דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
גמרא והחונים · מסכת תענית
פרק ראשון
דה ב בהגהת הב"ח שאלמלי נעצרין הן וכו' כצ"ל:
ע"ב תוס' א הא בחרפי כו' כלומר בכירות המתבכרות אבל כו' כצ"ל:
דף ד רש"י ד"ה ה"ג ולא עלתה כו' ובפרשת בקבוק כתיב כו' כצ"ל:
בא"ד ובאגדה קא חשיב כלב כו' נ"ב (יהושע טו):
דף ה תוס' ד"ה לא אבוא בעיר כו' ומלאו פני תבל ערים סה"ד נ"ב ת"י ויתמלון אפי תבל בעל דבבי:
דף י הגהת הב"ח כולו בין עדן לעולם כצ"ל כמו דאיתא בס"א:
רש"י ד"ה שוכנת על מים כו' בא כו' נ"ב לכאורה לא ידעתי למה מביא רש"י ז"ל סיפא דקרא ע' חדושי אגדות:
ע"ב תוס' ד"ה איזהו יחיד כו' ועוד דהכא משמע דיחיד עדיף מדקאמר כו' נ"ב אף לפי הגי' שלפנינו לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד עושה מהך ברייתא גופא מוכח דיחיד עדיף מדתני אל יאמר אדם תלמיד אני איני ראוי להיות יחיד:
בא"ד אבל אם אינו יודע להשיב אלא במסכתא שלו נקרא גם כן תלמיד ומזה מיירי הכא סה"ד נ"ב והלשון מוכח כן כי הכא תני דבר הלכה בלמודו והתם אמר ר"י דבר הלכה בכל מקום והמדפיסים שיבשו בתוס' ההעתקה לשון דהכא ודהתם:
דף יא רש"י ד"ה הצדיק אבד ואין איש שם על לב מפני מה הוא מת מפני הרעה נאסף הצדיק מפני שלא יצטער הוא ברעה אחר שהיה גזרה מלפניו ל"א כי מפני הרעה נאסף הצדיק מפני רעות של אלו כו' כצ"ל:
דף יב ע"ב רש"י ד"ה לצעורי בעלמא כו' הגהת הגרי"ב צ"ל ביומא אם לא דמלת אלא הוא בטעות נ"ב וכן כתב הק"נ ברא"ש שבת פ"א סי' כ"ה תיבת אלא ט"ס בכל הספרים ע"כ:
פרק שני
דף טו התיבה הארון שספר תורה מונחת בה רש"י רי"ף:
שם מקלה פי' מדבר הנשרף:
ע"ב גמ' אתון חשביתו למיבעי עלן רחמי כן הוא גי' הרי"ף והרא"ש והר"ח גורס למיבעי רחמי אכ"ע ולפני המעתיק היה שני כתובי יד אחד כגי' הרי"ף ואחד כגי' הר"ח ולא רצה להכניס ראשו בין ההרים הרמים והעתיק שניהם והיו למשא על לשון המעיין:
דה יז רש"י ד"ה ואם התחילו שקיבלו כו' ולא כתיב ביה יום ע"ב ד"ה הלכה מתענה ומשלים:.
משתה ושמחה סה"ד נ"ב ע' תי"ט וע' גם בתוס' יח תוס' ד"ה לא לירבו כלל פי' כו' וי"ל דשמא ר"ל לא לירבו עד ל' יום כו' נ"ב ולפי"ז מלת כלל אל תקרי כלל אלא כל ל':
פרק שלישי
דף יט גמ' אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וצמחו וחזרו כו' כצ"ל ובינתיים מחקתי כי נשתנו תנן ומצאתי און הרי"ף והרא"ש ור"ח:
רש"י ד"ה אבל יבשו לא צריך כו' אפילו יבשו כשהחטין עדיין דקין אפילו הכי כו' כצ"ל וכן איתא ברש"י רי"ף:
הגהות הגרי"ב ד"ה שם איתא הטוען כו' נ"ב ע' מש"כ שם בעז"ה:
דה כד רש"י ד"ה אין עיניה יפות הואיל כו' דלת העם אין צריכין כו' נ"ב ע' ע"י ובקונטרס שם:
ע"כ רש"י ד"ה שכובשת ירק בקדירה כו' בפ' שני גבי ידות מיירי כו' נ"ב ע"ש בהרע"ב שאינו ענין לידות.
דף כו ע"ב במתני' וכה"א צאינה נ"ב ע' בק"נ סוף המסכתא ד"ה וכן הוא אומר:
תוס' ד"ה מנחה ונעילה כו' וי"ל דהא דקאמר התם כו' עד סה"ד נ"ב וכן מוכח שם דתרי גווני שכרות יש וע' מש"כ שם:
דה כז ע"ב גמ' מפני הנוצרים נ"ב ע' ח"א וע' מ"ס פי"ז:
דף כח רש"י ד"ה מה הפרש בין זה לזה מאי שנא כו' נ"ב ע' הרע"ב:
פרק ראשון
דף ה מתני' מותרין בהספד ובתענית פי' באותו יום הקדימה ומתנות לאביונים ר"ל כי מי שנתן באותו יום הקדימה מתנות לאביונים יצא י"ח (הרמב"ם):
רש"י ד"ה וחגיגה אם חל כו' ופרכינן התם וליעבדה מאתמול נ"ב פי' בעיו"ט:
תוס' ד"ה הוה עובדא כו' סה"ד גי' הב"ח שאין מברך אלא בצבור נ"ב ע' הגהת הגר"מ בר"א ד"ה עולת ראייה כו' סה"ד דכתיב לכם נ"ב ע' תוס' ביצה י"ב ד"ה השוחט:
דף ו גמ' כקלא דכינרי נ"ב פי' כקול הכינור ערוך ערך כנור:
רש"י ד"ה והיה אדום לאלופי יהודה כו' כירושלים הס"ד כצ"ל:
דף ח ע"ב רש"י ד"ה הכא נמי וטהר כו' שאפילו חזרה דף ט ע"ב גמ' מ"ט דר"מ דתניא משיח אין לי אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין ת"ל הכהן במאי כו' כצ"ל המספחת ופשתה ונטמא טהור וכו' כצ"ל:
נ"ב כי ר"מ ריבוי דה' של הכהן לרבות אף שאינו משוח דריש וה' דהמשיח דדרשי חכמים בהוריות המיומן שבמשוחים ר"מ לא דריש ובקרא תרתי כתיב הכהן המשיח ובהא פליגי חכמים ור"מ חכמים דרשי ה' של המשיח המיומן ודוקא ור"מ המשיח לא דריש אלא הכהן אפילו אינו משיח:
דף יב הגהת הגרי"ב ע' בערוך ערך קר ו' כצ"ל:
דף יד ע"ב שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן ברוך נריה ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום כצ"ל ונ"ב ברוך צ"ל קודם נריה כי ברוך בן נריה וכן חושב כולם בן קודם לאביו שריה בן מאסיה ירמיה בן חלקיה חנמאל בן שלום גם שלים הוא שיבוש כי אינו קרי ולא כתיב ע"כ צ"ל שלום כי שלום כתיב ושלום קרי:
דף מז גמ' ואסרתינהו לכולהו בלאני ולכולהו כו' כצ"ל ונ"ב ובזה שפיר פרש"י:
פרק שני
דף יט תוס' ד"ה דיפתרא כו' אין יכול להזדייף על צד הלב סה"ד כצ"ל:
דף כ ד"ה וכולן שעשו כו' דמעלות עמוד השחר יממא הוא כו' כצ"ל:
פרק שלישי
דף כא ע"ב תוס' ד"ה תנא כו' ועכשיו נמי לא התקינו אלא שלא לבייש מי שאינו יודע לקרות כו' נ"ב ובמקום שנהוג לקרות הפטורה בספר נביא כתוב על קלף כמו ס"ת כ"כ אין העולה קורא בעצמו ההפטורה רק הקורא יקרא מאותו הטעם עצמו שלא לבייש גם ממעטין בזה הכנסות בית התפלה שמי שאינו יודע לקרות ההפטורה לא יקנה מפטיר מחמת בושה שזה קורא בעצמו והוא אינו יודע לקרות גם הקורא בנביא בטח יודע גם בס"ת לקרות ובתורה מחזיק תקנות חז"ל ושומע מהקורא ובנביאים אינו מחשיב אף מזלזל בתקנות חז"ל ומעשיו סותרים זא"ז כי מה בין תורה לנביאים כמו בתורה יש שלא לבייש כן גם בנביאים ע"כ לא יעשה כן:
דף כד ע"ב גמ' ידיו בהקניות? נ"ב פי' בראדיווקעס גדולים:
דף כה ע"ב רש"י ד"ה פייגי דעתייהו כו' ויאמרו לא טוב ליהנות כו' כצ"ל:
פרק רביעי
דף כו רש"י ד"ה ומה היה בחלקו של בנימן אולם והיכל כו' אלא המזרחית מקום יסוד נ"ב פי' אם היה שם יסוד היהב זה המקום אבל לא היה שם וכן הוא פי' מקום יסוד שבהגהת הב"ח:
ע"ב גמ' אי לא דהוה להו הנאה מיני' לא הוי יהבי ליה כו' כצ"ל.
דף כז ע"ב גמ' אמר רב אשי שכל ד' אמות חפלתו שגורה בפיו כצ"ל:
נ"ב כן מעתיק הרא"ש ברכות פ"ג ס"ס סג תוס' ד"ה רבא אמר כו' שהיו ממנין להחזיר גם שכירת שדר בבית הכנסת כו' כצ"ל:
דף כח רש"י ד"ה ואין מפשילין חבלים גודלין והוא הדין כו' כצ"ל נ"ב כן הוא ברש"י רי"ף ובר"נ וברע"ב ולא כפי' הערוך תולין:
דף לא ע"ב תוס' ד"ה ראש חדש אב כו' עניה סוערה לבדה נ"ב פי' ואין מחברין אותה עם רני עקרה: