אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) מהרש"א והחונים עליו › מסכת בבא קמא

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

מהרש"א והחונים עליו · מסכת בבא קמא

מסכת קידושין

פרק ראשון

דף ד מהר"ם תוס' ד"ה אדם שמירת גופו עליו וכו' רצה לומר הא דכתב לעיל ד"ה וממונך לאו דוקא גבי בור דלאו ממונך הוא וכו' ולא כתב שצריך למוחקו היינו בגמ' דאין דרך הגמ' למידק כל כך בלושנא כו' כצ"ל:

דף ה ע"ב רש"א תוס' ד"ה להלכותיהן כו' לא הוה איצטריך כל חדא מנייהו דהוה אתי שפיר מב"ח כו' נ"ב לא חדשתי בזה אלא דהוה א"ש פירושו דהוה אתי שפיר רש"ל רש"י בד"ה וכולהו כי שדית בור כו' אתו כולהו מההיא ומאידך כו' כצ"ל ונמחק נקט רבא נ"ב נ"ל שצ"ל ונמחק מחד כי ברש"י שלפנינו איתא מההוא ומחד ומאידך ורש"ל גורס מההוא ומאידך כי מחד שפת יתר כאן שכבר כתב דמחד מאידך לא מצי למימר והאי נקט רבא צ"ל קודם אתו כולהו ושפיר גורסו כי למה ימחק והמגיהים שגו ברואה והוסיפו זה מההוא ומאידך בריש ד"ה זה וכל עין רואה שאינו נצרך שם כלל גם מההוא לא שייך התם רק מיני' ומאידך היה שייך אבל אינו נחוץ כלל והא ראיה שגי' רש"ל קאי אלמטה ולא אדלעיל שמעתיק דברי רש"י אתו כולהו וכן הוא ברש"י כאן אבל בריש דברי רש"י איתא בלשון אחר היינו אתיא כולהו ואם היה קאי אדלעיל היה הרש"ל ג"כ מעתיק אתיא כולהו אף כי דברי אמת אין צריכין ראיה:

ע"כ מהר"ם אשר אצל ד"ה אליבא דר' ישמעאל צ"ל מקודם אצל ד"ה הב לי זיבורית:

דף ט מהר"ם בתוס' ד"ה וטרף חלקו של אחד מהם בא"ד ויש לומר דמיירי הכא שעשאו אפותיקי כו' עד סה"ד ויש ליישב דר"ל דעשה שניהם אפותיקי כו' נ"ב וע' מהר"ם שיף:

ע"ב ד"ה אלו איתרמי לי' אפי' מיירי בעישורייתא דרבי וכו' מ"מ ידוע הוא שאין חייב לבזבז כל כך כצ"ל וההיא דעישורייתא, דרבי קאי אעישור נכסים לבת כצ"ל:

דף י ד"ה חומר בשור וכו' כגון בור דחייב מטעם דדרכו לנתורי לר"ל ולר"י בלא צוותא דחרש היזקו מצוי ליפול שם כצ"ל:

דף יב מהרש"א בתוס' בד"ה מכר לו עבדים כו' עד סה"ד ויש ליישב בדוחק נ"ב ע' מהר"מ שי"ף:

ע"ב תוס' בד"ה ואם איתא כו' אבל רש"י לא גרם כן נ"ב פי' לא גרס אלא:

דף יג מהר"ם ד"ה בגמרא למעוטי מאי כו' יש לדקדק א"כ מאי פריך הגמרא השתא ומה שלמים בכור וכו' כצ"ל:

בא"ד לאפוקי ממ"ד דבכור הוי ממון בעלים לר' יוסי הגלילי כגון אבא יוסי בן דוסתאי כו' כצ"ל:

דף יד ע"ב תוס' ד"ה ש"מ לוה ומכר נכסיו וכו' דבהדיא איתא בערכין דף ו דמאן דאמר מלוה הכתובה בתורה כמלוה בשטר דמי קאי אנזקין ויש לומר דדין מלוה הכתובה בתורה כו' כצ"ל:

דף טו מהרש"א תוס' בד"ה הא מני ר' יוסי כו' בא"ד כר' טרפון דאית ליה כו' אלא דתם משלם כופר שלם:

ברשות הניזק ומוכיח בזה התם א"כ ר' טרפון כו' כצ"ל:

דף טז ע"ב מהרש"א תוס' בד"ה ר"א אומר בזמן כו' סה"ד וכמו שהגיה מהר"ם וע"ש בתוס' כצ"ל:

פרק שני

ע"כ מהר"מ בתוס' ד"ה בתר מעיקרא אזלינן וכו' איצטריך למתני הכי ולא יכול למתני במתני' נתגלגל בראשון ולא בשני ונראה כו' כצ"ל:

דף כ ע"ב רש"ל תוס' בד"ה הא כו' סה"ד דבי בר מוריון כצ"ל.

ד' כד מהר"מ בתוס' ד"ה הרי הוא אומר וזאת וכו' וי"ל דה"ק דהתם גלי קרא וכו' דהמשך דברי התוס' כך נראה הם דה"ק להו ר"מ לרבנן דאין כו' כצ"ל:

דף כה בתוס' ד"ה אני לא אדון וכו' בא"ד ובפ"ק דזבחים וכו' מק"ו דשוחט חוץ כשר וכו' ר"ל דשם יליף ומה חוץ לזמנו דקיל דהא שוחט חוץ לזמנו כשר ואפ"ה כו' כצ"ל:.

פרק שלישי

דף כט רש"ל תוס' ד"ה פליגי כו' ממורים חכמים לר' מאיר באבנו וסכינו כו' דאי מיירי אחר נפילה והפקירה אמאי חייב לר' יהודה הלא פירשו לעיל כו' כנ"ל:

דף כח ע"ב מהרש"א בד"ה אמר רבא במתכוין כו' ויש לדקדק דאימא דכל נתקל הוי פושע כמתכוין להוריד כו' כצ"ל:

דף כט תוס' ד"ה פליגי בשעת נפילה כו' כמ"ש התוס' לקמן בפלוגתא דמפקיר נזקיו לאו דוקא לאחר נפילה אלא אף לאחר נפילה כצ"ל:

דה לב ע"ב רש"ל מתני' המבקע ברה"י כו' כצ"ל מהרש"א פוס' ד"ה חייב בד' דברים פי' כו' סה"ד אלא לההוא לישנא דמתני לה ארישא אבל אסיפא כיון דברשות חייב כצ"ל:

פרק רביעי

דף לו מהר"מ בתוס' ד"ה אי כר"ע וכו' סמוך לסה"ד ולא יחזיר לו האחרון אם יש שם מותר אדרבא וק"ל נ"ב ע' מהר"ם שיף:

ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה אם יש שם מותר כו' כדמוכח לקמן נ"ב דף מ' דפריך כו':

בד"ה ושל דבריהם כו' בסה"ד דקתני ב' ראשונים דינר זהב דהיינו כ"ה דינרי צורי כצ"ל:

דף לז מהרש"א בד"ה רב זביד אמר כו' שאם לא תאמר כן תקשי לך ההיא דמכילתין היינו כו' נ"ב לפי הגי' שלפנינו ההיא דריש מכילתין אינו כפירושו ולפני מהר"מ לא היה ,,דריש" ובכל זאת מפרש דקאי על ריש מכילתין:

דף מב מהרש"א בד"ה בכוונה תליא מלתא כו' אלא דמדרבי תש נשמע נמי לחזקיה דפוטר בשוורים אפילו נתכוונו כו' כצ"ל:

דה מח ע"ב מהרש"א תוס' בד"ה ושמואל אמר כו' והאי דיוקא דמתניתין ברישא טעמא שלא ברשות הא ברשות פטור בעל הקדרות והפירות לא אתיא כרבנן כו' כצ"ל:

שם בא"ד וסתמא בעל החצר מקבל עליו כל נטירותא אם אומר לרבי בסתמא שניהם פטורים קשיא בבא דהכניס שורו לא יגרע כו' כצ"ל:

פרק חמישי

דה מח ע"ב רש"ל תוס' בד"ה טעמא כו' ומדברי רבא לא תידוק דלרבי שניהם פטורים כו' כצ"ל:

דה מט ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה החופר בור ברה"י ופתחו לרה"ר כללא דמלתא כו' כצ"ל:

רש"ל ד"ה שם ברה"ר ופתחו לרה"י נמחק כו' כצ"ל:

בד"ה כ"ע לר"ע בבור ברשותו כו' כצ"ל:

מהר"מ ד"ה ברה"י וכו' כההיא דלקמן בשמעתין דמשמע דמקרי בור ברשות הרבים בכה"ג כצ"ל:

דף נא ע"ב מהר"מ ד"ה זה נכנס בתוך שלו וכו' וה"ה דהוי מצי למימר כלים הא לא קפדי כצ"ל:

דף נג ע"ב ד"ה שור ושור פסולי המוקדשין פי' רב יהודאי גאון וכו' ואם תקשה לך מי הכריחו לר' יהודאי גאון לפרש כן דהכא איירי כצ"ל:

שם הא דמשמע לקמן בסוף הפרה וכו' ופי' ר"י גאון וכו' וכפירושו צ"ל כמו שאפרש שם בעז"ה וכו:

שם מה כתבו וכפירושו צ"ל מאי צריך לפרש כפירושו של ר"י גאון כצ"ל:

דף נד מהרש"א ד"ה קרב לגבי כו' ואע"ג דהכא מכל מרבינן נמי עופות התם דאיכא נמי כצ"ל:

דף נה רש"ל תוס' ד"ה המרביע כו' מין חית כצ"ל:

פרק ששי

דף נו ע"ב מהר"ש ד"ה ולסטים נמי שהכישו לגוזלה מיירי כו' והשתא הכא ליכא לפלוגי מידי מטעמא דחשיב כצ"ל:

מהר"מ תוס' ד"ה אילימא דמטיא ליה ברוח מצויה וכו' אלא בכח שני אפילו כפתו והביאו לשם פטור דאמה מחייבת ליה אי אשעת כפיתה והנחה כצ"ל:

דף נח ע"ב תוס' ד"ה שמין בית סאה כו' ואע"ג דקתני במתני' בית סאה באותה שדה לר' ינאי לא לשיעורא נקטיה וכו' והיינו כדחזקיה דאמר לעולם משערין מה שאכלה בס' שיעורין כמותו כצ"ל:

דף נט מהרש"א תוס' ד"ה אכלה סמדר כו' כיון דסבר ר"י דנידון בסמדר לפי מה כצ"ל:

מהר"מ אכלה סמדר וכו' ועוד דדרך ענבים כצ"ל:

ולכך לא ס"ל לר' יהושע כצ"ל:

פרק שביעי

דה סג מהר"ם תוס' ד"ה דהא כל חד וחד דרשינן כלל ופרט באפי נפשיה וכו' היינו משום דכתיב משור עד חמור עד שה כצ"ל:

דה סד בתוס' ד"ה יאמר גנבה ושור וכו' והשני כללים הם המצא תמצא וגנבה כו' ואם כן איך נתישב הא דקאמר יאמר ושור וכו' יאמר גנבה ושור ושה וכו' כצ"ל:

דף סה בד"ה דתניא כחושה כו' ור"ל לפר"י לקמן דדמים בשל עכשיו כצ"ל:

רש"ל תוס' ד"ה לכתוב או כו' אכתי היה מופנה מופנה דהכא לאו מופנה לג"ש קאמר כצ"ל:

ע"ב מהר"ם בגמרא ואלא מאי שינוי לא קנה אמאי משלם כעין שגנב וכו' אע"ג דר' אילעא כבר השיב לר' חנינא דאין לסמוך על ברייתא זו אפ"ה רצה רב ששת לתרצה מדנפשיה אפי' לר' אילעא ודוק כצ"ל:

מהרש"א ד"ה הן ולא שינוייהם תימא דבסמוך נפקא ליה לרבה דשינוי קונה מקרא אחרינא כו' כצ"ל:

דף סו ע"ב תוס' ד"ה דגזל משכב דחבריה כו' ולפי פלוגתייהו דמתני' נמי יש להגיה שם אמרו לו ודוק כצ"ל:

ד' סט ע"ב מהר"מ תוס' ד"ה אלא לעולם כל הנלקט וכו' ושמא ר' יוחנן היכא שמתנה בפירוש לא קאמר וכו' כצ"ל וכו' דבהא מודה ההיא מתניתין דהתם שאני שהתנה בפירוש כצ"ל:

דף ע ע"ב מהר"מ תוס' ד"ה כמאן כר' עקיבא וכו' ולרבנן צ אפי' במקורה או הגיע לאויר מחיצות אינו כמונח בין לענין שבת בין לענין קנין ולרבי כו' כצ"ל:

דף עב מהרש"א תוס' ד"ה דאי ישנה לשחיטה כו' כדפריך בפ' השוחט נ"ב דף מ':

ד' עג ד"ה אי נמי דפסלי בגזלנותא כו' פשיטא דלד"נ יש לפוסלו למפרע וה"מ כו' נ"ב ועוד נ"ל דמהאי עובדא ראיה על למפרע כי אחר שהעידו על דיני נפשות באו עדים דפסלי להו בגזלנותא שקודם לעדותן:

דף עה ע"ב מהרש"א בגמרא ובהודאה דטביחה קמיפלגי כו' ובתשלום דכפל נמי הוה פליג סה"ד נ"ב נראה כונתו דאי פליגי בהוראה מחמת ביעתותא דרבנן סברי הוה הודאה וסומכוס סבר לא הוה הודאה ולפי זה לרבנן הכפל שמקבל הגנב מהעדים המוזמין נשאר אצלו ואינו צריך ליתן הכפל לבעה"ב ולסומכוס צריך ליתן הגנב אותו הכפל שמקבל מהמוזמין לבעה"ב והיה לברייתא לפרש גם זה הפלוגתא וקשה לי הא לפי דמוקי ר"א בריה דר"א דפליגי בעדות שאי אתה יכול להזימו כמו כן פליגי בכפל וכמפורש ברש"י (והחונן יחנני להבין לאשורו):

דף עט מהרש"א תוס' ד"ה נתנו לבכורות כו' לא קמבעיא ליה לענין חיוב נ"ב אבל לרש"י שפי' לענין חיוב אף ללשון ראשון של רש"י שפיר פשיט ע"כ שביק רש"י להאי ראיה:

שם בד"ה תקנו משיכה כו' דבהשואל תנן שלח ושלחה ומתה חייב נ"ב (כן הוא לפנינו ונראה כי לפני מהרש"א היה גירסא אחרת):

שם דבהשואל תנן דחייב אחר שילוה קודם שתבוא ליד השואל ויתחיל כו' כצ"ל:

פרק שמיני

דף צא מהרש"א תוס' ד"ה חמשה דברים כו' וכן מוכיח בתוס' מדתני אמדוהו ר"ל דכן מוכיח בעל התוס' מדתני בשמעתין אמדוהו נ"ב ע' תוס' ד"ה עלו בו צמחים דף פח ע"א:

פרק תשיעי

דף צג ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה עצים ועשאן אן כלים כו' היינו לרב אשי אבל לרבה דאית ליה כצ"ל:

דף צח ע"ב רש"ל תוס' ד"ה נכתוב ליה שטרא כו' ולא כהאי דתני כו' כצ"ל:

דף קב ע"ב רש"ל תוס' ד"ה מי הודיעו לצבע כו' כצ"ל:

דף קה ע"ב רש"י ד"ה פטור כו' שמצא פלוני זה היה יכול לומר נאנסה כו' עד סה"ד נ"ב לולא דבריו ז"ל היה ברור אצלי דברייתא דג' שבועות הן מיירי בשני עדים ומשוה הגמ' למשביע עד אחד לענין דהוי דבר הגורם לממון וכן מפרש רש"י בתחלה למה משביע למה עד אחד משביע דהוי גורם לממון והדר מפרש הני ג' שבועות בתרי עדים איך הוי גורם לממון ומדויק לשונו ,,ומיהו ממון ממש לא מפסדו דאי נמי אסהידו ליה דאינו" הכל בלשון רבים כי שנים המה וכן אומר שבתחלת דברי רש"י אי הוה מסהיד צ"ל הוי מסהידו כמו בסוף דבריו בלשון רבים ובסד"ה הכיר בה ,,ובע"א קמיירי'' ראיתי מוחקים:

פרק עשירי

דף קיא ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה הגוזל ומאכיל כו' עד סה"ד נ"ב וכן נראה מרש"י ד"ה חייבין דברייתא דר' אושעיא וכה"ג מתניתין איירי אחר יאוש:

דף קיז חדושי מהר"ש בגמ' קום סק לא"י וקביל עליך כו' להן ייזל שזה היה נטילת רשות מר' יוחנן לילך מא"י לבבל דר"ל אם יהיה כצ"ל:

רש"ל שם רש"י ד"ה נשא ונתן כו' סמוך לסה"ד והא דנקט הראה באונס דפטור ולא נקט אפילו נשא ונתן ביד דפטור היינו כו' כצ"ל:

סליקא לה מסכת בבא קמא בסייעתא דשמיא:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה