דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
גמרא והחונים · מסכת יבמות
פרק ראשון
דף ב משנה חמש כו' נ"ב מה שמקדים בת בתו לבת בנו שלא ככתוב ע' תי"ט ומש"ה נמי מקדים אם חמותו שהיא אשה ובת בתה לאם חמיו שהיא אשה ובת בנה אבל בת אשתו כיון שמסיים באשתו מקדים בת בנה לבת בתה ככתוב וכן בקרא אף שנאמר אשה ובתה מפסוק לא תגלה ע"כ מקדים בת בנה מטעם שכתב התי"ט על בת בנו:
תוס' ד"ה אשת אחיו מאמו כו' ונוכל לומר לפי הש"ס שלנו דמיתה בידי שמים אחר ס' וקודם זמנו כרת כצ"ל:
דף ג ע"ב רש"י ד"ה ה"א אחות אשה מיבמה ולכאורה משמע א"א מיבמה להיבם ע"כ מפרש רש"י שהיבם מיבם לא"א תוס' ד"ה יכול מצוה הס"ד נ"ב ע' נ"י ויש"ש:
דף ה ד"ה ת"ל ראשו אלמא אתי עשה ודחי לא תעשה ומכאן עד סוף הדיבור מחוק ואפקי' ותעייל ואע"ג דהאי נמי דלעיל אשר שם ס"א ל"ג אבל צריך ומוכרח כאן להיות ע' רש"א ומהר"ם:
דף ו גמ' ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' אלהיכם כולכם כו' כצ"ל:
דף ץ תוס' ד"ה ת"ל לא תבערו כו' ולא תבערו הוה דרשינן צ ע"כ לשום דרשא אחריתא א"נ השתא כו' כצ"ל:
ד"ה לפי שיצא כו' אבל לענין חידוש לא גמר מיניה כדפרשי התם דא"כ לא היה עוד כאן דבר חדש ועוד דא"כ היה יוצא לידון בדבר החדש כיוצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו ואין זה חידוש הס"ד כצ"ל:
ע"כ גמ' ה"א למאי דנפק נפק ה"נ ה"א א"א וכו' לפי גי' הספר דחוק הלשון כי אצל א"א הלא הוא מאי דנפק נפק ומאי דלא נפק לא נפק וגם פי' תוס' ד"ה למאי דנפק כו' דחוק ע"כ נ"ל מה טוב לגרוס מה דנפק נפק ומאי דלא נפק לא נפק והכי פירושו ואי לא אהדריה קרא לא הוי אמרינן אלא שאשם מצורע אין טעון מתן דמים לגבי מזבח אבל לא היינו אומרים שכל האשמות טעון מתן בהונות והיינו ה"א מאי דנפק היינו אשם מצורע ומאי דלא נפק שאר אשמות לא נפק ה"נ ה"א א"א דנפק להיתר נפק אבל שאר עריות לא:
דף ח ד"ה ולקחה לו לאשה ויבמה המ"ל ולקח לו לאשה וייבם וכתיב כו' כצ"ל:
דף ט תוס' ד"ה מה להלן כו' אלא מהכא סה"ד נ"ב וע' תוספי הרא"ש על מסכת הוריות:
ד"ה בע"ז אתיא מעיני מעיני לא מצינו למימר אתיא מצות מצות דכל המצות דכתיב כו' כצ"ל:
ד"ה מאי לייתו לייתו פר כו' מ"מ הוה ליה לאקשויי סה"ד נ"ב ע' תוספי הרא"ש הנ"ל:
דה הגהת הב"ח תיבת אלא נמחק נ"ב גם רש"ל מוחקו:
תוס' ד"ה לעולם לית ליה הני כללי כו' וי"ל דלא קרינא לגביה אשת המת דכבר נאסרה עליו משום אשת איש כו' כצ"ל ונ"ב ולפי גי' הספר צ"ל שהיה ראובן אח ורש"ל אינו סובל זה ע"ש גם המהר"מ גו' לפי תומו איש גם אם היה ראובן אח היה צ"ל לעיל חוץ משני אחיו כמו לקמן בסמוך ומדקאמר חוץ משני אחין ש"מ שהוא אינש דעלמא וכן מגיה הת"ש איש:
שם ומיהו אי אשת שני מתים דאורייתא כדמשמע בהמגרש ליתני הכא אשת ב' מתים כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון אחיו ובא כו' כצ"ל:
ע"ב תוס' ד"ה לפי שאינה בצרת צרה הקשה הר"ר משה כהן לר"ש איתא בצרת צרה כגון שנולד את להן כצ"ל ונ"ב כי אח אחד שנולד אחר שחלץ וקידש די והוא ייבם צרתה ותיבת להן ניחא כי היה עוד אח שהיה בעולם בעת שחלץ וקידש שנפל לפניו אחר מיתת האח שלא היה בעולם הצרתה ואשתו שנעשתה צרת צרה ועליו אסור הצרה כי היה בעולם בשעת שחלץ וחזר וקידש ופוטרת הצרת צרה ע"כ תיבת להן מדויק ותיבת אחים אינו מדויק כי די באח אחד שנולד אחר שחלץ וקידש וגם על תיבת שנולד אין להוסיף לא ה' ולא ו':
דף יא ע"ב תוס' ד"ה מאי נסתרה נבעלה וא"ת וכיון דלא כתב לאו בסוטה ספק אמאי אמר בסוטה (דף ז) דאם בא עליה בעלה בדרך לוקה כו' נ"ב פי' מכת מרדות וכן פסק הרמב"ם:
דף וב גמ' מאי שנא ממאנת דשריא לאחין דלא עבדה בהו מעשה צרה נמי לא עבדה ביה מעשה כצ"ל וכן גי' תוס' תוס' ד"ה מי אלים ק"ו במקום מצוה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה תני שהיו נ"ב שייך לע"ב:
דף יג גמ' פיסקא כיצד פוטרות צרותיהן מנהני מילי נ"ב ע' תוס' דף ב' ד"ה עד סוף העולם כו' ולקמן דקא בעי מה"מ וכו':
רש"י ד"ה נתגרשו צרותיהן מותרות כו' כדקתני ולו אשה אחרת ומתה בתו או נתגרשה כו':
תוס' ד"ה מתה בתו כו' נ"ב שייך לעיל במשנה ב':
ע"ב גמ' א"כ לימא קרא לא תתגודדו מאי כו' גי' רש"ש בשם רש"י דא"ל אמינא לך אנא איסורא דאמר רב שמן בר אבא אמר ר"י נ"ב הוא דברי הגמ' ור"ל לא אמר רק אמינא לך אנא איסורא ואת אמרת לי מנהגא וטרם שמסיים דברי ר"ל היש"ש אינו מסכים לזה וכן משמע מלשון התוס' דקרי ליה שני מפרש הגמ' ומ"ל דסבר ר' יוחנן אצל מגילה איסורא דאמר רב שמן כי אם היה הכל דברי ר"ל היה לו לומר דאמר רשב"א משמך:
דף יד תוס' ד"ה מי סברת עשו כו' וי"ל דאין חושש לדקדק כו' כצ"ל כגי' רש"ל:
גמ' ת"ש במקומו של ר"א היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות ברזל בשבת כצ"ל ונ"ב ע' שבת וחולין:
תוס' ד"ה כי אמרינן כו' ואומר הרב רבי חיים הכהן דבני כפרים היו קורין בעירם נ"ב ונ"ל שאם נאמר שבמקום בעירם צ"ל בעיר נוכל לפרש דברי תוס' כדעת הרא"ש ומה שקורא הרא"ש כרך נקרא אצל תוס' עיר כי היא היא אבל בתי דינים בב' עיירות:
שם בא"ד וכן נראה דאמר בירושלמי דבן עיר אין מוציא בן כרך כו' גי' הב"ח כפר וכן גי' מהר"מ אבל הק"נ מקיים הגי' שלפנינו:
דף טו גמ' שיהו חולצות ולא מתייבמות אמר ליה רשב"ג מה נעשה להם לצרות הראשונות מעתה לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה אי אמרת כו' כצ"ל (רש"ל):
שם מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן נ"ב ע' פי' על זה ברש"ל וכן משמע מלשון הר"נ בסוכה כיון שאפשר וראוי לכך מחמיר שמאי לחנכו אף שצריך לאמו וכן משמע מלשון המשנה עצמה שלא פירש מה ילדה כי אין נ"מ אם בן או בת ילדה כי לא בשביל הנולד סיכך:
תוס' ריש העמוד יש להכשיר בני מחזיר גרושתו דהיא תועבה ואין בנה תועבין ואיכא למימר כו' כן גי' מהר"מ ע"ש:
ד"ה ונהג בו שני עישורין בירושלמי מפרש כו' והמעות אכל בירושלים סה"ד נ"ב כי עם שני עישורין ממש לא היה מתוקן (תוס' ר"ה מדי):
גמ' שולי העמוד ותנן עירוב מקואות כשפופרת הנוד כעוביה וכחללה כב' אצבעות חוזרות למקומן כצ"ל:
דה טז ע"ב תוס' ד"ה אמוראי נינהו כו' והא דקתני התם כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר היינו כמו שמפרש התם ואיזו היא כל הבא על אחת מכל עריות שבתורה ולא מכותי ועבד אע"ג דכותי ועבד נמי אין לה עליו קדושין ויש לה על אחרים קדושין וכה"ג איכא כו' כצ"ל:
פרק שני
דף יז ע"ב גמ' מדהוה ליה למכתב שנים עשר עבדיך בני אבינו וכתב אחים ש"מ נ"ב בקרא כתיב שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד ומפרשי חז"ל ודייקי בני אבינו וע' רשב"ם ב"ב היינו אחוה מאב מן בני איש היינו בני אבינו ועל יבום ונחלה מן אחים שהוא מופנה:
רש"י ד"ה מלוט כי אנשים אחים אנחנו ותתיבם אשת אחי אביו שהרי בן אחיו היה ע"כ נ"ב מדייק רש"י ז"ל ותתייבם אשת אברהם ללוט כיון שבא ללוט האחוה לאברהם מכח הרן אביו וכשם שלהרן כח ליבם אשת אחיו אברהם כן ללוט הבא מכחו כח ליבם אשת אחי אביו אבל אינו עולה על הדעת שתתייבם אשת בן אחיו וייבם אברהם אשת לוט כי מאין לו לאברהם כח האחוה ללוט מאחיו הרן ולהרן עצמו אין כח ליבם אשת לוט כלתו ואיך יהיה כח אברהם ופה מכח הרן:
דף יח גמ' טעמא דעבד בה מאמר הא לא עבד בה מאמר שניה יבומי נמי מיבמה:
ע"ב גמ' המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה כצ"ל ע' מה שכתבתי לקמן מ"א:
דף יט רש"י ד"ה ומפטרא חדא דזיקא כו' כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה אלא בעל כרחה וקמ"ל דמאמר בע"כ אפי' למקצת כצ"ל:
ד"ה דהויא צרה ודאי זקוקה כו' כצ"ל:
דף כ גמ' אמר קרא ואם לא יחפוץ וגו' כצ"ל:
דף כא גמ' אמר רבא רמז כו' ומאי משמע נ"ב אין זה מדברי רבא רק הגמ' מפרש דברי רבא ובהאי לשנא מפרש נמי הגמ' דברי ר' לוי בב"ב:
שם אל קשה ואלה קשה מאל נ"ב זהו תירוץ הגמ' ואף כי הרי"ף בב"ב מביא זה הלשון על מאמר ר' לוי הוא לפי המסקנא דהכא גבי עריות נמי הא כתיב אלה ההוא למעוטי מדות נ"ב אם אמנם כמה אלה כתובים אצל עריות אך חז"ל לא דרשו לפרש תיבה בתורה ולצאת מפשוטו אם לא דחקו להם והנה מה שכתוב שם אל תטמאו בכל אלה בודאי אין לפרשו קשות כי חלילה לטמא גם ברכות וכיון דהאי אלה כפשוטו כי בכל אלה ג"כ כפשוטו כי הוא נתינת טעם למה אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים וכיון שאלה הראשון כפשוטו גם אלה השני כפשוטו ואין שום הוכחה לצאת מפשוטו ולפרשו קשות גם ולא תעשו מכל התועבות האלה אין לפרשו קשות כי גם הרכות חלילה לנו מעשות אך כי כל התועבות האל דחק להם שינוי הלשון לפרשו בלשון קשות כמו אילי הארץ שהנכרים מוזהרין על עריות מכלל דאיכא רכות אשר לנו גם הם אסורות וגם מכל התועבות האלה ונכרתו רצו לפרש קשות לאשר מפורש אצלם כרת ומה זה בא למעט האלה אם נפרש כפשוטו אם לא נפרש קשות ולמעט הרכות מכרת ומשני ההוא פירושו כפשוטו ולמעט מדות מכרת:
שם נקיט רב בידיה תלת אשת אחי האם נ"ב מקדים אשת אחי האם מן האב לאשת אחי האב מן האם שלא כברייתא כדי שיהיה בנקל למצוא הסימן דעילאי דרב בשנויא ראשונה דנקיט רב:
רש"י ד"ה הא לא פסיקא ליה בת אשת חמיו כו' נ"ב נ"ל שהאי אשת מיותר וצ"ל בת חמיו כי קושית הגמ' א"ה אשת חמיו נמי וכו' פירושו וא"כ ליתני נמי ואסור בבת חמיו כמו דקתני ואסור בבת חורגו וע"ז משני בת חמיו לא פסיקא ליה אבל בבת אשת חמיו וכן בבת אשת חורגו אינו אסור לעולם כשהן באיש אחר וכמו שכתב רש"י הא פסיקא ליה בת חורגו כן כנגדו הא לא פסיקא ליה היה כתב רש"י בת חמיו ובטח כי המעתיקים או המדפיסים שיבשו:
תוס' אש ומותר באשת חמיו כו' דלא חיישינן למראית העין גבי חורגתא הגדילה בין האחין כצ"ל:
ד"ה אי הכי אשת חמיו נמי מאם אם חמיו לא מצי למפרך ב"ח ורש"ל מגיהים שצ"ל מאם אם אם חמיו ורש"א מקיים הגי' שלפנינו:
ע"ב גמ' א"ל אביי לרבה אסברה לך כגון כו' נ"ב קשה מאד איך באו כל הני חכמינו ז"ל כל אחד בדורו להסביר מה זה כלת בתו מי זה שאינו יודע ומצאתי בשלטי הגבורים בשם ריא"ז שכלת בתו לא נאסרה אלא למי שיש לו כלת הבן וכלת הבת אבל מי שיש לו כלת הבת בלבד מותר בה והיינו דאסברי והראו לדעת דוקא הני אסורים בכלת בתם וכמו שפרש"י שהיו להן שתיהן:
תוס' ד"ה רב אשי אמר דאמר בהמפקיד (דף לט:) מרי בר איסק ואיכא דאמרי כו' נ"ב בהמפקיד אין שם האי א"ד רק בכתובות כ"ז ע"ב ושם הגי' חוזאה:
דף כב מתני' מי שיש לו אח כו' ואחיו לכל דבר כצ"ל כמו אצל בנו ובנו לכל דבר וכן הוא במשניות זוקק את אשת אחיו נ"ב התי"ט מדייק הל"ל זוקק את אשתו וכן מי שיש לו בן פוטר את אשתו ונלע"ד שתולה קללתו באחר ועוד נ"ל שאצל בן תני אשת אביו לאשמועינן מי שהוא אביו ודאי אבל אם הבן הוא מזונה אינו פוטר רק באם היו שניהם חבושים יחד בבית האסורים ואם לאו אינו פוטר דחיישינן כשם שזינתה עמו זינתה עם אחר ושמא הבן מאחר ע"כ מדייק התנא ואומר אשת אביו ולא אמר אשתו ואיידי דתני הכא אשת אביו תני נמי ברישא אשת אחיו:
רש"י ד"ה שלישי שבבנו בת בן בנו דהא בת בנו ערוה נ"ב הלכך בת בן בנו שניה:
ד"ה שניה דאם חמיו ואם חמותו ערוה שהן בכלל אשה ובת בנה אשה ובת בתה הלכך אמה שניה סה"ד כצ"ל:
תוס' ד"ה מי שיש לו אח כו' וא"ת מרישא שמעינן לה נ"ב ע' יש"ש שמתרץ קושית תוס' וינעם לך והוא בס"ס ט' שם:
דף כג ע"ב מתני' מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע כצ"ל לפי לשון מדברים ובמשניות איתא כן:
רש"י ד"ה אבל יבומי ברישא כו' דהיחידי הוא אח הנכרי ולו היבמה זקוקה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה קדמו וכנסו אין מוציאין מידם אר"י משום דשמא כו' נ"ב כן מוכח מגמ' שמתרץ התם יש זיקה ומשו"ה חולצת ולא מתייבמת מפני שיש שם זיקה ודאית והכא ספק (רא"ש):
דף כד רש"י ד"ה ואי למ"ד טעמא כו' וכי פקע איסור אחות זקוקה בחליצת אחותה וגי' הב"ח ביבום ורש"ל מקיים הגי' בחליצת:
ד"ה או אינו כו' שאם היה שם המת יוסף קורין לזה יוסף כצ"ל וכן היה לפני המעתיק רש"י ברי"ף:
ד"ה הולכין אצל אחיו הקטן כו' ליתיב ממתניתין דקתני בפ' החולץ נ"ב (דף לט):
ע"ב רש"י ד"ה מי גר אתך עליך יפול מי גר אתך בעניותך כאשר אמרתי כצ"ל:
דף כה גמ' הכא אמור רבנן לא יכנוס רשום כאן ציון ו לעין משפט ונ"ב נ"ל דהאי ציון ו צ"ל על הכא אמרינן קם ביה בקלא וליתיה ומקומו בש"ע שם סעיף ה':
ע"ב תוס' ד"ה במגיזת קפוטקיא יש ספרים דגרסי במזיגת נ"ב ובתוספתא אין שם לא מגיזת ולא מזיגת רק בקפוטקיא לבד:
פרק שלישי
דה כו גמ' ש"מ יש זיקה נ"ב כך היא ההצעה והשקלא וטריא של הגמ' על הא דתני הכא ארבעה אחין ולקמן (דף כח ע"ב) תני נמי ג' אחין לא מדייק מידי כי תרווייהו צריכי ד' אחין דסברי ב"ה יוציאו לאפוקי מר"ש וא"ש ומשום וזו היא שאמרו אחותה כשהיא יבמתה וג' אחין צריכי משום דר"ש פליג ופוטר מכלום אבל אי קשיא הא קשיא למה ליה למיתני הכא הרי אלו חולצות ולא מתייבמות בשלמא גבי ג' אחין צריך דלא לימא פטורין מכלום כר"ש וכיון דתני התם מה לי התם מה לי הכא ומדייק מזה ש"מ יש זיקה ואשמועינן רבותא דאע"ג דתרי אחי נינהו וכו' כדפרש"י ומדחי הגמ' לעולם אין זיקה ומשום ביטול מצות יבמין ופריך אי הכי תלתא נמי פי' נמי האי טעמא ואין רבותא בד' יותר מג' למה ליה למתני הכא חולצת ולא מתייבמת אצל ד' אחין ומשני רבותא גדולה קמ"ל דס"ד למיתה לא חיישינן וכן צריכין אנו לפרש כונת רש"י מ"ש דנקט ארבעה רצונו מ"ש דנקט הרי אלו חולצות ולא מתייבמות אצל ד' אחין וכהאי גונא בתוס' והנ"י אומר זה"ל והא דנקט ארבעה ולא שלשה לרבותא וכו' על הא דתנא הכא יוציא דלא תני הכי אצל שלשה:
רש"י ד"ה נשי לא אסרו כו' קפיד בעל ודחיל האי מיניה כצ"ל כדאיתא ברש"י ונ"י על הרי"ף:
ד"ה ולא מתייבמות מפרש טעמא בגמ' משום זיקה נ"ב אע"פ שהגמ' מדחי לעולם אימא לך אין זיקה הוא בדרך דיחוי בעלמא אבל להלכה יש זיקה:
ד"ה איסור ערוה כגון חמותו ואם חמותו נ"ב רש"י מפרש אליבא דכ"ע כדלקמן (דף כח ע"ב) ורב יהודה מתרגם חמותו ואילך:
ע"ב גמ' אי הכי קמייתי נמי אי דנפלי בבת אחת הכי נמי לא צריכא דנפלו בזו אחר זו כצ"ל כגי' רש"י ויש"ש:
דף כז גמ' והא כולן קאמר כיון דרובן גביה כו' כצ"ל ונ"ב וכן גי' הרא"ש:
שם מאי שנא לאחיות דלא נפטרו צרות דהויא אחות אשה בזיקה כצ"ל כגי' רש"י שם אי הכי חלץ לצרות נפטרו אחיות אצרה דרחל רחל מי מיפטרא כצ"ל ונ"ב וכן גי' רש"ל וריטב"א:
רש"י ד"ה כיון דרובן גביה שהחולץ לשלישית חולץ לשתים כצ"ל:
ד"ה חלץ לבעלת מאמר כו' ואע"ג דיהיב לה גט אחר חליצה לה הוא דמהניא כצ"ל ונ"ב כגי' נ"י:
ע"ב תוס' ד"ה אי גט עדיף לא תהני מאמר בתריה, אע"ג דאפילו אחר חליצה פי' דקאי עליה בלאו דשוב לא יבנה קידושין תופסין משום דהוי קדושין דאורייתא אבל מאמר דלא הוי ביבמה אלא מדרבנן אין לו כו':
בא"ד ולא מהני קדושין אחר חליצה נ"ב דאמר ר"ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין:
ד"ה אלא כי הדדי נינהו כו' סה"ד דלמ"ד אין זיקה חלץ לבעלת הגט נפטרה אפילו צרה כצ"ל:
דף כח ע"ב רש"י ד"ה תרווייהו מוכחי אהדדי שזה לא יכול לישא את האחרת אלא זו וכן זה כצ"ל:
ד"ה לגזור משום שתי אחיות דעלמא אע"ג דהא נמי מרישא שמעינן התם הוא לדרבנן לא גזרינן דאי כו' כצ"ל:
דף כט רש"י ד"ה דמיגמר גמירי לה אינשי והכל יודעין כו' אבל ערוה דנעשו צרות דר"ש לא כ"ע גמירי נ"ב פי' שצריכין לחלוץ לאיסור מצוה משום גזירה איסור מצוה דעלמא דהא איסור שתיהן שוות לר"ש ולמה יהיו צריכין לחלוץ לר"ש לאיסור מצוה יותר מאחותה ואתי למשרי גם האיסור מצוה בלא חליצה וכו' ובזה מובן גם בקצרה דברי רש"י כרצון המהרש"א ואינו צריך לאריכות יותר:
ע"ב בגמ' רב אשי מתני הכי וכו' עד בעי רבה וכל פרש"י ז"ל אשר על זה דעו רבותי אוהבי ורעי יושבי שלחן חבורה ש"ס הימנית אם תעיינו ותדקדקו היטב אז תדעו כי לא תבינו דברי רש"י ז"ל בלתי תוס' ע"א ד"ה אלא לדחות בצרה בלבד ואם לא יקשה לכם דבר יודע כי לא השמעתם לאזניכם מה שאתם מוציאים מפיכם:
שם בגמ' וב"ש היא וכו' וקשה זאת שייך לומר על סתם מתני' או ברייתא הא מני ב"ש היא אבל הכא מפורש שם התנא ר' אליעזר איך שייך לומר ב"ש היא ע"כ נ"ל דצריך להיות במקום היא צ"ל הוא וקאי על ר' אליעזר גופיה שהוא גופי' מבית שמאי כידוע ר"א שמותי הוא:
דף ל גמ' תנא הך תנא ברישא והך חזיא להתירא ושיירא והדר כו' כצ"ל וכן גי' הב"ח לקמן ל"ב:
ע"ב רש"י ד"ה ודבתרא לאו קדושין שאשת כו' וישאנה אחיו מאמו כנכרית כו' נ"ב מדייק רש"י מאמו כי בע"כ שאין אם מאביו יותר מהיבם כי אם היה אח אחר היה מייבם:
דף לא ע"ב גמ' לינחה גבי עדים אי דכירי כצ"ל נ"ב כן מעתיק תוס' בכתובות שם:
שם ליתו ולסהדו ואי לא זימנין דחזו בכתבא כצ"ל ונ"ב ע' תוס' ד"ה ור"י (כתובות דף כ):
שם ואתי מסהדי רחמנא אמר כו' כצ"ל כמו ברי"ף ורא"ש:
רש"י ד"ה משום בת אחותו שמא כו' ממשמשין ובאין ויחוס עליה שלא תחנק ויגרשנה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה דחזו בכתבא כו' ואי דאיכא סהדי דידען מאי הוה בשטרא ליכתבו כו' כצ"ל:
סה"ד ומיהו בפירוש חומש (דברים יט) פרש"י על פי שני עדים פרט כו' כצ"ל:
דף לב רש"י ד"ה הדר חזיא לאיסורא דמ"מ לדידיה לא כו' כצ"ל:
ע"ב תוס' ד"ה ותו חמותו כו' דהא בפ' הנשרפים (דף פא ושם) א"ל רב אדא בר אהבה לרבא וליתרו נמי משום איסור אשת איש דהא א"ר אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף אמר ליה אדי ברי אטו כו' כצ"ל:
דה לג ע"ב גמ' וסבר מדהא בבת אחת הנך נמי בבת אחת ומדהנך לפטורי הא נמי לפטור כצ"ל:
שם ואם היו כהנות נפסלו מן הכהונה כצ"ל כדמוכח מגמ' לקמן (דף לה ע"א) וכן גי' רש"ל:
רש"י ד"ה טלטול בעלמא הוא ואין כאן שבת אלא שבות כצ"ל:
פרק רביעי
דף לה ע"ב גי' הב"ח א"א קרא ר"י כו' נ"ב וכן גי' תוס' דמקדים ד"ה והא ל"ל וד"ה ור"ל סבר לד"ה תגלי:
גמ' שמה חליצה משום הכי פסלה כו' נ"ב לא קאמר משום הכי אסור בקרובותיה כי גם לר"ל אסור בקרובותיה משום קרובות זקוקתו וכן היא אסורה בקרוביו כל זמן שהוא חי הגם שהיא אסורה אף לעלמא משום יבמה לשוק תני היא אסורה בקרוביו משום הוא אסור בקרובותיה אבל פסלה מן הכהונה למה תני כל זמן שהוא חי הלא לכל אסורה טרם שתחלץ שנית ועל כרחך פסלה מן הכהונה קאי אחר שמת טרם שחלץ לה שנית וגם אח אחר אין לחלוץ ואז לר"י שפיר שפסולה לכהן משום חליצה כי חליצת מעוברת שמה חליצה אבל לר"ל כיון שחליצת מעוברת לא שמה חליצה ויבם אין עוד שיחלוץ לה שנית ואין עליה זיקת יבם למה תהיה אסורה לכהן וע"כ לא פריך נמי לר"ל רק אמאי פסלה מן הכהונה:
שם אמר ליה רב מה נפשך אי חליצת מעוברת שמה חליצה ביאת מעוברת שמה ביאה ואי ביאת מעוברת לא שמה ביאה חליצת מעוברת נמי לא שמה חליצה דהא ק"ל כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה היינו דקתני פסולה ולחומרא ולא קתני בהדייהו אין כו' כצ"ל:
דף לו גמ' שולי העמוד כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין כצ"ל נ"ב כן מפורש במשנה ב"ב וכן גי' רש"י כאן וכן מעתיק הרא"ש. מגי' הב"ח בתוס' ד"ה משום ירושה נראה כי הטעם אינו מפורש במשנה וע' ב"ב פ"ח משנה ה' ובגמ' (דף קכו ודף קל) נשנה ונכפלה במשנה מפורש זה הטעם ובגמ' לא מפרש כלל ואומר אני שבגמ' שלפני הב"ח היה בתוס' כלשון הגהת של הב"ח והב"ח הגיה כלשון תוס' שלפנינו והמדפיסים שהיה לפניהם תוס' כזה שלפנינו הפכו לשון הב"ח ולא ידעו שלפי לשון תוס' שלפנינו אין מה להגיה:
דף לז גמ' וקמיפלגי בדר' אליעזר דתנן רבי אליעזר אומר כו' ואמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' אליעזר כי כו' ואת אמרת הלכה כרבי אליעזר אביי כו' רבא סבר לה כרב דאמר הלכה כר' אליעזר ומוקי כו' כצ"ל ונ"ב במשניות ובמשנה בגמ' איתא אליעזר וכן שם בקידושין ע"ה בכל העמוד אליעזר ועוד שם תניא וכן רבי אליעזר אומר כותי גם שם בתוספתא פ"ה הגי' ר' אליעזר ע"כ:
תוס' ד"ה אי כל היולדות כו' סה"ד אע"ג דכל לאו דוקא כצ"ל והכי פירושו אע"ג דקאמר כל מ"מ לאו כונתו דוקא:
ד"ה סבר לה כרב והא דפריך בי' יוחסין (דף עג ושם) גבי הא דאמר רבא דבר תורה כו' נ"ב ע' מהר"מ:
דף לח גמ' ריש העמוד דרכי גבך חד הוא כצ"ל:
מתני' שומרת כו' מתה מה יעשו כצ"ל ונ"ב כן איתא במשניות:
ע"ב גמ' בש"א יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב וכו' והתנן כצ"ל ונ"ב כי מב"ה קשה יותר שהוא מהיפך אל היפך שם הבעל מוציא מיד הלקוחות וכאן סברו ב"ה שהם בחזקת יורשי האשה ואם לא נגרוס כלל מן בש"א עד והתנן מה טוב אך יראתי למחוק ע"כ טוב להוסיף וכו' כנ"ל:
רש"י ראש עמוד ד"ה סיפא נ"ב שייך לע"א תוס' ד"ה בה"א כו' (סוטה כד ע"א) לא שותות ולא נוטלות כתובה נ"ב כן הגי' שם במשניות אבל בגמ' הגי' כמו הכא או שותות או לא נוטלות כתובה:
דף לט ע"ב תוס' ד"ה אמר רב אין כופין כו' תבע לייבם אין נזקקין לו והשתא לחלוץ כופין אין נזקקין לייבם מיבעיא כצ"ל (רש"ל) דה מ גמ' מ"ט יקום על שם אחיו אמר רחמנא והרי קם נ"ב פירוש הרע"ב והנ"י שזכה היבם בנכסי אחיו אפילו גירשה למחר כי יקום על שם אחיו אמר רחמנא והרי קם:
ע"ב גמ' קתני מיהא אבי אביו מאי לאו משום חולץ דהויא לה כלת בנו לא משום מיתנא ת"ש ובבן בנו מאי לאו משום חולץ נ"ב דסד"א כשם שהחליצה מתיר איסור אשת אח ופוטר מכרת את כל האחין רק התורה חידשה עליה איסור לאו דלא יבנה כן יתיר החליצה אותה על כל קרובי מיתנא היתר גמור כי גם לאו אין עליהם קמ"ל דוקא היתר אשת אחיו עצמו רק מהאי קרא דלא יבנה ידענו שעשתה הכתוב מאיסור כרת איסור לאו אבל שאר קורבות לא הותר החליצה ואסורה בהם אף אחר החליצה שאיסור אשת אח הזיקה הותר והחליצה אינה חוזרת לאוסרה אבל שאר קורבה לא הותרו וכדקיימו קיימו:
שם בגמ' וקסבר גזרו שניה בחליצה ת"ש ובן בתו מאי לאו כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה ובאבי אביו כו' סה"ד ואפי' הכי גזרוה רבנן נמי בחליצה נ"ב ע' הגהת מהר"נ שפירא בחדושי א"ש ברי"ף:
ד"ה אמימר מוקי לה להאי כו' וקמה עליה בלא יבנה משחלץ האחד ובבן בנו של אביהם כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה בבן בתו כו' דלא מיירי בבן בנו דסבא דא"כ הויא ליה כו' נ"ב וזולת זה כ"כ לא יכול לאוקמי בן בנו ובן בתו בסבא כי לעיל מוקי הכי כפי' רש"י דאיירי בסבא אבל הכא לא מיירי בסבא כלל ואיך יכול לאוקמי בב"ב:
דף מא מתני' החולץ כו' אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה כצ"ל:
ונ"ב כן הוא במשניות וכן מעתיקי' הרי"ף והרא"ש ובזה ניחא דקתני אחיו אח מיבעי' ליה למיתני אלא אחיו של גדול כי מצות יבום עליה רמיא ע' פי' הרמב"ם:
שם מתני' היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם כו' אחד בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות אחד ארוסות ואחד נשואות כצ"ל וכן איתא עירובין שם ובזה כל המשנה בדרך זו ואצ"ל זו וכן מעתיק תוס' ברכות י"א ד"ה אחת וכן מפרש לקמן בגמ' מ"ב ע"ב בין מן האירוסין בין מן הנשואין:
רש"י ד"ה שומרת יבם שקידש אחד מן האחין כו' נ"ב ע' לשון רש"י על הרי"ף ולשון הרע"ב:
ע"ב רש"י ד"ה עמד בדין שתבעתו בדין ואמרו לו או כנוס או פטור כצ"ל כמו ברש"י כתובות שם:
תוס' ד"ה משום דמפסיד לה מזוני לפי טעם זה כו' נ"ב אבל לפי טעם שתהי' צריכה כרוז לכהונה אינה רשאי לחלוץ דאתי למימר קשרי חלוצה לכהן כדאיתא לקמן דף קי"ט ומה דקאמר הכא ומפסלוה מן הכהונה נמי היינו טעמא דמי דלא הוה בהכרזה יסבור שפסולה לכהונה וכשיראה דנסבה כהן יימר קשרי חליצה לכהן:
תוס' ד"ה הספיקות חולצות ולא מתיבמות מההיא דפרק שני (ד' כג:) שקידש אחת כו' נ"ב מה שמוקשה לתוס' למה לא פריך מכל הני אשר לכאורה מה לי מהכא מה לי מהתם נלע"ד כי חוזק הקושי' יותר כאשר היא ממשנה מפורשת מברייתא אשר אין אתנו יודע איה מקום כבודה:
ד"ה עמד בדין וברח כו' ולא כמו שפי' בקונטרס התם דוקא ברח נ"ב שם ברש"י ליתא כלל מזה בספרים שלפנינו ושם מביא תוס' האי לישנא דוקא ברח וכו' בשם רש"י דהכא:
דף מג גמ' ונשתיירו בו שתים טמאה וא' טהורה כצ"ל:
תוס' ד"ה דמקום שמותר לכבס גרסי' ועוד מצינו למימר דהכא אליבא דר' יוסי כצ"ל (רש"א):
ע"ב רש"י ד"ה אלא אימא רבי יוסי אומר נ"ב שייך לע"א:
ד"ה איכא בינייהו נשואה לארוס כו' ואי שרית לה להתארס אתי לאינסובי סה"ד נ"ב וכ"כ ג' מחלוקת בדבר:
ד"ה ולא מיטמאה כלומר אינה מצווה להתעסק בו מגיה ב"ח ע' לעיל ד כט ע"ב נ"ב תוס' ד"ה ולא מיטמא' לו כו':
תוס' ד"ה שאני בין אבילות חדשה כו' כו' דלא שרי אלא בטבחו טבוח ויינו מזוג ובמת אביו של חתן או אמה של כלה דוקא נ"ב ע' רש"י שם:
דף מד גמ' ואם היה מייבם מייבם לכשרה נ"ב ע' תי"ט:
שם ואימא כי איכא חדא תתקיים מצות יבום כי איכא תרתי לא תתקיים מצות יבום נ"ב ויהיה פי' הקרא אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואין בונה שתי בתים כשיש שתי בתים אינו בונה כלל אפילו אחד נמי לא ועל כן לא מקשי בתוס' רק על קרא דאין חולץ לשתי בתים ל"ל:
שם ודלמא קסתים לן תנא כרבי שמעון התימני א"כ ליתני שאר חייבי כריתות נ"ב פי' ליתני אחת משאר חייבי כריתות שהן קרובות עצמו ל"ל קרובת גרושתו ע"ז מתרץ שפיר איידי דתנא רישא הכל בדידה תני קרובות גרושתו:
שם אלא קרובת חלוצתו נ"ב אלא כמו אבל כמו שפירש"י אבל קרובת וכו' ונמצא הדרא קושי' לדוכתה וסבר ר' עקיבא כו' והארש"ל והוא משנה לעיל ע"ז בא לתרץ אר"ח ב"א אר"י ר"ע חולק:
ע"כ גמ' היא פסולה למען אי לימא לקהל משום דזניא איפסלה לקהל כצ"ל:
תוס' ד"ה הכא נמי כו' וכן בפ"ק דסוטה (דף ו') ע' הגהת הב"ח וע"ש בפרש"י ד"ה זונה היא כצ"ל:
בא"ד ומיהו לר' יהושע דלא הוי ממזר מחייבי כריתות שם זונה גרם לה כצ"ל (רש"ל ומהר"ם):
דף מה ע"ב גמ' הלוקח עבד מן הנכרי וקדם וטבל לשם בן חורין נ"ב פי' טרם שטבלו הלוקח לשם עבדות:
דף מו ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא נ"ב מתוס' ביצה ד' ו' ד"ה והאידנא נראה שהן הם בני בשכר המובא שבת קלט או שגורס כאן לבני בשכר:
וחזא תורמסין נ"ב מין קטניות מר (ערוך) רש"י ד"ה ושיחרור ופקע שיעבוד של מלוה סה"ד כצ"ל:
דף מח תוס' ד"ה לא עשה רגליו מכאן אין ראי' דשרי לגלח שיער של כו' נ"ב לפי תרגום יונתן שמתרגם ולא שטף רגלוהי אינו ענין כלל לזה אדרבא משמע שמש"ה מפרש כן כי העברת שער אסור:.
דף מט רש"י ד"ה כל שחייבין עליו כרת אבל נושא חלוצתו כו' נ"ב הא דלא נקט אבל אנוסת אביו מפני שלרש"ה דסבר כרבנן דר"י אין בו לאו כלל:
ד"ה וכתוב לא יבא ממזר סמיך לא יגלה כצ"ל:
תוס' ד"ה שמעון התמני אומר כו' והלכה כדבריו אע"ג דאין למדין הלכה אלא מפי גמרא הכא הלכתא כותיה כצ"ל ונ"ב וכן הוא בירושלמי מביאו הרשב"ם ב"ב ק"ל ע"ב וז"ל ר' זעירא בשם שמואל אמר אין למדין לא וכו' אלא מן הגמרא ע"כ וז"ל הרא"ש הכא דאין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי ברייתא ע"כ:
שם בא"ד דסתמא פרק האומר (ד' סו. ושם) נראה עיקר נ"ב דמתחיל כל ע' תוס' שם בב"ק ובע"ז דכי האי גוונא כו':
פרק חמישי
דף נ רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט נ"ב ע' תי"ט שנשאר בקושיא על סדר דר"ג ואפשר לומר לפי שר"ג מיירי בשתי יבמות ממשיך דבריו על סדר שתי יבמות ויבם אחד והרי כאלו אמר אף שמאמר לזו וגט לזו מהני אבל אין גט אחר גט ואף שגט לזו ומאמר לזו מהני אבל אין מאמר אחר מאמר והוי כאלו מקדים מאמר לגט וכן מקדים שם בעילה לחליצה ע"כ מקדים גם כאן:
תוס' ד"ה עשה מאמר וחלץ וכו' ולא תנא ליה אלא היכא דאחר חליצה אין צריך לעשות כלום סה"ד נ"ב ולפיכך תני הכא ובעל לבסוף והיכא דאחר חליצה אין צריך כלום תני חליצה לבסוף:
ע"ב עוד במשנה מאמר בזו ובעל את זו נ"ב מקדים בעילה לחליצה כדי לסיים שבעלת החליצה אין צריכה יותר והיא כמו אין אחר החליצה כלום:
שם גט לזו ובעל את זו נ"ב הקדים גט ובעל קודם גט ומאמר לא ידעתי למה (תי"ט) ואפשר לומר לאשר עתה הגיע סמוך לר"נ שפליג ע"ז חביבי ליה ומקדימו אבל לא קשיא למה מקדים גט וגט לגט ומאמר כי דברים שוים ראוי להקדים:
שם חלץ וחלץ או חלץ ועשה מאמר ונתן גט נ"ב כצ"ל וכן השני וכן השלישי בכולם צ"ל ונתן גט (רש"י ורש"ל):
רש"י ד"ה חלץ ועשה מאמר ונתן גט ובעל כו' איבם אחד ויבמה אחת קמהדר ואע"ג וכו' נ"ב ע' מהרש"א תוס' ד"ה צריכות בגיטין וחליצה כו' נקט נמי גבי חליצה לשון יחיד סה"ד נ"ב אבל דקתני מאמר בזו וחלץ לזו הראשונה צריכה גט ולא קתני גט וחליצה וע' רש"י ד' כ"ז ד"ה חלץ לבעלת מאמר ותנוח דעתך:
דף נא ע"ב רש"י ד"ה והא ביאה פסולה כמאמר שויוה רבנן דלא כו' נ"ב ע' מהרש"א דף נ' ע"ב ד"ה אין אחריה כלום:
תוס' ד"ה כולהו סבירא להו אין התנאים כולן שוין ממש דלבית שמאי כו' כצ"ל:
דף נב גמ' אלא למקדש בביאה בלא שידוכי כצ"ל:
תוס' ד"ה שאין בו שוה פרוטה פי' וכו' ויש לומר דמשום דכתיב ביה נתינה אחריתי את ספר המקנה כצ"ל נ"ב ע' תוס' קידושין דף ט':
דף נג גמ' רב אשי אמר כו' מר סבר יש תנאי בחליצה נ"ב הא דמקדים ר"א סברת רבנן לדרבי שלא כאינך אמוראי להקדים הן ללאו כאינך אמוראי עדיפא ליה:
תוס' ד"ה סלקא דעתך אמינא לגזור כו' נ"ב שייך לע"ב בא"ד והכי נמי תינח ליה הכא מהאי טעמא גופי' סה"ד נ"ב לכאורה קשה בשלמא לר"י ניחא דאשמעינן בכל גוונא דאין קדושין תופסין בח"ל בין יבם אחד ויבמה אחת בין יבם אחד וב' יבמות בין ב' יבמין ויבמה אחת אבל מה לתנא לכפול ביבם א' ויבמה אחת שני פעמים ע' במהרש"א ע"ב גמ' ד"ה בשלמא בדבריו מתורץ:
פרק ששי
ע"ב רש"י ד"ה בין ביאה לביאה בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה סה"ד כצ"ל נ"ב כן מעתיק הנ"י והיש"ש כמוהו:
ד"ה פסלה לכהונה סה"ד לקמן בפרקין דף נט ודף ס"א ע"ש תוס' ד"ה פנוי: