דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
גמרא והחונים · מסכת נדה
פרק ראשון
דף ב תוס' ד"ה מעת לעת כו' והלל כי קאמר אוקי מלתא אחזקה כגון ספק נגע ספק לא נגע נ"ב רש"י לא גרס ספק נגע ספק לא נגע בא"ד דלקמן מקשינן אמתני' דקתני יושבת במטה לאשמעינן שגם המטה טמאה דבר שאין כו' כצ"ל:
דף ג ע"ב רש"י ד"ה שאין לה שולים כגון חבית של עץ שניטלו השולים ויכול כו' כצ"ל:
דף ד ועוד תנן מצא שרץ שרוף על הזיתים וכן מטלית מהוהא כן הוא במשנה טהרות פ"ט מ"ט וגורס רש"י הכא גמי הכי אך נשתבש ברש"י וצ"ל מהוהא:
רש"י ד"ה אלא למקום מדרון כו' דנימא מעל הדף נפל על המדף ונתגלגל לכאן כצ"ל:
פרק שני
דף טו גמ' כלפי לייא אדרבא איפכא מסתברא אין כמוהו בכל הש"ס שיהיו כל השלשה לשונות פירכא בשמות נרדפים יחד, כלפי לייא, אדרבא, איפכא מסתברא, משום אף אם לא אמר רב הונא ל"ש אלא שאין לה וסת כ"כ היה קשה כלפי לייא היכן אתה פונה שאתה מוקי מתניתין בשאין לה אדרבא בשאין לה וסת מהראוי שלא תהיה בחזקת טהרה ואחר שאומר תרתי בשאין לה וסת יש לה חזקת טהרה אבל יש לה וסת אין לה חזקת טהרה פריך איפכא מסתברא כו':
ע"ב רש"י ד"ה אם זכר הוא כו' לא עייל האי כהן נפשי' להכי נ"ב אפשר דלהכי תנא מסיק שהיה מוסק את זיתיו והיה הכהן רצה לשרת אותם ככהן המסייע בבית הגרנות כדי שיתנו לו התרומה:
פרק רביעי
דף לד ע"ב רש"י ד"ה מטמא נמי כשל גדול טומאת ערב כקרי סה"ד כצ"ל:
דף לה רש"י ד"ה מטמא באונס אותה טומאה קלה האמורה בה מגע וטומאת מרב כקרי ולהצטרף כו' כצ"ל:
דף לח ע"ב רש"י ד"ה הרי אנו משיבין אותך לשון אחר כו' דהשתא יליף קושי שלאחריו משופי שלאחריו דטהור לגמרי כצ"ל:
דף נ גמ' למעוטי ספיחי סטים וקוצה נ"ב לדעת הערוך צ"ל אסטיס או סטיס וכן הגי' בפסחים:.
פרק ששי
דף נב רש"י ד"ה שיהו ניטלות בזוג וזהו שיעורא כצ"ל לגי' רש"ל ורש"י ברי"ף סוף פי"ג יבמות מעתיק לשון רש"י שבגמ' שיהו ניטלות בזוג זהו שיעורו:
במשנה למלך נשתבש שמעתיק לשון וזהו שיעורא רבה וכתב עליו וקרא לי' רבה מפני שהוא גדול יותר מכדי לקרוץ בצפורן ויש ללמוד עד כמה השיבושים מתעים אף גדולים מדרך הישר ומפני שנזדמן להגאון מ"ל ספר רש"ל משובש שפך דיו ונכנס בדוחקים על לא דבר:
פרק תשיעי
דף סא תוס' ד"ה מקום טהרה לח כו' וכה"ג בדק ר' יוחנן בן זכאי כשקצץ תורמסי תרומה בעובדא כו' נ"ב לא ריב"ז בדק אלא רשב"י בדק ע"פ שמועה ששמע אשר בן זכאי קצץ באותו מקום תורמסי תרומה ע"ש:
פרק עשירי
דף סה תוס' ד"ה וכי תימא בציר הוא דליכא הא טפי איכא בקידושין (דף ע"ט) פרש"י דלא גרסינן ליה בלבד כו' נ"ב פליאה דעת ממני להבין דברי תוס' בזה הלא כל עין רואה כי רש"י שם לא בלבד לחוד לא גרס רק כל הוכ"ת לא גרס כלל מטעמו שם ואולי היה לפני בעלי תוס' נוסח אחר ברש"י שם:
סליקא לה מסכתא נדה וכל חלק ב' אשר הוא הרבה הגהות ומעט חידושים על כל הש"ס גמ' רש"י תוס' אשר חנני החונן לאדם מן האדמה דעת ולאנוש מה הוא כי יזכרנו בינה: