אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) מהרש"א והחונים עליו › מסכת גיטין

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

מהרש"א והחונים עליו · מסכת גיטין

מסכת סוטה

פרק ראשון

דף ג מהר"מ ד"ה חד אתי בעל ומערער וכו' עד סמוך לסה"ד ובתירוצו דרבה הא דקאמר כצ"ל:

ע"ב בא"ד אבל לרבה קשה דל"ל טעמא דאחלופי כו' עד סה"ד וא"כ בפני נכתב ל"ל כיון דלא בעי כתיבה לשמה סה"ד כצ"ל:

ד"ה כתב בכתב ידו כו' בא"ד ועי"ל דחיישינן כו' שר"ל לתרץ מה שהקשו א"כ לא נסמוך עליו לטרוף לקוחות וכו' כצ"ל:

דף ד מהר"מ ד"ה ומר סבר וכו' וא"כ מאי פליג עליה דרבא וכן רבה יכול לתרץ כו' כצ"ל:

ע"ב מהר"מ גמ' הא בהדיא קתני לה המביא גט בא"י כו' ויש ליישב דרבא מוקי לה באותה מדינה כו' כצ"ל:

דף ד ד"ה אי הכי כו' בא"ד אבל לרבה דידענו לא מהני א"כ לא אתי לאחלופי כו' עכ"ל הכי משמע להו דידענו לא מהני אף אחר שלמדו דלא בעי בפני נכתב משום חתימה כו' כצ"ל:

מהר"ם בא"ד דכולה מתני' כו' דלמא מתני' דאשה איירי קודם שלמדו ולכך צריכה לומר כו' כצ"ל:

שם וגם לא שכיחא ואעפ"כ צריכה לומר א"כ ה"ה כו' כצ"ל:

דה ה ע"ב מהרש"א ד"ה דגזרו על גושה כו' ותירץ דמיירי כו' כצ"ל:

בד"ה אע"ג דאמירה כו' בא"ד ונראה דלא יתכן כו' ומכל הני דשרי להרבות הא דלא קשיא להו הכי אגופא דמתני' דחולין כו' כצ"ל:

דה יב גמ' מהרש"א המקדיש ידי עבדו כו' משא"כ השתא דמוקי ליה במעלה לו מזונות כו' כצ"ל:

ד' יג ע"ב מהרש"א ד"ה תנהו לפלוני כו' עד סה"ד דודאי יכול למחול ע"כ נ"ב וע' בתוס' קדושין מחי ד"ה כי קאמר וכו' דמתרצי שם ש"מ דאפילו שמואל מודה דבמעמד שלשתן אינו מחול:

רש"ל ד"ה תנהו לפלוני כו' ואמאי לא מסיק כו' אין לחוש כלל כו' כצ"ל:

פרק שני

ד' מו ע"ב רש"ל רש"י ד"ה אתי לאחלופי כו' כצ"ל:

מהרש"א גמ' השתא אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם כו' אי כדרבא אי כדרב אשי קתני נמי נכתב חציו נ"ב ע' מהר"מ שיף:

ד' מז ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה אלמא קסבר כו' וא"ת ולרבה נמי דלמא כו' נ"ב בתוס' הגי' ולרבא אין מקום לדברי המהרש"א ז"ל ומתיבת נמי מוכח שהגי' ולרבא כי אם הגי' ולרבה מאי נמי ומה שמזכיר תוס' בתירוצו דרבה נמי א"ל וכו' כי לשיטתו צריך לתרץ גם לרבה:

דף יז רש"ל תוס' בד"ה ריש לקיש אמר כו' פי' שתפסיד פירות משעת הנתינה עד הזמן סה"ד נ"ב ע' מהרש"א:

דף כב מהרש"א ד"ה ובדאשרוש לא כו' ותנן נמי גבי ערלה כה"ג ותימא דלא מייתי הכא מערלה עכ"ל ר"ל דבהך פלוגתא דערלה לא שייכי הנך טעמי דרואין מהיכן ירק זה חי כו' נ"ב בכדי קאמר דלא שייכי טעם דרואין ועיקר דלא שייך שם טעמא דר"מ ור"י דמתרץ הגמ' בזה האי דשתי גנות וכן כותב המהר"ם שיף:

שם ד"ה מאן חכמים כו' ר"ל סהדי עדי מסירה וק"ל סה"ד נ"ב וכן כתב המהר"מ שיף וע' ביאור שם:

דף כג מהרש"א גמ' וכי תימא ה"נ והתניא נכרי פסול כו' סה"ד ויש ליישב נ"ב ע' מהר"ם שיף:

פרק שלישי

ד' כד מהר"מ בתוס' ד"ה בעדי מסירה ור"א וכו' בא"ד ולא חיישינן וכו' ט"ס הוא וצ"ל ולא חיישי נ"ב וכן הוא לפנינו:

ע"ב מהרש"א בפרש"י בד"ה הא אמרינן במתני' כו' ויש ליישב סה"ד נ"ב ע' מהר"מ שיף:

ד' כה ע"ב רש"ל תוס' ד"ה דברי ר"מ ועוד דאי הוה משני כו' זה הקושיא לא שייך לפי' ר"י דלעיל כו' כצ"ל:

ד' כו מהרש"א תוס' ד"ה אבל סיפא סו' משום דבחד פירקא מיתנן כו' נ"ב ע' מהר"מ שיף:

ד' כז תוס' ד"ה כאן במקום כו' דבאין שיירות מצויות אפילו הוחזקו ליכא למיחש לאחר ואמאי לא חיישינן לנפל מאחר כו' כצ"ל:

ע"ב ד"ה סימנין דאורייתא כו' ובהך דמייתי לקמן מצאו קשור בכיס או בארנקי כו' דמדקדק מיניה בפ"ב דיבמות דסימנין דאורייתא אימא דהיינו סימנים מובהקים כו' כצ"ל:

ד' כח ע"ב רש"ל רש"י בד"ה שמא מת כו' כצ"ל:

דה ל מהרש"א בד"ה ופוסק כו' אבל ביצא השער לא יוכל לפסוק עמו בפחות משער דהשתא נ"ב ע' מהר"מ שיף:

דף לא בד"ה כשם שתרומה כו' בא"ד דנהי דר"י בר יהודה סבר כו' אלא באבא אלעזר ב"ג הוא דמופרש וצריך לאוקמא הא דר"י בר יהודה כותיה כו' כצ"ל:

דף ל' מהר"מ ד"ה ופוסק עמו כשער הזול וכו' עד ואין בו משום ריבית אפילו פוסק הרבה פחות נ"ל דהתוס' פליגי ארש"י כו' נ"ב ע' מהר"ם שיף:

ע"ב ד"ה איכא בינייהו עניי כותים וכו' עד בשביל עניי ישראל מפריש בכל מקום שהן וכו' יש להקשות לפי' התוס' דיש נ"ב סי' לפי שפירשו התוס' בכל מקום שבהן שבקונטרס יש להקשות מובן מדברי מהר"מ שיש לפרש אותן התיבות בכל מקום שהן שברש"י גם באופן אחר ולא יקשה ואנכי ההדיוט כבר כתבתי במקומו בחלק שני לפרש דברי רש"י וכונתו כמו שאומר ר"י המובא בתוס' והכל נכון בעזרת המלמד לאנוש בינה:

פרק רביעי

דף ל"ד ע"ב ד"ה והוא דאתחזק כו' ובהלכות גדולות מפרש כו' נ"ב ע' ק"נ ד"ה וכה"ג מפרש במתני':

דף לז ע"ב בא"ד שאני משכון כו' כצ"ל:

דף מ רש"ל רש"י בד"ה דיסקרתא קריה כצ"ל פירוש אין זה שם הכפר אלא לשון כפר וקריה הוא כצ"ל וע' ערוך ערך קריה וברש"י מגלה דף טז ע"א ד"ה דיסקרתא:

ע"ב חיישינן שמא כו' מיהו לא ידענא מי הכריחם הכא לפרש כן ולא כמשמעות דחיישינן בכ"מ וק"ל נ"ב וע' בק"נ חיישינן הוא ודאי ומותר בבת חורין:

דף מא רש"ל תוס' ד"ה הקדש כו' ודעת המפרשים ז"ל שלא הביאו רי"ף ז"ל כאן אלא ללמוד ממנו דפלוגתייהו דרבנן ורשב"ג הכא כשמכר לאותו שדה שעשה אפותיקי הוא וסיים הירושלמי כמו שהוא שם כו' כצ"ל:

שם דמשמע שיותר יש לו לחוש ללוקח בשביל האפותיקי משאר לוקחים מלוה ועל דרך זה כו' כצ"ל:

דף מב מהרש"א בעבד של שני שותפין כו' עד סמוך לסה"ד ולקמן סבר ר"א דכל עבד אינו יוצא בראשי אברים וצריך גט שחרור ויש ליישב דר"א דהכא לאו היינו ר"א דהתם סה"ד נ"ב הכא ר' אלעזר והתם ר' אליעזר:

מהר"מ בא"ד דמוקי התם אליביה וכו' כצ"ל ור"ל דר"א אמר דעבד של ב' שותפין אינו בדין יום או יומים משום כי כספו הוא כספו המיוחד לו דיליף מיניה גמ' התם דה"ה דאינו יוצא בראשי אברים לר"א דכתיב ביה ג"כ עבדו דמשמע נמי עבדו המיוחד לו דמוקי התם הא דקאמר אמימר איש ואשה וכו' אתיא כר"א ס"ל לאמימר כמו שאינו יכול לשחרר לר"א ה"נ אינם יכולין למכור וכן הא דתני כו' כצ"ל:

דף מג מהרש"א ד"ה הא לגופה כו' ותימה כיון כו' יש לתמוה עדיפא מיניה כו' נ"ב לא זכיתי להבין לענ"ד ש תמיהת תוס' עדיפא:

ע"ב רש"ל בד"ה אבל אם כו' ומדברי רשב"ג משמע דשרי כה"ג כו' כצ"ל:

דף מד מהרש"א ד"ה נטייב' כו' ומיהו אי הוה שביעית דרבנן לא הוה פסיקא לן להחמיר ביה כבמלתא דאורייתא כמ"ש התוס' לעיל נ"ב במ"ק פסיקא ליה לתוס' להחמיר בשביעית אף בדרבנן ובע"כ בעלי תוס' מחולקים:

ע"ב מהר"מ ברש"י ד"ה והתניא וכו' נ"ל דלפי לשון זה היה גריס בברייתא יצא עבד אחר רבו לסוריא מכרו שם וכו' כצ"ל:

דה מה מהר"ם האי מעם אדוניו מעם אביו מיבעי ליה יש להקשות דע"כ לר' יאשיה דמפרש קרא כו' כצ"ל:

שם בא"ד ונ"ל דהמקשה הוה קשה ליה על ר' יאשיה דמפרש ו הקרא כו' כצ"ל:

דף מו מהרש"א רב נחמן כו' וגם לפי אותה הסוגיא דפ' שבועות שתים שכתבו התוס' אין ללמוד משם כו' כצ"ל:

מהר"ם ד"ה שלא יהיו בנות ישראל וכו' אבל ללישנא בתרא דטעמא דרבנן נמי משום כו' כצ"ל:

בא"ד אי נמי הא דקאמר ורבנן היינו ר' מאיר ורבי אליעזר וכו' כצ"ל

ע"ב שם המוציא אשתו משום איילונית וכו' ועוד דלישנא והאיילונית משמע איילונית ודאית כו' כצ"ל:

פרק חמישי

דה מט ע"ב שם ד"ה בקבלן כו' נעשו המטלטלין כשלה וכשהיא מוסרתן לידו והוא ליד בנו הוה גם כן כו' כצ"ל:

דף נ ע"ב שם ד"ה ר' חנינא קצובין וכתובים בעי אריש לקיש לא מיבעיא ליה וכו' והא דנקיט מלתיה לר' חנינא משום דמיניה סליק כצ"ל:

דף נד ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה דכי אמר פיגול כו' א"נ דאיכא נמי בקרבן די"ה ולא בכל ד' עבודות דהיינו שחיטה זריקה קבלה והקטרה אלא כגון כו' נ"ב ע' מהר"ם שיף:

דף נו ע"ב חידושי אגדות ד"ה ואמר מי כמוך חסין יה גי' כו' ולגבי רשעים אמר לה' אלהי צבאות אתה שלא לנקום מיד כו' כצ"ל:

דה ם ע"ב שם ד"ה אר"י לא כרת הקב"ה ברית עם כו' יש לדקדק מלשון כי דמשמע נתינת טעם על כתוב לך כו' כצ"ל:

דה סא מהרש"א ד"ה אשת חבר כו' ולכך בטמאה אין לחוש כו' כצ"ל:

פרק ששי

דף סב ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה איש לקבלה כו' וכי לא מצינן למימר דשליח אשה היא ולכך פירשו כו' כצ"ל:

דף סג מהרש"א בפרש"י ד"ה אלא השתא כו' דלכך לא קאמר רב נחמן מלתא דאינה מגורשת נמי באיפכא כו' כצ"ל:

בא"ד ובודאי דמגורשת בבא גט לידו או לידה כו' כצ"ל:

ע"ב מהרש"א גמ' מאי לאו בהילך ורבי נתן לא בהילך כו' ויש ליישב דבקבלה אקבלה ה"ל מלתא דפשיטא כו' כצ"ל:

שם מהר"ם בתוס' ד"ה אפי' הן הראשונים וכו' דכיון דלפעמים לא צריכין עידי אמירה לעידי קבלה כו' כצ"ל:

דף סד מהר"ם בתוס' ד"ה אסור בכל הנשים וכו' פי' לאותו איש שלא נזהר בקנו פריך כו' כצ"ל:

דף סו ע"ב רש"ל תוס' בד"ה חתם כו' ובפ' מי שאחזו כו' ומ"ה אמרינן דשמואל פליג לא אברייתא דברייתא כו' כצ"ל:

שם בד"ה מתני' מני כו' וכתב ומשום כיסופא כו' פי' שיאמרו לסופר שאמר לשלשה תנו כצ"ל:

ת סז שם רש"ל גמ' רב חסדא אמר כשר כו' יש מקשים מאחר שלא תעשה א"כ לא שכיחא כו' כצ"ל:

פרק שביעי

דף סח ע"ב רש"ל רש"י בד"ה תרחיה כו' נתרח נתרח שמואל כצ"ל כן איתא שם ב"ק:

דה עב מהרש"א ד"ה הכי אמר רב אין זה אלא לשופרא כו' דהלכה כר"י בע"פ ולא אצטריך נ"ב ויבטל בדבורו הוכחת זמן הגט ע"כ התקין בגיטא מן יומא דנן ואז אף בע"פ לא יאמר מהיום לא יבוטל מה שמפורש בגט:

דף עד ע"ב רש"ל תוס' בד"ה אדמיפלגי כו' בא"ד אמא תרמי' כו' דלמא לא הוי שמעי מהיום ולאחר מיתה מעל מנת כו' יתרצו מיד כו' כצ"ל:

דף עו מהרש"א בפרש"י אנטיפרס כו' היה הולך מיהודה לגליל כו' אמאי לא פי' בפשיטות דהיינו בחזר במהלך ראשון:. ושהה נ"ב פי' אחר ששהה:

פרק שמיני

דה עז ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה פליג כו' עד סמוך לסה"ד ומיהו רוחב ד' טפחים בעי והוי כרמלית נ"ב אבל רשב"ם מסיים התם דהוי מקום פטור דאפילו מדרבנן מותר לטלטל מתוכו לרה"ר ולרה"י ומהאי טעמא אינו חשיב לחלק הרה"ר לאביי ודברי רש"ל נכונים כח"ש וע"ש במהרש"א:

דף עח ע"ב שם ד"ה ותתגרש כו' עד סה"ד נ"ב ע' מהר"ם שי"ף:

דף עט מהרש"א בד"ה היתה עומדת כו' האי עומדת היינו עם כמי שעומדת כו' עכ"ל ולולי דבריהם היה נראה לפרש למאי דמוקי הסיפא כגון שמחיצות התחתונות עודפות רישא נמי איירי כו' כצ"ל:

דף פ מהרש"א תוס' ד"ה זו דברי ר"מ כו' גם הלשון שכתבו הלכה כרב באיסורי כו' דלשמואל נמי השתא משמע להו דמגורשת בדיעבד דוקא כו' כצ"ל:

ע"ב רש"ל רש"י בד"ה זינו לא כו' דקם ליה בלא יבנה כו' ונראה בעיני ט"ס הוא שהרי התוס' ג"כ לא הביאו נ"ב התוס' שלפנינו הביאו:

דף פא ד"ה טרקסמון כו' דבמשניות חשיב ורק ששמו טרקסמון כו' עכ"ל אינו נמצא מפורש במשניות אבל ר"ל דבמשניות חשיב ירק עולשין ששמו טרקסמון בירושלמי כמ"ש בפי הר"ש במסכת כלאים וכן הוא במעריך ערך טרקסמון כו' כצ"ל

פרק תשיעי

דף פב מהרש"א תוס' ד"ה אמר רבינא כו' ואי איכא לפרושי התם מלשון רק דה"ק אין משלימין מכל פסולים ם רק קרובים כו' כצ"ל:

דה פד ע"ב מהרש"א ד"ה שתוקי כו' חוץ בע"פ בשחזר בו משום חוץ דע"פ שלפני התורף בשחזר בו כו' כצ"ל:

שם ד"ה כל התנאים כו' ור' זירא לא חייש גזירה לגזירה לרבי כו' כצ"ל:

דה פז ע"ב מהרש"א תוס' בד"ה ע"א עברי כו' שיש ליישב שכל חתימות מכוונות בשיטה א' כו' וה"פ לא מבעיא וכו' אלא אפילו חיישינן כו' כצ"ל:

דה פח מהרש"א תוס' בד"ה הכא נמי כו' ומשטר נמי אם יחתוך למטה שטר פסול הוא כו' כצ"ל:

שם ד"ה וכך היו כו' כמ"ש התוס' בפרק השולח דף לד ע"ב ד"ה והוא:

הרש"ל מכאן ואילך נשמט ממקומו הראוי לו דף פ' ע"ב תוס' ד"ה זו דברי ר' מאיר כו' ולדידיה אסור לגרש כו' פי' אפילו לדידן דליכא קפידא מ"מ אסור לכל הפחות לכתחלה דמנלן להקל כל כך כצ"ל:

בא"ד והא איכא לשום מלכות וכו' כצ"ל:

דף פד ע"ב רש"י בד"ה אבל אחר כו' עד סמוך לסה"ד א"כ שמע מינה דלא סמיך הסופר אאמירתו א"כ הוי כו' כצ"ל:

ע"ב גמ' ולא לכתוב אגרת כו' עד סמוך לסה"ד דמשמע תריכין ושביקין כלומר כו' כצ"ל:

דף פח תוס' בד"ה א"ל כו' נ"ב רש"ל גורס א"ל ר' ירמיה כו':

מהר""ם שי"ף פרק ראשון

דף יא ע"ב תוס' בד'"ה יתיב רב הונא כו' אומר ר"ת דאין זה רב הונא כו' ולא ב' ר' ירמיה הוו ואפ"ל משום דשמואל היה גדול מר"י כדאיתא בפרק גיד הנשה בשמעתא דנחש אר"י אית לי רב בבבל כו' כצ"ל:

שם בא"ד ומוקי לה רב זביד במעמד ג' כו' שהרי אומר לשליח ולא אמר תן סה"ד כצ"ל כפרש"י שם וע"ש בתוס' ד"ה והא לא משך וכו' ועוד מפרש ר"ת וכו' ובדבריו שם:

דף ול עו"ב תוס' ד"ה תנו לפלוני כו' בא"ד הא פרישית דאפי' בע"כ קנה ולשמא לא ולך אצלו אין לחוש נ"ב כי האשה והלוקח זץשץש ילכו אצל הבעל ע' מהרי"מ על תוס' ד'"ה גופא:

דף וך ע"ב הא בשכ"מ ברש"י דו"ק עד סה"ד ני"ב ותימא הא בקשו ולא מצאו:

פרק שני

דה סז ע"ב תוס' בדי"ה אלמא כו' וא""ה ולרבה נמי כו' נ"ב הרי"ף אינו מביא אלא לשון ראשון וע"ז מביא הר"נ קושית תוס' בסתמא אינו מזכיר לא לרבא ולא לרבה ע"כ נכון יותר הגי' שלפנינו בתוס' לרבא נמי ובזה הלשון מרווח ולא דחוק ותוס' מקשי רק שמהכא לא מוכח:

דף כא תוס' די"ה ואיבעית אימא כו' סה""ד ודוחק דא"כ מאי קאמר אף חצירה כו' כצ"ל:

ע"ב תוס' בד"ה ואינה מתגרשת בכסף כו' עיין במ"ש בעירובין כצ"ל:

דה כם רש"י בדו"ה שמא יקטום העלה והוי קציצה מן המחובר אם לדקדק כו' ואולם באשרי"י סי' כ"ב כתב בשם רש"י כו' ולפענ"ד צ'"ל ברא"ש שם בשם ר' שמעי' והרא""ש מעתיק מתוס' שם:

ע"ב ברש"י בדי"ה ימים רבים כו' דלמא ישכחו מידי מסירה את הדברים וסמכינן אעידי חתימה כפרש""י כצ"ל:

תוס' והא לאו כו' בא"ד אלא ראיה בעלמא ובהכי מדויק לישנא התם אחרים רואין אותו והכא נקיט עומד על גביו נ"ב אבל מאי דפריך התם דף ג על אביי הא אמרת כשישראל עומד עי"ג שוחט אפילו לכתחלה לא אתי שפיר דלמא כשאחרים רואין אותו שאני ורק בדיעבד שחיטתו כשרה:

פרק שלישי

דדש ל תוס' בד""ה מי יהיב לה כו' עד סהי"ד נ"ב ע' יש""ש סי' יז:

ע"ב תוס' די"ה הילך דמי כו' משום דעשאוהו כזוכה יכול לומר לא משכת ודוק דיש לומר דהכא ודאי אלו עשאוהו כזוכה היה ניחא כמו לעיל שי"ל לא משכת והי' א'"ש כו' אבל הכא כו' א"כ לא יכול לומר הלוי לבעה"ב לא משכת כצי"ל כולם משכת במקום משכתי:

בא"ד ופשיטא שיכול לחזור ויאמר הנני חוזר ומזכה לך כו' כצ"ל:

פרק רביעי

דף לה תוס' בד'"ה לא שנו אלא בבי"ד כו' והתוספות ס"ל דה"ק מה בין שבועה דאורייתא שהוא בנק"ח וכיבוי לשבועה דרבנן שהוא בנק"ח בלא כיבוי כצ"ל:

דף לז ע""ב ועיין ברע"ב דמפרש ברבא טעמא דמימנעו ואולי ט'"ס הוא נ'"ב והתוי""ט נשאר בקושיא:

תוס' בד""ה בין כך ובין כך כו' ב"ד כדי שירויח לענין מציאה כו' אין להקשות אכתי לתקנו שיהי אף מציאות ומתנות לשני דהא השתא כו' כצ""ל:

דת מא גמ' עולא אמר כו' נ"ל לרב יש לקרות במתניתין ושחררו הוי'"ו בחולם ומוסב הכינוי כו' כצ""ל:

ע"ב תוס' בד"ה המוציא כו' בא""ד והא דתנן כו' ומדקרי לה האיילונית משמע כו' כצ'"ל:

פרק חמישי

דף מח תוס' בד"ה ועוד כו' בא"ד והרב ר' שלמה וכו' ואם יש להקדש עידית והוא סוף העולם סוף סוף אינו מחויב לקנות וצריך ליתן לו ממעולה שלו כו' כצ"ל:

דף נ ע"ב גמ' ולחזי שטרא כו' ועוד לישנא דכל הקודם בשטר וא"כ היינו אי נמי שכתב רש"י כו' כצ"ל:

דף נב ע"ב גמ' יהבי ליה זוזי ליתמי כו' הכלל היתומים שוין להדיוט לגמרי חוץ מחולקה משוך פירי מיתמי ואיקור שיכלו היתומים לחזור וביהבו ליה זוזי ליתמי כו' כצ"ל:

שם גמ' אתמר מנסך רב אמר כו' מה שכתב רש"י בפ"ק דקמא (נ"ב דף ד ע"ב ד"ה ומנסך) מנסך ע"כ ממש כו':

דף נד ע"ב בתוס' בד"ה דכי אמר כו' עד סה"ד נ"ב וכן בא"ד כותב המרש"א אבל לא בעבודת זריקה ואין הקטרה עבודת זריקה:

דף נט רש"י בד"ה וטעותן של פעוטות כו' נ"ב אבל הק"כ מפרש דקאי גם אחרש:

ע"ב גמ' אין שם לוי קורא כהן וכו' דא"כ הול"ל נקטינן אין שם לוי לא נתפרדה החבילה כצ"ל:

פרק ששי

דף עה ע"ב צריך ליישב קצת בשמואל כו' אבל בהן כו' לא ס"ל דאין הכרח בקרא נ"ב פי' לענין דצריך כפל מפורש ומוכרח מקרא דאי אמרת מכלל לאו אתה שומע הן לכתוב בקרא רק אם לא יעברו וגו' אם יעברו ל"ל ש"מ דצריך תנאי כפול ואחר שידענו כפול אינו מוכרח מקרא שצריך דוקא הן קודם כי בע"כ צריך להן ולאו ואינם נאמרים בדיבור אחד ומוכרח להקדים אחד מהם אבל אין זה קפידא ה"ה אם מקדים לאו להן שפיר דמי:

פרק שמיני

דף עז ע"ב תוס' בד"ה מה שקנתה אשה כו' ובסמוך אושלי בפיסלא ס"ל כרבא כו' כצ"ל:

דף פא ע"ב גמ' אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובפנויה בעלמא לכ"ע אדם עושה בעילתו בעילת זנות נ"ב ע' ר"נ שהוא פלוגתא בין הגאונים ורמב"ם וע' ברמב"ם גירושין פ"י הל' י"ט:

פרק תשיעי

דה פב בתוס' בד"ה אמר רבינא ת"ש כו' והתוספות מתרצים מכל הזבחים כו' כצ"ל:

ע"ב עוד שם דלמא לא תקיים תנאה כו' כבר פירשו התוס' בסמוך בזה בד"ה ועמדה ונשאת כו' כצ"ל:

בא"ד הא לאחר חוששין כו' וכ"כ התוס' בסמוך בד"ה ועמדה ונשאת כצ"ל:

דף צ ברש"י בד"ה זווג ראשון כו' קשה למה לא סגי בקראי דמייתי תלמודא כו' כצ"ל:

סליק מסכת גיטין בעז"ה:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה