אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) גמרא והחונים › מסכת יומא

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

גמרא והחונים · מסכת יומא

מסכת שקלים (דפי ווילנא)

פרק ראשון

דף ב ת"י ד"ה וחכ"א אם כן אין לדבר סוף בגמ' דייק נ"ב דף י"ג: שם ד"ה מפרישין כהן השורף את הפרה כו' העובד עבודה ביוה"כ ולא היה מזכיר כהן גדול משמע שפיר כו' כצ"ל:

שם בא"ד עי"ל שיהא כהן אחר שורף וכהן המופרש רואה מ"ר סה"ד כצ"ל:

ד"ה כהן השורף את הפרה אבל כו' ואין להקשות נ"ב פי' אם שחיטה לדורות בכ"ה דלנקטיה כו':

תוס' ד"ה וחכ"א א"כ כו' ולא היה צריך להפריש אחר כי מסתמא ימצאו כו' נ"ב ע' ת"י ד"ה מתקינין וצ"ע:

ע"ב רש"י ד"ה ואימא צוואה דקרבנות כו' לקרבנות צבור סה"ד נ"ב מדייק רש"י ז"ל בקרבנות צבור כי קשה למה ילפי חז"ל צותו מצוה הלא ברישא דהאי קרא כתיב נמי צוה אשר צוה ה' את משה בהר סיני ע"כ מדייק רש"י בקרבנות צבור ואשר צוה קאי אדלעיל זאת התורה לעולה וגו' שבקרבנות יחיד מדבר אבל ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם מדבר בקרבנות צבור:

ד"ה ואימא צוואה דיו"כ כו' דאייתר ליה סה"ד והיינו כמ"ש תוס' וי"ל ראשון ואח"כ ד"ה וצ"ל ואימא צוה דקרבנות וכו':

דף ג ת"י פז"ר קש"ב רגל כו' ור"ת יסדם שניהם במערב שמיני קודש ללינה כו' כצ"ל:

דף ד רש"י ד"ה מכל חטאות שהיה שם כו' ואני שמעתי אפר פרה של משה לא כלה סה"ד נ"ב פי' ולא היו צריכין ליתן קצת למשמרת מפרה של משה כי ממילא נשאר קצת כי לא כלה רק מפרות שנעשה אחריו היו נותנין קצת בתחלה למשמרת:

דף ה ע"ב תוס' ד"ה להביא כו' בעל הפול נ"ב פי' כהן הממונה על זה:

דף ט תוס' בד"ה תנן התם כו' ובירו' דמאי פ"ה פריך נ"ב ע' שנות אליהו:

בא"ד ופריך כלום אמר ב"ש אלא דבר שהוא לאכילה כצ"ל ונ"ב ע' שנות אליהו:

דף יא רש"י ד"ה ושהנשים ניאותות בהן כלומר כו' ושהנשים רוחצות נ"ב ושהנשים רוחצות הוא פי' על מרחץ בין לרב כהנא בין לר"י ושהנשים ניאותות בהן דפליגי בו רב כהנא ור"י אינו מפרש רש"י:

ע"ב תוס' ד"ה שאין בו בית דירה כו' דא"כ מאי פריך מינה התם לפתחא כו' נ"ב לא פריך התם מפתחא דרב הונא על פתחא דרבי כי אין שייך לפרוך מרב הונא על רבי אלא דאיתא התם ההיא פתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשא לא הוה לה מזוזה אח"כ איתא איני (פי' לא יכול להיות כך) והא ההוא פתחא דהוה עייל בה רב הונא לבי מדרשא והוה לה מזוזה ואם לרבי לא היה מזוזה קשיא מרבי על רב הונא וכן הוא לשון מהרש"א שמרבי על רב הונא פריך התם ומשני שם דרב הונא רגיל הוה לילך דרך אותו פתח:

דה יב רש"י ד"ה חייב מיתה כו' אלמא קריבי עבודה נ"ב (פי' שמקרב עיכולו) הוי עבודה:

דף יג ע"ב ת"י ד"ה דלמא לא מתה חברתה ולא עיילא איהי לבה"כ וא"ת מ"מ אם לא מתה חברתה יוליכה בעל כרחה לבה"כ ולא תתגרש י"ל כו' כצ"ל:

דה יד רש"י ד"ה וחכמים אומרים כו' אלא בדברים המקבלים טומאה נ"ב פי' ואע"פ שטהורין הן ואינם צריכין הזאה:

ד"ה כדתנן נתכוון כו' כתב הב"ח ובמשנה ג' פי"ב דפרה פי' אפכא ע"ש נ"ב הגר"א פי' התם כמו רש"י הכא ומתכון נקט לאשמועינן דכונתו לא מעלה ולא מוריד:

דף טו ע"ב תוס' ד"ה ניתב דרומית מזרחית כו' נ"ב ע' הגהות הר"ר שמחה:

בא"ד פגע בקרן דרומית מזרחית ברישא כו' נ"ב ע' תוס' הסמוך למטה:

רש"י ד"ה לשכת החותמות כו' והן סימני כבש ואיל ופר ושלש בהמות של מצורע כו' נ"ב כבש הוא גדי איל הוא זכר פר הוא עגל ושלש בהמות של מצורע הוא חוטא:

פרק שני

דף כא תוס' ישנים ד"ה הממונה אומר להם הצביעו סה"ד ולא היו אומרים לו המנין שכיונו ביניהם עד אחר שנטל מצנפת מראשו של אחד מהם כצ"ל כמו בערוך ערך צבע ב':

דא כב ע"ב גמ' אמרה תורה הבא עגלה ערופה נ"ב פי' הבאה בנחל:

דף כג גמ' ורצין ועולין בכבש קדם אחד מהן את חבירו לתוך ארבע אמות כצ"ל נ"ב ע' תוספתא והגהת הגר"א שם:

דף כד ע"ב רש"י ד"ה הצתת אליתא כו' עד סה"ד נ"ב ע' לקמן מ"ה ברש"י ד"ה להצתת האליתא:

דף כה במשנה העוקץ והרגל והחזה והגרה כצ"ל כמו במשניות וכן איתא לקמן אצל פר:

דא כו תוס' ישנים ד"ה מייתי אתי מצפרא כצ"ל:

בא"ד כי בקטורת אין לומר לא היה פייס כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה ולמנסך כו' כמין חוטם דק שהמים מקלח ויוצא כו' כצ"ל:

תוס' ישנים ד"ה אם אינו ענין לתמיד של שחר וא"ת כו' סה"ד דלקמן (דף כז) מוקי לה ר' אלעזר בטלה כצ"ל:

ונ"ב ע' רש"י שם:

ד"ה והגרה בשלשה ואע"פ שבאיל לא היה מוסיף בה כו' נ"ב ה"ה בכל העבודות מוסיף בפר יותר גברי מבטלה אשר באיל לא מוסיף אך העמידו דבריהם על הגרה מפני שבגרה מוסיף ששה בפר על אחד שבטלה שאינו מוסיף כולה האי בשאר עבודות:

דף כז ע"ב גמ' דתניא מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה דאית ליה תקנתא כו' אבל סידור גזירין סידורו בקרקע עשרה משהאיר המזרח נ"ב פי' סידורו אם בקרקע עזרה עומד ורואה שהאיר המזרח:

תוס' ישנים ע"א בדף הנ"ל ד"ה למדנו לטלה שטעון ששה כו' אך קשה קצת דלישנא דוערכו וגו' על העצים אשר על האש משמע כו' כצ"ל:

בע"ב הנ"ל תוס' ד"ה למימרא כו' בסה"ד ללשנא קמא דלעיל דקאמר עבודת לילה היא נ"ב דף כ"ב:

פרק שלישי

דף כט בפיסקא ושחטו את התמיד כצ"ל:

ע"ב תוס' ישנים ד"ה כל המיסך כו' אבל קידוש ידים כשהוא בביתו היינו טעמא דמיסך רגליו דבר מיאוס הוא מאד וצריך לקדש ידיו אבל מטיל מים אין זה דבר מיאוס כו' כצ"ל:

דף ל במשנה בסופה קידש ידיו ורגליו נמחק ונ"ב גם במשניות ליתא:

ע"ב רש"י ד"ה נימא רבנן דפליגי עליה דר"י כו' במשנה דמדות כו' נ"ב ע' הגהות ר"י בכרך:

דף רא תוס' ישנים ד"ה מהו שיעשה סכין ארוכה כו' על ידי שעוסק בשחיטת הזבח העומד בפנים כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה במשהו עבדי להו כצ"ל:

תוס' ד"ה כדאמר רב כהנא כו' וילבש כל ח' בגדים כדרך כו' נ"ב ע' הגהות חשק שלמה שעושה דבריהם מוקשה מאד ומסיים ומצוה ליישב והוא פירש א"ע מן המצוה ובא הגהות מוהר"ר ר"מ בר"א ועשה המצוה ע"ש ונ"ל לפי דבריו טוב למחוק תיבת שהיום לקמן בתוס' בסמוך וכצ"ל כדי שיכיר שאין לו ללבוש בגדי בוץ:

תוס' ד"ה ופשט ורחץ ולבש וה"נ כו' וי"ל התם עד סה"ד נ"ב ע"ש בגמ' דלרי"ה זקן אין זה שיבה ושיבה אין זה זקן ולדידיה צריך שניהם על שיבה ושניהם על זקן על שיבה מפני שיבה תקום והדרת כאשר שייך בהידור תקום כאשר שייך בקימה והדרת פני זקן אבל לת"ק שיבה וזקן אחד הוא ושפיר מפני שיבה תקום והדרת פני אותו זקן:

דף לב ע"ב רש"י ד"ה א"ר וכו' לפרושי מתניתא דלעיל קא מהדר ע"כ נ"ב על אר"י בשולי ע"א היה לו לרש"י לכתוב כן לפרושי מתניתא קא מהדר שר"י הוא ראשית הברייתא ולא היה צריך לתיבת דלעיל ואחשוב שע"י המדפיסים נשמט שם ומלאו החסרון כאן והוכרחו להוסיף דלעיל:

דף לג בתוס' שורה אחרונה שבעמוד ונעביד לתדיר לחומרא וכו' עד סה"ד נ"ב ע' הגהות ר"מ בר"א:

ע"ב רש"י ד"ה אלא לר' יוחנן דדריש בבקר בבקר חלקהו להני נרות לשני בקרים כו' כצ"ל (רש"ש):

דף לו תוס' על עשה כו' סה"ד על חייבי כריתות וחייבי לאוין חמורין היתה מכפרת נ"ב פי' שגם להם יש תקנה וריצוי במקום אחר בענשם האמור בהם אלא היא הנותנת שאין מכפרת העולה עליהן שיש להן כפרה אחרת שעונשן אמור אבל הני לאו שבכללות ולאו שאין בו מעשה אין להם ריצוי ותקנה במקום אחר נ"ל:

תוס' ישנים ד"ה אלא מאי אית לך למימר וא"ת נוקמיה להדיא בין אולם למזבח כצ"ל והגם שמקשה כן בגמ' נמצא כה"ג בתוס' ישנים והגהה אשר בדפוס ווילנא איני יודע גם תרוצם לא שייך לפי הגהתם:

ע"ב בגמ' מהו דתימא מסתבר טעמיה דר"מ דקמסייע ליה קרא דמשה קמ"ל רש"י לא גרס דמשה ונכון אך נוכל לומר שכונתם כמו לקמן ספר אורייתא דמשה:

דף לז בגמ' תנא כדי שיהיו שנים עשר כו' תנא שחרית במלואו כו' נ"ל דמתניתא תניינא מפרש מתניתא קדמאה כי בן קטין אשר אמרו עליו זכר צדיק לברכה לא בא לבטל מה שהיו מהדרין בקידוש מכיור הראשון וכיון שכיור הראשון היו שנים ולמה עשו שנים אלא עשו שנים להידור מצוה שמים קדושים שפגע ברישא יקדש בהם תחלה וכיון שבא בן קטין להטיב בעשיית הכיור שלא יהיו הכהנים נצרכים להמתין איש על חביריו בקידוש כש"כ שלא גרע ולא ביטל זה ההידור אשר בבואם כולם לקדש ידיהם ורגליהם יקדשו מאותן המים קדושים שפגעו ברישא ועשה במקום כל דד אחד שהיה לכיור שנים עשר דד כנגד דד העליון שהיה בראשון ועוד שנים עשר דד כנגד דד התחתון ועשה אותם העליונה בתחתית מחצית העליון מן הכיור ועוד שנים עשר במחצית התחתון סמוך לשוליו שחרית במילואו מקדש כל אחד מעליון ממחצית העליון של כיור ערבית בירידתו מן התחתון:

ע"ב תוס' אמר אביי כו' סה"ד ואם שכב לא כתיב כלל נ"ב כתיב ויתן איש בך את שכבתו והיינו הך:

פרק רביעי

דף מ תוס' ד"ה ואזדו כו' ורבי שמעון סבר אין צריך נ"ב ע' הגהות הר"ר שמחה:

ת"י ד"ה ומדסדרן לא מעכבא כו' אבל אין סדרן מעכב שאני התם דלא כתיב ביה חוקה כצ"ל:

דה מב גמ' שורה אחרונה ומילוי מים לקידוש נ"ב מתוס' ע"ב ד"ה למשמרת ומת"י ד"ה למעוטי וד"ה למשמרת נראה בהדיא דצ"ל ומילוי מים וקידוש גם מרש"י כאן אף שד"ה לקידוש אבל מפירשו נראה שצ"ל וקידוש שמילוי וקידוש הם שני דברים:

רש"י ד"ה ומילוי מים לתת לתוך כו' כצ"ל כדמוכח מרש"י הסמוך לו ד"ה לקידוש גם הרש"א מקיים כן הגי' וכאשר לפנינו ושפיר הגהות הגרי"פ ע' לקמן מג. ד"ה הכל כשירין לקדש:

ע"ב תוס' ד"ה למשמרת כו' אמאי אצטריך למיכתב בכל שלשתן באסיפת אפרה ומילוי מים וקידוש כו' נ"ב קשה השגתי לבוא על תוכן כונתם הלא כולם למדין מן למשמרת למי נדה וחד קרא לכולם לפרש"י ואף לתי' אין חילוק ביניהם אלא אסיפת ילפינן מדכתיב אחריו למשמרת ומילוי וקידוש ילפינן מן למי נדה שכתיב אחר למשמרת שפרושו למשמרת עד שיזה מהן אבל כל שלשתן ילפינן מן למשמרת שלא יסיח דעתו:

דף מג תוס' ד"ה הכל כשירין כו' י"ל משום דבברייתא קתני בהדיא דהזאה פסולה נ"ב פי' קתני בהדיא פסולה אבל בקידוש קתני וה"ה הזאה:

דף מג ע"ב רש"י במשנה ד"ה והיום כהן גדול מראה כבודו כו' מקיף את כל הכבש לצורך ושלא לצורך נ"ב פי' כשעולה מקיף מחצי הכבש עד קרן דרומית מזרחית והוא לצורך וכשיורד מקיף מקרן מערבית דרומית עד חצי הכבש מקום שעלה והוא שלא לצורך ובס"ה נמצא מקיף כל רוחב הכבש חציו המזרחית כשעולה וחציו המערבית כשיורד:

דף מד ע"ב תי' ש"מ מעלות דאורייתא כו' ול"ל דבאמת לבד בעזרת נשים קאמר כו' כצ"ל:

דף מה ע"ב הוה אמינא כו' אבל בהני מזבח נ"ב פי' קטורת שהוא על מזבח ומנורה אי לא כו' כצ"ל:

דף מו ע"ב תוס' ד"ה תחלתו דוחה על כן נראה לר"י פירוש שני שפרש"י תחלתו וסופו הכל על הקטרה קאי כצ"ל ופירושו תחלתו הוא הקטרת חלבו וסופו הקטרת איברים שניתותרו:

בא"ד ומיהו לא קשה דבהקטר נמי איכא כפרה נ"ב בהקטרה שאיברים שניתותרו:

פרק חמישי

דף מז ע"ב רש"י ד"ה ובמחבת ובמרחשת כו' וקשה קמיצתן מלא היות מבורצת יותר כו' כצ"ל:

דף מח גמ' ת"ש הוסיף רבי עקיבא הסולת והקטורת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן קא סלקא דעתך כו' נ"ב לכאורה אין פי' לקס"ד הלא אין כאן מסקנא אחרת וע' ת"י ד"ה ומדלינה פסלה וד"ה שאחריו:

דף מט ע"ב תוס' ד"ה שאני התם כו' כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלים היינו משה דפסח כו' כצ"ל:

ת"י ד"ה עד שיזרק מבעי ליה כו' אבל הקונ' שהביא בהך שיבא על השה עד שיזרוק למנות כו' כצ"ל:

דף נ תוס' ד"ה פר העלם דבר של צבור וכו' כצ"ל:

בסה"ד וזה אינו דההיא עולה הגה"ה על הגליון נעתק ממהרש"א צריך תיקון וע' במהרש"א מה שתקנתי שם ופירשתי:

תוס' ישנים ד"ה ורבי שמעון אומר ירעו כו' אבל אי הוה פרי ע"ז נ"ב פי' אם היו פרי ע"ז חטאות למ"ד שגם פר מביא כל שבט בע"ז אז הוה אמר פרי ע"ז בלשון רבים אבל לפי שגם למ"ד שכל שבט ושבט מביא פר בע"ז כולם עולות ואין שייך לומר עליהם פרי אלא על פרי העלם דבר אינו לשון יפה לומר פרי העלם דבר:

דף נג גמ' מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבק אמרו אע"פ שהאש יורדת מן השמים כו' כצ"ל ונ"ב כן איתא עירובין דף ס"ג ע"א: ע"ב גמ' חזינא להו לאביי ורבא דפסעי להו להני שלש פסיעות בכריעה אחת כצ"ל:

רש"י במשנה ד"ה ולא היה מתכוין להזות למעלה שתהא אחת כו' נ"ב לקמן דף ע"ב ע"ב איתא שם בגמ' אמר רחבה אמר רב יהודה שלש ארונות עשה בצלאל וכו' חיצון עשרה כו' והתניא אחד עשר ומשהו כו' ומאי משהו זיר ופרש"י זיר העולה היה עודף למעלה על הכפורת משהו בגובה החיצון להיות זר לכפורת סביב ע"כ נמצא עכ"פ לכ"ע היה עולה דופן הארון הזהב החיצון למול עובי הכפורת שהוא טפח ומכסה כל עובי הכפורת ועולה עוד למעלה מן הכפורת משהו לזר וכן פי' רש"י בחומש ולפי זה אין שום הוי אמינא ואופן שיגע ההזאות בעובי הכפורת אף לא בחודה העליון ולפ"ז צריך לשון רש"י כאן תיקון ונ"ל דצ"ל שתהא אחת למעלה נגד חודה של כפורת פי' שהדם יהי' נוגע בארון עצמו למעלה בשפתו נגד חודה העליון של כפורת והשבע למטה מאמצעה נגד עוביה (בב"ח) אך לא ידעתי מה דחק לרש"י ז"ל לפרש למעלה נגד חודה העליון ולא למעלה ממש על גג הכפורת:

דף נה רש"י ד"ה מה על על ממש כו' שיהו דמים נוגעין בארון החיצון נגד עבייה של כפורת כצ"ל:

דף נז תוס' ד"ה חוץ מפנים כו' ובעי צפון מדאיתקש לחטאת וחטאת איתקש לעולה ואע"ג כו' כצ"ל:

דף סא רש"י ד"ה זה לפני ולפנים כפר בדמים הללו על טומאה שאירעה לפני ולפנים סה"ד והמותר שמכאן עד סה"ד מחקתי כי אינו עולה יפה וגם אינו ענין לכאן א) הקרא דיליף על השעיר אין קרא דכאן כי שם הקרא דכתיב אצל השעיר ויקרא ט"ז כ' וכאן הקרא אחר כל העבודות שם ל"ג ב) כי השעיר מכפר גם על זדון טמאת מקדש וקדשיו כדתנן ריש שבועות וע"ש ז' גמ' על הפיסקא יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ודף י"ב גמ' הפיסקא ועל זדון טמאת מקדש וקדשיו ודף י"ז: פיסקא אחד ישראל ואחד כהנים ורש"י שם ד"ה לפני ולפנים:

פרק ששי

דף סג ע"ב גמ' ורמינהו ירצה לקרבן אשה לה' אשה אלו אשים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ולא אוציא כו' ליפרוך מפרת חטאת נ"ב פי' על פרת חטאת דהתם:

בא"ד ואפי' את"ל שאוציא נמי פרת חטאת כיון דאיהי עצמה לא אתיא פתח אהל מועד כו' כצ"ל:

דף סד גמ' כדתנן איברים תמימים באיברים בעלי מומין נ"ב פי' הרע"ב אברים כשרים שנתערב בהן אבר אחד של בעלי מומין ובזה מובן אם קרב הראש של אחד מהם כו':

ע"ב תוס' ד"ה ואם היה שני מובחר ממנו כו' ובמתניתין נמי נימא הכי נ"ב לא שייך למימר מובחר כמו גבי פסח שאכילתו מצוה (ת"י לעיל):

דף סה ע"ב תוס' ד"ה ומשום גזירה כו' דפרק שני משנה ג דמסכ' קנים כו' לשביעית וחזר פסול נ"ב אף שאין שם באותו משנה פסול סומך על המשנה שכבר תני שהפורח פסול:

בא"ד אין להקריב ממנה אלא ארבע כו' נ"ב מיירי בהתנו שיוכל הכהן לעשות לשם אותה אשר ירצה:

דף סו רש"י ד"ה ואם נתערבה כו' סה"ד אלא שס"ד נ"ב ע'

דה סז תשעים ריס נ"ב ע' ב"מ דף ל"ג תוס' ד"ה וזהו ריס ומה שכתבתי שם ובערוך ערך ריס:

תוס' ישנים ד"ה תשעים ריס כו' בעינן אלפים עם אלכסונן שהן קרוב לג' אלפים כצ"ל:

ד"ה בא וישב כו' ואין לומר שיושיבו אחרים אצלו נ"ב לא יכולין לבוא לשם אלא עומדין מרחוק:

דף סח תוס' ד"ה תן לו מחנה שלישית כו' מצי הדר למגמר אפר כהן משוח כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד תימא לדידן נגמר מקלל שיהא חוץ למחנה אחת מיום הכפורים כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה השורף המתעסק בצרכי שריפתן בגופן כו' והאי תנא אית ליה כר' שמעון כו' נ"ב לא ידעתי מה דחקו לרש"י ז"ל לומר דכר"ש אית ליה הלא גם החכמים אית להו שהשורפן מטמאין בגדים אלא שסוברין שלא השורפן בלבד מטמא בגדים אלא אף המוציאן חוץ לחומת העזרה מטמאין בגדים ור"ש ס"ל שרק השורפן מטמאין בגדים אבל לא המוציאן והרמב"ם בפי' המשנה כתב ואין הלכה כר"ש הרי פוסק כחכמים ובפרה פ"ד כתב בהל' ה' מאימתי מטמאין בגדים הנושאין פרים ושעירים הנשרפים משיצאו חוץ לחומת העזרה פוסק מפורש כחכמים ושם בהל' ד' כתב כל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים השורפן מטמא בגדים בשעת שריפתן עד שיעשו אפר הרי פסק כחכמים ופסק שמטמאין בגדים בשעת שריפתן:

פרק שביעי

דף עא ע"ב רש"י ד"ה משמר כו' רמונים סה"ד ד"ה שמונה כו' ועל פי חשבון זה סה"ד פי' זה אשר רמונים כל חוט מכל מין שבהם כפול שמונה הוא לפי חשבון אשר בפרוכת והאבנט המה כפול ששה שד' מינים בהם וכולם כפול כ"ד וברמונים ג"כ כולם יחד כר ורך ג' מינים עולה כל מין כפול שמונה:

ואחריו מתחיל דיבור אחר ד"ה מעיל שכליל מין אחד חוטו כפול י"ב כצ"ל וע' בגמ' לקמן בעמוד זה וריש עמוד או אחריו:

תוס' ישנים ד"ה חמשה קראי כתיבי כו' ובעשייה כולן מיותרין חוץ מחד דכתיב גבי מכנסים כצ"ל וכן הוא בספרים מדויקים:

בא"ד ולא היה מכסה אלא קצת הראש כצ"ל ונ"ב פי' המצנפת:

בא"ד דפרק הזרוע שהוא מן הארכובה ולמעלה נ"ב פי' ששם פליגי בשוק דכתיב בקרא:

בא"ד ולא כפרש"י שפירש שהציץ על פדחת על מצח ממש כו' כצ"ל:

בא"ד מיהו למאי דמפרשי בעירובין ובמנחות ששיעור מקום תפילין הוי מתחלת הראש מקום כינוס שיער כו' כן צריך להיות:

ד"ה שיהו שזורין דממשזר לא נפיק דמשזר היינו שהשני עצמו שזיר כו' כצ"ל ונ"ב פי' שתולעת השני עצמו יהי' שזור ומדפיסי ווילנא לא טוב הגיהו:

דף עב גמ' שמא תאמר אבד סברם ובטל סכויים כצ"ל כמו בסוכה וע' רש"י שם אבל הגי' דהכא ופי' רש"י כאן דחוק כי מה לנו ולהם לצפות עליהם למקדש שיבנה ב"ב עינינו תלויות וע' מהרש"א ח"א:

ת"ל עומדים שעומדין לעולם ולעולמי עולמים כצ"ל כמו בסוכה:

תוס' ד"ה כתיב בטבעות הארון וכו' ויותר היה נראה לפרש דהאי ושמו בדיו כו' נ"ב ע' מה שכתבתי בתורה על האי ושמו:,

דף עג רש"י ד"ה האמורין בפרשה כו' בהכי תניא בהוריות יכול יקריב אונן ת"ל כי שמן וגו' עליו עליו ולא על חבירו כצ"ל:

פרק שמיני

ע"ב במשנה ככותבת נ"ב ע' ערוך ערך כותבת ב':

דף עד רש"י ד"ה א"א כי קתני כו' נ"ב לפי פרש"י יהיה הקושיא וכל היכא דענוש כרת עד וא"א כמאמר המוסגר ואח"כ חוזר לענינו למה תני אסור וכבר תירץ לחצי שיעור ועתה בא לומר תירוץ אחר וא"א אבל הרש"ש ליישב תמיהתו רוצה לומר דהאי כי קתני אסור אשארא קאי אברייתא נכון בזה גם הסדר:

תוס' ד"ה איצטריך קרא כו' דהוה מצי למימר לן אי חיה או בהמה כו' נ"ב ע' הגהת מלא העומר בא"ד כיון דאיכא לאוקמי מיעוט לאנדרוגינוס שיש בו נקיבות נ"ב פי' צד נקיבות שאינו דומה לזכר וה"ה שיש בו צד זכרים שאינו דומה לנקיבות:

בא"ד משום דלא אפשר דלא מייתי נ"ב פי' דלא מייתי חולין לעזרה. שם ומתני במותר פסח נ"ב פי' שיבוא מותר פסח על תנאי נמי לא אפשר דפסח כו':

דף עו גמ' שכר שתיה הוא וכו' נ"ב בשבועות הגי' יין חמרא הוא ותו לא ויכין יותר:

רש"י ד"ה מיא דסילקא כו' נ"ב בשבועות פרש"י תבשיל של תרדין:

מיא דכולהו סילקי שלקות של ירק ע"כ ויותר נכון:

ע"ב גמ' והתניא הנודר מן התירוש כו' נ"ב תוספתא נדרים פ"ד תוס' ישנים ד"ה אתיא שכר שכר כו' ובכל שאר משכרין נמי אינו יכול כו' כצ"ל:

דף עז ע"ב תוס' ישנים ד"ה מאי לאו מנעילת הסנדל כו' וליכא למימר מסוסיא ומטרקא דהא כו' כצ"ל:

דף עח ע"ב רש"ו ד"ה כתיתין חתיכות כו' נ"ב ע' תוס' ישנים

דף עט תוס' ישנים ד"ה ואכלו חוץ לסוכה כו' אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח כו' כצ"ל:

דף פב ע"ב גמ' ר' יוחנן ההוא עוברא דארחא אתא לקמיה דר' חנינא אמר להו לחושו לה לא כו' כצ"ל:

דף פג רש"י ד"ה הב"ע דאמר חולה לא צריך ואשמעינן מינה דשומעין לרופאין כצ"ל:

דף פד ע"ב רש"י ד"ה למתברה בשיפי כו' ל"א בשיבי כו' כצ"ל ונ"ב וכן מעתיק רש"י ברי"ף:

דף פז ע"ב גמ' והא אמר רב הלכה כדברי האומר תפלת ערבית רשות בברכות כ"ז ליתא כן בגמ' רק על הגליון בשם ס"א ונראה מכאן שגי' ס"א שם עיקר:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה