מיניה:
פרק ששי
דף עו ע"ב בתוס' בד"ה אין להם זה על זה וכו' כדתני במתניתא אלא:
הלכך בעה"ב יכול לחזור להם כ"ז שאינו גורם להם הפסד אבל אם התחילו במלאכה אין בעה"ב יכול לחזור ונותן שכרן כפועל בטל והפועל אם הוא:
דה עז ע"ב בתוס' בד"ה רב פליג וכו' סמוך לסה"ד וס"ל כרבנן דברייתא מ"מ בהאי:
סליקא לה מסכת בבא מציעא. בעזר חונן דעה: