אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) גמרא והחונים › מסכת חגיגה

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

גמרא והחונים · מסכת חגיגה

מסכת מועד קטן

פרק ראשון

דף ב גמ' שנאמר יראה יראה לפי פי' רש"י ז"ל הי' לגמ' לומר כתיב יראה וקרינן יראה כמו בפסחים כתיב עבד וקרינן עובד ולולא דמסתפינא הייתי מציין בתורה אור בראשית כ"ב דכתיבי תרווייהו ומתורץ קושיית ר"ת דדריש מסורת קודם כי שניהם מקרא. דא

דף ע"ב תוס' ד"ה דמרבה ערל כו' וי"ל דהתם ממעטינן ערל שמתו אחיו מחמת מילה נ"ב ע' הגהות הגרצה"ח:

דף ו תוס' ד"ה קרבן יחיד הגה' הגרי"ב דיבור זה שייך קודם ד"ה ישנה ע"כ נ"ב לפי' הגה' הב"ח בד"ה ישנה שפיר סדרן:

דת ח רש"י ד"ה אשר יברכך צ"ל כאשר וכן בתוס' ד"ה תלמוד לומר כאשר יברכך:

תוס' ד"ה טופלין בהמה לבהמה בהמה ראשונה מן החולין ואינך ממעשר אבל כו' כצ"ל:

ד"ה מלמד כו' דס"ד אמינא כיון דכתיב כאשר יברכך כו' כצ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה חוזר ומקריב בי"ט שני פרש"י כו' ושמעינן ליה לר' יוחנן בסמוך דהוי חזי בראשון תשלומין דראשון קרינן ביה הואיל כצ"ל:

דף י גמ' הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו כצ"ל:

רש"י ד"ה מה תלמוד למשנה אם שמש כו' לאיסור ולהיתר שבמשנה זו קרוי כו' כצ"ל:

דף יא תוס' ד"ה ברום ג' אמות כו' והא דנקיט ד' אמות משום עובי דפי הארון כצ"ל:

ד"ה הא כיצד כו' כאן בלח כאן ביבש נ"ב פי' בלח במקצתן ביבש בכולן:

פרק שני

דף טז כמשנה יוסי בן יועזר הגה' הגרי"ב צ"ל יוסף וכ"א תמורה טו נ"ב שם איתא שניהם יוסף ובסוטה במשנה ובגמ' דף מז איתא שניהם יוסי וכן בשבת טו שניהם יוסי וגם כאן במשניות שניהם יוסי וכן אבות פ"א מ"ד שניהם יוסי ושם במשנה ה' יוסי בן יוחנן ע"כ צ"ל גם כאן גם בתמורה שניהם יוסי:

ע"ב תוס' ד"ה לעשות נחת רוח לנשים כו' אע"ג דפטורות ולא מיקרי ברכה לבטלה נ"ב כי אם לא היו מברכים לא היה להם נחת רוח:

דף ון רש"י ד"ה יום טבוח של קרבנות ראיה וחגיגה של יו"ט כו' נ"ב בהרע"ב איתא יום טבוח שחיטת עולת ראיה של י"ט לאחר השבת שאין קרבים לא בי"ט ולא בשבת ע"כ והוא מפי' הרמב"ם וע' תסו' ד"ה יום טבוח השני ובמהרש"א ובחדושים מספר מים חיים ולפענ"ד גם הכא מתוך שמעתין משמע דבחגיגה לא פליגי מדקאמר הא איפלגו בה חדא זימנא הא צריכא לאשמעינן דפליגי גם בחגיגה ש"מ יום טבוח קאי רק על עולת ראיה כפי' הרמב"ם והרע"ב

דף וט ע"ב תוס' בגדי ע"ה מדרס לפרושים כו' אך קשיא דתנן התם לעיל מיני' בפ"ז המניח ע"ה בביתו בזמן כו' כצ"ל:

שם בא"ד אפילו מובל נ"ב פי' שאינו יכול לילך אלא אובילים אותו (הרע"ב שם):

שם דהא מניח קתני לשון אקראי נ"ב ועוד מה לאשתו של ע"ה בביתו:

פרק שלישי

דף ע"ב חומר בקודש מבתרומה נ"ב הארבעה מעלות הראשונות שההן הוא לקולא והלאו הוא לחומרא ודרכו למיתני הן קודם ללאו ע"כ תני בלשון חומר בקודש מבתרומה שאלו ארבעה קולות ישנם בתרומה ולא בקודש ושבעה מעלות האחרונות ההן לחומרא והלאו לקולא ע"כ תני בלשון לא כמדת הקדש מדת התרומה שאלו שבע החומרות נוהגות בקדש ולא בתרומה וגם אוכלין אוכלים נגובים הטעם הוא לקודש גזרו ולא לתרומה

דף כמא תוס' ד"ה האונן ומחוסר כפורים כו' וכי תימא אחר תמיד של ערב תשתרי דתו לא תשהי כיון כו' כצ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה כעוביה וכחללה פרש"י כו' נ"ב ביבמות ובגיטין מייתי כ"כ תוס' קשיות ר"ת ואינו תולה כלל בפרש"י ע"כ גם כאן שיבוש יצא וצ"ל כעוביה וכחללה כשתי אצבעות כו':

דף בג רש"י ד"ה אבל מעבירן על הגשר הואיל ורגליו נוגעות בו וקשה הא גם בספינה רגליו נוגעות בקרקע הספינה אבל ביבמות פרש"י ד"ה על הגשר דכארעא סמיכתא היא והאדם המעבירו הולך כל שעה ברגליו ואינו דומה לספינה ע"כ ושפיר נכון כי מחלק בין גשר לספינה בתרתי גשר יש לו סמיכה חזקה על הקרקע והוי כארעא סמיכתא מה שאין כן הספינה ועוד שאינו יפול לעבור הגשר כ"א בהליכה על הגשר ובספינה יושב על מקומו ועובר:

ע"מ תוס' ד"ה והא דרבנן הוא משמע כו' אלמא דאית ליה טומאתן דאורייתא (וכן כו' שם כיון דעצי חולין לא מקבלי טומאה דאורייתא אפילו בהכשר ועצי קודש אי לאו יתורא דקרא כו' כצ"ל:

שם ולא כפרש"י דקאמר דדייק התם צירוף דגבי מעלות דרבנן לר"ע עצים ולבונה לא בנות כו' כצ"ל.

דף מד גמ' ואתו רבנן וגזרו הוא לחומרא שאע"ג שאינו צריך לכלי הכלי מצרפן כשנגע טומאה באחד מהן נטמאו כולן שייך לומר וגזרו שם ואתו רבנן ותקנו כאן שהוא גם לקולא שצריכין כלי ועשו צברן על גבי קרטבלא כאילו מונחין בכלי ראוי לומר ותקנו:

דף כה ע"ב תוס' ד"ה במטהר טבלו כו' שגנאי הוא לו אם קנקנים שהיה בו הקדש טמאים כו' כצ"ל:

דף כו רש"י ד"ה נאמנים לומר שלא נגעו לתוכו לקדש נאמנים אבל לא לתרומה דכולה מתני' אחומר בקודש מבתרומה ובתרומה מבקודש קיימא כצ"ל:

ע"ב גמ' אסכלגוס פי' עצי צ"ג מסמס מין עץ יקר (ערוך):

תוס' ד"ה סילוקו כסידורו לענין שהיה רך בשעת סידורו כך הוא רך בסילוקו ומה שאמר הפסוק חם ביום הלקחו לאו דוקא דחם לא הוה אף בסידורו דאיכא מ"ד במנחות שהיא נאפת מע"ש ואי אפשר שישמור החום עד השבת שעת סידורו כי הנס עדיין לא שלט בו בעודו בחוץ אם לא שנאמר לדבריהם נשאר בתנור לשמור חומו עד השבת בבוקר ונסדר על השלחן חם ובנס נשאר חם עד סילוקו כך הוא דברי תוס' ופירושו:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה