דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
מהרש"א והחונים עליו · מסכת ביצה
פרק ראשון
דף ג ע"ב מהר"מ תוס' ד"ה ואחרות באחרות כו' בא"ד כדפר"ת כו' מאחר דהאי דקתני לקמיה וספיקא כו' כצ"ל:
דף ח מהרש"א תוס' ד"ה אי הכי כו' סה"ד דאין דעתו לספק נ"ב נראה בעליל לכל בר בן רב כי חסר כאן בסה"ד וע' מהר"ם שי"ף שמעתיק דבריו ומשלים באין מחסור:
מהר"ם תוס' ד"ה הכי קאמר ואפר כירה מוכן הוא וכו' עד דמלתא באפי נפשיה קאמר רבה נ"ל דתיבת רבה ט"ס הוא כצ"ל ונ"ב מהר"מ אינו רוצה בתיבת רבה בתוס' והכי גריס דמילתא באפי נפשיה קאמר כלומר (האי שאפר כאלו) אמר ואפר הכירה מוכן הוא לענין כו' והדין עמו והוא מלמד להועיל כי הלא הקושיא של תוס' אינה דוקא לרבה כי מלשון המשנה שאפר עוד חזק יותר קושית תוס' שנראה בעליל שקאי על הכסוי והוא קושית הגמ' שמתחיל הכסוי בעפר ומסיים באפר ומתרץ רבה שאין קאי אדלעיל והמגיה על הגליון והיכא קאמר רבה הכא תלמיד טועה הוא והלומד כונת המהר"ם שהיה גי' ספרו רבא וקאמר ע"ז ט"ס הוא פי' וצ"ל רבה הוא בר בי רב דחד יומא כי א"כ לא היה אומר רבא ולא היה אומר נ"ל אלא היה אומר דמלתא באפי נפשי' קאמר רבה כצ"ל כדרכו בכל מקום שמגיה ועוד דקאמר דתיבת רבא ט"ס משמת שכולה מיותר ע"כ אמרתי שלפני המהר"מ היה הגי' בתוס' רבה כמו לפנינו והוא מוחקו והגהתי במהר"מ תרי פעמים רבה במקום רבא והוא ברה כחמה:
שם ד"ה ואי איתא כו' סה"ד אספק וק"ל כצ"ל:
ע"ב מהר"ם ד"ה בגמ' מכלל דרישא בדאית לי' עסקינן נ"ל למחוק תיבת דרישא כו' נ"ב וכן נראה מרש"י ד"ה והא מדקתני סיפא וכו' דלא גרס ליה:
דף ט תוס' ד"ה גלגל עיסה בא"ד אפי' רבה מודה דאין מפרישין אותה כצ"ל סה"ד ע' במהרש"א נ"ב אין כאן מקום לעיין במהרש"א:
ע"ב רש"ל ד"ה גמ' ולא היא דר' יהודה טעמא דת"ק כצ"ל:
תוס' ד"ה אמר ר' יוחנן כו' כצ"ל:
דף יד רש"ל תוס' ד"ה איכא בינייהו כו' בא"ד ואף לפי' התוס' כו' נ"ב כלומר פסק ר"י כצ"ל:
ד"ה בכל דבר כו' דומיא דהכי נחלקו כו' כצ"ל:
פרק שלישי
דף כו מהר"מ ד"ה בגמ' סד"א כו' להקל משום צער ב"ח אפי' כי פליג ר"ש ואמר כו' כצ"ל:
דף כז ע"ב מהר"מ בגמ' בסוף שמעתין כו' ולדידי' א"א לגרוס בגמ' ודברי הכל כו' נ"ב ובענ"ד טרם ראיתי דבריו למדתי לפי פרש"י האי ד"ה קאי על מר בר אמימר ומר ברי' דרב יוסף ושפיר גריס לי':
פרק רביעי
דף ל מהר"מ ד"ה בגמ' זמנין דנפיל ואתי לאתויי נ"ל דלא גריס זה בגמ' כו' וגם רש"י לא הזכירו ע"כ נ"ב לא די שלא הזכירו אלא מדבריו ד"ה זמנין דמפסיק נראה שלא גרס לי':
שם ברש"י ד"ה תבנא סריא וכו' והיינו לאו לאוצר כצ"ל ע"כ נ"ב ונוכל לקיים כמו שכתוב ברש"י והיינו לאוצר והוא פי' על תיבת לאכילה בלבד ואצל לאכילה כבר כתיב ולא אך אם צ"ל ברש"י והנ"י שפיר מגיה המחבר וקאי על לעצים לישב קושית תוס' כמו שמתרץ תוס'. מהרש"א ד"ה ברש"י אביי ורבא כו' דמוקי לה שמואל בסוכה דעלמא הכי סלקא במסקנא כו' נ"ב פ' מהר"מ:
דף לד ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה הא בשאר שני שבוע כו' וה"נ הכא למאי דמוקמינן מתני' שבת קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו כר"נ או לר"א ע"כ נמי כו' כצ"ל:
דף לה מהרש"א תוס' ד"ה שבת לאפוקי מדהלל כו' אלא דסבר כסתמא דמתניתא דהלוקח כו' כצ"ל
פרק חמישי
דף לח מהרש"א תוס' ד"ה והוינן בה כו' וא"כ הרי חסר מתחום החכם עד בין בתי המדרשות כו' כצ"ל:
דה לט ע"ב תוס' ד"ה והתנן השותפין כו' כצ"ל:
סליקא ביצה:
מהר"ם שי"ף ביצה
דה ה תוס' ד"ה בעפר תיחוח כו' עד סה"ד כן נ"ל נ"ב וכן כתב מהר"מ:
דף יז ע"ב רש"י ד"ה ושוין שמשיקין כו' במקוה מים מלוחים כו' ס"ל דלא מיקרי זה יפה ברעות נ"ב לא ידעתי מאי איכפת לי' אם מיקרי יפות ברעות הלא ב"ה מתירין להטביל אף יפות ברעות וכן פסק הרמב"ם ולב"ש ודאי אין טוב מלוחים יותר מצוננין וחמים שב"ש אוסר חמין בצונן וצונן בחמין ובפרט לפי' הרא"ש והרמב"ם שטעמם דב"ש דלא בטילי ע"י השקה וזריעה אלא במים כיוצא בהם בכל דבר אפי' לענין חם וצונן נראה מכש"כ שאוסרין במלוחים:
דף כה ע"ב גמ' נטיעה מקטע רגליהון כו' ועיין בספר מהרר"ל ז"ל נתיבות עולם נתיב הצדק ריש פ"ג כצ"ל:
שם גמ' ויעזבו את ה' ולא עבדוהו נראה שהוא מלתא באנפי נפשי' כו' נ"ב פי' ולא עבדוהו מתחיל מלתא באנפי נפשי' וכן משמע מרש"י:
שם ותורמוס מקטע ר"ל וכו' נ"ב ובנתיבות שם מפרש גם תורמוס בטוב טעם:
דף לד ע"ב גמ' לאו משום דשבת קבעה כו' כצ"ל
דף לח תוס' ד"ה והוינן בה כו' כצ"ל בא"ד וכמו שאין לתרץ קושיתם דלא ידע אם יבא החכם דרך המזרחית או המערבית או כגון כו' כצ"ל בא"ד הציור עיין סוף הספר כו' נ"ב ציור הרפ"פ תמצא במהרש"א וכן שאר הציורים מן ב' והלאה כולם קרובים אליו:
סליק ביצה, לאדון כל ירצה: