אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) מהרש"א והחונים עליו › מסכת חורין

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

מהרש"א והחונים עליו · מסכת חורין

מסכת עכו"ם

פרק ראשון

דה"ד ע"ב מהר"ם בא"ד ומיהו נראה כו' משום שאינו דברי הניכר בחליפי הדמים והיינו מ"ש התוס' נ"ב וע' תוס' נדרים שפירשו בשם הר"ש מקוצי כמו שפי' מהר"ם כאן וכן פי' הרש"ל ולא ידעתי למה מרחק הרש"א פירושם:

דף ט ע"ב ד"ה התם הלכתא גמירי לה וכו' דהא אכתי תקשה דלא היה להם להביא קרבן טומאה כלל מטעם דמוקמינן:

דף יז ע"ב מהרש"א בד"ה סכין שיש בה פגימות הרבה כו' לשיטת הרי"ף דהא אף בעומדת המסוכסכת הא' באמצע הסכין מכשיר:

ח"א שם ע"א ד"ה נאסר להם בשר תאוה כו' מה שדקדקו בתוס' ערכין פ"ג נ"ב ט"ו ע"ב:

פרק שני

דף לא מהר"מ תוס' ד"ה עון כרת התרת וכו' דהא פשיטא דבעינן כונה בתרומה אלא ר"ל שיסבור:

דף לד ע"א ברש"י ד"ה אף אני ט' רמזתי בדברי שאין דברי אמורים אלא דוקא:

נשמט דף לג ע"ב תוס' בא"ד וי"ל דר"א משוה מדותיו וכו' לא היה פורש עצמו מן התרומה שהרי אין שלישי עושה רביעי בתרומה ולכך היו מוכרחים:

דף לט ע"ב מהרש"א תוס' בד"ה מקום שאין מחשבה כו' וכתב שיטה אחרת נ"ב ע' ר"נ:

פרק שלישי

דף מד מהר"ם בא"ד ומיהו לספרים דגרסי כו' דכשנעקר רובו של וושט בכח הוי טרפה וכשנעקר כולו באקפול אקפולי לא הוי טרפה אלא שאין שחיטה מועלת בו:

דף נד ע"ב בתוס' ד"ה כסלע כיתר מכסלע וכו' בפרק הזהב כמה תחסר וכו' ובפרק הכונס עברה גדר ארבע אמות וכו' וי"ל הנהו תרי משניות היכי מיתרצי דהא מתני' דפרק הזהב מלמטה למעלה קא חשיב והוי עד ולא עד בכלל דד' איסרים יש בהן אונאה כדאיתא התם ומתני' דפרק הכונס קא חשיב מלמעלה למטה והוי עד ועד בכלל כדמוכח התם:

דף סב מהרש"א תד"ה מפני שיש להם זפק כו' ואף שאין ם קושיא לפי' ריב"ם לפרושי הכי הא איכא לפרושי הכי מכח קושיא דהכא שהוקשו לפירושו:

ע"ב בא"ד וגם ר"ח פירש גבי עוף הבא בסימן אחד כו' ליכא לספוקי בפרס ועזניה דלא שכיחי ולעורב וי"ט עופות נמי ליכא לספוקי:.

פרק רביעי

דף ע ע"ב מהר"ם תוס' ד"ה חיה טמאה וכו' וכל חיה בכלל צריך למשמע מיניה דחיה טהורה מטמא:

דף עב בא"ד ואין לתמוה כיון וכו' דקאמר כשם שטומאה בלועה וכו' אינו ר"ל שתי טבעות:

דה עד ע"א תד"ה תרי במותם כתיבי וכו' א"נ דרשא דהתם מנבלתם נפקא וכו' ר"ל ודרשא למעוטי בחייהם ממילא נשמע ג"כ מינה נ"ב אינני מבין דעתו הנשגבה מה דחקו לעמוס שני דרשות על מנבלתם אחת אחר אשר תלתא מנבלתם כתיבי התם:

דף עה ע"ב בתוס' ד"ה בן פקועה הבא על הבהמה וכו' אבל כאן אותו חצי הגוף של ולד הבא מכח אביו לא נשחט מעולם אפילו התחלת שחיטה נ"ב ולי צ"ע הלא נשחט ע"י אם אביו והוה החצי סימנים שלו כאלו נשחטו הם עצמם ולולא השהייה היה שייך שפיר לצרף:

פרק חמישי

דף עט ע"א רש"ל תוס' בד"ה עייל לי כו' דסתם מתני' דסוף פרק מומין אלו כו' כצ"ל:

דף פ מהרש"א תוס' בד"ה הראשון חייב כרת כו' אלא כהאי תירוצא נ"ב פי' כאמרי בי רב:

ע"ב בא"ד דלא מוכת הכא אלא מן הראשון כו' אבל אנן לא מלקינן ליה כיון דספק לן שמא לא יזרוק אבל מדברי מהרש"ל נראה שהבין הששה תיבות אשר בין אבל בין מדבר אין מקומם כאן רק לקמן פא ע"ב בפרש"י בד"ה חייבי מיתות שוגגין בין הציונים [ ] אשר בין דהכא ובין דהאי:

מהר"ם ד"ה ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה איירי בפסולי מומין מ"מ מדכתיב ושור ושה דקרא יתירה הוא דלא איצטריך למכתב ביה דהא בבקר או בצאן איירי לעיל מיניה אלא בא:

דף פב מהרש"א בד"ה הרי כאן שנים כו' כיצד בת ואם ובת בתה נ"ב וכן מסיים רש"י פרה אמה ובתה:

תוס' בד"ה גמר קיחה קיחה כו' דהא איהו יליף מכשיר ממכפר דקסבר ירידתה לנחל כו' פי' שהיה לפני המהרש"א בתוס' קשיא על הא דיליף קיחה קיחה וכו' הא מדסבר ר"ל שנאסרה עגלה ערופה מחיים על כרחך סבירא ליה דילפינן מכשיר ממכפר ומכפר ממכפר כפרש"י כריתות כה ד"ה אף מכשיר ומכפר וכו' ולמה ליה למילף קיחה קיחה ע"ז כתב המהרש"א אין זה מדוקדק שיכול להיות שאוסר עגלה ערופה מחיים מדכתיב בה כפרה כקדשים כדיליף דבי ר' ינאי קדושין ד' נ"ז אבל בפשיטות ה"ל לאקשויי על ר' ינאי גופיה מדקסבר שעגלה ערופה נאסרה מחיים על כרחך כתדבר"י סבירא ליה דפליג אמתניתין תצא ותרעה בעדר לא ה"ל למילף דמיתסרא עגלה ערופה מחיים מדכתיב בה כפרה כקדשים אלא דה"ל למילף מכשיר ממכפר כתדר"י ומכפר ממכפר כפרש"י הנ"ל ורש"ל גורס דהא איהו יליף מדכתיב בה כפרה כקדשים דקסבר ירידתה לנחל כו' ומדייק וכותב ע"ז כצ"ל לתרץ תמיהת המהרש"א שכתב אין זה מדוקדק:

דף פב רש"ל תוס' בד"ה לישני כו' סה"ד והלכה לה ואח"כ צ"ל בד"ה גמר כו' מדכתיב בה כפרה כקדשים כו' כצ"ל:

פרק ששי

דף פד ע"ב מהרש"א תוס' בד"ה כסוי שאין ודאי דוחה כו' דאפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק הוי טעמא דבספק לא התירו אפילו בדקר נעוץ:

שם והני טעמי לא שייכי בשבת דאפי' הכינו מבע"י אסור בשבת:

דף מח ע"ב רש"ל גמ' וחרסית לבנה כו' נ"ב לענ"ד לא אוכל להבין דעח רש"ל בזה שכתב לפרש"י גרסינן חרסית לבנה אם כמו שהגי' לפנינו הלא לבנה דבר לעצמו ואינו קאי על חרסית והרא"ש מעתיק ולבנה והרי"ף והרמב"ם גורסין ולבנה וחרסית ומגופה ואם דעתו שלפרש"י גחסינן היינו חרסית לבנה ולבנה ומגופה לא ראיתי גי' כזאת אך לא ראינו אונו ראיה וכבר כתבתי בעזרת חונן דעת אצל תוס' ענין חרסית ע"ש:

פרק שביעי

דף צ רש"ל גמ' לשון הואי כו' רש"י בד"ה מידי דהוה כו' אבל מין הכשר כו':

דף צח בד"ה בהדי איל כו' וקרא משמע דעם כו' כצ"ל:

דף קב מהרש"א בפרש"י בד"ה רישא בישראל וסיפא כו' כי רמיי' הוה נמי משמע ליה רישא בבן נח כו' נ"ב איך ס"ד דרישא בב"נ מאי ענין סופג לב"נ:

פרק שמיני

דף קד מהר"ם גמ' הא עוף אסור מדאורייתא וכו' דאסור מדאורייתא קאמר דאי ס"ד דרבנן אכילה גופא גזירה נ"ב פי' לפירושו דאי ס"ד דרבנן אסור לבשל א"כ גם אכילה דרבנן כי אכילה מבישול ידענו מלא תבשל יתירה ועכשיו אי ס"ד דחיה ועוף אינם אסורים בבישול מדאורייתא גם אכילתו רק מדרבנן שלא יבא לאכול בשר בהמה בחלב והיינו דמסיים אכילה גופא גזירה ואנן נגזור גזירה לגזירה היינו העלאה אטו אכילה ולא נוכל לפרש דברי מהר"ם באמרו ואנן נגזור גזירה לגזירה קאי על בישול אטו אכילה מנ"ל למימר הכי הלא כשם שאסרו אכילה על כרחך משום אכילת בשר בהמה כך נוכל לפרש שגזרו על בישול עוף בחלב משום בישול בשר בהמה בחלב ואין זה גזירה לגזירה ואין מוכח שאכילת בשר עוף בחלב דאורייתא ע"כ ההכרח לפרש דבריו מה שמסיים ואנן נגזור קאי מל העלאה כנ"ל:

ע"ב בתוס' ד"ה מתקיף לה רב ששת לא אאביי וכו' אלון תלמיד דרבה ורב יוסף חביריו לכך כתבו לא אאביי:

דף קז מהרש"א בפרש"י בד"ה אין נוטלין ממנו לידים כו' המים לתוכן כו':

דף קיב ט"ב בד"ה ודגים משום דרפו כו' דאיכא ציר של איסור אחר פליטת הדם:

דף קיג תד"ה בשר בהמה טהורה כו' הך דרשה דסתם גדי אפי' פרה ורחל משמע וחיה נמי בכלל בהמה הוא:

פרק תשיעי

דף קכג ע"ב מהר"ם בגמ' עולת העוף לר"א בר' שמעון לגזור וכו' וזהו גם כן כונתו של רש"י שהאריך וכתב ואסור למלוק כל השנים וכו':

דף קכו תוס' ד"ה אם יש בצוארו פותח טפח וכו' והתוס' מביאה בעמוד זה בסמוך בד"ה אנן בתר חלל אזלינן וכו':

מהרש"א תוס' בד"ה אם יש בצוארו כו' נ"ב המהרש"א הזה צריך שאלת חכם ואנכי איני יודע אותו מכל וכל ואם אומר משובש הוא איני יודע איך לסדרו:

פרק עשירי

דף קלא מהרש"א חד"ה הכי גרסינן כו' א"נ לא חשיד אלא מידי דבר אכילה כו' הנך שבעה תרומה נ"ב ע' רש"ל:

דף קלג מהר"ם ד"ה בגמ' אמר אביי מריש הוה חטיפנא וכו' כדאמרינן בעלמא דקרי ליה סיני ולרבה עוקר הרים:

פרק אחד עשר

דף קלו רש"ל קודם תוס' בד"ה שכן יתום כו' צ"ג ע"ב:

פרק שנים עשר

דף קמ מהר"ם ד"ה טרפות מחיות נפקא וכו' וטרפה ידעינן מכש"כ ממחוסר אבר:

ד"ה שלא יזדווג לה וכו' ר"ל דלא איצטריך ליה למחוסר אבר דתיפוק ליה מתדר"י:

דף קמא מהרש"א גמרא והאנן תנן בזמן שכנפיה כו' וה"פ דבשלמא אי הוה מוקמינן דלא נגעי הוא דומיא דעל גביהן:

סליקא מסכת חולין

סוף הספר

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה