אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) גמרא והחונים › מסכת זבחים

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

גמרא והחונים · מסכת זבחים

מסכת הוריות

פרק שני

דה רץ תוס' ד"ה דגמר חילול חילול מתרומה הקשה כו' וי"ל כיון דמחיל עבודה בטמא דנפקא לן מוינזרו ולא יחללו כל דאיקרי סברא היא דגמרינן בגזרה שוה כו' כצ"ל נ"ב וכן הוא בסנהדרין:

פרק חמישי

דף מט תוס' ד"ה לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש כו' ועוד דאם כן היה יוצא לידון בדבר החדש כיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו סה"ד כן צ"ל:

פרק שביעי

דה סט רש"י ד"ה אמר רבא כו' אבל קדשים בחוץ לא כו' כצ"ל:

פרק שמיני

דף עא תוס' המשך מלעיל ע"ב אבל במתני' דהכא חיישינן לתקלה טפי דאיכא כו' כצ"ל:

בא"ד וחלב מוקדשין ע"ג מכתו כצ"ל וכן איתא בסנהדרין ולענ"ד שפיר הכי:

בא"ד גבי האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה דמפרש התם כו' כצ"ל:

בא"ד וזו מיתתה אוסרתה ואין עליה שום כו' כצ"ל:

ד"ה ע"פ עד אחד או על פי הבעלים פי' בקונטרס דפטר ליה מסקילה משום דמודה בקנס פטור וכן פי' במכות (דף ה.) דאין אדם נהרג ע"פ עצמו מטעם קנס נ"ב עיין שם מה שכתבתי לענ"ד בעז"ה פי' על רש"י ז"ל כי אינו מפורש שם מטעם קנס בדברי רש"י ואפשר לומר דוקא מיתת שורו הוא קנס אצל בעלים שקונסין אותו על שלא שמר את שורו אף שלא אייעד ומכש"כ כשאייעד וגם רובע ונרבע אף שבאה לאדם תקלה על ידה זה רק טעם שלפיכך אמר הכתוב תסקל אבל אין זה הטעם מספיק להפסיד ממון הבעלים אם לא משום קנס אבל מיתת האדם על רציחתו אינו פטור ע"פ עצמו משום מודה בקנס רק משום שלא העידו בו עדים כי רק עדים מחייבין אותו מיתה וכן משמע מפרש"י ב"ק מ"ג ע"א ד"ה קתני מיהת המית שורי את פלוני דפטור שור המועד מסקילה משום כמיתת הבעלים כך מיתת השור ואדם בהודאתו אינו נהרג:

דף ע"ד רש"י ד"ה פירשו ששים למקום אחד אוסרות כו' כצ"ל:

ד"ה הנח כו' ואפי' פירשו ארבעים למקום אחד אוסרות סה"ד כצ"ל:

דה עז ע"ב רש"י ד"ה מתני' איברים של כו' נ"ב לשון הרע"ב אברים באברין בעלי מומין אברים כשרים שנתערב בהן אבר אחד של בעלי מומין:

פרק שנים עשר

דף ק תוס' ד"ה הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו כו' ה"ל למתנייה ברישא דהולך לשחוט כו' הולך לשחוט את פסחו והוא כ"ג ונזיר כצ"ל דמעיקרא תני הקל יותר כי היכי דהני כהן הדיוט קודם לנזיר כו' נ"ב תוס' דייק דקדוק כפול אי שחיטת הפסח לחודא לא דחיא טומאת קרובים הלא שחיטת הפסח קל מכ"ג ונזיר שאצלם נדחה טומאת קרובים והיה לו להקדים הולך לשחוט לכ"ג ונזיר כמו שמקדים כהן הדיוט לנזיר ואומר הרי תש שהיה כהן ונזיר ועוד שהיה לו להקדים למילף הולך לשחוט ונזיר ואח"כ כהן ונזיר שחמור ממנו שקדושתו קדושת עולם כמו שכתבו תוס' בברכות ד"ה אמרת ואח"כ כהן גדול ונזיר שחמור מכולם או למילף הולך לשחוט ונזיר וכהן ונזיר מחד ילפותא:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה