דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
מהרש"א והחונים עליו · מסכת סוכה
פרק ראשון
דף ע"ב מהר"ם תוס' ד"ה ואין עושים אותו עיבור כו' כלל הענין שם במשנה דר' מאיר ס"ל כו' דגם בב' עיירות פליגי דלר' מאיר נותנים כו' כצ"ל:
דף ד רש"ל רש"י ד"ה פחות מד"א כשירה כו' וכן מצאתי באשר"י סה"ד נ"ב באשר"י שלפנינו כתוב ר"ת ע"כ ואני קורא ברש"י וכן ברא"ש עד כאן וכן מעתיק רש"י ברי"ף ונכון:
דף י ע"ב רש"ל תוס' ד"ה עד מוצאי יו"ט כו' דליכא מ"ד בעולם דאית ליה מיגו ודוק סה"ד כצ"ל:
דף יג ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה אם פסולת כו' דהיינו שינוי מעשה מ"מ מייתינן שפיר כו' כצ"ל ואשר בינתיים אך למותר:
דף יד ע"ב מהר"מ ד"ה בגמ' בשלמא לשמואל כו' אלא א"כ הוו ד' טפחים כצ"ל:
דף טז ע"ב מהרש"א ד"ה חד לבוד אמרינן כו' דלא התירו אלא בשיירא ע' בד"ה בפחות מג' סמוך כו' הכל דיבור אחד:
דף יז בא"ד וליכא לשנויי כו' בין פירכא קמייתא דיעשה פס אמה ומחצה וירחיק כו' כצ"ל:
שם בא"ד נקל הדבר לעשות משא"כ בפירכות בתרייתי דעושה ב' אוירין וכן נראה כו' כצ"ל:
ונ"ב הגהתי בפירכות בתרייתי לשון רבים כי שני הפירכות אשר אחר הפירכא קמייתא מיתרצי משום טירחא כיון דמתרצי האחרונה דב' פסין משום טירחא מכש"כ מציעתא בג' פסין שיש טורח טפי:
דף כא בד"ה שדעתו של תינוק גסה עליו כו' נ"ב שני פעמים יוסי שבדיבור זה צ"ל יהודה:
דף כה ע"ב מהרש"א תוס' ד"ה שחל ז' שלהן בע"פ כו' דאותה גירסא דקאמר דלרבי עקיבא חל ז' שלהן בע"פ דהשתא לא נטמאו כו' כצ"ל:
דף כו מהר"ם בגמ' שומרי גנות כו' פי' משום דצריכים כו' נכתב בצדו כבר קדמו רש"י ז"ל בכתבו אין זזין משם:
מהרש"א תוס' ד"ה חתן פטור מק"ש דטריד כו' ולא כתבו זה נ"ב לעיל כתבו דמצות כוונתה אינו אלא פסוק ראשון בשם רש"י:
דף לד ע"ב מהר"מ תוס' ד"ה שתהא לקוחה תמה וכו' בא"ז ש אבל יש לו תמה הוא כדאמרינן לקמן וכו' נ"ב אבל לפנינו איתא בתוס' כדאמרינן (דף לג') דלא דרשי כו' אין להביא עוד כל זה הדיבור מן בא"ד עד ולכך קאמר כדאמרינן לקמן בדפוס כי אין לו מקום כלל:
דף לה שם ד"ה ללמדך שהפלפלין חייבים כו' בא"ד ואימא תלתן וכו' אידחי נמי דלא הוי תלתן נ"ב ובזה מתורץ נמי דלא פריך ואימא ענבי הדס הא לעיל אמר ר"א ב"י שטעם עצו ופריו שוה דענבי הדס כ"כ אינם גדולים יותר מפלפלין ולא מינכר לקיחתה:
תש
דף ל"ט ע"ב רש"ל תוס' ד"ה בד"א כו' בא"ד אבל קוצה בחרבה כו' נ"ב פי' סכין חרב כו' בבד ובקוטב כו' ומהר"מ בא"ד מכאן אמרו תאינה של שביעית אין קוצצים אותה במוקצה כו' נ"ב פי' מהר"ם ורש"ל הוא פי' הר"ש והרע"ב אבל הרמב"ם מפרש אין קוצין אותן אין עושין קצועין במוקצה מקום ששם שוטחין התאנים, אבל קוצץ אותם פי' אבל עושין אותם קציעין בחורבה (כן הגי' בת"כ) חורבה ידוע, קוטב הוא גת קטן לזיתים, בודידא הוא גת קטנה עד מאד עכ"ל:
דה
דף מ מהרש"א תוס' ד"ה ועצים דהסקה כו' ואולי שמפני זה כתב בפי' הקונטרס כאן שטרח ליישבה ולא יכול ודוק סה"ד נ"ב פי' שמתוך קושיית מהרש"א על פי' רש"י בב"ק שפיר כתב הקונטרס כאן שאין לישבה הפי' הקונטרס שבב"ק ומסתייע פי' הקונטרס שבכאן:
ע"ב מהר"ם תוס' ד"ה אין שביעית מתחללת וכו' והא דתני לעיל ואם מסר יאמר כצ"ל:
דף מא ע"ב מהר"ם תוס' ד"ה הילך אתרוג זה כו' סה"ד ובסדר המשניות גריס שאם הקדישה אינה מקודשת נ"ב וגם תוס' בא"ד בסמוך מאשר זאת הגירסא שכתב ולשון כל מתנה שאינה מוכיח כן פי' מדלא קתני כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת וכו' משום דתנא ה"ק כל מתנה שאינה כלום כזו שהיא בערמה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה וצריכין ליתן ריוח במבטא בין שאינה ובין שאם שאינה להמשיך למעלה שאם להוריד למטה דה מב רש"ל רש"י ד"ה להכשרן לא גרס פי' וצריך תמיד אחר להכשרן וה"ע ל"ג כו' כצ"ל:
דף נא שם גמ' בית צפוריא מעמאים הוי כצ"ל וכן ברש"י ע"כ כצ"ל כדאיתא במשנה שם בגמ' אבל במשניות שם הגי' כמו הכא מאמאום:
סליק סוכה: