אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) גמרא והחונים › מסכת סוטה דה דה

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

גמרא והחונים · מסכת סוטה דה דה

מסכת נזיר

פרק ראשון

ע"ב תוס' ד"ה כל מקום מו' וי"ל דשבועת העדות לא חייבה תורה אלא בתביעת ממון כו' כצ"ל:

דף ג תוס' ד"ה רבי ישמעאל אומר רשות כו' כאן בעדים וכאן שלא בעדים ועוד תימא לפי הירושלמי כצ"ל רש"ל:

דף ד רש"י ד"ה ואי תנא כדי העראה כו' וממילא לא שמעינן, מינה נמי דאי לא תני כו' הגהת הגרי"ב ל ואי נ"ב רש"ל ורש"א מקיימין הגירסא דאי:

דף ה רש"י ד"ה ורואה את השפל לקרבו כו' רש"ל (והוספתי מעט משלי) כצ"ל:

ע"ב גמ' נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה כו' נ"ב נכנסה עמו קאי על מאי דסליק מיני' והתנא סליק מן ודברה עמו שהוא אחר קינוי בלשון אל תסתרי כן נכנסה עמו מיירי נמי בשקינו לה אל תסתרי ואין צריך לכפול וליתני אמר לה אל תסתרי כן נ"ל להוסיף בכוונת פי' רש"י ז"ל:

דף ח גמ' התם הא מתסקלא כצ"ל והוי כהך גי' דסנהדרין שם בגמ' לעיל מיני' דתנן אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחד ואין רוצעין שני עבדים כאחד ואין עורפין שתי עגלות כאחת כצ"ל:

דף י תוס' ד"ה אלא מעתה כו' כמו חנון על שם שהוא חונן לבריותיו ומרחם על שם שמרחם על בריותיו כצ"ל:

דף יא ע"ב רש"י ד"ה סדן עץ עב שעליו רוכב ומגלגל הביצים לעשותן כדפוס הכלי לפי גדלו וקטנו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שהיתה פועה לולד כמו אלו עכשיו שקורין באזני האשה כצ"ל:

דף יב גמ' דמתיליד ינוקא ממטי ינוקא ומעוי התם כי היכי דלישמע לקלייהו ונעוי בהדייהו דכתיב כו' כצ"ל:

ע"ב גמ' אל תיקרי שברת אלא שרבבת:

דף יג בגמ' שני פעמים אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה לגאול את ישראל כו' כצ"ל:

ע"ב גמ' משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבידה כצ"ל:

שם בא גבריאל וסירסו ובא גבריאל ופירעו כצ"ל:

שם מי לנו גדול ממשה שנאמר ויקבור אותו בגי מול בית פעור וגו' כצ"ל:

שם סמליון אמר וימת שם משה ספרא רבא דישראל כצ"ל:

רש"י ד"ה קיים זה מה שכתוב בזה כו' לא תשא חי פרעה נ"ב ולא נשבע בשמו של הקב"ה לא תשנא לא תקום ולא תטור וחי אחיך עמך ע' בזה חידושי אגדות:

ד"ה דיו זוגי שני זוגות חברים היו כו' כצ"ל:

פרק שני

דף יד ע"ב רש"י ד"ה ר' אליעזר אומר כו' כצ"ל:

ד"ה קסבר האי תנא רבי אליעזר כולי מזבח כו' כצ"ל:

דף טו ע"ב מתני' וכשהוא מגביה נוטל עפר מתחתיה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לא שנו רבנן דמתנו דמכשרי בישן כצ"ל:

נ"ב ומה שכתב בספרי' דבעו חרס שיבוש כי חרס כתיב בקרא ולא שייך עליו רבנן בעו:

ד"ה יכול יתקן יזמין עפר מבחוץ ויכניס בהיכל ודיו בכנסתן כצ"ל:

דף טז תוס' ד"ה ואם איתא ליחשב נמי הא כו' א"כ ה"נ אפר בכלל משמעותא דעפר וי"ל משום דהכא בקרקע כתיב כצ"ל:

ע"ב גמ' ותניא בדם יכול בדם ולא במים ת"ל ובמים כו' כצ"ל נ"ב כי נראה בעליל דר' ישמעאל סמיך על האי קרא דכתיב וטבל אותם בדם הצפור השחוטה ובמים החיים ע"כ הגהתי ובמים וגי' רש"י והב"ח קצרה השגתי להבין ואקוה אשר בעזרת חונן דעת כוונתי לאמיתת כוונת ר' ישמעאל שם ורבנן אי מההוא הוה אמינא לישחטיה סמוך למנא נ"ב פי' אל על שבקרא פירושם סמוך ורק על השחיטה קפיד קרא אבל קבלת הדם יכול להיות במנא אחריתא אף לא בסמוך:

רש"י ד"ה ת"ל מים גרס ולא גרס במים דהא על מים חיים כתב בקרא כצ"ל:

תוס' ד"ה מביא מים שדם ציפור ניכר בהם כו' וכן במתני' היה מביא פיילי של חרס כת"ק. דר"י סגי' ליה ברביעית כצ"ל לגי' רש"ל:

ד"ה קטנה ונדחית מפני המים כו' ופעמים שאין המים ניכרין כגון גדולה והיכי קים להו לרבנן לשעוריה כו' כצ"ל:

דף יז רש"י ד"ה כל עצמו כו' ואפי' אם לא שכב איש אותך הנקי לא היה כותב כו' כצ"ל:

ד"ה דלגבי ריבוי דהאלות קאי אוכתב כצ"ל (רש"ל):

תוס' ד"ה אמר ר' תנחום הנקי כתיב הכא פרש"י דתדרוש הכי טומאה תחת אישך חנקי כו' כצ"ל (רש"א):

ע"ב תוס' ד"ה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה כו' אבל סדר המשנה אפילו למצוה בעלמא לא ולהכי לא אמר נמי התם דאמר זהו סדר תמיד לאפוקי ממצות חליצה נ"ב ע' מהרש"א:

ד"ה כתבה אגרת פסולה כו' א"ר יוסף מאן לימא לן נ"ב לכאורה נראה דהאי דמביא מימרא דרב יוסף מיותר והיה לו לתוס' להתחיל מן ואר"י יצחק הנצרך לעניננו ונלע"ד דמביא מימרא דרב יוסף דחזינן משום דכתב ר' אביתר בלא שירטוט מבטל אותו מהיות בר סמכא מוכח דהא דר' יצחק נתקבל להלכה ברורה:

בא"ד מתקיף לה מר בר רב אידי והא לא ניתן לכתוב והלכתא כמר זוטרא אע"ג דלא ניתן ליכתב תריץ אי לאו כו' נ"ב האי אע"ג דלא ניתן ליכתוב ליתא התם בגמ' ואם לפרש בא מגדיל התמיה ואינו מתרץ ע"כ לענ"ד שיבוש הוא ועומד למחוק וע' רש"י שמפרש לאמיתו:

דף יח בתוס' ריש עמוד הא בסף כשירה ראויה לשני ספין קאמר ואם מעורה אינה ראוי' לשני ספין אלמא דשני דפין דקאמר כו' כצ"ל, ונ"ב כפי' תוס' התם:

בא"ד ופירש ר"י הא דאמר בפ' ראוהו ב"ד (דף כו) לרבנן דאמרי כו' כצ"ל:

ד"ה חזר וחלקן מהו כו' או שנתנו דמי קיניהן לכהן איזה שירצה מן הקינין יקריב שתי הפרידות לעולה ואיזה שירצה לחטאת נ"ב כן פרש"י התם לפי הגי' שם בגמ':

במשנה על מה היא אומרת אמן אמן אמן ע"ז הג"ה הגרי"ב פי' נכון דכיצד ילפינן כו' ותוס' קידושין כז: ד"ה אמן סה"ד כצ"ל:

ע"ב גמ' ולא על אחר שתתגרש נסתרה לא' ונטמאת ואח"כ החזירה לא היה מתנה נ"ב פי' שאינו מתנה עמה על זנות אחר שתתגרש (היינו אם אחר גירושין) נסתרה לאחד ונטמאת ואח"כ החזירה לא היה מתנה עמה אז בנישואין הראשונים על זנות זה וזה הפירוש מפורש בגמ' כי פושט מזה בעיא דרב אשי מהו שיתנה אדם (בנשואין הראשונים) על נישואין אחרונים כמפורש בגמ' השתא מיהא וכו' ת"ש הכל שוין וכו' ולא על אחר וכו' הא יחזירנה ותטמא. ומי ירים ידו לשבש המשנה וכש"כ לפרש המשנה באופן אחר ובזה בטל ומבוטל היש גורסין ופירושם שמביא הב"ח וחלילה לחשוד את הרע"ב שיפרש הכי נגד הגמ' אך כוונת הרע"ב כמו שפרשתי לעיל בעז"ה ומה שמתחיל לשונו הזהב ולא משנתגרשה מעתיק בזה הפירוש הנ"ל אם אירע שגירשה ומשנתגרשה נסתרה ונטמאת והחזירה לא על זנות זה הותנה עמה מתחלה ומה שנראה לתי"ט ראי' לפירוש דמילי מילי קתני מדהדר תני לא היה מתנה עמה יפה כוון אם לא היה תיבת היה באמצע כי לפי זה הפירוש צ"ל לא מתנה עמה פי' עתה בנישואין אחרונים אבל מדתני לא היה מתנה עמה משמע אז בנישואין ראשונים לא היה מתנה עמה על זנות שאירע עתה קודם נישואין אחרונים חוץ מזה לא מועיל אף אלף אלפים ראיות נגד הגמ' שמחתי בראותי אחרי כתבי אשר בתי"ט ד"ה זה הכלל נראה כי היה לפניו גירסא אחרת בפשיטות האבעי' שפושט מולא היתה אסורה וכו' עכ"פ מתורץ שלא פירש נגד הגמ' והיה יכול לעלות על דעתו פירושו לפי גירסתו:

בגירסת הב"ח בס"ד נשתבש שצ"ל וברמב"ם פ"ד דסוטה:

תוס' ד"ה אמרי במערבא כו' ופסיק אמימר כשמואל ורב גידל א"ר חייא בר יוסף אמר רב נישואין יש בה כזנות כדרב המנונא כצ"ל (רש"ל):

בא"ד ותו דחי לי' התם ויתיבניה מה אכפת ממזר גבי קינוי כצ"ל (רש"ל):

בא"ד לפי הירושלמי משמע דפליג הא ר' ינאי אר' ינאי דאמר בהאשה רבה כצ"ל (רש"ל):

פרק שלישי

דף יט במתני' אם השקה ואח"כ הקריב את מנחתה כשירה מצוין באות ה' להרמב"ם פ"ד הל' י"ד כן הוא בספר שאני לומד והוא הטוב שבגירסות בזה כי ראיתי גירסות שונים אשר אינם ענין כלל לזה והנה הציון הזה פליאה נשגבה ראשית הלא דברי ר"ש המה ואין הלכה כמותו אלא כת"ק וכן הוא בפי' המשניות להרמב"ם ואין הלכה כר"ש והרמב"ם פרק ד' הל' י"ד כתב הקריב את מנחתה ואח"כ השקה כשרה ולא ראי זה כראי זה במשנתנו משמיענו לר"ש אם השקה ואח"כ הקריב כשרה והרמב"ם משמיענו לרבנן הקריב והשקה כשרה ואיככה משוה דין משנתנו לר"ש לדין הרמב"ם לרבנן אשר הוא דבר והפוכו ועוד יותר התמי' על הכ"מ שם שמראה דין הרמב"ם הנ"ל למשנה זאת ובהמשנה אשר לפנינו אין זכר לדין זה אדרבא מרש"י ע"ב ד"ה, ורבנן סברי והשקה קמא וכו' לרבנן דווקא משקה קודם הקטרה והקרא ואחר ישקה אקודם הקטרה קאי ולא סברי רבנן שיהא הקרבה קודם השקה כשרה אפילו בדיעבד וכן מעתיק הרע"ב לשון רש"י ואין לנו שום הוכחה ממשנתנו שיהא הקריב ואח"כ השקה כשר לרבנן ואיך מראה כ"מ דין הרמב"ם הנ"ל למשנתנו ודין הרמב"ם נראה נובע מהירושלמי שמביא תוס' ואחר ישקה דמודים חכמים לר"ש שאם הקרוב ואח"כ השקה כשירה ומדברי הכ"מ שכותב סתם על דברי רמב"ם הנ"ל משנה פרק היה נוטל דף י"ט נראה כאלו היה לפניו הגי' במשנה כן אם הקריב את מנחתה ואח"כ השקה כשרה וקאי על דברי ת"ק ומדפיסי ווילנא בש"ס המפוארה שהיא עטרת תפארת לכל תופסי גמרא בידם יקר מפז ומפנינים הראו המקום בהל' י"ז שם יסלחו כי הוסיפו שיבוש על שיבוש ששם אינו כלל מזה הענין וטוב עשה שהקיפו הדבר בהקף המחיקה ויותר טוב היה אם דלגו עליו לגמרי כי לא יצא מהגאון ר' יהושע בועז במקום זה. העליון מחכמתו יאציל עלינו להבין דברי קדמונינו הקדושים נ"ע ולבוא אל תוכן אמיתת כל השיבושים איך להעמידם על מכונם:

דף מ תוס' ד"ה מגילתה נגנזת ירושלמי כו' המים נשפכים תני אין בהם משום קדושה מהו לגבל בהן את הטיט מה בכך המים נשפכים נ"ב מה בכך פי' למה לא המים נשפכים פי' כיון דתני המים נשפכים ודאי עושה בהם מה שרוצה:

ד"ה אמר ר' ירמיה כו' וכיון דסבירא לי' מוחקין לה מן התורה קסבר דאאותה פרשה אפי' כתובה בתורה קפיד קרא כצ"ל (רש"ל):

ד"ה אבל תורה כו' אבל סוטה אחר שקינא לה ונסתרה נ"ב וקבלה עליה שבועה נכתבה סתמא להשקות עומדת כדמוקים לעיל:.

דף כא רש"י ד"ה שמטעים דבריו לדיין כו' שעובר על לא תשא שמע שוא נ"ב פי' וקרינן תשיא (רש"ל):

תוס' ד"ה זה הנותן דינר כו' רמז לתלמידיו ואעלוניה לקפולין פי' גאר קיך וחסרוני' חד קורט פי' כסף כגרעין קטן:

דף כב תוס' ד"ה כל שאינו קורא ק"ש כו' בירושלמי כו' הוסיפו עליהם כו' ואלמנה שובבת מי חגלה נסבית שם ביש כצ"ל:

נ"ב פי' מי פי' כגון מי כי ודאי אותן שובבות ההולכות ליולדת לבקרה לשם מצוה מצוה רבה עושות האם תשב גלמוד על המשבר ומפרש חגלה כך שם אותה אשה דהוה נסבת שם ביש שנתוודע שמכשפה היא והלכה למען עשות כישופים על כגון זו וכי"ב אמרו מבלי עולם:

דף כג תוס' ד"ה כל הנשואות לכהנים כו' וי"ל כיון דעיקר כפרה משום דידה נפש קרינא בה דהא הניח מנחתו לשני בניו דמסיק התם (דף ו) דקניא להו אלא משום מקיבעא לא מכפרי עלייהו קרינא בי' נפש כצ"ל ע"ש:

ד"ה הקומץ קרב לעצמו והשירים לעצמן כו' כדמפרש בפרק ואלו הן מנחות הדא אמרו כו' נ"ב פושט מדנתנן למטה ולא למעלה שיריים נחשבים ויש לה מתירין כי הקומץ שניתן למעלה מתירן וכיון שיש להם מתירין מחשב להן היינו מחשבת פיגול פוסלן וחייבין עליהן משום פיגול ור"י ב"ב פליג כדמפרש:

פרק רביעי

דה כד במשנה ובה"א או שותות או לא נוטלות כתובה כצ"ל ונ"ב כן הוא במשניות ונכון כי למה ישתנה כתובה זו מכל כתובה שבמשנה עוד איתא במשניות גי' אחרת ובה"א לא שותות ולא נוטלות כתובה אבל השיג ע"ז התי"ט כי ביבמות ובכתובות מעתיק הגמ' כפי הגי' שלפנינו כאן בגמ' וביבמות הגמ' מפרש האי דאמרי ב"ה או שותות או לא נוטלות כתובה מתוך שלא שותות לא נוטלות וכן בכתובות וכן פי' רש"י כאן ע"כ כוונה אחת לשתי הגירסות ושניהן טובות וכהלכה:

שם ושאינה ראויה לילד לא שותות ולא נוטלות כתובה כצ"ל כמו במשניות ונכון כי בכל המשנה שתיה קודם לכתובה:

רש"י ד"ה אשת סריס כגון כו' ע"ז כתב הגרי"פ וע' היטב לקמן כו':

ד"ה קמ"ל ונ"ב וז"ל מהרש"א גליון הוא שנכתב בפרש"י שלנו:

עין משפט ציון ט' י' נ"ב ציון ט' כן הוא שם אבל ציון י' הוא הל' ו':

ע"ב תוס' המשך מעל"ד וסוגיא דריש נדרים (ד' ג') צריך לפרושי הכי דמרבינן מנזיר להזיר לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות ומקיש נדרים לנזירות כו' כצ"ל:

ד"ה דהאמר רב קנה לכל הני לישני דפליגי בהבא על יבמתו (דף נו:) כו' כצ"ל:

דף כה ע"ב תוס' ד"ה לאו כגבוי דמי כו' וטעמא דר' מאיר דכבצורות דמיין משום דבידו ואין צריכין לגפן כו' כצ"ל:

ד"ה מיתיבי המקנא לארוסתו כו' אבל המקנא לארוסתו ה ולשומרת יבם שלו כו' כצ"ל (רש"ל):

דף כו תוס' ד"ה אמר לו ר' ישמעאל כו' עד סה"ד נ"ב ואולי אפשר לומר כי משום להחליף צער על ריוח לא תרצה להפסיד שם צניעות כי רק בשלא נסתרה צנועה תקרא אבל כיון שנסתרה אף אם לא נטמאה אין לה עוד שם צנועה כמו שפרש"י ד"ה וזו. אבל עקרה כדאי לה להפסיד שם צנועה למען תפקד בבנים:

ד"ה ואמרת ריבוי הוא תימא כו' נ"ב גם כאן אפשר לתרץ כי מתחלה למדין מן ואמרת לרבות אשת גר ועבד לקנוי ושתי' ועדין אליהם מיותר בא לרבות ארוסה ושומרת יבם לקנוי אף שממעט אותן קרא משתי' וכמו שמגיה הב"ח לעיל ואמרת אליהם:

ד"ה וזו הואיל ונתפשה אסורה אימא לא תשתה כלל קמ"ל כו' דקמ"ל דכך ניתן למדרש למשה בסיני ולא בע"א כגון והיא לא נתפשה נ"ב ביבמות ד' נו: והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה ואיזו זו אשת כהן כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה קא משמע לן שמואל דפסול שמעינן לי' מיהא דאמר מקנין ע"י שחוף כצ"ל:

ד"ה אתנן כלב שאם אדם אומר לזונה היליך טלה והבעלי לכלבי נ"ב בתמורה פרש"י היליך טלה זה ותלין כלבתך אצלי אלא דסוגיא דהכא חוץ משאינו איש למעוטי בהמה מיירי שהכלב הוא הבועל מצייר רש"י הכא הכי אבל בפשטות משמע אתנן כלב שהכלבתא היא הזונה ומקבלת אתנן כמו שפרש"י בתמורה:

תוס' ד"ה אבל הא הואיל ואסורה וקיימא כו' וכן על מה שאמר איש אמר רחמנא ולא קטן נראה דדוקא משתיה ממעט לה קרא אבל נאסרה ע"י בן תשע שנים ויום אחד אע"פ שאינו איש נ"ב והרמב"ם מפרש במשנה ופוסק בפסקיו חוץ מן הקטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד וקטן כזה ממעט קרא מאיש בין לקינוי בין לשתיה אבל בן תשע שנים ויום אחד לא ממעט קרא כלל כיון דביאתו ביאה דינו כגדול לקינוי אף לשתיה:

ד"ה אבל הא הואיל ואסירא וקיימא תימא מאי קמ"ל רב המנונא והא כו' כצ"ל:

דף כז תוס' ד"ה אליבא דמאן דאמר כו' תימא לר' והא אמרינן התם בפ' המפלת (ד' כה:) ההוא שפיר דאתא לקמיה דמר שמואל כו' כצ"ל:

פרק חמישי

ע"ב במשנה הן יקטלני לו איחל נ"ב לא כתיב:

תוס' ד"ה כשם שהמים בודקין אותה כך בודקין אותו כו' אלא אני אומר מים מגולין שתה ונצבה הכין לא הוון בעייא מבדקוניה אלא כדון נ"ב פי' אי הכי האם לא בדקו המים המגולים אלא כמים המאררים בתמיה הלא אין ארוס מים מגולין בודקים כמו מים מאררים וכיון שבדקו אותו כמו מים מאררים לצבות בטן תחלה ואח"כ ירך איך אני אומר מים מגולין שתה:

דף כח ע"ב תוס' ד"ה מכאן אמרו וכו' והא תנינן כל דבר שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ברם הכא אע"פ שיש בו דעת לישאל ספיקו טהור נ"ב וקשה הא אפילו ודאי זינתה טהור וע"ש במפרשי הירושלמי:

ד"ה ברשות הרבים ספיקו טהור כו' בתוספתא טהרות פרק ז' יש דברים ברשות הרבים ועשאום כרה"י קופה ברה"ר גובה עשרה טפחים כו' כצ"ל:.

דף כט תוס' ד"ה חד לתרומה וחד לכהונה כו' וה"ה דהוה מצי למימר חייבי כריתות לא ליפסלי אלא משום כו' כצ"ל:

דף ל תוס' שולי העמוד ולפי פי' הקונטרס שפירש בשחיטת חולין נ"ב גם הכא פרש"י חצי פרס אלא משום ששם מאריך בזה ומפרש והולך שם למה דוקא חצי פרס ע"כ מביא משם ואומר אינו נראה:

ע"ב רש"י ד"ה כסופר מלמד תינוקות כו' פורס לשון פרוס החג לפני החג נ"ב ע' רש"ל:

תוס' ד"ה רבי נחמיה אומר כו' מלמד שהי' משה פותח תחלה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו משה אמר כו' כצ"ל כמו בתוספתא:

דף לא תוס' ד"ה גדול העושה מאהבה בירושלמי כו' א"ל סבא סבא או חרש (מכשף) אתה כו' רחמתי' בכל לבי רחמתיה בכל ממוני ורחמתיה בכל נפשי לא הות בדיק לי' וכיון דמטי ליה בכל נפשיה ואחת ענתה דקרית שמע ולא איפליג עליה

(פי' ולא נתרחק לבי מלקיים בגין כך אנא קרי) וגחיך:

פרק שביעי

דף לב ע"ב תוס' ד"ה ורבנן סברי לה כו' דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא ומפרש בגמ' מאי טעמא דרבי יוסי משום דכתיב שמע השמע לאזניך ות"ק שמע בכל לשון שאתה שומע ואידך תרתי ש"מ נ"ב התם פי' רש"י ד"ה תרתי ש"מ ע"ש ומה שכתבתי בעז"ה התם כי שם מקומו:

דף לג תוס' ד"ה כל התורה כולה כו' היכי דמי אילימא דכתיבא מקרא וקא קרי תרגום היינו על פה לא צריכא כו' כצ"ל:

בא"ד ותו תפשוט מיהא התם נ"ב מה לי הכא מה לי התם לא ידעתי:

בא"ד והא דקאמר לימא קסבר רבי כל התורה בכל לשון נאמרה נ"ב פי' והא פלוגתא היא כדמקשי לעיל ע"ז מתרץ ה"פ כו':

ד"ה אתיא קול קול אין לומר אדרבה נילף קול קול משבועת העדות דענייה כו' כצ"ל:

דף רד ע"ב רש"י ד"ה מבונה לשון אבנה ממנה כלומר מיושבת בפירות נ"ב פי' שהיו מלקטין פירות מערוגה אחת בחברון כמו שמלקטין משבעה ערוגות בצוען:

ד"ה מינה כלומר כו' ואי ארעא דמחזקה גונדרי היא כצ"ל:

תוס' ד"ה כחנייתן עברו כו' היה ארכו קרוב לאלף ות' (ומ') פרסאות רש"ל מוסיף זה היינו ומ' צא וחשוב ותמצא כי כן הוא:

גם צ"ל באורך הירדן:

דף לה גמ' וכי חזינהו סלקי יתבי באילני שמעי' דקאמרי קחזינן קמצי דדמו לאינשי כצ"ל לפי הענין וכן מעתיק רש"י בחומש:

דף לו רש"י ד"ה כתולדותם כו' יוסף ובנימין כצ"ל:

תוס' ד"ה מאי והחציו כו' ואפי' אם עמדו הלוים למטה שמנה אלף כו' נ"ב ע' מהרש"א ורש"ל:

בא"ד שהרי אתה מוצא בפרטן של אותן כו' על הר גרזים מנין נוחלי הארץ במדבר כ"ו. בהר עיבל מנין נוחלי הארץ שמעון... 22200 לוי.... 23000 יהודה... 76500 יששכר... 64300 אפרים) יוסף 32500 מנשה ) יוסף 52700 בנימין... 45600 ראובן... 43730 גד ... 40500 אשר ... 53400 זבולן ... 60500 דן ... 64400 נפתלי ... 45400 307930 תוס' ד"ה עשרים וחמש על אבן זו כו' א"כ על אותה אבן שהיו עליה של הר גרזים היו כ"ג הגהה בשם רש"ל היו כ"ג ועל הראשונה נ"ב אין ברש"ל כלל:

דה לז רש"י ד"ה על הר גרזים ועל הר עיבל נ"ב לא כתיב קרא הכי אלא הכי כתיב אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים וגו' ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל וגו' כי השי"ת אוהב עמו ישראל ע"כ צוה לברך את העם שתחול הברכה שיהיה העם מבורך והקללה יכנס וישתקע בהר עיבל עמוק ולהעם לא יפגע ולא יגע:

תוס' ד"ה אי אפשר לומר לוי למטה כו' ירושלמי כו' מה אני מקיים הדין תנייה נ"ב כמו קרייא (רש"ל) יהושע ח' ל"ג נגד הכהנים הלוים כדאמר ר' יהושע בן לוי כו' כצ"ל:

ד"ה מאי על על בסמוך כדתניא רבי אומר וכו' כדאמרינן בירושלמי יכול אלו שבהר גרזים היו אומרים ברכות ואלו שבהר עיבל היו אומרים קללות ת"ל (יהושע ח' ל"ד) הברכה והקללה אלו ואלו היו אומרים ברכות כו' כצ"ל:

ע"כ תוס' ד"ה אמר רב משרשיא ערבא וערבא דערבא כמדומה דהכי בעי למימר דלר"ש בן יהודה קבל עליו כל אחד מישראל לתרי"ג מצות כהגהה בשם רש"ל אבל גם זה נשתבש ומה שמוציא הקולמוס הוא הוא וכן יצא מרש"ל וכן צ"ל קע"ז ריבוא רבואות וה' אלפים ות"ת ושמונים רבואות וחמשים וחמשה אלפים ומאתים בריתות רש"ל:

וכזה מוציא העט בדיו שחור על לבן 613 מצות מספרם במדבר סיני אשר שם קיבלו הבריתו' 48 בריתות על כל מצוה 603550 ראשונה 4904 29424 2452 2414200 29424 1207100 2414200 5431950 1207100 17758855200 הוא חשבון רש"ל כפי הגהתי מאה מיליאן הוא ריבוא ריבאות 177 פעם מאה מיליאן הוא קע"ז רבוא רבואות, מיליאן אחד מאה רבואות נמצא 58 מיליאן ה' אלפים ות"ת רבואות מאה אלפים עשר רבואות 8 פעם מאה אלפים שמונים רבואות וחמשים וחמשה אלפים ושני מאות:

דף לח תוס' ד"ה וכתיב כל הימים תימא אכתי עבודת יחיד מהיכא איתרבי כו' כצ"ל:

ד"ה לשנים קורא כהנים בירושלמי כו' אמר רב חסדא אפי' כהן אחד קורא כהנים כו' כצ"ל. ע"ב רש"י ד"ה כמו שער בנפשו וכו' וכך הוא לשון כתאנים השוערים (פי' המרים) ועוד נ"ב שם במקומו פרש"י מרווח יותר וז"ל שם כאלו שפך זה האוכל מרה בנפשו של רע עין ע"כ:

דף לט גמ' לפניו והזה על צדדין שלפניו הזאתו כשרה כצ"ל כמו במתני' שם:

רש"י ד"ה והזה לאחוריו הזאתו פסולה דבעינן כוונה לטהרה נ"ב ע' תי"ט שם ד"ה הזייה:

תוס' ריש העמוד המשך לעיל תשעה בגדולה וא' בקטנה מצטרפין תשעה בקטנה וא' בגדולה אין מצטרפין וה"ה גדולה וגדולה דליכא למימר כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה עד שיגלול ס"ת במטפחותיו (נ"ב לשון רבים היינו עד שיחגרהו באבנטו ויכסהו בכסותו מענטלע) כדי שלא יהו הגוללים טרודים מלשמוע הפטרה מפי המפטיר וכן כתב הב"י בש"ע ומדייק עד שיגמור לגלול ע"כ שיהיו הגוללים פנויים מכל וכל לשמוע בטוב ההפטורה וברכותיה מלפניה ומאחריה וחלילה להקל במה שאמרו חז"ל אין רשאי ופליאה נשגבה ולא אוכל לבא על דעת מטה אפרים שכתב בה' ר"ה סימן תקפ"ד וכפל וכתב כ"כ בה' יו"כ סי' תרי"ט וכשמתחיל לגלול מתחיל המפטיר ברכת הפטורה שהוא נגד הב"י שכפל כ"כ בסי' קמ"ז וסי' רפ"ד שלא יתחיל המפטיר עד שיגמור הגולל ונגד רש"י ז"ל כאן בסוטה ע"כ שנפל שיבוש בכ"י או שהמה מבוטלים נגד רש"י ז"ל אשר הב"י מקיימו:

תוס' ד"ה אם עונינו ענו בנו כו' דהיינו ממנחה ואילך כדכתיב ואני יושב משומם עד למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי הלכך כו' כצ"ל:

דף מ תוס' ד"ה והאמר מר אין ישיבה בעזרה כו' והא דר' אמי דמייתי בירושלמי דאף למלכי בית דוד לא דב היתה ישיבה מקומה בתחלת מדרש שוחר טוב כו' כצ"ל:

דף מא מתני' פרשת המלך כיצד מוצאי יו"ט הראשון נ"ב אף כל יום א' דחוה"מ מכונה מוצאי יו"ט הראשון כמו הלילה שלפניו:

פרק שמיני

דף מד רש"י ד"ה כלפי לייא כו' דאינו צריך לטפס ולעלות שיפשוט זרועותיו ויאהילו כנפיו על חלל הפתח וכו' כצ"ל:

פרק תשיעי

דף מו רש"י ד"ה נאמר כאן כו' נ"ב (דברי רש"י קאי על וכו' ונאמר להלן עול פי' אצל עגלה) והאי עול יתירא הוא כו':

דף מז רש"י ד"ה האשכולות מפרש בגמ' כו' והוא היה מחלוקת ראשון שהיה בדברי תורה נ"ב וקשה א"כ אמאי קתני משמת יוסי ויוסי הא עודם בחיים נחלקו הם עצמם בסמיכה בתמורה דף ט"ז מתרץ זאת הגמ' בסוף שנותיהם דבציר ליבא:

דף מח ע"ב רש"י ד"ה ומראה להם שמיר על פני הדיו נחרץ האות כצ"ל:

דף מא רש"י ד"ה בטל זיו הכהונה שהיה כהן ועשיר כצ"ל (תוי"ט):

ע"ב גמ' ויוקר פי' כבוד יאמיר פי' יתחלף:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה