אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) גמרא והחונים › מסכת סוכה

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

גמרא והחונים · מסכת סוכה

מסכת יומא

פרק ראשון

דף ב כולהו כרבה לא אמרי ההוא ידיעה לדורות נ"ב ולא פריך ורבה כמו שמקשי ורבי זירא נ"ל משום דמובן ממילא ממאמר רבה דאמר למעלה מעשרים אין אדם יודע שדר בסוכה וכיון שאין יושב בסוכה מניין ידע כי בסוכות הושבתי הלא כתיב ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי הרי אם יושב בסוכה יודע כי בסוכות הושבתי ואם אינו יושב אינו יודע ע"כ אם רוצה שידע כי בסוכות הושבתי צריך מקודם לידע שיושב בסוכה ובזה ידע כי בסוכות הושבתי ומה שפירש רש"י לעיל ד"ה למען ידעו מיהו דרשינן ליה לדרשא הוא רק כדי שנדע ונבין מה שאמרו כאן למה כולהו כרבה לא אמרי ההוא ידיעה לדורות הוא אבל עבור רבה אין לנו לדאוג כי מאמרו מבואר בקרא אבל ר' זירא שנכונים דבריהם למה נטו ממאמרו צריך לבאר יותר דבריו ומפרש ואמר ורבי זירא ומבאר דבריו ועל רבא לא שייך לפרוך ורבא כי הלא המה נטו מדבריו רק מדאביי וכבר ידענו מה שהשיב לאביי:

דף ג בשולי העמוד בגמ' ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה ואינו מערב ואינו משתתף ואין מניחין בו כו' כצ"ל ונ"ב כן נ"ל להגיה הכא שיהיה קרוב ללשון שלפנינו כי לשון שלפנינו מגומגם ובספרי תצא רכ"ט וכ"כ בירושלמי מעשרות פ"ג הגי' ופטור מן העירוב והוא נכון והלשון סובלו:

דף ד תוס' ד"ה בית כו' אהלות פ' ט"ו נ"ב משנה ז:

ע"ב תוס' ד"ה סבר אביי כו' דשילהי פרקין (דף י"ח) דמכשיר אביי כו' כצ"ל:

דף ו רש"י ד"ה רוב שעוריה בזיתים מת ונבילה נ"ב בשר המת לטמא באוהל נבילה לאיסור אכילה ולטמא במגע:

ע"ב רש"י ד"ה שתים כהלכתן כו' נ"ב הנה רש"י ז"ל מצייר שתים כהלכתן על שני אופנים אשר בין שניהם יהיה ארבע כנפות הארץ ולכאורה אין סדר לדבריו א' אחר אמר מזרחית וצפונית היה מהראוי לומר או מערבית דרומית שני למה מפסיק כמין גאם בין אופן לאופן היה לו לכתוב כמין גאם בסה"ד ואומר כי רש"י ז"ל רוצה לפרש שתים כהלכתן אחד העומדין כמין ד' שלנו ואחד עומדין כמין גאם אך לאשר מזרח וצפון כל אחד מיוחד נגד צד שכנגדו מקדימן כמו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו. צפון וימין אתה בראתם הרוצה להחכים יצפין מארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים וים כאן הוא דרום כי מערב נקרא ים רק כשמדברי' מא"י שים התיכון הוא גבולו המערבי אבל כשמדבר מקיבוץ ישראל מארבע כנפות הארץ ים הוא צד הדרום שכולו ים מלא איים גם האי הגדול אוסטראליא שם הוא מחציתו על צדנו מזרחית דרומית ומחציתו על צד אמעריקא מערבית דרומית וגם עד שם אחינו בני ישראל מפוזרים וכשעומדין השתים כהלכתן מזרחית צפונית ועינינו לנוכח יביטו למזרח אז הדפנות השתים נגד עינינו כמין גאם ע"כ מפרש רש"י אחר זה האופן כמין גאם וכשעינינו לדרום והשתים דפנות עומדים דרומית מערבית המה כעין ד שלנו וע"כ מקדים רש"י בשני האופנים הצד אשר נגד עינינו ובזה אין צריך לפרש כמין ד' כי דמות ד אשר בא"ב שלנו תינוקות של בית רבן יודעים צורתו:

ויעמידנו כנגד ראש תור נ"ב הנה בפירושו כאן כל הראשונים והאחרונים

מדברים והיוצא לנו מהם הפירוש אשר אחר הדיוק בלשון רש"י ואשר תוס' ור"ח מסכימים הוא כמו זה ואף שבסוכה אין תלמים רש"י מצייר כעין שדה חרושה עשוי תלמים &&ציור&& ולדינא אין נפקא מינה כי הלכה כריב"ל:

ע"ב ד"ה בראש הספינה שהיא כו' לשון רש"י כאן מגומגם וע' במשנה לקמן כב ע"ב שם לשון רש"י כיאות:

רש"י ד"ה או שסמכה לכותל עשה קנים ארוכים וכו' וראשו אחר על הארץ כצ"ל ונ"ב תיבת מוטה יש למוחקו כי על הארץ אינו שייך מוטה וגם רש"י ברי"ף אינו מעתיקו גם לקמן במשנה איננו:

רש"י ד"ה דאמתא יתיב כו' אלמא לכל רוחב אמה בעגול איכא שלשה אמות בהיקף הכא נמי כו' כצ"ל ונ"ב לשון הרע"ב עירובין פ"א מ"ו:

דף ח תוס' ד"ה כל אמתא כו' אין בו אלא ארבעים ותשע רצועות כו' נ"ב ש"מ שכל אמתא בריבוע אמתא ותלתא שביעתא באלכסונה 3/7 1 אמה

דף ט רש"י ד"ה אלמא לא גרסינן כו' דרב נמי עשוי' לשמה בעי סה"ד נ"ב וכן משמע הלשון וב"ה לית להו דר"י א"ר מה לו להזכיר אם לא מקשי גם מיני' היה לו לומר וב"ה ל"ל דר"י א"ש אבל אם מותיב גם מרב שפיר אמר וב"ה ל"ל דר"י א"ר שכן ראשית דברי ר"י אמר רב:

תוס' ד"ה ואם עשאה לשם חג כו' אפי' לבית הלל נ"מ נ"ב כן דעת הרא"ש והמרדכי בא"ד ואפילו לא נ"מ אלא לב"ש כו' נ"ב כן דעת הר"נ:

ד"ה מנין לעצי סוכה כו' ודרשה גמורה היא מדפריך וב"ש נמי מיבעי ליה להכי כו' כצ"ל ונ"ב כן הוא ברא"ש וכן מעתיק הש"ג:

תוס' ד"ה פירס עליה סדין כו' כשהגיע חמה למרגלותיו עמד ופרס עליה סדין סה"ד כצ"ל:

דף יא רש"י ד"ה תלאן כו' כופלו והרי הן כפול שמונה פוסק כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דרב עמרם כו' סה"ד דאמר רב יוסף כמה מעלי' כו' עד סה"ד נ"ב ע' שבת כ"ה ע"ב תוס' ד"ה גזירה מה שכתבתי שם והכא כ"ש דצריך ביאור שמעתתא דמערבא כי קצרו כאן טפי מהתם:

ע"ב רש"י ד"ה כי חגיגה כו' ומיהו כיון דלא קמה מלתיה דרב דימי דהא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מקיש אורה לחגיגה הכא מייתי קרא דחג הסוכות תעשה לך נ"ב משום דדרש ר"י גם סיפא דהאי קרא באספך וגו' והרי"ף והרא"ש מעתיקים אר"י, א"ק חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך בפסולת וכו'.

דף יב רש"י ד"ה משום תעשה ולא מן העשוי כו' שניתנו שם כל ימות החמה קאמר ונמלך עליהם כו' כצ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה באניצי פשתן כו' היינו בצמר שניכר בו מהו ערב מהו שתי שזה כו' נ"ב הרע"ב מפרש שהערב עב והשתי דק:

דף יג תוס' ד"ה ובהן שלשה גבעולין כו' ר' יהודה אומר של שלשה שלשה ומשנה כו' כצ"ל:

דלא ניידי אין מביאין ואין חוצצין כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה אבל אוכל מרובה פסולה כו'

ע"ב תוס' ד"ה ירקות שאמרו חכמים כו' כו' ואפילו בעידנא נ"ב לכאורה גדולה הנ"מ בין לשון ואם לאו פסולה אשר בגמ' לפנינו בין לשון שמעתיק תוס' אבל אוכל מרובה פסולה אשר על לשון תוס' מרגלא בפי חז"ל להקשות רישא לסיפא כי הדיוק מרישא אבל שוין פסולה ומסיפא הדיוק אבל שוין כשרה אך להגדיל תמיהתם אע"ג דאפילו באוכל מרובה ראוי להכשיר דאמר כו' ע"כ מעתיק אבל אוכל מרובה:

דף יד רש"י ד"ה מעשה מבטל מידי מעשה נ"ב כן הוא במשנה:

במשנה ובלבד שלא יישן תחתיו נ"ב להכי נקט שינה דאפילו ארעי אסור (תי"ט):

דף מו גמ' מר סבר על הגליון גירסא בשם רש"ל ונ"ל שגירסת רש"ל משום שכן נראה מרש"י:

תוס' ד"ה פרוץ כעומד נראה דהלכה כרבי יוסי הגלילי דאמר כו' כצ"ל:

ע"ב בתוס' המשך מעל"ד בפ"ק דעירובין לחי הבולט מדופנו של מבוי לרוחב המבוי כצ"ל:

בא"ד כיון דאפשר למדוד ואין להקשות כצ"ל:

בא"ד דק"ל פרוץ כעומד מותר נ"ב כן איתא בעירובין ט"ז ע"ב והלכתא כוותיה דרב פפא וכן פסק הרמב"ם שם והכא פסק כרב הונא בריה דרב יהושע וע' במגיד משנה הלכות סוכה פ"ה הל' טז:

בא"ד דסבירא ליה פרוץ כעועד אסור וה"ר שמעי' פי' דהני אמוראי כצ"ל כדאיתא בתוס' עירובין:

דף מז אלא אם כן עשה לה מחיצה עשרה טפחים בין מלמטה בין בתוך אוגנו כצ"ל כמו במשנה עירובין ד' פו:

דף יז רש"י ד"ה פסולה באויר פוסל בג' כו' היינו דחשבינן לסכך פסול הכל מן הדופן כו' כצ"ל (רש"י רי"ף):

במשנה אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה הולך הדיוק אבל אם יש מן הכותל לסיכוך פחות מארבע אמות כשרה אשר לשון זה למשא על לשוננו כי אם אין ארבע אמות אמרינן דופן עקומה והתקרה אשר מן הדופן עד לסכך הוא כמו כן דופן ואז אין בין סכך לדופן כלום והסכך מונח על הדופן ממש ע"כ גי' הרי"ף אם יש בין הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה אבל אם אין שם ארבע אמות כשרה כי אז הכותל תחת קצה הסכך ומפני זה גם רש"י משנה הלשון ומציין ד"ה אם יש מן הסיכוך הכשר כו' אבל בפחות כשרה שאין כאן סכך פסול כלל וכן פי' רש"י בד"ה וכן חצר המוקפת אכסדרה כו' ונמצאת תקרת האכסדרה מפסקת סביב בין סכך לדפנות כו':

ע"ב תוס' ד"ה כדתנן המקצע מכולן כו' ועשה מהן בגד למשכב שלשה למושב טפח כו' כצ"ל:

דף יח רש"י ד"ה דלא מרבי כו' מגדיל ומשריץ כו' כצ"ל:

דף יט ע"ב תוס' ד"ה העושה סוכתו כו' דהא בעינן גבוה י' במשך ז' על ז' ואפשר כשיש שם משך ז' בגובה י' תחת השפוע שאין בגבוה י' כשרה מידי דהוה אפסל כו' כצ"ל וכ"א ברא"ש:

כ תוס' ד"ה של שיפה ושל גמי כו' והא דלא תני לי' הכא כו' נ"ב ע' מהרש"א ומהר"מ שמחולקים בפירושו מה הוא דלא תני והבוחר יבחר:

פרק שני

דף כא תוס' ד"ה יליף אהל אהל כו' מנין לעשות שאר המאהילים כאהל אמרת כו' כצ"ל ונ"ב כן איתא בספרי שם וא"ת שם בספרי קאי על הקרא וידעינן במה מדבר אבל כאן בתוס' צריך להודיע באיזה אהל מדבר עכ"פ צ"ל כאהל במת אמרת:

בא"ד וא"ת וכיון דשאר המאהילים ילפינן במת ק"ו ממצורע כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה על בני מעיים שדרה גג שלהן כו' כצ"ל תוס' ד"ה שאין לה קבע כו' הני כיון דבאין במדה טהורים נ"ב פי' שצריכין למדוד אותן אם מקבלים מ' סאה טהורים ואם לאו טמאים כי יש כלים שאין נ"מ במדה בין מקבלים מ' סאה בין אין מקבלים טמאים כמבואר שם כלים פ' טו:

דף כב גמ' והן מכוונות נ"ב פי' קורה העליונה מכוון נגד תחתונה:

רש"י שאין בגגו בקנה כו' ולענין המוטל על רוחב ובא כו' כצ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה שתים באילן כו' וכן פי' שם בקונטרס נ"ב וכן מוכח לשון המשנה שהמחיצות שבאילן לא נעשה בידי אדם כי לפי פרש"י הכא גם המחיצות שבאילן נעשה ע"י אדם והיה לו למיתני שתים באילן ואחת בארץ שתים בארץ ואחת באילן ומאי דתני לשון עולין לפי' תוס' עיין ברא"ש:

דף כג רש"י ד"ה על גבי בהמה כו' וסיכך סה"ד כצ"ל נ"ב וכן מעתיק תוס':

ד"ה גזרה שמא תמות הבהמה כו' נ"ב כדי לפרש דברי רש"י ז"ל באר היטב טוב להוסיף בדבריו גזרה שמא תמות הבהמה ביו"ט ותפול או תברח ביו"ט ואין כאן דופן ולקמיה פריך לדברי אביי ורבי זירא בגולל דקולא היא מאי ש טעמא דר"מ:

ע"ב תוס' ד"ה תלמוד לומר כו' ועוד האמר בסוטה בפרק היה מביא (דף ין.) אין כותבין לא על הנייר ולא על הדיפתרא אלא על הספר שנאמר ונכתב בספר וה"נ כתיב ספר וה"נ הוה ליה למיפסל כל דבר חוץ מספר ואין כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ורבנן כו' דרשינן שפיר כלל ופרט וכלל וי"ל כו' כצ"ל:

דף בה גמ' וכן קמה קצורה נ"ב רש"י מוסיף ויו במקום וכן וגורס וקמה שבוחר לו הגי' שבעירובין כי לפי הגי' שבגמ' כאן וכן קמה היה לו לחזור כ"כ אחר ושיבולות מקיפות אותה גבוה י' והיא מד' אמות עד בית סאתים כמו בנקע ע"כ גורס וקמה שהוא כמו ענין אחד עם נקט שהדפנות מקיפות וכבר אמרו עמוק עשרה וכו' ואינו צריך לחזור:

ע"ב תוס' ד"ה שחל כו' ומיהו אותו גירסא ליתא אלא ר' יצחק גרס התם נ"ב פי' דגורס סבר לה כר' יצחק דאמר טמאי מ"מ היו שחל כו':

גמ' האי נמי מצטער הוא נ"ב עיין ברא"ש פי' נעים:

דף כו גמ' לאתויי מוכרי תכלת נ"ב כל הציצית קרוי' תכלת וה"ה ללבן (הגרי"ע ע"ש):

רש"י ד"ה כדטעים בר בי רב כו' ושותה סה"ד נ"ב עיין תוס' ד"ה תרתי ורש"י כ"ז ד"ה ואביי והגהת ח"י על הרי"ף מכולם משמע אשר ושותה אין לו מקום ו כאן וצ"ל סה"ד פיו אבל הר"נ מקיים הגי' ושותה וע"ש במשנה ד"ה אוכלין ושותין:

גמ' תרתי או תלת ביעי נ"ב עיין הגהת הגרי"ע ומצפה איתן והגראמה"ה:

תוס' ד"ה פרצה קוראה לגנב לאו כו' עד סה"ד נ"ב עיין הג' הגרמה"ה. ד"ה הישן בתפילין צ"ל הד"ה אבל לא שינת קבע (הג' הר"ר שמחה).

דה כח במשנה מעשה וילדה כלתו הרש"ל יבמות טו' אשר שם מובא בגמ' אותו מעשה ופי' שם רש"ל שלא בשביל קטן הנולד סיכך שמאי הזקן על המטה אלא שהיה לאותה היולדת בן קטן כבן חמש והיה צריך לאמו ולא רצה לזוז ממטת אמו היולדת רק לאכול ולישן סמוך לה והחמיר שמאי לעצמו לחנך אפילו קטן הצריך לאמו ודפח"ח שלא לתלות ח"ו שטות בחכמינו ז"ל שהיו חכמים מחוכמים משכילים מזהירים כזוהר הרקיע שיסכך על קטן הנולד שאפילו בבשא"א עדיין לא נכנס ולענ"ד נראה כן מלשון המשנה דתני מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ולא תני בן כי אין נ"מ מה הנולד בן או בת גם מדתני בשביל קטן ואם היה בשביל הנולד הוה לי' למיתני בשביל הקטן מכל הלין נ"ל פי' רש"ל אמיתי:

ע"ב בגמ' כל שנעור ואינו קורא אמא אמא נ"ב בעירובין גם מרמב"ם מפי' המשנה נראה שדעתו כפי' הרש"ל שמסיים שם ואין הלכה כב"ש שהחמיר וחייב הסוכה לזכרים כולם בכל השנים נראה פי' אפילו משנים שלא הגיע לחינוך אבל ימים מאן דכר שמיה מסיים וכמה כבר ארבע כבר חמש. שם וסיכך על המטה בשביל קטן כצ"ל. ונ"ב כמו דאיתא במשנה כאן ובמשניות וכמו שכתבתי לעיל במשנה:

דף כט תוס' ד"ה ואמרי לה כו' אבל שרגא אף בעודו דולק כצ"ל ונ"ב כן מעתיק הב"י לשון תוס' וכן הוא ברא"ש אף שהוא דולק ובר"נ אפילו בעודו דולק דס"ד של תוס' משום מאוס כמו מאני מיכלא ומביא ראיה מלקמן מ"ח דאסור אף בשעה שדולק ואח"כ סותר משם ראיתו ושמא כו' שאינה ענין כלל למאני מיכלא דלאו משום מאוס אסור אלא שלא תשרף סוכתו ודוקא כשהיא דולק כמו שכתכו ותדע כו' ונמצא אין ראיה משם אך לפי טעם זה שאסור משום שמא תשרף מאי אכפת לן שתשרף כמו שכתב המ"א סי' תרלט שלא תדלק הסוכה ויתבטל ממצותה ע"כ בשמיני עצרת כדי להתודע ולהגלות שלא משום מצות סוכה יושב בה מכניס לתוכו שרגא ולא אכפת לן אם תשרף דירתו אשר אין לו מקום בלעדו ויהי' נע ונד כל יום שמיני חג עצרת ש"ת באין מקום לאכילה ושינה ובלא מנוחה וזה דוחק גדול ע"כ נ"ל דעת הרמב"ם וכפי' הרב המגיד וע"ש כסף משנה ולחם משנה סוכה פ"ו הל' ה'. וכן כתב הב"י בש"ע סי' תרס"ו אם היתה קטנה שאסור להניח בה את הנר בשאר ימים יניחנו בה ולא כתב ידליק בה:

פרק שלישי

דף לא גמ' אימא לא קמ"ל והני מילי בגו שבעה כצ"ל (מהר"מ):

תוס' ד"ה אבל גזל עצים כו' בפרק הישן וגזל עצים נ"ב לפי' רש"ל ניחא אבל לפי' רש"א ומהר"מ צ"ל גזל עצים וכו':

ע"ב גמ' ההוא הדר באילנו נ"ב גם הדר בבית בתלוש לעולם בדוק ומנוסה שאין רקבון שולט בו מה שאין פרי אחר יכול לעמוד בזה:

דף אב תוס' ד"ה קווץ פי' בקונטרס כו' ובערוך פי' כו' נ"ב והרי"ף מעתיק גי' הברייתא כווץ קווץ כפוף סדוק כו' ופרש"י והר"נ כווץ שעשוי קמטים קמטים קווץ שיש בשדרה כמין קוצין וידוע אשר רש"י ברי"ף העתיק המעתיק מרש"י שבגמ' וכמה פעמים מעתיק אף מה שאינו מובא ברי"ף כלל אלא בגמ' איתא ומעתיק פרש"י שעליו בגמ' אבל מה דליתא בגמ' גם רש"י אין בגמ' ומנין יקח המעתיק להעתיק ברי"ף היוצא לנו מזה שלפני הרי"ף גם לפני המעתיק ברי"ף רש"י שבגמ' היה לפניהם גם בגמ' כווץ קווץ נמצא כווץ אין זה קווץ וקווץ אין זה כווץ ושפיר פרש"י כווץ שעשוי קמטים קווץ שיש בו קוצים ולא כהערוך שפירש כווץ כמו קווץ בערך קווץ על שניהם איין געשרומפען היינו צמיתה:

דף לג גמ' וכתיב התם ולקחתם אגודת אזוב נ"ב ז"ל הרמב"ן שם והוסיף (משה) בזאת הפרשה ביאור בנתינת הדם שתהיה באגודת אזוב שלא נאמר למעלה בפירוש (בפרק ז במאמר השי"ת למשה) אבל שם נאמר סתם ולקחו מן הדם ללמד שכל לקיחה האמור' בתורה סתם שתהא באגודה עכ"ל והנה לפי דבריו יהי' כאן הפי' כתיב הכא ולקחתם לכם וכתיב התם ולקחתם אגודת אזוב ולמדין מזה אשר ולקחו דקאמר השי"ת למעלה הוא באגודה ויליף ר' יהודה לקיחה לקיחה ולקחתם מן ולקחו מה ולקחו באגודה אף ולקחתם באגודה ורבנן לית להו לקיחה לקיחה פי' ליליף ולקחתם מן ולקחו ובעז"ה מובן בטוב דברי תוס' מנחות לז ד"ה לא גמרי כו' א"נ כו' וע' מה שכתב האלשיך מה ראה משה לצוות אגודת אזוב:

דף לד גמ' למאי נ"מ למקח וממכר נ"ב עיין שבת שם מה שכתבתי על הגליון:

ע"ב תוס' ד"ה ענף עץ עבות שלשה כו' אוקימנא ענף ע שענפיו חופין את עצמו ודרשינן כו' כצ"ל:

דף לה הגהת הגרי"פ על תוס' ד"ה לפי שאין בו כו' ר"מ מ"ז ומהרש"א גורס ומאן דפסל היינו מדרבנן ע"כ הגהת הגרי"פ ונ"ב אבל מהרש"א מסיים והוא דחוק ע"כ טוב לנו לומר כי כולו טעות ולמוחקו כרצון מהר"מ:

ע"ב תוס' ד"ה דאי בעי מפקר נכסיה כו' לעני כמו ישראל דנפיק בשל תרומה כו':

בא"ד והוי מצי למימר הואיל וחזי לעני כי היכי כו' נ"ב ושם מתרץ תוס' זה ואומר כיון דמשכח טעמא דאפילו לדידיה מצי חזי אמר ע"כ:

דף לו גמ' הא לן והא להו נ"ב הנה פי' רש"י ז"ל נעלם ממנו אך הרי"ף והרמב"ם פי' אחר להם והמ"מ מקיים פירושם והב"י בש"ע מקיים פסקם על כן לענ"ד אומר כי הנה ידענו אשר כוש והודו קרובים זה לזה והודו הוא הנקרא עתה אינדיען והוא אינדיען מזרחית וכוש כ"כ אינדיען מערבית סמוך להודו והם שני לשוני הארץ כמו שני שיני מגירה ותוצאותיהם לים הדרומי ותהלוכות ישראל ממצרים במדבר העמים היה ביניהם לבין דרומה של א"י ובבל הוא במזרחית צפונית של א"י נמצא בבל הרבה רחוק מכוש יותר מא"י וידוע כי באינדיען בני אדם שחורים כצבע השחור ממש והצמחים שם כ"כ שחורים אך לא כשחרות האדם אך נוטים מעט לירוק (בלאה) וכן אתרוגים בא"י הרוב כמעט כולם המה כאתרוגי אירופא אבל נמצא שם גם שחורים גוונם קרוב לאתרוגי כוש ולאשר א"י אינו רחוק כל כך מכוש כמעט דומים הם בתבניתם לתבנית אתרוגי כוש ופסולים ומכ"ש אם המצא ימצא בא"י אתרוג הדומה לגוון אדם כושי שפסול אבל בבבל אף אם ימצא אתרוג שחור דמות שחרותו רחוק מדמות שחרות אתרוג כושי כי לאשר בבל רחוק הרבה אף אם ימצא פרי כהה הוא נוטה רק מעט לשחור הלכך אתרוג שחור בבבל כשר אבל אם נזדמן אתרוג שחור דומה למראית אדם כושי אף בבבל פסול ופי' בהברייתא כושי הוא כינוי לשחור וכאלו תני שחור לבן כו' ואח"כ אמר מר כושי פסול ופירושו שחור פסול והתניא כושי כשר (שחור כשר) דומה לכושי פירושו לאדם כושי פסול אמר אביי כי תנן נמי מתניתין דומה לכושי לאדם כושי תנן רבא אמר לא קשיא הא לן לבני א"י כושי (שחור) פסול אתרוג השחור הנמצא בא"י מפני שא"י קרוב לכוש גם גוון השחרות דומה קרוב לאתרוג הגדל בכוש ופסול הא להו לבני בבל אתרוג שחור אשר יגדל שם כשר שמפני שבבל רחוק מכוש אף פרי השחור אשר יגדל שם בהיר הוא נגד פרי כושי אבל אם דומה לאדם כושי פסול זה הוא פי' הרי"ף והרמב"ם ופסקם בזה וכן פירש הב"י בש"ע:

ע"ב גמ' והא ר' חנינא מטביל בה ונפיק בה נ"ב פי' אתרוגים שהיו לו לאכילה היה אוכל היום קצת מהן ובהמותר יוצא למחר למצוה אבל באתרוג אשר הוקצה כבר למצוה אסור לאכול הימנו (ר"נ) וכן כתב תוס' לקמן מו:

בריש העמוד ד"ה אתרוג:

במשנה אפילו בחוט במשיחה נ"ב לפ' הגירסא זאת שלפנינו הם שני מינים חוט הוא שהחייט תופר בו משיחה הוא אותו החוט שהחייט מוציאה מן הסחורה כשרוצה לחתוך בקו הישר:

דה לז גמ' ועלי עץ שמן נ"ב עיין ר"ה דף כ"ג תוס' ד"ה עץ שמן אפרסמון:

ע"ב תוס' ד"ה אמאי ונתן אמר רחמנא כו' ובפ' הערל (עב) קאמר כתב רחמנא ולקחו ונתן דאפילו שקלי תרי ויהיב חד נ"ב כן איתא שם בגמ' וכן מקיים המהר"מ כאן הגי' ושפיר כתבו התוס' הייני שקלי תרי מאפר ויהיב חד במים ולפלא למה בא הב"ח ומשנה הגי' שקיל במקום שקלי ונלע"ד שהב"ח סובר כהאי פירושא שמביא רש"ל בשם רש"י אפי' שני חלקים אפר וחלק אחד מים ולפי האי פירושא הדין עם הב"ח שצ"ל שקיל שאחד שקיל תרי חלקים מאפר ויהיב חד מים חלק אחד מים ולפי זה צ"ל מים ולא במים ושריר וקים אך אותו הרש"י לא ידעתי מקומו:

במשנה והיכן היו מנענעין נ"ב האי היו למשא על הלשון וטוב לו לישא גי' הרי"ף והרא"ש הוא במקום היו אבל מי יתן וגם הוא לא היה כמו דאיתא בגמ' וקאמר היכן מנענעין:

שם דברי ב"ה וב"ש אומרים נ"ב מקדים ב"ה לב"ש ע' תי"ט:

בגמ' מביא משנה דמנחות מניח שתי הלחם על שני הכבשים כצ"ל נ"ב כן הוא גי' הרי"ף והרא"ש וטוב ויפה ואמיתי הוא לפי מסקנת הגמ' שם על הקרא שמביא רש"י שמתחלה כתיב הכבשים על הלחם ואח"כ הלחם על הכבשים ואמר רבי שם בגמ' על בסמוך ואין סתירה בקרא כמו שהכבשים סמוכים ללחם כן הלחם סמוך לכבשים ולפי גירסתם גם במשנה פירוש על סמוך וכן פסק הרמב"ם תמידין ומוספין פ"ח הלכה י"א וע"ש בכ"מ ולחם משנה וע' מנחות פ"ה משנה ו' בהרע"ב ותי"ט:

שם ומניח ידיו תחתיהן כצ"ל וכ"נ כי במשנה שם איתא ומניח שתי ידיו מלמטן:

שם ומניף מוליך ומביא כו' כצ"ל נ"ב כי מוליך וכו' הוא פי' על ומניף מאי הוא הנפה ולא שייך ומוליך וגם רי"ף ורא"ש מעתיקים מוליך ושם במשנה ליתא כלל ומניף רק ומניח שתי ידיו מלמטן מוליך וכו':

תוס' ד"ה בהודו לה' סה"ד משמע דמנענע בלא הלל נ"ב וכן מוכח מרב אחא בר יעקב שהיה מנענע בתחלת נטילה אחר הברכה שהרי אמר בשעת הנענוע גירא כו' ובהלל אסור להפסיק (רא"ש ור"נ):

דף לח בגמ' רב אחא בר יעקב ממטי ומייתי ליה אמר כו' נ"ב פי' אחר הברכה שבירך על הלולב בשעת נענוע אמר הכי אבל בהלל אסור להפסיק ר"נ והרא"ש מביא ירושלמי שמפורש שם ממטי ליה ומנענע כד מברך עליה ואומר גירא:

בתוס' ד"ה ותהי לו מאירה כו' דהא בגדול מקרא כו' נ"ב ואין בו מאירה שדרך הגדול להקרות אפילו לבקיאים ר"נ וטוב לקיים פירושו בתוס':

שם ד"ה באמת אמרו כו' ובתוספתא קתני כו' ואיכא לאוקמי כשאכלו שיעורא דאורייתא כו' כצ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה מכאן שמצוה לענות בראשי פרקים כו' ושמא מתחלת הלל עד הודו פרק אחד מדלא עשה כו' נ"ב מכאן מוכח שאין להלל חיתוך:

שם ד"ה אמר רבא לא לימא כו' אמר רבא אסוקי מלתא לית לן בה כצ"ל ונ"ב ע"ש ביבמות הגהת הגרי"ב:

דף מ רש"י ד"ה טעמא דלולב בר ששית כו' הא דשביעית אסור כו' כצ"ל:

שם ד"ה ה"ג עצים דהסקה תנאי היא כו' ובסדר ישועות נ"ב הוא סדר נזיקין והוא בב"ק דף ק"ב כתוב ואינו מוגה פי' שאין שם וסתם וכן נראה בעיני פירוש הגי' בלא וסתם ושם בב"ק מביא רש"י גי' רבותיו כמובא בתוס' וכתב על פי רבותיו וזו שמעתי והגון הכל היפך מכאן ומוכח שפרש"י בכאן ופרש"י בב"ק לא מיד אחד יצא וכבר הוכחתי זאת כמה פעמים אשר רש"י שמש"ס לא כולם יצא מרש"י אך מפרשים שונים הם וכולם בשם רש"י יקרא וע"כ כשמביא תוס' פרש"י רובו ככולו מכנים אותו בשם קונטרס כי קונטרס הוא קומנטרס בחסרון מ' וקומנטרס הוא שם מפרש בלשון יון:

ע"ב רש"י ד"ה שמא יגדל מהם כו' הוא זמן ביעור לפירות ולדמיהן נ"ב פי' האי ביעור אכילה שזמן לאכלם בבית עד שלא תכלה לחיה מן השדה אבל כשתכלה לחיה מן השדה אז צריך לבערם מן הבית:

דף מא רש"י ד"ה לא צריכא דאיבני בליליא כו' ושוברין אותו שיזובו מימיו נ"ב הנה זאת לא ידעתי היכן מצא רש"י במשנה וברמב"ם ובתוספתא איתא ושטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו נתנוהו ברחים כו':

תוס' ד"ה אי נמי סמוך כו' ולא יוכל לבקר מהיכן יקצרו את העומר והכין מגלות וקופות כו' כצ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה ואמר שמואל סכין איצטריך ליה לשמואל למימר כו' ואפשר דמשום הכי מביא לדשמואל הכא כי בלעדו היה אפשר לחלק נמי בין כתבי קודש ללולב אבל הרי"ף והרא"ש באמת לא מעתיקים כלל הא דשמואל הכא:

דף מב רש"י ד"ה לשמור תפלין שלא יכנס בהן לבית הכסא ע"כ נ"ב בב"י בש"ע איתא קטן היודע לשמור תפלין בטהרה שלא יישן ולא יפיח בהם ורמ"א מוסיף כפרש"י שלא יכנס בהן לבה"כ:

פרק רביעי

ע"ב רש"י ד"ה ללמוד נענועו או ברכתו נ"ב פי' איך לאחוז האתרוג בשעת ברכתו ומה הוא דרך גדילתו אם כמו שתולה באילן עוקץ למעלה ושושנתא למטה או דרך גדילתו התחלת גדולו שושנתא למעלה ועוקץ למטה גם להראות לו מה הוא פיטום ומהו שושנתא אשר מורגל בפינו ובגמ' קורא לפיטום עוקץ ולשושנתא פיטום ולכל זה צריך שיטלנו בידו לילך אצל בקי אבל ללמוד נוסח הברכה אינו צריך ליטול הלולב עמו:

דף מד ע"ב רש"י ד"ה אריך כו' לא אריך לנא למחזי סה"ד כצ"ל:

דף מה רש"י ד"ה פייס בפני עצמו כו' לפי שכסדר היו מקריבין כצ"ל ונ"ב וכן הוא רש"י רי"ף ור"נ:

ע"ב רש"י שהיין והמים מגולין כו' שהרי משלים לשיעורן נ"ב ע' חשק שלמה:

שם ד"ה וחוזרין על העקב כו' למעוטי בהילוך ממעטינן כצ"ל ונ"ב וכן מעתיק תוס' שם:

שם ד"ה נפגמה קרן המזבח אבנים ע"י שזרקו בו כצ"ל ונ"ב פירוש לפירושו כי רש"י לשיטתו שהקרנות היו של אבנים שלמות אבן אמה על אמה לכל קרן וקרן כמו שפי' לקמן ע"א ע"כ מפרש גם הכא נפגמה קרן המזבח שהקרנות היו אבנים אבל תוס' דוחה פירושו ואומר כי מסיד היה מעורב עם חלוקי אבנים ונפגמה חודו של קרן שמסוד יבש:

דף מט תוס' ד"ה שכל מזבח כו' גבי אבני מזבח ששיקצום וגנזום כו' כצ"ל:

פרק חמישי

דף נא מעלין מדוכן ליוחסין נ"ב מדוכן לשון ישמעאל שם האיצטבא דוכן ועומדין עליו הלוים (ערוך) ע"כ קורין לברכת כהנים דוכנן שעומדים למעלה מהעם ואי לדידי צייתי בימים נוראים שהכהנים רבים והבעלימער שלפני ארון הקודש לא יכיל אותם לא יעמדו על הארץ אלא יעלו על האצטבות במזרח מכותל דרום עד צפון ויתברכו כל העם מתחת ידיהם הפרוסות על ראשיהם:

במשנה לכל אחד ואחד נ"ב קאי נמי על ארבעה ספלים כפרש"י:

רש"י ד"ה מבלאי מכנסי כהנים ממכנסי בגדי השרד כו' נ"ב השרד לא שייך כאן כלל וע' שמות ל"א י' ורש"י שם וצ"ל כאן ממכנסי בגדי הקודש שהיו משל ציבור להוציא בגדי חול שנושא בביתו שהיו משלו ובשבת פרש"י בקיצור ונכון וז"ל שם מבלאי מכנסי הכהנים ממכנסי כהנים הבלואים ע"כ:

ע"ב רש"י ד"ה כוחלא שיש צבוע ככחול כצ"ל:

שם ד"ה דמחזי כאדותי דימא כגלי הים שהאבנים משונים במראיהן זו מזו ושורה נכנס ושורה יוצא והעינים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה קרא הגבר כו' ואפילו סלקן מן הבור אחר קרות הגבר כו' כצ"ל (מהר"ם):

דף נג רש"י ד"ה אשרי ילדותינו שלא עברנו עבירה בילדותינו לבייש זקנותינו נ"ב לענ"ד בזה הזקנה מבייש הילדות כמו שני אחים מאב אחד ומאם אחת ואחד י"ש ולא כן השני הלא הי"ש מבייש את אחיו אשר אינו ירא ע"כ לולא פרש"י ז"ל נ"ל שכך אמרו לאשר בטבע הצעיר יש לו חום וסולדת אותו ומתפלל ועושה מצוה בחימום ובהתלהבות והזקנה מיקר האדם ומתפלל ועושה מצוה בקרירות בלא חום והם אף בזקנותם היו יראים ושלמים וחסידים ואנשי מעשה בזריזות והתלהבות וחום בדחילו ורחימו והיו אומרים ואינו מתבייש הזקנה מפני הילדות ואשרי אינו קאי על ילדותינו אלא עומד בפני עצמו אשרי משובח וטוב הוא ומה הוא הטוב והשבח ילדותינו וכו':

דה נד ע"ב תוס' ד"ה אלא ד' ימים בלבד כו' והחלקים עולין ליום לסוף שלשים שנה נ"ב ועוד ש"ס חלקים יותר מיום וש"ס חלקים לשלשים שנה עולים ליום לסוף שני אלפים ומאה וששים שנה:

ה ור בכמה

דף נה ע"ב רש"י ד"ה ובחילוק לחם הפנים אם אירעה שבת ברגל כו' נ"ב משום דתני בשלשה פרקים והיינו בשלשה רגלים כפרש"י ועצרת בתוכם ובשבילו כתב רש"י אם אירעה אבל פסח וחג אינם בלא שבת בתוכם:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה