דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
מהרש"א והחונים עליו · מסכת סוטה
פרק ראשון
דף ד מהרש"א בתוס' ד"ה א"ה היינו ר"א כו' א"נ יתרץ בבן עזאי כדי למזוג ולשתות כצ"ל:
בד"ה א"כ היינו בן עזאי כו' הכא נמי הכא איכא למימר כתירוץ אחרון דלעיל דיתרץ בבן בתירה כו' כצ"ל:
חדושי אגדות דף ב' אין מזווגין לו לאדם כו' אבל התי"ו מורה על הנקבה גם מלת הטובה בה' בסוף היא מורה כן כו' כצ"ל:
דף ח מהרש"א תוספות בד"ה א"ב רותתת כו' וכן הוא בתוספתא דמייתי בפלוגתייהו הכא קרא דוהקריב אותה ולא קרא דוהשביע אותה הכהן כפרש"י כו' כצ"ל:
דף ט ע"ב שם ח"א אהרוג אדם ואשא את חוה כו' נ"ב בגמ' לפנינו ליתא ובאדר"נ איתא:
דף י רש"ל רש"י בד"ה שחוזר כו' אינו מרחיק לברוח כו' כצ"ל:
חידושי אגדות שם צדקיהו בעיניו כו' וכל אנשי המלחמה דרך שער בין החמתים גו' כצ"ל:
שם שכל עינים מצפות לראותו כו' אבל הרא"ם פי' שכל עיני מצפות לראות הוא מערת אברהם כו' נ"ב פי' מערת המכפלה:
דף יא חידושי אגדות שם חד אמר שממסכנות את בעליהן כו' וכן יש לדקדק גבי ממסכנות בלשון ראשון כו' כצ"ל:
ע"ב בפרך רא"א בפה רך כו' ונראה ליישב לפי זה המדרש דלמ"ד נמי בפה רך הא דכתיב אשר עבדו בהם בפרך ליכא לפרושי אלא כו' כצ"ל:
פרק שני
דף יד רש"ל רש"י בד"ה קסבר רבי אליעזר הס"ד כצ"ל:
דת יז ע"ב שם ד"ה שנאמר ומחה כתב שיכול למחוק אמרינן בירושלמי אי מחה כו' כצ"ל:
פרק שלישי
דף יט רש"ל תוס' ד"ה בפי' ר"ח כו' מערערין והשקה קמייתא לגופו ואין לומר שבברייתא כו' כצ"ל:
פרק רביעי
דה כה מהרש"א תוס' בד"ה מיתיבי כו' כתובתה הרובא שנשא עקרה כו' כצ"ל:
רש"ל רש"י בד"ה שמחל על כו' שמחל לאחר סתירה כו' כצ"ל:
בד"ה ב"ש כו' דנכסי ברשותה קיימא כו' כצ"ל:
פרק חמישי
דף כח רש"ל גמ' ואידך ההוא דמודע לה כו' משום הכי פי' רש"י בפ"ק כדי שלא יאמרו כו' נ"ב שם איתא שיאמרו:
דף ל מהרש"א בפרש"י בד"ה ר"א אומר כו' אלא משום הברייתא דקתני כביצה לר"א נקט הכי כו' כצ"ל:
פרק ששי
דף לא רש"ל תוס' בד"ה הא חד כו' בכל מקום שהכשירו עדות האשה כאיש האיש כו' כצ"ל:
פרק שביעי
דף לו מהרש"א תום בד"ה מאי והחציו כו' בא"ד לפי שלא בא כו' הרי נשארו מעבר לירדן מ"ד אלפים וב' מאות ושלשים חוץ ממה שנשארו שם מחצי שבט מנשה כו' נ"ב חוץ ממה שנשארו שם מחצי שבט מנשה משמע מזה הלשון אשר מחצי שבט מנשה כ"כ הלכו מעט ונשאר מעט אבל בקרא כתיב ויעברו בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה וגו' כארבעים אלף וגו' הרי מכולם לא עברו רק ארבעים אלף וכיון שמנכה המהרש"א מראובן וגד כל הארבעים אלף שוב אין לנכות מחצי שבט מנשה כלום ונמצא נשארו כולם והיה למהרש"א לומר חוץ החצי שבט מנשה שנשאר כולו. עוד משמע מדבריו הנ"ל חוץ ממה שנשארו שם מחצי שבט מנשה נראה שגם הנשארים משבט מנשה יש להוסיף על מ"ד אלפים וב' מאות ושלשים שנשארו מראובן וגד ויהיה החסרון יותר לשבטי הר עיבל ולא דק אדרבא מה שנשאר שם משבט מנשה כדומה אם נחלק המ' אלף שעברו שוה לכולם יש לחשוב משבט ראובן ט"ז אלף וכן משבט גד ומהחצי שבט מנשה ח' אלף ויש לחשוב המותר אותן הנשארים לחסרון על שבטי הר גרזים כי יוסף מן הנברכים על הר גרזים ומנשה ליוסף יחשב ויהיה זה החסרון ממעט החסרון של שבטי הר עיבל מחצי שבט מנשה היה 26350 ועברו מהם ח' אלף נשאר 18350 ומראובן וגד עברו רק ל"ב אלף ונשאר מעבר לירדן 52230 וחסרו בהר עיבל נגד זה חסרו הנשארים ממנשה על הר גרזים 18350 נשאר החסרון בהר עיבל נגד העומדים על הר גרזים מאותן הנשארים 33880 וגם בזה די לקושית מהרש"א:
דף לז ע"ב רש"ל בתוס' ד"ה אמר רב משרשיא כו' לתרי"ג מצות קע"ז רבוא רבואות וה' אלפים ריבואות ות"ת ריבואות ועוד שמונים ריבואות וחמשים אלפים וחמשה אלפים ומאתים בריתות כצ"ל: &&ציור&& בא"ד דע שאלף פעמים מאה אלפים הוא רבוא פעמים רבוא ונמצא שהוא קע"ז אלפים פעמים מאה אלפים וה' מאות פעמים מאה אלפים ופ"ח פעמים ק' אלפים כו' כצ"ל שוב חשוב כ"ט אלף פעמים חמשים הוא י"ד מאות פעמים אל ונ' אלף דהיינו י"ד פעמים מאת אלפים ונ' אלף וארבע מאות פעמים חמשים הוא כ' אלפים וכ"ד פעמים חמשים הוא י"ב מאות סכום הכל קע"ז אלף פעמים מאת אלף ושמונים פעמים מאת אלף ושמונה פעמים מאת אלף ונ"ה אלפים ושתי מאות הרש"ל מראה הכפל על יד על יד כסדר הזה וכפי אשר הגהתי בעז"ה על נכון והכל עולה בקנה אחד ס"ה עולה כמו באופן שכפלתי בחלק שני אצל ותוס' במקומו ועתה אשר בעוה"ר שאין לנו בית הבחירה ואין אנו בארצנו ואין לנו רק שפ"ה מצות סימן שפה ברורה עולה עם הערבות על כל אחד מישראל 11153604000 מלך מוחל וסולח יסלח וימחול לנו וישים בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם:
סלוק סוטה. בעזרת שמים נוטה: