דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
גמרא והחונים · מסכת הוריות
פרק ראשון
דף ב רש"י ד"ה פטור מלהביא כשבה ושעירה כו' נ"ב לפי הכתוב היה צ"ל שעירה או כבשה כמו שנאמר בקרא והביא קרבנו שעירת עזים וגו' ואח"כ כתיב ואם כבש יביא אבל משום דכבשים קודמין לעזים בכל מקום ע"כ הקדימו חז"ל במשנה ובגמ' כבשים לשעירה וכן רש"י כמוהם ובקרא איידי דאיירי מנשיא שמביא דוקא שעיר זכר מקדים כאן ומסמיך שעירה שע"ה שעירה נקבה דוקא מהיפך להיפך מנשיא זהו פשוטו וחז"ל דרשו ללמד ששקולין הן שיכול להביא איזו שירצה אבל שני יחידים א' הביא שעירה וא' כבשה ועומדין שניהם לפנינו להקריב פלוגתא לקמן י"ג ופוסק הרמב"ם כמ"ד שעירה קודמת לכבשה:
דה ש גמ' זאת תורת העולה היא העולה הרי אלו שלשה מיעוטין כצ"ל נ"ב כי השלשה מיעוטי הם זאת היא ה' דהעולה שאחר היא וכן מונה רש"י כאן זאת היא העולה ובזבחים ונדה מפרש עוד ה' דהעולה דורש:
שם ומאן חכמים רבי יהודה היא דתניא שבט כו' נ"ב מתניתין היא לקמן (ה' ע"א) שעשה בהוראת בית דינו אותו השבט חייב נ"ב ושאר כל השבטים פטורין דברי ר' יהודה:
שם וא"א כגון כו' של קהל ומאן חכמים רשב"א דתניא גי' ר"ח:
שם וחזרו ב"ד בהן והורו נ"ב פי' חזרו ושכחו והורו ועשו מיעוט אחר כו':
רש"י ד"ה מעוטין ונתרבו מאי כו' אבל כי חטאו כהן משיח ונשיא עד שלא נתמנו היו בני קרבן כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה אית ספרים דגרסי כו' ובתר הכי תני ז' שבטים כו' כצ"ל:
עין משפט סי' י"ז ציון ו' המצויין להרמב"ם הוא רק על השלשה תיבות דאזלי בתר חטאת שכן פסק שם הרמב"ם אבל לא על פטרי כי שיטת הגמ' הוא לפי משנתנו אבל להלכה מיעוט שעשו בהוראת ב"ד חייבין וכן נמי מועטין ונתרבו הכל הולך אחר שעת המעשה כרבנן ומביאים כל אחד כשבה או שעירה כיחידים:
ע"ב רש"י ד"ה רא"א ספק כלומר ספק אי כתולה בב"ד אי בתולה בעצמו דמי ומביא אשם תלוי כצ"ל ד"ה ואיזה הוא הספק כלומר במה הוא חייב אשם תלוי כצ"ל ר"ה מיתיבי פר העלם דבר של צבור וכו' כצ"ל ונ"ב כי פר העלם דתני הכא אינו פר ט"א רק פר הבא על שאר מצות ותחלת דברי רש"י כגון וכו' על מאי דתני שעירי ע"א וסה"ד כדי ליקח פר קאי על פר העלם דשאר מצות ושעירי לבדו על ע"א של ציבור קאי אתרווייהו:
ד"ה ואיבעית אימא דלא הוי במתא כי גבי להו דעשה על פיהם ונ"ב (ולאחר גבייה הוא) מיותר האם ס"ד דקודם הגבייה עשה א"כ מאי מקשה אלא רש"י מפרש מתי לא הוי במתא ע"ז אומר כי גבי להו והדר מסיים דעשה על פיהם פי' דהוי שפיר עשה על פיהם ד"ה איכא בינייהו בין רבי אלעזר לסומכוס כו' וליכא למימר שמא תולה בעצמו הוה נ"ב לענ"ד אין צורך להגהה אשר מן הצד בשם ק"א וכך הוא כאשר לפנינו ליכא למימר שמא תולה בעצמו הוה ומובן ויהיה חיוב ולמה ליכא למימר הכי ע"ז עונה משום דלא הוי בר חיוב מעליא כו':
בגמ' מיתיבי פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"א נ"ב בכל דוכתא נקט פר לשון יחיד ושעירי לשון רבים ותימא הוא אמאי הלא כשם שפר העלם דבר לשאר מצות אינו אלא אחד כך שעיר שבא על העלם דברי בע"א אינו אלא שעיר אחד ואי כמאן דאמר כל שבט ושבט מביא שעיר בע"א הלא מביאים נמי פרים בע"א כדתנן לקמן ד' ה' אלא הא דלא נקט פרי משום דפר ע"א עולה הוא ולא חטאת (תוס' יומא ד' נ' ד"ה פר) ותוס' ישנים כתבו שם אי הוה אמר פרי ע"א היה מזכירם בלשון רבים כמו שעירי אבל פרי העלם אינו לשון יפה ע"כ:
דה פיסקא הורו ב"ד כו' כצ"ל:
שם בגמ' הא כתיב וספרה לה הגהה על הגליון נ"א יהיה לה נ"ב הוא גי' תוס':
רש"י ד"ה ואיבעית אימא כו' הלכך לא מתוקמא בנדה אלא בשומרת יום ובזבה דחזיא בלילה והויא הוראה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה קרי ביה ונעלם מדבר כו' וא"ד אף באמצע פרשה ויצקת עליה שמן מנחה היא לרבות כל המנחות ליציקה כצ"ל:
ע"ב גמ' ואימא עמך לשכינה נ"ב שיהיו מצויין אצלו שם להאציל מרוחו עליהם תוס' הרא"ש והוא כל"א שברש"י ור"ח פירש שלא יכנסו לפנים ממחיצתך והוא פרש"י הראשון:
שם לימא תפשוט הא דבעי רמי בר חמא נ"ב והא דלא קאמר לימא קשיא אדרב (שם) משום שאפשר לתרץ רב תנא הוא ופליג:
רש"י ד"ה בעי רב יוסף אין חרישה בשבת מהו הכא לא כו' נ"ב דקשה ליה לרש"י הלא חרישה צדוקין מודין בה ומאי מיבעיא ליה ומתרץ הכא אינו מדבר מזה אם הוא דבר שצדוקין מודין או אין מודין אלא עיקר מיבעיא ליה בבטול מקצת וקיום מקצת וחרישה דנקט לדוגמא בעלמא ותוס' מפרש שתפסה מפני שהוא רישא דאבות מלאכות:
ד"ה מתני' ואמר להם טועים אתם לא הוי הוראה מעליא ופטורין דבעינן כו' כצ"ל:. ד"ה או שלא הי' מופלא של ב"ד:
שם אע"ג דלא הוה מסנהדרין עצמן דאלו הוי מסנהדרין עצמן אפי' קטן כו' נ"ב ובירושלמי איתא מתניתא כרבי דרבי אמר אין לך מעכב אלא מופלא של בית דין בלבד:
ד"ה הורו בית דין מזידין ועשו הקהל שוגגין כו' והכא הוה ליה שגגת מעשה בלא שגגת הוראה כו' כצ"ל:
ד"ה גמ' טעמא דשוגגין ועשו מזידין דפטור כו' הא שוגג דומיא דמזיד דלא הוי ממש תולה בב"ד הוי שוגג דתולה בעצמו וחייב דשגגת מעשה קרינא ביה כצ"ל ב"ח:
תוס' המשך מעל"ד דתניא בת"כ כתיב הכא מכל מצות ה' וכתיב במשיח מכל מצות ה' ואי לא מחייב אלא בעוקר כו' כצ"ל:
בא"ד ואם חמיו דבר שאין הצדוקין מודין בו נ"ב דלית להו ג"ש כמ"ש לקמן:
ד"ה רב אשי אומר יליף דבר מזקן ממרא והתם כו' והני דהכא לא שמיע להו ברייתא דיליף מטעמא אחרינא:
ד"ה בדבר שאין הצדוקין מודין בו כו' ולא נפיק משום דצדוקין מודין בו משום בתו מאנוסתו דלית להו ג"ש או אם חמיו ואם חמותו ומתני' דנקט נדה כו' כצ"ל:
ש"מ אין שבת בשביעית משמע דאין צדוקין מודין בהאי דרשה נ"ב פי' דדרשי חז"ל מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קצירת העומר:
ד"ה אחד מהן גר או ממזר בירושלמי שעברו ומניהו דמי שאינו ראוי כו' נ"ב בירושלמי כך איתא ניחא גר ממזר ב"ד ממנין ממזרים רב הונא אמר בשעברו ומינו רבי חנינא ורבי מונא חד אמר בתוך שבעים וחרנא אמר חוץ לשבעים מן דאמר חוץ לשבעים ניחא ומן דאמר בתוך שבעים מכיון שאינו ראוי להוראה נעשה כאבן:
דף ה גמ' וחד לשבט שעשה בהוראת בית דינו כך צ"ל הקרי:
רש"י ד"ה אף קהל האמור למטה והקריבו הקהל ב"ד עם הקהל ורבי מאיר הכי דריש מה קהל כו' כצ"ל:
ע"ב גמ' תניא ר' שמעון אומר מה ת"ל ופר שני וגו' וכו' נ"ב הא דמביא האי תניא הכא משום שעל ע"א הביאו הפרים ע' רש"י שם:
רש"י ד"ה איבעיא להו שבט אחד כו' לא שנא שבט אחד ולא שנא שבעה מביאין פר לכל שבט ושבט כו' נ"ב פי' וכשהוא שבט אחד מביא פר אחד לשבט אחד מ
דף ז גמ' מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת שהיה ר' יוסי אומר על כו' כצ"ל (שם תמורה):
רש"י ד"ה והנך דפיישו ישראל דפיישו נ"ב רש"א:
פרק שני
דף ז רש"י ד"ה צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי כו' והוא לא ידע מי שחטאתו ושגגתו שוה דחייב כו' כצ"ל:
יצא כהן משיח שחטאתו בהעלם דבר כו' כצ"ל:
ד"ה נשיא ומשיח מביאין שעירה כו' דכתיב בפי' שלח לך ואם נפש אחת דאחד יחיד כו' כצ"ל:
מתני' רש"י ד"ה הורה כהן משיח בפני עצמו כגון כו' כצ"ל:
ד"ה נתכפר לו בפני עצמו דמביא שעירה בפני עצמו כו' כצ"ל:
בא"ד לא איצטריך למיתני דחייב להביא פר נ"ב פי' אם הורה בפני עצמו בשאר איסורי לא בע"א:
ד"ה והא הוראה דידיה לאו כלום היא כו' וכשגגת מעשה לחודיה דמי נ"ב פי' בלא העלם דבר:
ע"ב גמ' והן בחלב דחלוקין בקרבנותיהן לגמרי כצ"ל (ב"ח):
רש"י ד"ה דהוא שעיר לחודיה דכתיב בפרשת שלח לך ואם נפש אחת דאחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע כצ"ל (ב"ח):
ד"ה הוא בחלב המכסה את הקרב כו' אי נמי דהורו בחלב שעל הקרב בין בכזית כו' נ"ב פי' שהושוו כזית לפחות מכזית שהורו שכזית הוא חצי שיעור וגם הורו שחצי שיעור מותר (רש"ש):
תוס' ד"ה דת"ר ישגו יכול יהיו חייבין על שגגת מעשה כו' השתא מיהו לא דרשינן הכי מיהו הקושיא דדבר צ"ל דמתחלה צריך למילף הא ואח"כ לומר כו' כצ"ל:
דף ח רש"י ד"ה נאמר כאן עליה ונודעה החטאת אשר חטאו עליה כו' כצ"ל:
ד"ה ציבור מנלן כו' אף ציבור אין חייבין אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת נ"ב לאפוקי פסח ומילה שזדונם כרת אבל אין שגגתם חטאת:
תוס' ד"ה ויחיד דאמר קרא ואם נפש ה"נ ה"מ למילף גבי יחיד מצות מצות דה"נ כתיב ואם נפש אחת תחטא בעשותה אחת ממצות ה' אלא כו' כצ"ל:
ד"ה ילמד תחתון מעליון וא"ת כו' וי"ל דתרוייהו בכלל כו' נ"ב אבל קשה היכי יליף בע"א יחיד נשיא משיח מצבור והצבור גמיר בג"ש מצבור בשאר מצות ועל זה אין שייך תירוצם ולענ"ד אין זה ענין כלל להתם בזבחים כי שם דוקא בשהלמד או המלמד קודש אבל הכא לא הלמד ולא המלמד קדש ותוס' נראה דסברי כיון דהנ"מ לענין חיוב קרבן באיזה אופן יהיה חייב קרבן אף שלא הלמד ולא המלמד קדש כיון דסוף היוצא לנו מזה הוא לענין חיוב קרבן מכנים אותו תוס' הכא קדש אף שבזבחים שם לא משמע הכי אבל זקן ממרא לעיל ד' ד' שהוא לענין חיוב מיתה מסיימי תוס' הכא בסה"ד שהוא חולין:
ע"ב מתני' איזו היא מצות עשה שבנדה פרוש מן הנדה ומצות לא תעשה לא תבוא אל הנדה כצ"ל נ"ב כן גי' האמיתי במשניות:
גמ' אמר ר' יצחק ברבי אבדימי נאמר ואשם בחטאת ובאשם תלוי ונאמר ואשמו בצבור מה ואשם ביחיד בחטאת קבועה אף ואשמו בצבור בחטאת קבוע נ"ב וצריך למילף צבור מיחיד אף שבצבור עצמו כתיב חטאת קבועה דה"א דצבור מביא חטאת קבוע אף במקום חטאת עולה ויורד משום דלא שייך בצבור עולה ויורד דצבור לא יעני ע"כ חייבי קבועה אף בטומאת מקדש וע"כ יליף מיחיד שהוא בקבועה דאלו בעולה ויורד הוי כתיב ביה ואם דל הוא וגומר ומדלא כתיב ביה עולה ויורד ש"מ דמיירי דוקא באותו חטא שחייב היחיד חטאת קבועה ויליף מיניה דצבור ג"כ אינו חייב אלא בחטאת קבועה ור"ח גורס מנא הני מילי (פי' דאין מביאין אשם תלוי על עשה ולא תעשה שבמקדש) א"ר יצחק בר אבדימי נאמר באשם תלוי ולא ידע ואשם ונאמר בצבור אשר לא תעשינה ואשמו מה צבור בקבוע אף תלוי בקבוע ולא גרס כלל הילפותא צבור מיחוד והמגיה כתב עליו גי' רבינו נכונה ור"ח מפרש במתני' מאי טעמא אין חייבין על עשה ול"ת שבמקדש משום דליתא בקבוע וכל מה דליתא בקבוע לא מחייבי ביה צבור דאין צבור עני ותו דגבי עולה ויורד כתיב ואם נפש אחת ולא צבור ולפיכך לגמרי פטורין:
רש"י ד"ה פרוש מן הנדה כלומר כו' נ"ב ע' תוס' ד"ה חייב:
ד"ה באשם תלוי כתיב מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם ובפר בהעלם דבר של צבור כתיב אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו הלכך כו' כצ"ל:
דף ט גמ' משיח דכתיב והכהן הגדול מאחיו שהוא גדול מאחיו בנוי בכח בחכמה ובעושר כו' נ"ב ובתוספתא יומא בפ"א חושב ה' דברים כי דרשינן הגדול ה' גדול והחמישית חושב שם ובמראה וכן מעתיק הרמב"ם כלי המקדש פ"ה הל' א' והא דחושבין נוי ומראה בשנים פי' מנחת בכורים במראה קלסתר פנים ונוי הוא תואר הפנים באברים נאים ומיושרים כמו יפת תואר ויפת מראה בראשית כ"ט י"ז וכפרש"י שם ובמ"ר על האי קרא והכהן הגדול מאחיו נשתבש שחושב שם החמישית ובשנים וכן מעתיק בעה"ט עם השיבוש ולא יתכן כלל ולא נמצא בשום מקום כגי' זה ונ"ל שצ"ל במקום ובשנים צ"ל ובפנים היינו הדרת פנים כמו שפי' רש"י על יפת מראה הוא זיו קלסתר והמעתיק לא ידע לחלק בין נוי ובין בפנים ותפס לשון המשנה עדיות פ"ב מ"ט האב זוכה לבנו ד' דהכא שבכהן והחמישית בשנים והעתיק גם הכא בשנים ולא שם דעתו מה שמוציא מעטו כי שם שפיר שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם (הראב"ד) שם אבל לא הכא בכה"ג:
שם במשנה כל המצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת היחיד מביא כשבה ושעירה נ"ב או או קתני:
רש"י ד"ה אשם ודאי יחיד ונשיא ומשיח חייבין דכתיב כו' דגבי אשם ודאי פר הוא דלא יביא אבל אשם ודאי יביא כהדיוט נ"ב איל בן שתי שנים ושוה שתי סלעים ואשם נזיר ומצורע שהוא כבש:
ע"ב רש"י ד"ה א"ל רב הונא בריה דרב נתן לר"פ וממאי דלמא ר"א אכולהו קאי כו' והאי אלא קתני נמי משיח מביא פר בשמיעת קול וביטוי שפתים משום כו' כצ"ל ונ"ב בטומאת מקדש וקדשיו אני מוחק כי הגמ' לא פריך אלא ניתני נמי משיח. מביא פר בשמיעת קול וביטוי שפתים:
בא"ד סבר לה כר"ע דאמר משיח פטור מכולן גם משמיעת קול וביטוי שפתים:
פרק שלישי
דה מתני' ומשנתמנו פטורים נ"ב ע' תוס' חדשים סי' ד' ה': רש"י ד"ה ומתעה את הספנים נ"ב דברי רש"י על ד"ה זה צריך להגהת רש"ש:
ע"ב גמ' דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשרימגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים ע"כ כל הפסוק והנה כתיב אצל הצדיקים שני פעמים אשר ושניהם מיותר כי היה די שיאמר יש הבל אשר נעשה על הארץ יש צדיקים מגיע אלהם כמעשה הרשעים כמו שכתיב אצל רשעים בלא שום אשר אפילו פעם אחד ע"כ דרש ואמר אשריהם לצדיקים היינו אשרי כפול ולא אמר אשרי הצדיקים כמו שאמר ריב"ז אשרי הדור כי שם אשר אחד ובכאן שנים ע"כ דורש אשרי כפול אשריהם לצדיקים ואצל הרשעים מאי דכתיב ויש ולא כתיב יש כמו אצל הצדיקים דרש כמו וי יש לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים והיינו דקאמר אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים (אחרי כתבי הנ"ל מצאתי ב"ה כי לרש"א ז"ל כוונתי ועוד הרביתי בעז"ה לדייק בקרא):
דף יא רש"י ד"ה אכל ספק חלב כשהוא הדיוט דהוי סבור דשומן הוא נ"ב פי' דשניהם ואכל אחת מהם:
ד"ה ונתמנה ונודע לו על ספיקו שנודע לו לאחר שנתמנה שספק חלב אכל פי' שאחד היה חלב ואחד שומן ואינו יודע אם חלב אכל אם שומן:
ע"ב מתני' ומחזירין את הרוצח כצ"ל ונ"ב כן איתא במשניות ופי' שם הרע"ב אם מת אחד מהם חוזר הרוצח מעיר מקלטו כדכתיב (במדבר ל"ה) עד מות הכהן הגדול והא דלא חשיב בין זה וזה שוין פר הבא על כל המצות משום דכבר תני במתני' ריש פרקין כהן משוח שעבר מביא פר והכא לא קתני אלא דברים שלא שמענו עד הכא:
דה יב גמ' שולי העמוד מרובה בגדים מנין תלמוד לומר הכהן במאי כו' כצ"ל ונ"ב כי ריבוי דה' של הכהן דריש וה' דהמשיח שדרשו חהמים המיומן ר"מ לא דריש:
רש"י ד"ה כמין כף יוני סה"ד כזה &&ציור&& נ"ב והרמב"ם מצייר כזה &&ציור&&:
ד"ה המיומן שבמשוחים דהיינו כהן גדול נ"ב סה"ד ומתחיל ד"ה מרובה בגדים מנין ת"ל הכהן מעתיק שורה אחרונה שבעמוד ומחקתי והביא כי והביא וגו' כתיב אצל צבור ושם לית מאן דפליג שאינו צריך לכהן משוח דוקא כדאיתא בת"כ המובא בתוס' במגילה שאפי' כהן הדיוט יכול להביאו כש"כ מרובה בגדים וכן פרש"י במגילה דקאי על פרו ותיבת המשיח כבר מחקתי בגמ' ואם בגמ' אינו רש"י מנין לו:
ע"ב גמ' דתנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל כו' נ"ב רישא דקרא נקט כי בת"כ נדרש וקדשתו בטל כרחו וסיפא דקרא קדש יהיה לך לפתוח ראשון כו' מפרשי ת"כ וע' רש"י חומש ויבמות פ"ח ע"ב:
דף יג גמ' והואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת כו' נ"ב פי' הואיל ומשיח מכפר שפר כהן משיח הוא עושה ומכפר על עצמו ועדה מתכפרת פי' ופר העדה כ"כ כהן המשיח עושה אותו כדכתיב והביא הכהן המשיח מדם הפר והעדה מתכפרת בו כדכתיב וכפר עליהם הכהן ודין הוא שיכפר על עצמו ואחר כך יכפר על זולתו כמו שצוה יתברך בצום כפור וכפר בעדו ובעד ביתו ואח"כ ובעד כל קהל ישראל (רמב"ם):
ע"ב ת"ר חמשה דברים משכחים את הלימוד האוכל ממה שאוכל עכבר וממה שאוכל חתול נ"ב היינו תרתי לדבר אחד יחשב דקתני האוכל אחד על תרוייהו:
סליקא לה מסכת הוריות וכל סדר ישועות. בעזרת מצמיח ישועות: