אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) גמרא והחונים › מסכת גיטין

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

גמרא והחונים · מסכת גיטין

מסכת סוטה דה דה

פרק ראשון

דף ב רש"י ד"ה רקם וחגר תרגום של בין קדש ובין ברד בין רקם ובין חגרא כצ"ל:

תוס' ד"ה ואשקלון כדרום כו' וכתיב הפילה לישראל בנחלה כאשר צויתיך כצ"ל:

שם וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה ואת אשקלון ואת גבולה כצ"ל:

בא"ד דעכו לאו מארץ ישראל הוי נ"ב וכן בפסחים (ד' נ"א) גבי ואינן יושבין על ספסלי נכרים בשבת בעכו אמרו שם על עכו שהיא מדינת הים:

דף ה ע"ב רש"י ד"ה ה"ג והא קיי"ל בדרבנן דעד נעשה דיין כגון גבי קיום שטרות אמרינן בכתובות (שם) שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מכירין חתימת ידי עדים ואחד אינו מכיר כו' והוינן בה כו' כצ"ל:

דף ז ע"ב גמ' ויאמרו הנה חג ה' בשלו מימים ימימה כצ"ל:

דף ח פ"ב תוס' ד"ה דגזרו על גושה ועל אוירה כו' ולא החמירו על ארץ העמים יותר מקברי כותים עצמן נ"ב היינו להביא טומאה ע"י דף כנ"ל וע' נזיר נ"ד תוס' ד"ה ארץ העמים בסה"ד ועי"ל שהוא קרוב לזה:

דף י תוס' ד"ה כי קתני מלתא דליתא בקדושין כו' והא לא שכיחא שתקבל קדושין מאחר נ"ב פי' ותצא מאותו אחר בלא גט (מהר"ם שיף):

ע"ב תוס' ד"ה חספא בעלמא הוא כו' דהשתא לא מהני עדי מסירה מידי נ"ב פי' כיון דכשרים בלעדיהם:

דף יא ע"ב גמ' וא"ת משנתנו כל האומר תן כאומר זכו דמי כצ"ל ונ"ב ע' רש"י ריש משנה דלקמן:

תוס' ד"ה שמע מינה התופס לבע"ח קנה נ"ב תוס' מפרש ש"מ וכו' כמו שמפורש לקמן בא"ד בשלמא אי תופס לב"ח קנה אין תימא אם גם כאן אינו יכול לחזור ע"כ תימא לר"י וכו' אבל רש"י מפרש בפשיטות מדקסברי הכא גבי שחרורי עבדים שאינו יכול לחזור ש"מ שגם התופס לב"ת קנה אין מקום לקשיות ר"י כי אדרבא לפי דברי ר"י מוכח מכח כש"כ:

דף יב תוס' ד"ה דלמא לא היא דחוייא בעלמא היא כו' נ"ב קאי על ועד כאן לא קאמרי רבנן:

דף יג רש"י ד"ה במעמד שלשתן קנה "ולקמן "מפרש "טעמא נ"ב הני שלשה תיבות אין להם מקום כאן כי טעמא צריך רק אם אמר רב אף במלוה קנה כדפרש"י לקמן ע"ב ד"ה מאי טעמא אבל לרב זביד לא אמר רב אלא בפקדון מסתברא מלתא דרב בלא טעמא תוס' ד"ה האומר תנו גט כו' ולהאריך בלשון סה"ד מגיה הגרי"פ ויתר האריכו וביאור תמצא בתוס' ב"ב קנ"א ד"ה תנו ע"כ ונ"ב אדרבא העומד שם צריך לבוא לכאן כי שם הלשון מגומגם וכאן טוב:

ע"ב תוס' ד"ה גופא אמר רב הונא אמר רב כו' ואין נראה לומר דהוצרכו לתקן למקום שאין הפקדון ביד הנפקד אלא ביד אחרים דלא יועיל אם יאמר זכי ועוד אף כשאין הפקדון ביד הנפקד כו' נ"ב מהרש"א מהר"ם מהר"ם שיף מקיימין כן הגי' כאשר לפנינו ע' בהם:

בא"ד אי במעמד שלשה לא אזילנא (נ"ב ואיסור שכיב מרע היה ולא יבא אצלו) משמע כו':

ד"ה תנהו לפלוני במעמד ג' קנה כו' דלא שביק לדידה ומחל לאחרינא, במלוה על פה פליגי כו' כצ"ל:

בא"ד למאן דאית לי' גבי מלוה בשטר דלא סמכא דעתה ואמאי לא מסיק כו' כצ"ל:

בא"ד ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי נ"ב והוא לא פרע עד תשרי רש"י שם:

שם וליכא למיחש דלמא כתבה ליתן בניסן כו' סה"ד נ"ב ע' תו' ב"מ כ' ע"א ד"ה ש"מ קדושין מ"ח ע"א ד"ה כי קאמר:

דף יד רש"י ד"ה באפיה קאמינא לך דלא הדרנא בי השתא ס"ד דהכי אמר ליה בפניו אני מבטיחו שלא אחזור בי (רש"י רי"ף):

ע"ב גמ' דתנן המחלק נכסיו על פיו ר' אלעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להם אחריות ניקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין ניקנין אלא במשיכה אמרו לו מעשה כו' כצ"ל ודביני וביני ליתא שם:

דף טו תוס' ד"ה או דקאמר משמיה דנשיא כו' ומצינו שהתנא שונה כענין זה בבבא קמא רבי יעקב משלם ח"נ ואנכי פירשתי התם שלא חסר כלום רק ר' יעקב היה אפוטרופוס והיה משלם ח"נ ור' יעקב מאי עבידתיה לא גרסינן וכן נראה מרש"י שם:

פרק שני

ע"ב רש"י ד"ה אלא כו' ואי הא דרב חסדא הוה משמע לן פרושי הוה קמפרש לה כו' כצ"ל:

ד"ה גידוד חמשה לענין שבת דבעינן מחיצה גבוהה עשרה או עמוק עשרה לרשות היחיד ואם היה חריץ עמוק חמשה כו' נ"ב ע' עירובין רש"י שם:

תוס', ד"ה גידוד חמשה כו' ואם תאמר ויחשב רשות היחיד מטעם דאי

בעי מנח עליה מידי ומשתמש כו' כצ"ל:

דף טז תוס' ד"ה הנצוק והקטפרס כו' פי' בקונטרס אינו חיבור לטהרה לענין שתי מקואות שאין באחד מהן מ' סאה כו' נ"ב מלשון רש"י כאן אינו מוכרח כי נוכל לפרש ואין באחד מהן בשום אחד מהן אך בע"א מפורש שם ברש"י שאחת כשרה והנה רש"ל מדבר מזה ע"ש:

בא"ד והא דדייק התם גבי כותי דאנח ידיה אבת גישתא כו' נ"ב שם איתא אגישתא אבל פירושו אבת גישתא כי ראש זה המקלח בחוץ קרי בת גישתא ושם נגע בא"ד כיון שראשו אחד מונח על גישתא נגע כאן ראש זה מונח גבוה:

בא"ד עירוב מקואות כשפופרת הנוד כעוביו וכחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן כו' כצ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה במאי פליגי כו' כיון דאין גט יוצא אלא מתחת יד ער החתימה מוכחא מלתא דהאי דעד חתימה נאמן כו' כצ"ל:

דף יח ע"ב תוס' ד"ה שמא פייס כו' ועל פי' הקונ' קשה דמאי משני דאע"ג דאמר נאמנת עלי לומר שלא באתי אצלה אנן חיישינן ולא מהימנינן לה ומיהו כו' כצ"ל:

דף יט מתני' אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות כו' נ"ב ע' פ' הרע"ב שבת פ' י"ב מ"ה וברש"י בגמרא שם בקצרה:

גמ' תני ר' חייא כתבו באבר בשחור כו' נ"ב והא דלא אמר לאתויי הא דתני ר' חייא ע' מגיד משנה גירושין פ"ד הל' ב' וכן כתב הר"נ שמזה דייק הרמב"ם דהני דקחשיב תני ר' חייא הם רק דיעבד כשר והנך דתני ר' חנינא אף לכתחלה כשר ויש"ש כתב דלאתויי קאי כ"כ על הא דתני ר' חייא ובכל זאת פסק דהני והני רק בדיעבד כשר:

דף כ ע"ב רש"י ד"ה דמעורה וכו' עד סה"ד נ"ב מהר"ם מביא מקשין העולם ע"ש והעולם טחו עיניהם מראות שמדייק רש"י בראשי כל תיבה ותיבה כדי שיהי' כל תיבה מעורה לאות הארוך שאצלו מן השיטה שלמעלה ממנה נמצא כל הגט מעורה השיטות והתיבות וכולו ספר אחד:

תוס' ד"ה לא צריכא דמעורה מכאן כו' ור"י אומר דאין מכאן ראיה כו' נ"ב וגם לפי' רש"י אין ראי' שרש"י מפרש שהי' האות ארוך משיטה עליונה סמוך לאות ראשון מתיבה שבשיטה שלמטה ממנה וכן מלמטה למעלה כזה &&ציור&& וגם שאר אותיות יכול להאריך שיגיע כנ"ל נמצא שהאות הארוך שלמעלה סמוך לתיבה שלמטה כמו אות לאות באותו תיבה ובזה לא שייך לומר והנייר שלי כמו שלא תנא ובין אות לאות נמצא היו מוקפות גויל:

דף כא רש"י ד"ה והאיש כותב את שוברו פרעון הכתובה שפרע ומקנהו לאשה נ"ב ע' מהר"ם שיף:

תוס' ד"ה והלכתא בכפות כפות וישן בעינן כו' והלכתא בכפות ופי' בקונטרס בההיא קאמר רבא דהוי גט פי' בישן וכן פסקו הלכות גדולות כו' כצ"ל:

ע"ב גמ' כתבו לטופס ותלשו כתבו לתורף ונתנו לה נ"ב ע' רש"ל ומהר"מ רש"י ד"ה נייר המחוק יכול כו' ויעביר כו' נ"ב אגב רהיטא דשאר שטרות נקט לשון זכר אבל בקושטא צ"ל יכולה וכו' ותעביר כו' ועל האשה קאי כשיהי' הגט בידה וכן מוכח בגמ' על פיסקא וחכמים מכשירין:

תוס' ד"ה שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות תימא הא אם מת אביה או אם מכרו לא חשיב תו בית אביה נ"ב ע' מהרש"א סוכה:

בא"ד וכבר מת אביה כדמוכחי קראי סה"ד נ"ב שכשמת אביה שם בן נח היה יעקב אז בן חמשים שנה וכששלח אותו יצחק פדנה ארם היה יעקב בן ס"ג שנה ע' מהר"ם עירובין ואידך זיל גמור:

דף כב רש"י ד"ה חיפא מתוקן קצת וראוי לחפות בו קמיעים נ"ב וכן פי' הרע"ב:

תוס' ד"ה ובדאשרוש לא פליגי כו' ואזדו לטעמייהו אילן היוצא מן הגזע כו' ותנן נמי גבי ערלה כו' נ"ב ובהנך לא שייך טעמי דר"מ ור"י דהכא ובע"כ בסברא פליגי:

ד"ה לא על נייר מחוק נ"ב שייך למתני'

ע"ב תוס' ד"ה והא לאו בני דיעה נינהו כו' ותיפוק ליה דלאו בני כריתות נינהו ומה צריך נמי לאתויי ברייתא כו' נ"ב ע' מהרש"א ומהר"ם שיף:

דה כג רש"י ד"ה מדקתני סיפא אלמא היכא דטעמא משום דיעה הוא דבעינן תחלה וסוף כו' כצ"ל:

גמ' מתני' קיבל הקטן והגדיל כו' מאי דשכיח טפי תני לי' ברישא (תוי"ט):

ע"ב גמ' שתרמו משלהם אלו שתי תיבות אינם במשנה אך הוא כמאמר המוסגר ופירושי קא מפרש:

פרק שלישי

דף כד כל גט נ"ב הרי"ף והרא"ש גרסי כל הגט שנכתב שלא לשום אשה פסול ובזה מוכח כדעת הרמב"ם דדוקא כל הגט נכתב שלא לשם אשה פסול אבל נכתב רק התופס שלא לשם אשה והתורף נכתב לשמה כשר:

דף כה רש"י ד"ה מבין הכותים קודם גזירה בתוספתא איתא והי' ע"ש וכן פי' הרע"ב ע"ש וכן פרש"י בב"ק וביומא פי' כמו הכא ואין לו כלי וע' תוס' שם:

ע"ב תוס' ד"ה ומיחל כו' כדאמרינן בתוספתא כו' נ"ב בתוספתא איתא ערב שבת וע' יש"ש ב"ק פ"ה סי' ל"ב הג"ה שני':

דף כו רש"י ד"ה אימא ר' מאיר היא כו' ורוב גיטין חתומין הם אפי' לר"א מפני תיקון העולם נ"ב לעיל ד' ג' ע"ב ודעת רש"ל בער אנכי ולא אדע שנראה כי מוחק מפני תיקון העולם ואינו גורסו כלל ועל איכא לאוקמא מוסיף אפילו אשר אינו בגמ' ומה חסר מגי' הספר:

תוס' ד"ה אבל סיפא דקתני כו' אבל הך דפירקין ודאי ר' יוחנן מוקי לה כר"מ משום טעמא מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א כו' כצ"ל ותבת דמסיק מוחק מהר"ם שיף:

דה בז רש"י ד"ה כשמעתי' דאמר תרתי בעינן והכא לא הוה אלא חדא כו' נ"ב בב"מ מסיים רש"י ואכשרי' ונכון כי בגיטי נשים מיירי:

גמ' ואיכא דאמרי בדוכת' דמזבני כיתנא והוא שלא הוחזקו ושכיחן שיירות נ"ב הלשון מגומגם כי נראה שנמשך לוהוא שהוא כמו ודוקא ויהי' פירושו ודוקא שלא הוחזקו ודוקא שכיחן שיירות אדרבא כש"כ בלא שכיחין שיירות ע"כ טוב יותר הגי' בב"מ ושם איתא אע"ג דשכיחן שיירתא:

דף כח ע"ב גמ' מקומנטריסין של נכרים נ"ב סופר ב"ד של א"ה וגם מפרש הוא וכן פירושו נקרא כן וכן פי' רש"י ז"ל בין הלועזים נקרא קומנטריס על שעשה פי' על תנ"כ ואצלנו נקרא בחסרון מ' קונטרס ומוסף הערוך):

רש"י ד"ה נהרג באחת מארבע מיתות וגבי א"ה מת כמו לקומני"ה חלילה נ"ב בית מלא אפר מנופה (ערוך):

דף כז רש"י ד"ה זו אפי' תנוקות יודעין אותה דאם השאילה לו לא לצורך אחרים השאילה לו ונמצא זה עובר על דעתו ומקניטו כצ"ל ואשר בינתיים ליתא לא ברש"י על הרי"ף ולא בר"נ גם רש"ל מוחקו:

דף ל' מתני' להיות מפריש עליהן פי' על אותן המעות רמב"ם:

רש"י ד"ה במכרי כהונה וכו' אלא לכהן זה ובד"ה במזכה להן ע"י אחרים וכו' לפלוני לוי ובד"ה עשו שאינו זוכה כזוכה וכו' עני המנקף וכו' ילקט בנו אחריו וכו' עשוהו כזוכה לאהבת הקיצור תפס רש"י ז"ל אצל רב הכהן לדמיון ואצל שמואל הלוי ואצל עולא את העני כסדרן במשנה ובכולהו ה"ה לאינך:

ע"ב גמ' אלעזר בן גמלא נ"ב בבכורות ומנחות הגי' גומל ובביצה גימל ומדייק רש"י ה"ג אבא אלעזר בן גומל:

רש"י ד"ה ריש עמוד עניי כותים וכו' בכל מקום שהן פי' בכל מקום ומקום שהן נמצאים שם יכול להפריש בשבילם לאפוקי במקום שאין עניי ישראל נמצאים שם אינו יכול להפריש כמו שמביא תוס' בשם ר"י דלא תקינו אלא בחזקת עניי עיר כן גם דעת רש"י ז"ל:

רש"י ד"ה אין חוששין למוחזק ישראל זה שתקנו קודם שמת ואע"פ שאין מוטל עליו נ"ב חושש שלא יוכשל הלוי ובזה מתורץ קושית תוס' בפשיטות וכמו שכתב רש"י לעיל שחזקה על חבר וכו':

תוס' ד"ה תניא ר' אומר יורשין שירשו כו' עד סה"ד נ"ב אף שהפיסקא הוא צריך ליטול רשות יש במשמע מדמסיים הפיסקא וכו' שדברי הגמ' קאי על דברי המשנה שאחר הפיסקא דוק ותשכח כן בהרבה מקומות וע' מלחמות שמביא הרבה ראיות לבר מן דין שקאי על הרישא והיש"ש מסכים עמו בסי' כ"ר:

ד"ה וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף כו' ומפרש רב נחמן בר יצחק בגמרא דחיישינן שמא עשאו תרומה ומעשר על מקום אחר כצ"ל:

ד"ה אין אבא אלעזר בן גמלא היא כו' ומצוה עליה רמיא נ"ב פי' על מעשר הדגן רמיא המצוה לתרום תרומת מעשר ממנה:

דף לא סוף המשנה בבוסר מגיה הגרי"פ בערוך איתא לבוסר וכן איתא כו' נ"ב וכן מעתיק הרא"ש ע"ז פ"ב סי' י"ג:

רש"י ד"ה ובמחשבה נותן עיניו בצד זה לשם תרומה ואוכל בצד זה ואע"פ שלא הפריש ותרווייהו (נ"ב פי' תרומה גדולה ותרומת מעשר) נפקי מונחשב:

ע"ב תוס' ד"ה בקידום של מוצאי החג של תקופה כו' עד סה"ד נ"ב איש בער כמוני לא ידע למה לא נפרש בקידום של מוצאי יו"ט הראשון של חג של תקופה ושפיר יכול להיות שמשכה תקופת תמוז עוד כי מקצת החג די לתקופה חדשה ושפיר נופל על מוצאי יו"ט ראשון של חג מוצאי חג סתם כי מוצאי יו"ט שני אינו בחג הסוכות ואם אמנם כל השבעת ימים חג אחד הוא מ"מ הלא כתיב ביום הראשון מקרא קודש ונגד חוה"מ חג נקרא ובהחליל תנן מפורש מוצאי יו"ט ראשון של חג ויותר נראה לפרש מוצאי החג של מוצאי יו"ט ראשון כי מוצאי כל החג הסוכות הלא חג העצרת הוא והל"ל בקידוש של ליל העצרת ועל כרחך תפרש מוצאי שמיני עצרת ה"ל למיתני כן בקידום של מוצאי עצרת או בקידום של מוצאי יו"ט אחרון של חג כדתנן חולין פ"ג ערב יו"ט האחרון של חג ע"כ הטוב והנכון לפרש כאשר כתבתי וכן איתא בע"ז ג' ריש ע"ב ע"פ גירסת עין יעקב זימנין דמשכא להו תקופת תמוז עד שיתסר בתשרי ומצטערי וכן נראה מהרמב"ם שמפרש מוצאי החג של יו"ט ראשון כסתם מתניתין ואינו מזכיר כלל של תקופה:

פרק רביעי

דף לב במשנה היה עושה ב"ד במקום אחר כצ"ל כמו במשניות:

רש"י ד"ה בראשונה כו' בפני שלשה סה"ד נ"ב אם אמנם שהלכה בפני ב' אך רש"י לא נחית להלכה אלא מפרש כפשטי' דמתניתין דב"ד קתני אבל בסמוך מפרש והיא ניסת בו שהוא חשש ממזרת כר' יוחנן לקמן ל"ג שסבר בראשונה היה מבטלו בפני שנים שכן הלכה ואינו נגד פשוטו דתני מפני תיקון העולם:

תוס' ד"ה מבוטלת היא תיבטל כו' והא דלא מקשה הכא מאי אפשר בה כמו כו' כצ"ל:

גמ' ואמרי לה אמר רבה בר אבוה נ"ב לפי הגי' דהכא יכול להיות דאמרי לה מחליפים רק רב ששת ברבה בר אבוה ורבה בר איבו כדקאי קאי:

ע"ב גמ' שולי עמוד דתנן מוסרני לכם כצ"ל:

דף ל"ג רש"י ד"ה ה"ג לא שנא כתב בלשון עדים וחתמי דיינים כו' דמפרש החתומים כסדרן במשנה:

ע"ב גמ' ואשקליה גיטא על כורחי' אמר לן זילו אטמירו נ"ב מהר"ם שיף וביאור מקיימי גי' הספר דוקא:

דף לד תוס' ד"ה בית דין מעמידים להם אפוטרופוס כו' דפחות משתות מודה שמואל דיש ליפות בכך כח בית דין כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה והוא דאתחזק וכו' אין צריך לכתוב וכל שום שיש לו נ"ב לר"ת היה צריך לומר ולא כתב אלא שם האחד ע"כ משמע כבה"ג:

רש"י ד"ה מרים וכו' לבה"ג מאי והדר ומשמע כפי' ר"ת וע' חדושי א"ש סי' א' ולענ"ד יש לדייק יותר הדיוק אחרון מהראשון כי הדיוק הראשון בנקל יותר ליישבו ע"פ ר"ת מליישב הדיוק השני ע"פ ה"ג וכן המר"מ שיף לא דייק כלל הדיוק הראשון וניחא לי' לפרש והוא דאתחזק ע"פ ר"ת כפרש"י ולא אוכל להבין מקוצר השגתי מאין יצא למהר"ם שכתב בחדושי א"ש הנ"ל על פי' ה"ג וכן משמע מלשון רש"י עכ"ל פליאה דעת ממני אבל האמת. יורה דרכו של רש"י ז"ל כי סבר כדמסיק הר"נ ששניהם טובים אם כותב שם הטפל בפירוש או שכולל אותו בכל שם שיש לו ע"כ שכל רש"י ז"ל לשונו הזהב פעם משתמע כבה"ג ופעם כר"ת:

תוס' ד"ה וכל שום שיש לו כו' ותיקן ר"ת לכתוב בגט אני פלוני דמיתקרי כך וכך כדאמרי בגמרא אחא בר הדיא דמיתקרי איה איה מרי וכו' כצ"ל נ"ב כן מעתיק הרא"ש והש"ג דברי ר"ת:

דף לו תוס' ד"ה בזמן שאתה משמט כו' אכתי קשה בריש מועד' קטן (ד' ב:) דפריך חרישה וזריעה בשביעית מי שרי אמר אביי בשביעית בזמן הזה ומייתי הך דהכא והתם כו' כצ"ל:

ע"ב לישנא דחוצפא הוא והוא לשון עולב או לישנא דנחותא הוא לשון עלוב (מהר"מ שיף) רש"י ד"ה שב וחל תעשה הלוה הזה כו' נ"ב אין דעתו של אדם נוחה בנוסח זה אחר שראה פרש"י ברי"ף והר"נ כמוהו הטובה ממנו:

דף לז גמ' והא איכא מקומו דמנח אסיכי נ"ב והסיכי הם של בעל הקרקע רא"ש (ע"ש בק"נ):

ע"ב רש"י ד"ה לא שביק היתירא להלוות בלא פרוזבול ולמימר הוה לי ואבד כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אי לפני יאוש כו' דפליגי לפני יאוש סה"ד כצ"ל (מהרש"א):

דף לח רש"י ד"ה והאמר מר במסכת ע"א כצ"ל:

תוס' ד"ה המפקיר עבדו כו' אבל בעבד עברי בלאו הכי מותר בה די"ל דהתם בקידושין כו' כצ"ל:

דף לט גמ' דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא נ"ב פי' כאינשי דלא גמרי שמעתא נ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה ולא היא האי דאמר לי דרב נחמן הלכה אלא אין הלכה קאמר כדאמינא מדעתאי והכא אף מידי שעבוד לא יצאת כצ"ל:

תוס' ד"ה משום דהוה ליה כליו של מקנה כו' ועוד אמרינן התם במנא דכשר למקניא ביה למקניא לאפוקי מדלוי כו' כצ"ל:

דף מ רש"י ד"ה דיסקרתא קרייה נ"ב פי' כפר וכן פרש"י מגילה י"ו וכן פי' הערוך:

ע"ב הקדש חמץ ושיחרור כו' ודוקא קדושת הגוף שאין לו פדיון מפקיע מידי שעבוד כגון שור תם כו' נ"ב פי' תם בלא מום:

דף מא מתני' מי שחציו עבד וחציו בן חורין כו' לישא שפחה אי אפשר שכבר חציו בן חורין נ"ב כאן מפרש רבינו הטעם במשנתו בעצמו למה אי אפשר שכבר כו' ובעדיות שנה סתם אינו יכול וסמך כל מי שזכה לישועות כבר למד בחוסן וידוע לו הטעם וכן מעתיק הגמ' בפסחים וחגיגה וב"ב כמו במשנה עדיות אינו יכול ותו לא ושם שייך פרש"י לפרש הטעם של המשנה אשר לפניו והמעתיק פרש"י בכאן לא שם על לבו כי רש"י לא בדה מלבו הטעם רק מה שראה במשנתנו מפורש כתב במקומות שאינו מפורש והעתיק גם כאן פי' רש"י וגירסתו לשבר ראשי המעיינים הדייקנים אשר עומדים משתוממים ושואלין וחוקרים מה מוסיף רש"י בפירושו הלא דבריו במשנה מפורשים אך הרי"ף והרא"ש כמוהו מעתיק כאן המשנה כמו בעדיות לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ותו לא ושפיר מפרש רש"י למה אינו יכול

ע"ב בשורה א' שכבר נ"ב בפסחים העתיקו שעדיין, ויפה תוס' ריש עמוד המשך מעל"ד ובפרק ד' מיתות צ"ל בפ' ד' מיתות. ד"ה כופין את רבו כו' כיון שהיתה מחזרת אחריהן ומשדלתן לזנות חשיבי כאנוסין כצ"ל ונ"ב ע' שבת ד' תוס' ד"ה וכי בסה"ד ורש"ל שם:

דף מב ע"ב גמ' כגון שהכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור כצ"ל נ"ב כמו בקידושין וב"ק וכן מעתיק הרי"ף והרא"ש כאן:

רש"י ד"ה וחולקין חלק אחד כו' וצריכין שישחררו זה את זה כדקתני סיפא הגדילו כו' כצ"ל:

דף מג ע"ב רש"י ד"ה אע"פ שעשה לו ישראל נמוסו כצ"ל ונ"ב כמפורש אצל עבד שהמלוה הוא עושה הנמוס לפי הס"ד שנמוס הוא נשקי בודאי המלוה הוא העושה ואף למסקנא שנמוס הוא זמן המלוה כותב והלוה חותם וכן מעתיק היש"ש בזה"ל אע"פ שעשה ישראל נמוסו ע"כ וכן מעתיק תוס' לקמן מ"ז ד"ה א"ר:

דף מח גמ' אתא עורבא וקא קרו א"ל מאי קאמר כו' אמר עורבא שקרא הוא ולא סמיכנא עליה אדהכי אתיא יונה כו' קם ערק איהו וההוא גברא כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה מין יהודי כו' בחולין פרש"י זה האדוק בע"ז וכ"נ מפרש"י ד"ה ישרף ועל הגליון שם הגהה מין הוא שאינו מאמין בה' אלהי ישראל:

דף מו תוס' ד"ה שלא יהו בנות ישראל פרוצות כו' אי נמי הא דקאמר ורבנן היינו ר' מאיר ור"א דאמר לא אסרו צריך כו' כצ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה המוציא אשתו משום אילונית כו' דתנן וכולן שמתו או שמאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית צרות הן מותרות כו' כצ"ל:

דף מז ע"ב גמ' כיון דחזו דקא מייקרי ומזבני נ"ב לפרש"י שמוכרים השדות בזמן שמחירם ומקחם גבוה ולפי' הרמב"ם שנותנים מחיר גדול עבור הביכורים להנכרים והרמב"ם גורס דקא מוקרי וזבני:

תוס' ד"ה בצרן ושיגרן ביד שליח פי' רבינו שמואל בהספינה (ד' פ"א:) בצרן הבעלים ושגרן ביד שליח כו' כצ"ל:

פרק חמישי

דף מח ע"ב במשנה והבנות מנכסים משועבדין מפני תקון העולם והמוצא מציאה לא ישבע מפני תקון העולם נ"ב מרש"י נראה דלא גריס מפני תקון העולם קמא:

גמ' אי כחושה אכל אי שמנה אכל דמשלם מיטב כצ"ל או כדאיתא בב"ק דמשלם שמינה תוס' ד"ה ורבי ישמעאל אכל שמנה כו' עד סה"ד ונ"ב ונוכל לומר אשר להגדיל התמי' אומר אכל שמינה אשר חביב מאד על בעליו אינו משלם יותר ממה שהזיק ק"ו לכחושה:

דה מט גמ' אהני קרא דאי אית לי' למזיק עידית וזיבורית וזיבורית דידי' לא שויא כעידית דניזק דמשלם לי' ממיטב דידי' כצ"ל ונ"ב כדאיתא בב"ק תוס' ד"ה כגון כו' ומיהו אי בשל עולם הן שמין לר"ע הוה מצי למימר כגון דאית לי' למזיק עידית בינונית וזיבורית וזיבורית דידי' כעידית דעלמא ועידית דידי' כעידית דניזק דלר"ע גובין מן הזיבורית ולר"י יהיב לי' מעידית דניזק כצ"ל ונ"ב מתוס' ב"ק:

ע"ב גמ' אמר ר' שמעון מפני מה אמרו כתובת אשה בזיבורית שיותר ממה כו' נ"ב וקשה מה חטאה הלא הבורא ית"ש כך בראה כרצונו וע' תוס' במשנה שמתרץ זה בד"ה וכתובת אשה:

דף נב ע"ב גמ' מ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך לכאורה היה לגמרא תחלה להצדיק ראשון בריבו ולשאול על רב הקודם לשמואל ולומר מ"ד מנסך מ"ט לא אמר מערב אבל דרב אמר כמו שמפורש במתני' מנסך ואמר מה דתני מנסך הוא ממש ולא שייך לשאול מאי טעמא לא אמר מערב תני מנסך יאמר מערב ע"כ יותר שייך לשאול על שמואל למה משנה ממאי דתני ומתרץ ומקשי לאידך ומתרץ דמוקי מתני' כר' ירמי' השתא חוזר לשאול ומ"ד מנסך ומוקי מתני' בפלוגתא דהא ר' אבין פליג התם מ"ט לא אמר מערב:

רה נג תוס' שורה ראשונה א"נ קסברי כצ"ל:

ע"ב גמ' דר"מ אדר"מ לא קשיא כי קניס בדרבנן בדאורייתא לא קניס נ"ב לפי פרש"י ז"ל כיון דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק אין בזה איסור דאורייתא מה שמפסיד לחבירו כיון שאין ניכר נמצא במטמא ומדמע אין במעשיו איסור דאורייתא כלל במה שהוא עושה אבל במנסך אף שבמה שמפסיד לחבירו אין איסור דאורייתא אבל בכל זאת לא נפקא מעשיו מאיסור דאורייתא כי הלא מנסך הוא למ"ד מנסך ממש ודברי מהר"מ שיף נראה דלא כרש"י:

תוס' ד"ה גזלן הוא וממון מעליא בעי לשלומי כו' וא"כ אין לך שינוי גדול מזה וקנאם הגזלן בשינוי וצריך לשלם בממון מעליא ולא מצי אמר ליה כו' כצ"ל (מהר"ם שיף):

דף נד גמ' ת"ש אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שילם חולין טמאים סומכוס אומר משום ר"מ כצ"ל כמו ביבמות שם:

שם חסורי מחסרא והכי קתני אכל תרומה טמאה משלם כל דהו אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורים שילם חולין טמאין סומכוס אומר כו' כצ"ל:

שם והוינן בה במזיד אין תשלומיו תשלומין תבא עליו ברכה דאכל מיניה מידי דלא חזי לי' בימי טומאתו וקא משלם ליה מידי דחזי ליה בימי טומאתו נ"ב ביבמות פרש"י תרומה טמאה לא חזיא לאכילה כהן טהור קאי עלה בעשה בשעריך תאכלנו לזה ולא לאחר וכהן טמא קאי עלה במיתה ולפי זה פי' דלא חזי לי' בימי טומאתו אפילו בימי טומאתו וקמשלם לי' מידי דחזי לי' עכ"פ בימי טומאתו:

ע"ב גמ' נפלו ונתפצעו אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו כו' נ"ב ליתא שם רק נתפצעו ואח"כ נפלו דברי הכל יעלו והוא משנה פ"ג ערלה וכאן נמצא וכאן היה וצ"ל דתנן:

רש"י ד"ה כהן גדול ביום הכפורים בפר ושעיר שלפנים ולפני ולפנים שהוא שם יחיד כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה לגיזותיה וולדותיה דלפני הקדש אי אמרת משעת גנבה קיימא ברשותיה גיזותיה וה"ה ולדותיה דידיה הוא ואינו משלם אלא דמי פרה העומדת ליגזוז ולא דמי פרה וולדה או פרה וגיזותיה:

בגמ' אמר רבא מסתברא משעת הקדישה נרשם ה' לעין משפט ונ"ב נמצא גם ברמב"ם גזילה פ"ב הל' ח':

דף נז גמ' תנא שבע שנים בצרו א"ה את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל נ"ב פי' שגדלו הענבים עד שבצרו אותם והכל בלא זבל אלא דמן של ישראל היה להם במקום זבל:

דף נט רש"י ד"ה וטעותן של פעוטות עד כמה הדרא נ"ב ע' בק"נ ד"ה וטעותן עד כמה:

ד"ה עד שתות כגדול עד שתות מחול ושתות קנה כו' כצ"ל (יש"ש):

ע"ב רש"י ד"ה וקדשתו כי את וגו' נ"ב כוונת רש"י בהאי וגומר דלאו מוקדשתו נפקא אלא מסיפא דקרא קדש יהי' לך לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו' אבל רישא דקרא וקדשתו לעל כרחו אתי כן איתא בת"כ וכן פרש"י במקומו וכן איתא יבמות פ"ח ע"ב (מפרשי ת"כ):

דף סא גמ' מאי שנא רישא ומאי שנא סופא נ"ב הכא פי' רישא החשודה על השביעית סיפא אשת ע"ה שם והא מדקתני סיפא פי' סיפא דסיפא מכלל דרישא פי' רישא דסיפא שם רישא וסיפא בטומאה וטהרה פי' רישא דסיפא וסיפא דסיפא:

דף סב רש"י ד"ה בכלי גללים שאינן מקבלים טומאה כו' ובעיסה גופה כו' נ"ב עי' מהר"ם שיף:

פרק ששי

דף סג תוס' ד"ה רבי אומר עד סה"ד נ"ב וכן מוכח בסמוך דמוקי מתני' דקתני האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור בהולך ור' וברישא קתני או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור:

ע"ב גמ' אזל שליחא אשכח כי יתבה וקא לשה כו' כצ"ל:

ריף :

אמר לה הילך גיטך אמרה לי' ליהוי לי בידך כצ"ל ר"נ ע"ש:

שם שלחוה קמיה דר' חייא בר אבא אמר כל הני שלחו לי ואזלי כצ"ל (ב"ק):

דף סד גמ' דאם איתא דלגירושין יהבי ניהליה לדידה הוי יהיב ליה ורב חסדא כו' כצ"ל:

(רי"ף ורא"ש):

תוס' ד"ה אסור בכל הנשים שבעולם כו' דאין זה חזקה גמורה דאינה בידו להתקדש נ"ב פי' לעשות לה רצון להקדש:

ע"ב תוס' ד"ה וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה כו' פי' בקונ' אפילו על ידי אביה דהא שוטה היא ותני דבי ר' ישמעאל ושילחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת בפרק חרש (ד' קי"ג) כצ"ל גם בב"ח:

דה סח ע"ב רש"י ד"ה הא והא רבנן ואינהו נמי לא אמור קפידא אלא גבי אשה דהתם ניחא לה דתיתזל ולאו כו' כצ"ל:

דה סו ע"ב היא גופא קא מיבעיא לי' יכתבו כתב ידן הוא אי כתב הגט הוא כצ"ל:

רש"י ד"ה מילי אי מימסרן לשליח כצ"ל:

דף סז דתניא איסי בן יהודה הי' קורא לחכמים שמות ר' מאיר חכם וסופר כו' רש"י גל של אגוזים מפרש באבות דר' נתן (פי"ח) מה גל של אגוזים אדם נוטל אחת מהן כולם מתקשקשין ובאין זו על זו כך ר' טרפון כו' כצ"ל:

פרק שביעי

דף עא רש"י ד"ה מפיהם על פי שנים עדים (דברים י"ז) נ"ב זה הפסוק מיירי בד"נ ורש"י בחומש מביא זה הדרש מפיהם ולא מפי כתבם על פסוק ע"פ שני עדים דברים י"ט דמיירי גם בד"מ:

ד"ה ולא מפי כתבם יעידו בב"ד דלא דמי לשטר שחתמוהו וקיומו דההוא אורחי' להכי כצ"ל:

דף עב ע"ב גמ' אמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר תנן אף גיטו אם עמד חוזר כצ"ל. ונ"ב פי' נתבטל המתנה ממילא וחוזר לנותן כן הגט חוזר לבעל כאלו לא נתנו:

ומה שמדייק הגמ' ממאמרו אין צריך כאן כלל והרי"ף כ"ש אינו מעתיק כאן רק מאמר רב הונא והרא"ש כמוהו:

דף עד ע"ב תוס' ד"ה חסורי מיחסרא כו' וא"ת למה הוצרך להגיה דפליגי רבנן אדרבן שמעון בן גמליאל מנא לי' דפליגי עליה נ"ב מה גודל החן אשר הוצק בשפתי הרמב"ם. בפירושו על המשניות כפי אשר בינותי מלשונו הזהב כי החסורי מיחסרא לא קבלו ולא בדו ח"ו מלבם אך כשמוע רשב"ג דברי חכמים כי על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים קפידא הוי הלא משתמע ממילא ה"ה על האומר ע"מ שתתני לי איצטלתי כ"כ קפידא הוי ובא לחלוק על פי מעשה בצידון:

שם בתוס' ואומר ר"י דקבלה היתה בידו דפליגי רבנן ושהלכה כמותן ולא כרשב"ג כדאמר בסמוך כצ"ל (מהר"מ שיף):

דף עה תוס' ד"ה אלא אמר רבא כו' אלא שרוצה רבא ליישב ברייתא זו אפילו כרבנן דרבי אבל כו' כצ"ל (מ"ש):

דף עז גמ' ואמרי לה ר' אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב וקאמר חד בשבא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לאחר שבוע שנה זה גיטך אם לא אבא לאחר שבוע זו כלומר לאחר שמיטה זו כו' כצ"ל (ר"נ):

ד"ה קמיה שבתא האי שבת דקאמר יום שבת ממש קאמר נ"ב איך מוכח דהאי שבתא שבת ממש יותר מבתר שבתא ע' מהר"ם שיף:

פרק שמיני

מתני' הזורק כו' אפילו הוא נ"ב פי' הגט (תי"ט):

תוס' ד"ה והתניא האומר לחבירו כו' משני נמי הכא הכי סה"ד כצ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה ותיזיל איהי כו' בשכיב מרע הקילו כו' נ"ב ביצה ד' יז תוס' ד"ה מאי טעמא אמרו שלא תטרף דעתו עליו:

ד"ה פליג רשותא לנפשי' כו' דאי לאו הכי הוי כלבוד וגם מסתמא הוי רחב ארבעה כו' נ"ב ע' מהרש"א רש"ל מהר"ם שיף:

דף עח רש"י ד"ה מתני' עד שיאמר לה הא גיטך ואפילו כו' נ"ב משום דרבותא עדיף וחביב לרש"י ז"ל ע"כ מקדים לפרשה קודם לד"ה קוראה:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה