אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) גמרא והחונים › מסכת מנחות

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

גמרא והחונים · מסכת מנחות

מסכת זבחים

פרק שלישי

דה כז תוס' ד"ה לא גמרי קיחה קיחה כו' א"נ קיחה קיחה גמרי נ"ב פי' יקח מקח שיליף בקידושין שם לקיחה לקיחה לא גמרי ע' מה שכתבתי בענין זה סוכה ל"ג בגמ':

דף לד ע"ב ת"ר לטטפת לטטפת הרי כאן ד' דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר אינו צריך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים לכאורה קשה מאד שהתורה שקודמת לעולם ישתמש בלשון לועזים שנתהוה בדור הפלגה ע"כ נראה לי שטט שתים בלה"ק וכן פת והרבה דברים נמצא בתוך לה"ק שיש להם שמות שונים אחד גם עשתי הוא אחד כמו עשתי עשר במקום אחד עשר בן נין כנפו גפו ובלה"ק נברא העולם והתורה כולה קדמה לעולם ונכתב בלה"ק וכן דברו בלה"ק דור המבול ונח ובניו עד דור הפלגה ופלג השי"ת את לשונם עם ועם כלשונו ובכל זאת נשאר בכל לשון ולשון תיבות מלה"ק מעורב בתוכם וזה שאמר ר"ע טט ופת כיון שכתובות בתורה שתים שתים המה בלה"ק ומביא ראיה שכן הוא עוד היום בכתפי ואפריקי אומרים על שתים טט ופת וכיון שנמצאים בתורה שכן בלה"ק טט ופת על שתים הונחו ונשארו מעורב בלשון כתפי טט ובאפריקי פת וכן אנכי הכותב אוחז בכנף ר"ע ואומר דמשק אליעזר פירושו משרת אליעזר דמשק פירושו משרת שכן בצרפת קורין למשרת דמשק אך שתבש מעט שהצרפתים קורין למשרת דאמעסטיק ואפשר לומר שבדברי ר"י ור"ע תפלין של רש"י ור"ת לר"י שיליף מטטפת טטפת טוטפות הרי כאן ארבע נכתבים בש"י ומונחין בבתיהם בש"ר כסדרן קדש והכ"י שמע והיה א"ש ור"ע שאומר טט שתים פת שתים בלה"ק וכן נשאר בלשון לועזים נכתבו בש"י ומונחים בש"ר שתים מהם מימין לשמאל ככתב לה"ק ושתים מהם משמאל לימין ככתב הלועזים וכר"ת ועוד הלא אין שתים בלא אחת לפניו הרי טט וכן פת פרשיות השניות ונאמרו ונכתבו שניהם יחד סמוכים לעד לעולם בתיבה אחת ללמדנו שהפרשיות השניות והכ"י שהיא השנויי לקדש והיא"ש שהיא שנויה לשמע יהיו יחד צמודים תאומים בתוך לר"ע כר"ת ואנחנו מחזיקים דעת רש"י והוא דעת ר"י ע' בכ"מ כלים פי"ח הל' י"ג כתב שהרמב"ם פוסק כר' ישמעאל נגד ר' עקיבא:

דף לו תוס' ד"ה וקשרתם כו' דאמר ש"מ עבורא דרעא אטוטפתא אסור כשפוגע כו' נ"ב ע"ש ברש"י ותוס' כי בכאן הלשון מגומגם:

דף לז תוס' ד"ה קבורת ומהא דכתיב בירמיה שים נא בלויי הסחבות תחת אצילי ידיך נ"ב שם בירמיה תחת אצילי ידיך מתרגם תחות מדבקי ידך משמע במקום שהיד דבוק בגוף והוא בית השחי ורציתי לשבש התרגום שביחזקאל שצ"ל גם שם מדבקי ידין להשוותו עם תרגום שבירמיה ולפרש אצילי לחוד ומרפקי לחוד מרפקי פירושו קודא ואצילי פירושו בית השחי אבל המשנה בערכין והברייתא משמע שאציל ומרפק חדא הוא ע"כ לולא דברי תוס' הייתי אומר שאציל יש לו שני ביאורים בית השחי גם קודא והתרגום מתרגמו לפי ענינו בירמיה נראה פשטות הקרא כשמוציאין אדם מן הבור נותנין לו החבל תחת (האקסלין) ושם בית השחי יקרא ע"כ מתרגם תחות מדבקי ידך וביחזקאל נראה יותר פשטות הקרא לפרש (עלנבויגען) והוא קודא ע"כ מתרגם מרפקי וכן מפרש התוי"ט בכל מקום דתני במשנה מרפק מפרש (עלנבויגען) והוא קודא שמפרש תוס' וגם המ"ע מפרש כן ולא כהערוך שמפרש מרפק בית השחי:

פרק רביעי

דף נב גמ' לימא קמייתא אחריתא דשמיענן ליה לר"ש נ"ב ה"ה דהוי יכול לדייק דשמעינן לר"ש דסבר הוריות ג: הורו ב"ד וידעו שטרו וחזר והלך היחיד שלא ידע שחזרו ועשה ע"פ הוראתן דפטור ואי קסבר ר"ש בתחלה גובין הלא היה הגבייה וידע שחזרו למה פוטר ר"ש אלא ש"מ דקסבר ר"ש שבאין מתרומת הלשכה כדאיתא בגמ' אך שם כ"כ מדחה לעולם קסבר גובין וגבו סתם שלא אמרו הגובין על מה גובין או דלא הוי אז במתא בשעת גבייה ע"כ מביא הברייתא דעדיף מיניה ומוכח בטוב כפי' רש"י כאן:

תוס' ד"ה פר העלם דבר ושעיר ע"א יש לדקדק וכו' והוה מצי למינקט פרי ע"א וישוב ע"ז ע' תוס' ישנים יומא נ. ובתוס' הוריות ג: ד"ה שעירי:

פרק חמישי

דף ס מתני' יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה נ"ב הטעויות שניהם היה ראוי להקדים כמו אצל טעונות שמן ולבונה ונ"ל כי הנוהג בעשר מקדים:

פרק שביעי

דף עג רש"י ד"ה ההוא מוכל נפקא ברייתא מוכל והא כו' כצ"ל:

פרק שמיני

דף עז גמ' זבן וזבין תגרא איקרי:

פרק אחד עשר

דף צד תוס' ד"ה ובדפוס היה עושה אותן כו' עד סה"ד נ"ב לענ"ד קשה עלי להבין דבריהם אשר לפיהן רוצים להשוות הדפוס שהיה מתקן בו הלחם להדפוס שבתנור ואם היה הלחם חוץ לדפוס כן היה מתקנו חוץ לדפוס וכשמקשה הגמ' ולהדרה לדפוס קמא כ"כ פירושו חוץ לדפוס א"כ קשה מאי משני כיון דאפה להנפחה הלא פירושו ולא יכנס הדפוס בתוך הלחם וקשה כיון דכמין דפוס היה לה בתוכו של לחם כשהיתה בתנור היכא מינפחה הא אין הדפוס שבפנים מניחה לינפח לפנים ואין לפרש ולהדרה לדפוס

קמא פי' לתוך הדפוס הלא אף אם לא נפחה איך יכנוס הנעשה מחוץ לדפוס לתוך הדפוס אבל פי' המרווח יותר נראה לע"ד פי' התוי"ט שמפרש דעת הרע"ב וכן נראה מפי' הרמב"ם שמתקנו בתוך הדפוס והדפוס הב' היה קצר עד שנכנס בתוך הלחם כדוגמא שני הארונות זהב שהיה לארון אשר בהארון הא' נכנס ארון העץ והארון השני נכנס בתוך העץ כן היה נותן תחלה הלחם בתוך הדפוס ואח"כ נתן הדפוס השני (אשר לרמב"ם בספר הי"ד שלו היה כ"כ של זהב) בתוך הלחם ואח"כ היפך אותן יחד לתוך התנור וחודן של דופני הלחם היו נדבקים בתנור ולקח מעל הלחם הדפוס החיצוני הגדול אשר היה עתה למעלה ונאפת כך בתנור כי הדפוס שנשאר בתנור היה מנוקב ככוורת של קנים שישלוט החום בכולו (תוס' צ"ה ד"ה כמין כוורת) ואחר שהיה רודן מן התנור הלא היה הלחם יכול לעמוד בלא דפוס (וזה הוא לשון הרמב"ם בפירושו עד שהיה עומד בשני אוירין אשר לכאורה מוקשה) רק היה נותנו בדפוס שלישי שהיה גדול ורחב יותר מדפוס הראשון עד שנכנס לתוכו אחר נפחה בתנור שנלקח הדפוס הא' מעליו שיהיה נאפת יפה והיה נותנו עתה שלא תשבר כן הוא לפענ"ד דעת הרמב"ם ומפורש בתוי"ט אך מעט הוספתי משלי) אבל רש"י ז"ל בד"ה וכמין דפוס היה לה בתנור והיו מסקין אותו עם התנור ואופה את הלחם אזיל לשיטתיה שפירש בחומש (שמות כה כט) בשל ברזל היא נאפה עכ"ל והיה קבועה בתנור ונסקת עם התנור וכן משמע מהמשנה שאין חושב הדפוס שבתנור וגם בברייתא תני וכמין דפוס היה לה בתנור אבל הרמב"ם מפרש ובדפוס היה עושה אותן קאי על שני הדפוסין כי ע"י שניהם היה נעשה הלחם בשעת תקונה אחד חוץ ללחם ואחד בפנים הלחם שלא יפלו הדפנות לא לפנים ולא לחוץ בעודן בצק ועל אותה הפנימית היתה נאפה בתוך התנור הכל כמו שפרשתי בעזר העליון והברייתא מתפרש לרמב"ם וכמין דפוס היה לה פי' ללחם שבו היתה נאפת בתנור כנ"ל:

ע"ב גמ' אלא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה סניפין למה לי אגב יוקרא דלחם תלח פי' נשבר נ"ב תימא מה יועילו שלא תשבר הלחם הלא לא נטילתן ולא סידורן של הקנים דוחות את השבת ונכנס מע"ש ושומט הקנים ומונח עד יום שבת בלא קנים וכן כשנותן בשבת לחם הפנים החדשים נותן זה על זה בלא קנים ומונחין עד יום א' ואם בכי האי שיעורא לא מיעפשא כלקמן צ"ז אבל הלא תשברו אותיום וי"ל כי כשמונחים בלא קנים זה על זה אורך חלה על כל אורך חלה שתחתיה לא תשברו אבל אחר שההכרח להניח ביניהם קנים שלא יעפשו והקנים מכובד החלות אשר עליהם ידחקו על החלה אשר תחתיהן בשלשה מקומות קצרים מאורך החלה בטח תשבר באותן מקומות שתחת כל קנה וקנה ע"כ צריכין לסניפין שיחזיקו הקנים שלא יכבדו על הלחם:

פרק שנים עשר

דה קג ע"ב מתני' אמר ר"ש והלא אלו כו' נ"ב שני דברים אר"ש והלא אלו לפרים ואלו לכבשים ורש"י ז"ל גומר דבריו בזה ואי מערב להו מיפסלי וכו' ב' ואינם נבללין זה עם זה ורש"י ז"ל לא פירש ע"ז כלום אבל בגמ' בברייתא בסמוך מפרש מפני מה אין נבללים שאלו בלילתן שחרית ואלו בלילתן בין הערבים ואין נבללין מזה על זה:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה