אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) גמרא והחונים › מסכת נזיר

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

גמרא והחונים · מסכת נזיר

מסכת נדרים

פרק ראשון

הגהות אורח מישור וברכות ראש על מסכת זו העתקתי ומעט מענ"ד וניכרים:

דף ב כל כינויי נזירות כו' או אהא נאה נ"ב במשניות איתא נוה. רש"י ד"ה כל כינויי נזירות כו' ואית דאמרי דהני כינויין לשון נכרים הן ומשום כצ"ל ונ"ב לפי הגהות הב"ח דמוחק תיבת או נ"ל שצ"ל ומשום ובא לתרץ קושית תוס' לאית דאמרי לשון נכרים הן מאי איריא הנך וכו' ומתרץ ומשום דבהנך ג' לשונות יש בהם אותיות נזיר דכי מחקת וכו' נשאר אותיות נזיר:

תוס' ד"ה האומר אהא הרי זה נזיר ובגמ' מפרש דאיכא הוכחה כגון שנזיר עובר לפניו כצ"ל:

וההגה אפרש אין כאן מקומו אלא בתוס' הסמוך ד"ה או אהא נאה. תוס' ד"ה נזיר נזיק נזיח פזיח ה"ז נזיר לפי שרצה כו' וריש לקיש פליג התם ואמר לשון שבדו להם חכמים כצ"ל:

בא"ד והר"ר יחיאל פירש דלר"ל לאו לענין כו' כצ"ל:

ד"ה האומר הריני כזה בגמרא כו' דטפי משמע אהא שינזור כזה מן הריני כו' כצ"ל:

ד"ה הריני מסלסל כו' ואנן הוא דמפרשינן דיבוריה דמשמע דנזירות בא לומר כו' כצ"ל:

ד"ה מאי טעמא הני נזיר פירוש כו' ובנדרים לא בעי מאי טעמא תני בנשים משום דעיקר פרשת נדרים באשה כתיב כו' כצ"ל:

בא"ד אלא ר"ל אקרא קאי דהביא בסוף המגרש כו' כצ"ל:

ד"ה אלא הכא לפרושי כנוי ברישא כלומר במתני' דמאי דפתח דבין הכנויין ובין הידות כו' כצ"ל.

ע"ב תוס' ד"ה לימא קסבר וכו' ועומד כן וכדאפרש סה"ד כצ"ל ד"ה ודלמא כו' כזה העובר לפניו סה"ד כצ"ל:

דף ג גמ' ר' יהודה אומר כדי לסוד כילכול ואמר רב צדעא כצ"ל וכזה מובא בשבת מימרא דרב על כלכל צדעא ועל אנדיפי בת צדעא:

רש"י ד"ה כדי לסוד כלכל כו' כמין מגרד שלא יפול השער שבאוזן למטה כדי להעמיד על גבן כיפה שבראשה כצ"ל:

תנא פרע פרע יליף בעלמא דשילוח פרע הוי לשון גידול כו' כצ"ל:

בא"ד ונ"ל דמקרא דכהן הדיוט לא משמע אלא דלא, ישלחו הוי גידול ואפילו תרי יומי כו' כצ"ל:

ד"ה צפורים כו' אפילו הכי סבירא ליה לר"ל דדעתי' דאיניש אצפורים הסמוכים לשיער והכי כו' נ"ב ע' ע"ב תוס' ד"ה מאי בינייהו וד"ה היכא דאמר:

רש"י ד"ה תנא פרע כו' אף פרע האמור גבי נזיר גידול שער משמע שיניחנו כו' כצ"ל:

בא"ד דהכי משמע הרי עלי לשלח שיער להביאו שיגיע כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה מ"ט לאו משום דכתיב כו' דקא מתפיס ימינו לוישבע דסמיך ליה כצ"ל:

ד"ה מכל אשר יעשה כו' אלא, אם כן נוזר מכולם סה"ד נ"ב ותגלחת וטומאה ידעינן במכש"כ מדצריך לפרט כל אשר יעשה מגפן כל פרט ופרט מכש"כ שצריך לפרט תגלחת וטומאה שאין בכלל אשר יעשה מגפן תוס' ד"ה צפורי מצורע קאמר כו' ולהביא תחתיו צפורים הצריכות לו כו' כצ"ל:

ד"ה כגון שהיה נזיר כו' לכן נראה למהר"ף דאין סברא לומר דאהי'' תחתיו אם יטמא קאמר כו' כצ"ל:

ד"ה היכא דאמר כו' דהיינו גידול שיער משום דמשתמע שנדר דבר שיכול לבוא לידי חיוב צפורים דהיינו נזיר אבל כי אמר הרי עלי צפורים ולא אמר צפורים סמוכין לשיער חייל עלי' נזירות כשנזיר עובר כו' כצ"ל:

דף ך רש"י ד"ה מתני' הריני כשמשון (או) כבן מנוח (או) כבעל דלילה או שלא אמר כבעל דלילה אלא אמר כשמשון (או) כבן מנוח כו' הגהת הב"ח תז"מ ג"פ נ"ב והב"ר מוחק האמצעי והראשון והאחרון מקיים:

תוס' ד"ה כשמשון כו' דבהא ליכא למיטעי סה"ד נ"ב ע' ע"מ:

ע"ב רש"י ד"ה שאין מתפיסין את הבכור בנדר דקדוש ועומד מרחם הוא סה"ד ואח"כ ד"ה בכור נמי מותפס בנדר הוא אבל גבי נזיר כו' ולא כלום סה"ד:

ד"ה ושמשון לאו נזיר הוה והכתיב כי נזיר אלהים דלמנות קאמר להא מלתא נ"ב פי' שהמלאך אמר למנוח שיזיר את בנו אשר יולד לו להיות נזיר אלהים וכן פי' תוס':

דף רש"י ד"ה ושב הכהן כו' ונותן שבוע להסגירו אף כן בשיבה כו' כצ"ל:

ד"ה בר פדא אמר כו' 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 לנדור נדר נזיר להזיר, יזיר, נזרו, נדר נזרו יזיר, הזיר, נזרו במדבר ו' ב' ג' ד' ה' ו' ח' 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 נזרו, והזיר נזרו נזרו, הנזיר נזרו, הנזיר נזרו נזרו, הנזיר ט' יב יג יח יט 22 23 24 25 26 27 28 29 נזרו, הנזיר, הנזיר ידור נזרו נדרו ידור נזרו כ' כא הרי ל' חסר אחת נזר אלהיו לא קחשיב לפי שאינו לשון נזירות אלא לשון עטרה כמו התרגום נ"ב שפירש כלילא:

תוס' ד"ה תלכנה כו' ומשמע בסוף כל ג' חדשים הלכו לתנות ומשני כו' כצ"ל:

ד"ה הני מ' שנה למאי פי' דליכא למימר מ' שנה למלכות כו' כצ"ל:

בא"ד והשנה ההיא היה שנת רעב וקרא אותה כו' כצ"ל, ד"ה בר פדא כו' וכנגדן משך סתם כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה קסבר מקצת היום כצ"ל:

והא תנן גילח יום שלשים כו' דצריך להשלים כל מה שנזר ולגלח אחר מלאת דהוה ליה כמי שנודר לגלח למאה יום כצ"ל:

בא"ד איכא דגרסי לה בלישנא אחרינא רישא באומר שלשים ומפרש לה רישא לבר פדא לא קשיא כגון דאמר הריני נזיר ל' יום סתמא דצריך למנות לכתחלה ל' ולגלח ביום ל' ואחד הא אם גילח יום ל' יצא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה תנן סתם נזירות וכו' משום הכי תני תלתין יומין דמשך הנזירות עד תלתין יומין כי אי אפשר להביא קרבנותיו בכ"ט אפילו לבר פדא אלא ביום שלשים כו' כצ"ל ונ"ב ע' א"מ ד"ה מגלח לשלשים ואחד יום כו' אלא לבר פדא קשה דהוה ליה לגלח ביום שלשים דשלמו כו' כצ"ל (א"מ):

ד"ה אמר לך בר פדא כו' ורישא דקאמר לכתחילה הוא כאומר שלשים יום שלימין להיות נזיר דאי אפשר לו כו'. בא"ד כאלו אמר שלימין דלא אמרינן בזה מקצת היום ככולו ואצטריך לומר שלמים כו' כצ"ל:

ד"ה ולרב מתנא כו' אם גילח דוקא יום ל' יצא סה"ד כצ"ל:

דף ו רש"י ד"ה בשלמא לרב מתנא כו' לכאן ולכאן ומתחיל בו ביום נזירות שניה וכו' עברו עליו ס' חסר אחת נעשה עליו יום נ"ט תשלום ל' ומקצת היום ככולו כצ"ל:

ד"ה אמר לך בר פדא כו' שיום שלשים עולה לו מן המנין ולא משום דבתחלה כי גילח ביום שלשים עולה לו לכאן ולכאן משום דאמרינן מקצת היום ככולו ונעשה כמי שגילח ביום שלשים ואחד אלא דסתם כו' כצ"ל:

ד"ה תנן מי שאמר כו' דהכי קא מתרצינן לקמן קסבר ר"א כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הגה"ה אמר לך בר פדא סיפא כו' כצ"ל:

בא"ד אלמא דמשך הנזירות כ"ט יום כיון דבדיעבד כו' כצ"ל:

ד"ה ולרב מתנא קשיא סיפא כו' פי' משום הכי גילח בראשונה לשלשים יום יצא משום דמקצת כו' כצ"ל:

בא"ד הלכך בדיעבד יצא כו' כצ"ל:

בא"ד משום דסוף היום עולה להתחלת נזירות כו' כצ"ל:

בא"ד כמו בסיפא שעולה תחלת יום ל' לסוף נזירות ראשון וסוף יום ל' לתחלת נזירות שני ויעלה יום אחד לכאן ולכאן לא וא"ת כו' דאינו ניכר סה"ד כן הוא גי' הא"מ והשאר מוחק עד סה"ד:

ד"ה אמר לך כו' אלמא דאין עולה נ"ב מכאן עד סה"ד הכל בנשימה אחת נאמרה פי' דאין עולה למנין ראשון להחשיב יום לכאן ולכאן:

ד"ה נטמא יום שלשים כו' דתנן הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה כו' כצ"ל:

בא"ד מפני שיום מאה ואחד הוא יום הבאת קרבנותיו כו' כצ"ל:

בא"ד ונראה דיום שלשים ואחד נמי סותר כל שלשים אטו יום שלשים והוה מצי למימר לקמן דקאמר נטמא לשלשים נטמא לל' ואחד כו' כצ"ל:

בא"ד בין שנטמא ביום שלשים ובין שנטמא ביום מאה ואחד כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה ואי ס"ד דסבר כו' שהרי כבר עבר נזירותו כשנטמא ופריך אי לא סבר כו' כצ"ל:

ד"ה לעולם לא סבר מקצת היום ככולו והאי דקאמר לעיל אינו סותר אלא שבעה אל סותר אלא ל' יום מסייע לי' לבר פדא והאי דקאמרת אי לא סבירא ליה דמקצת היום ככולו ואכתי לא שלמי אמאי לא סתר כצ"ל וכו':

דף ז רש"י ד"ה מתני' אמר הריני נזיר ויום אחד כו' או אחת ומחצה בנזירות חיילא כו' כצ"ל:

שם ד"ה צריכי דאי הוה תני כו' ולפי שאין נזירות ליום אחד הוי כמ"ד כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ואמאי כו' ומשני ה"ק הריני כמכאן כלומר אריכא לי האי מילתא כו' ולעולם חדא נזירות כו' כצ"ל:

בא"ד דהעולם ישבו מהלך חמש מאות שנה כו' כצ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה והתניא כו' ואפ"ה חילוק בדיני דאין זה נזיר עולם כאבשלום להקל אלא נזיר לעולם נזיר ארוך עד יום מותו וא"ת כיון דמדמה מתניתין לאלף שנים כו' כצ"ל:

בא"ד אלא דאיכא חילוק בין מלתא דאית ליה קצבתא למלתא דלית לי' קצבתא ושלשה עניני נזיר יש אמר כשער וכחול הרי זה נזיר לעולם נזירות אחר נזירות ומגלח כל שערו בין כל נזירות ומביא קרבנותיו אמר כל ימי חיי או הריני נזיר עולם הרי זה נזיר עולם כאבשלום וכו' כצ"ל:

ד"ה הואיל ומובדלות זו מזו יש לומר דנזירות הרבה קביל עליו מה שאין כן אוונות אינם מובדלות זו מזו ופריך גבי יום אומר יום אחד מדקרי ליה יום אחד משמע להבדילו מיום אחד קאתי וא"כ מהלך הימים מובדלין גם הם ומשני הכי קאמר יממא וליליא חד יומא פי' הערב שלפני היום כו' כצ"ל:

ד"ה שאני כו' כיון דאמר הריני נזיר אחת אמרינן דאריכא כו' כצ"ל:

ד"ה הריני נזיר השני כו' ואין נזירות ליום אחד אלא ל' יום להכי כו':

בא"ד כאלו אמר נזיר שעה אחת לימני ל' דס"ד כו' כצ"ל:

דף ה רש"י ד"ה ואם אמר סתם נזרתי נעשה כאלו מלאה חרדל כו' כצ"ל:

שם ד"ה הריני נזיר כו' אי הוו בי' ק' כור אמרי' דהוי בי' מאה כור וליהוי נזיר שבל ספק נזירות להחמיר דאלו ודאי כו' כצ"ל:

בא"ד אבל אליבא דמ"ד שכל ספק נזירות להקל דספיקו בנזיר חמור מודאי לדידיה כו' כצ"ל (ב"ר):

תוס' ד"ה הריני כו' דאריכא ליה מלתא כמלוא הבית אינו נזיר אלא כו' כצ"ל:

בא"ד ולרבי נזיר ארוך סה"ד כצ"ל:

ד"ה כמנין ימות החמה מונה כצ"ל:

ד"ה ולחזייה כו' משגילח פעם אחת שוב לא יגלח עד שיביא קרבן כו' כצ"ל:

ד"ה שיהא כו' ולקמן (י"ג ע"א) מפרש תקנתא כו' כצ"ל:

בא"ד דלא יוכל להביא אשם טמא על הספק שמא לא היו בו ק' כור כו' כצ"ל:

ד"ה אפילו תימא כו' ומשני ר' יהודה סבר לה כרבי דאמר חרדל חד נזירות כו' כצ"ל:

סה"ד ולא דמי לההיא דכרי דאינו יורד לנזירות לר' יהודה כצ"ל:

ע"ב ר' יהודה סבר לה כו' כצ"ל:

שם בגמ' ת"ר סומכוס אומר הריני נזיר הן וכו' כצ"ל:

רש"י ד"ה רבי אומר עד שיאמר נזירות עלי כמנין ימות החמה אז יהא מגלח אחד לל' הא לא אמר נזירות עלי אלא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ורבי יהודה מי הבר לה כרבי דאמר חרדל חדא משמע והתנן כו' כצ"ל:

בא"ד היינו טעמא מכיון שהשלים שמ"ה שלשים יום מת כמו כו' כצ"ל:

סה"ד כמו שכתבתי במשנה:

ד"ה מנין הילקטי כו' ומנין שבילי שמיטה כי בשמיטה כו' כצ"ל:

ד"ה הרי זה נזיר כאבשלום ומיקל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כו' כדפי' לעיל כצ"ל:

ד"ה נזיר ואחת כו' לפי להוסיף לומר ואחת מוסיף ועוד מונה ג' כשאמר נזיר ואחת ועוד ושוב מונה ד' ומקשה כו' כצ"ל:

ד"ה סומכוס אומר הריני נזיר הן אחת פי' אם אמר הן אחת כו' כצ"ל:

פרק שני

דף ט רש"י ד"ה אמאי הוי נזיר לדברי ב"ש כו' כצ"ל:

ד"ה וב"ה סברי כו' לבסוף קתני לה סה"ד נ"ב ע"ב הרי עלי מנחה וכו':

תוס' ד"ה הריני כו' כל דין נזירות עליו בהני דנחית לפרושי כו' כצ"ל:

בא"ד הריני נזיר מן הדבילה ותימא למה קרי ליה כינוי כו' כצ"ל:

בא"ד ויש לומר דבירושלמי מפרש דקרי אינשי לדבילה תירוש כצ"ל:

ד"ה אמר ר' יהודה כו' כאלו אמר הרי הן עלי קרבן וא"ת כו' כצ"ל בא"ד וי"ל דה"מ כשלא אמר עלי אלא ככר זה קרבן אבל כו' כצ"ל:

ד"ה אין אדם כו' נזירות יין סה"ד ומתחיל ד"ה וב"ה סברי לה כר' יוסי כו' ופתחו עמו הוא והא דר' יוסי בהאומר כו' כצ"ל:

בא"ד ובתוך כדי דיבור מצא פתח וחרטה כו' כצ"ל בא"ד וא"ת והא ר' יוסי דאמר בגמר כו' כצ"ל:

בא"ד דקאמר נזיר יהיה נזיר מיין ונזיר מן הגרוגרות וי"ל דהני מילי בתמורה (דף כ"ז) דדבריו סותרין כו' כצ"ל דסיפא לפרושי רישא האי דקאמר נזיר לאו מיין קאמר אלא מגרוגרות הלכך גמר דבריו עיקר הן ליתפס בהן ולא בתחלת דבריו ובהכי מתיישב לן דלא תקשה כו' כצ"ל:

בא"ד דפליג אדרבי יוסי דתמורה (זבחים ל' ע"ב) וקאמר תפוס לשון ראשון כו' כצ"ל:

בא"ד י"ל דמודה דלפרש בא כו' כצ"ל:

בא"ד ומעתה אפי' ר"מ דערכין יכול לסבור כב"ה דמתניתין כו' כצ"ל:

בא"ד וא"ת ולר"מ מ"ש דבערך כלי כו' כצ"ל:

בא"ד וא"ת תיפוק לי' דאין בו חרטה וי"ל דהש"ס ס"ל כו' כצ"ל וע' א"מ עד סה"ד:

בא"ד וכי אמר מגרוגרות הוה ליה כבא לאיתשולי וב"ש סבירא ליה דאין שאלה להקדש סה"ד וכצ"ל:

ע"ב גמ' תנן התם האומר הרי עלי מנחה מן השעורים כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואמאי הדר ביה כו' ולוקמא למתני' דמנחות אף באומר כו' כצ"ל:

ד"ה מתני' דמנחות קשיתיה כו' משום דבני נדר נינהו דב"ש אית להו כו' הב"ר מקיים כן הגי' והב"ח גו' לב"ש:

ד"ה ודלמא לא מיבעיא קאמר כו' משום דאיכא למימר דכי אמר הרי עלי מנחה מנחה מעלייתא קביל עלויה כו' כצ"ל:

ד"ה אלא כי אמר מן השעורים דלית לך למימר הכי דהואיל ובמינו קריבין ודאי דלהקריב קאמר פו' כצ"ל:

תוס' ד"ה יביא מן החיטין שאין מנחה בא שעורין אלא דעומר ומנחת קנאות:

ד"ה האומר אלו הייתי יודע כו' אבל טעיתי לומר דנודרין שעורין כמנחת עומר וקנאות ולולא זה הייתי נודר חטים להכי מייתי חטין וכן בקמח טעה במנחת קנאות ובשמן ובלבונה טעה במנחת חוטא וקנאות וכן בחצי עשרון כו' כצ"ל:

ד"ה אלא כי קאמר כו' אלא לפרש ולומר מה שאמר מן השעורין אם אפשר קדוש במנחת העומר ובמנחת סוטה תקדוש ואי לא אפשר לא ליקדש ולא יתחייב כו' כצ"ל:

דף י רש"י ד"ה אמרה פרה כו' אלא אני אלך ואעמידנה ועמדה מאיליה ב"ש לשיטתן כו' כצ"ל:

בא"ד אם תתקיים מחשבתו שיפתח מאליו אלא אני אפתחו ונפתח מאליו וכו' כצ"ל:

ד"ה א"ר יהודה אלא לענין נדר שאם אמר הריני נזיר מבשרה כו' כצ"ל:, ד"ה הריני נזיר מבשרה דנזירה בה' יתירה משמע הימנה סה"ד כצ"ל:

ד"ה משום דמיחלפן בענבים דפירא בפירא מיחלף ואית להו לבית שמאי דכינוי כינויי נזירות כנזירות כו' כצ"ל:

ד"ה ואמר הרי עלי קרבן כלומר שהזיר עצמו ממנה אם לא עמדה ועמדה מאליה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה פרה זו כגון כו' ואע"ג שכבר אמר הריני נזיר כו' כצ"ל:

בא"ד שכבר אמר הריני כו' כצ"ל:

ד"ה והר"ר יוסף איש ירושלים פי' כו' והש"ס מוסיף בה מה דאמר האדם וכו' כצ"ל:

אע"ג דלא הזכיר כלל נזירות סה"ד ואח"כ מתחיל ד"ה והלכו ב"ש לשיטתן לנזיר סה"ד:

ד"ה תרתין תלת כלומר כו' וא"ת ולפלוג בבשר לחודא בלא עמידת הפרה ולומר לשיטתן כו' כצ"ל:

בא"ד ר"ל מאליה ולקמן אפרש שזהו כו' כצ"ל:

ד"ה מי קתני מאליה אם כו' ולא לתלי נזירות בהעמדה וקשה לו כו' כצ"ל:

בא"ד דודאי אם תלה נדרו בעמדה הפרה מאליה דלא הוי נזיר אם לא עמדה מאליה ולכך לא הוצרך לפרש ועמדה מאליה כו' כצ"ל:

ד"ה הרי עלי כקרבן פי' הפרה ור"ל אם לא עמדה ועמדה כדמסיק לקמן סה"ד:

ד"ה ב"ש סברי כו' ר"ל אם לא אעמידה והא לא אוקמה וחייב להביא קרבן נזירות וב"ה סברי אם לא עמדה כלל משום דרבוצה והא קמתה וכיון דקמתה אינו חייב להביא קרבן אלא דלא שביקו לסיומי למלתיה עד דפריך ליה וא"ת כו' כצ"ל:

ע"כ רש"י ד"ה ואמר הריני נזיר מיין כו' אבל בדלת לא פליג ב"ש לר' יהודה דהא לא שייכא כו' כצ"ל:

ד"ה ומשני לטעמייהו דב"ש קאמר להו לדידן כו' סה"ד כצ"ל:

תוס' ד"ה ואמר כו' דבלשון המשנה אם עומדת והוא מוסיף כו' כצ"ל ד"ה ב"ש סברי תורפיה כו' הריני נזיר אם לא עמדה פי' אם אין כח בידי להעמידה בכח ואם לא עמדה משמע לב"ש אם לא יעמידנה ולבסוף כו' כצ"ל:

בא"ד דהא מדין נזיר קאמר וב"ה סברי אם לא תעמוד משום דרבוצה כו' כצ"ל:

בא"ד ומשנינן להו בחסורי מחסרא דהא תולה כו' כצ"ל:

בא"ד אם לא יוסיף לא בגירסת במשנה הוי מוכח דחסר תיבת לא כאן כו' כצ"ל:

בא"ד וא"ת ולפרוך ליה בהדיא למה ליה לתנא להזכיר פרה רבוצה אם עמדה מאליה ליפלוג כו' כצ"ל:

ד"ה אימא סיפא מי קא מתפיס בה מידי כלומר אמאי פליג ר"י אתנא קמא דהפרה כו' כצ"ל:

בא"ד אלא נזיר מיין לחודיה אם לא עמדה כו' אלא ה"ג כו' כצ"ל:

בא"ד כדי שיחול עליו נזירות דכיון דחפץ להיות כו' עד מחלוקת חדש באם לא עמדה מאליה ומכאן מתחיל הגהה י"מ כו' עד וכן לקמן פ"ג (דף יז:) הוא סוף ההגהה ומתחיל לשון תוס' ובלישנא דב"ש סברי כו':

בא"ד לימא דב"ה סברי דלא הוי נזיר במה דנזר מן הבשר וי"ל דעל כרחך ב"ה כו' כצ"ל:

בא"ד וא"ת סוף סוף מאי נפקא מינה לב"ה והלא אפילו חל נדרו כשנזר זה מן הבשר לא חייל כלל מילי נזירות כו' כצ"ל:

דף יא רש"י ד"ה וכי תימא כו' ומייתין לי כוס אחרינא ואמרין לי שתה וקא מצערין לי כו' כצ"ל:

ד"ה הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין כו' ואיני יודע שנזיר אסור ביין כשאמר הריני נזיר כו' כצ"ל:

ד"ה חלוק היה ר"ש אף בראשונה דראשונה נמי קמתיר ר"ש כיון כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה על מנת כו' לההוא לישנא ותניא כוותיה סה"ד כצ"ל:

ד"ה אף בראשונה והא דקתני ר"ש מתיר קאי אתרי בבי כצ"ל:

ד"ה האי ע"מ כחוץ דמי כו' דצריך שיזיר מכולן דאם נזר מאחד לא הוי נזיר סה"ד כצ"ל:

ד"ה תניא כותיה דרבינא כו' ולא כאומר חוץ סה"ד שייך לע"ב וכן הדיבור ד"ה סיפא דנדר מכולהו והיינו דקתני אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי (והתירו לו) היין כו' כצ"ל:

ד"ה לרבנן כיון דנשתרי ליה חדא מש"ה משתריא ליה לכולהו כו' ה"נ כי ניתר בסוף הנזיר בחד משתרי בכולהו וכמו דפליגי כו' כצ"ל:

בא"ד ואפילו למ"ד לא הותרו כולן משום דהוי שבועה אבל הכא כיון דתחלה הוי נזירות חל בחד ה"נ סוף נזירות ור"ל ס"ל אפילו למ"ד הותרו כולן מ"מ הכא כיון דאין נזיירות באם לא יפרש כולן כמו כן צריך שאלה כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה וממאי דהכי הוא כדקאמרי דואני כו' כצ"ל:

ד"ה אי אמרת בשלמא רישא דתני ועלי צריכא לך למימר משום דקמקהל בה דיבוריה דסיפא אהכי תנא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לרבי שמעון כצ"ל:

כי היכי דבתחלת הנזירות צריך שיזיר כולן גם בסוף כו' כצ"ל:

ד"ה נדרי זרוזין כגון שהמוכר אומר קונם ככר זה עלי אם אתן לך חפץ זה בפחות מד' דינרין והלה אומר קונם ככר זה עלי אם אתן לך יותר מב' דינרים ונתרצו שניהם לקנות בג' דינר הרי זה נדרי זרוזין והן צריכין עוד שאלה לחד מ"ד מדרבן סה"ד וכן צ"ל:

ד"ה נדרי שגגות קונם כו' אי נמי מייתי ליה דין זה הכא דאין פיו ולבו שוין דפליגי בהא התם אמוראי אי בעי שאלה מדרבנן והכי נמי פליגי הכא כ"כ במתניתין פי' היה להיות נזיר מיין אבל לבו לא היה ומה דאמר אבל כסבור הייתי בלבד כשעשיתי הנדר סה"ד כצ"ל:

ד"ה הריני נזיר ועלי לגלח נזיר אמר הריני נזיר בעצמו חייב בנזירות ולהביא קרבנותיו ומהשתא נזירות חייל עליה ועוד צריך לגלח כו' כצ"ל:

ואפ"ה יצא נמי ידי נדרו שהרי גלחו אחר ועשה נזירות שלשים יום וגלח לחבירו סה"ד וכצ"ל:

ד"ה לעולם ואני אכוליה דיבוריה משמע וכו' כלומר מה שקבלתי כבר נזירות ותגלחת לאחר שכן דרך כו' כצ"ל:

דף יב גמ' וכי תימא הכא נמי נייד אימור בשוקא אשכח וקדיש נ"ב לפי פרש"י הלשון אינו מדויק כי הלא ר' יוחנן אומר שזה המשלח אסור ליקח אשה והיה צריך לומר וכ"ת רכא נמי יקדש אשה בשוקא דנייד ותוס' הכא דוחק עצמו בד"ה בשוקא כלומר היכא דמצא אותה בשוקא היה לנו לומר שיוכל לקדשה עכ"ל אבל אין זה במשמעות לשון הגמ' ע"כ נראה הנכון כמו שפירשו תוס' בכתובות (דף טו) ד"ה דלמא אזלי איהי לגבייהו א"ל קאמינא אנא אשה פי' אשה שקידש השליח דלא ניידא ושפיר אוסרות כל הנשים על המשלח ואמרת לי את איסורא פי' קן שפרחה שתאסר כל הצפרים דניידי וכי תימא הכא נמי נייד פי' האשה שקידש השליח אימור בשוקא אשכח השליח וקידש ועודה היא נייד ונלך בתר רובא ומשני התם הדרא האשה שקידש השליח לניחותא טרם שיקדש הבעל אשה אחרת וכל קבוע כמחצה על מחצה ובזה לשון חז"ל מדויק מאד בטוב טעם כיון דקאי על האשה שקידש השליח נכון אימור בשוקא אשכח וקדיש וע"ש היטב כי הבנתי זה הפי' בתוס' שם רק משלשה תיבות האשה שקידש השליח:

ואע"פ שהיתה לה אחות כו' נ"ב ואע"פ שהיתה לה אכולהו קרובותיה דקחשיב קאי ע"כ אין מקום להאי אחות כאן ושפיר נכון נסיבן דבסמוך לשון רבים ואין צורך להגהת הב"ח ז"ל:

תוס' ד"ה אסור בכל הנשים שבעולם וא"ת וכו' אם אביהן קיבל עבורן קדושין וכבר מת אביה מאי איכא למימר ויש לומר כו':

ד"ה ואלו שאר קינין כו' אם יצטרך לקן אחד לקרבן אחר ואמאי הא קנסו לדידיה ה"נ יקנסוהו שלא שמר קינו ולומר שזה פרח מקן ראשון והוקבע זוגת ראשון סה"ד כצ"ל:

ד"ה בשוקא אשכח כו' וא"כ לא דמי לקבוע כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה