דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
גמרא והחונים · מסכת בכורות
פרק ראשון
דף יא גמ' אמר רבה בר אבוה ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים כו' נ"ב ע' תוס' ד"ה יפריש עליהן ב"מ דף ז.:
דף יב תוס' ד"ה רבי אליעזר מתיר בכלאים כו' עד סה"ד נ"ב ע' בעל המאור בב"ק שם מקיים הגי' הכא ר' אליעזר והוא ר' אליעזר דלעיל ומפרש התם הסוגיא שפיר:
דף יט תוס' ד"ה דהך דלא ביכרה שכיח טפי כו' נ"ב ע' פי' המשניות להרמב"ם ונראה כי היה לו גי' אחרת בהצריכותא השלישית ועגלה תילתא יבוא על נכון כפרש"י:
פרק רביעי
דף כז רש"י ד"ה בטילה ברוב כו' מד בימי טומאתו והסה"ד ואחר כך צ"ל רש"י אחרת ד"ה בימי טומאתו לאחר שביטלה סה"ד:
דף לא גמ' ארבע מאה תכתכי כצ"ל כגי' ס"א שמביא שיטה מקובצת והוא מושב שני אנשים תכתכא אחת לכל זוג כי רבה ורב יוסף היו משלימין לארבע מאה זוגא והוא מלה כפולה תכא הוא מושב אדם אחד תכתכא מושב שני אנשים:
פרק ששי
דף לט גמ' ניקבו חוטמין זה לזה מבחוץ כו' נ"ב נשמט כאן בעין משפט להראות להרמב"ם מיי' פ"ב מהל' איסורי מזבח הל' ב':
רש"י ד"ה מבחוץ להנקב נראה שניקבו כו' נ"ב ע' פי' הרמב"ם:
דף מ ע"ב פיסקא עינו אחת גדולה כו' תנא גדולה כשל עגל קטנה כשל אווז נ"ב הנה לפי פרש"י ז"ל בד"ה ורבנן כך היא הצעה של משנה מה שאמר ר' חנינא בן אנטיגנוס עין אחת גדולה ואחת קטנה ע"ז אינו מפרש רחב"א במתני' שום שיעור רק על אזנו אחת גדולה ואחת קטנה מפרש רחב"א שיעורו במראה ולא במדה ע"כ בא הגמ' על פיסקא עינו אחת גדולה וכו' לפרש השיעור על עינו אחת גדולה ואחת קטנה לרחב"א תנא גדולה כשל עגל קטנה כשל אווז ואין פליג עליו ולפי זה בפיסקא אזנו אחת גדולה וכו' שאמרו בגמ' ורבנן עד כמה לא קאי על הציון שמציין הפיסקא אזנו אחת גדולה כי הלא מפרש רחב"א בעצמו השיעור במראה ולא במדה ומי יימר דפליגי רבנן עליה ע"כ מוכר רש"י ז"ל לפרש מה שאמרו בגמ' ורבנן עד כמה קאי על תיבת וכו' אשר בפיסקא שכולל בתיבת וכו' דברי ר' יהודה ומחלקותו עד סוף המשנה שלא הודו לו חכמים וע"ז שואל הגמ' ורבנן שלא הודו לו לר' יהודה וסברי אפי' אם ביצה אחת מחצית חברתה אינו מום עד כמה יוקטן השניה ולהוי מום ומביא הגמ' ברייתא אפי' אינה שניה אלא כפול כשרה ולא הוי מום כלל בקטנות אחת מן הביצים כך היא לפרש"י ז"ל אבל לפי' הרמב"ם השיעור במראה ולא במדה דקאמר רתב"א קאי על עינו כמו על אזנו נמצא יודעים אנחנו בטוב מה שאמר רחב"א עינו אחת גדולה ואחת קטנה השיעור לפי ראות עינינו אם נראה בעינינו עין אחת גדולה מחברתה הרי זה מום ואין לנו במה להסתפק לרחב"א נמצא לפ"ז מה שאמרו בגמ' על פיסקא עינו אחת גדולה וכו' תנא גדולה כשל עגל קטנה כשל אווז אין זה לדברי רחב"א רק דברי חכמים שחולקין על רחב"א וסברי אף אם נראה לעין אדם עין אחת קטנה משל חברתה אין זה מום עד שיהיה הפרש גדול ביניהם היינו עין אחת כשל עגל ואחת כשל אווז אז הוי מום וע"כ פי' הרמב"ם על פיסקא אזנו אחת גדולה וכו' דקאמר בגמ' ורבנן עד כמה קאי גם כן על הציון שמציין אזנו אחת גדולה היינו אחר שמצינו דפליגי רבנן על רחב"א בעין שואל הגמ' אם פליגי נמי רבנן על רחב"א באוזן ומוכיח הגמ' מברייתא כי פליגי ופליגי הרבה יותר ממה דפליגי עליה בעינו אחת גדולה כי בעינו אחת גדולה פליגי רק בחדא היינו כי לדברי רחב"א אם רק למראה עינינו נראה אחת גדולה ואחת קטנה הוי מום ורבנן סברי מה שאדם יראה לעינים אין זה מום אבל אם אחת גדולה כשל עגל ואחת קטנה כשל אווז כיון שיש כל כך הפרש גדול ביניהם מודים חכמים דהוי מום ובאזנים פליגי בתרתי לא זאת בלבד שאדם יראה לעינים אחת גדולה ואחת קטנה דלא הוי מום אלא אפי' אם יש הפרש גדול שאזנו אחת גדולה מאד ואחת קטנה כפול כ"כ לא הוי מום וז"ל הכ"מ פ"ב מה' איסורי מזבח הל' ב' ומ"ש עינו גדול כשל עגל והשניה קטנה כשל אווז אבל אם היתה אוזן גדולה ואוזן קטנה אפילו קטנה עד כפול כשר שם דף מ' ע"ב ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר וכו' ובגמ' תנא גדולה כשל עגל קטנה כשל אווז אזנו אחת גדולה וכו' ורבנן עד כמה תניא אחרים אומרים אפי' שניה אינה אלא כפול כשירה ומשמע דעינו גדולה כשל עגל וכו' רבנן קאמרי לה והכי משמע בריש בכורות דף ג' ע"ב ולפיכך פסק רבינו כן עכ"ל הכ"מ שם ומש"כ והכי משמע בריש בכורות פירוש מדפרכינן שם מינה דההוא דעינו גדולה כשל עגל ש"מ דרבנן קאמרי לה והתי"ט אגב חורפיה לא דק בדברי הכ"מ וחושד את הכ"מ דעינו גדולה רבנן קאמרי לה קאי על המשנה מה שנמצא שם בתוך דברי רחב"א עינו אחת גדולה ואחת קטנה הן המה דברי חכמים וע"ז מקשה התי"ט השתא רישא וסיפא רחב"א ומציעתא רבנן ע"ש אבל חלילה לחשוב כזאת על הכ"מ אשר בפירוש אומר הכ"מ בזה"ל ומשמע דעינו גדולה כשל עגל וכו' רבנן קאמרי לה ואלו התיבות ,,כשל עגל" לא נמצא במשנה ואיך נוכל לפרש דברי הכ"מ על המשנה אך האמת יורה דרכו שהמשנה כולה הכל דברי רחב"א והוא אומר השיעור על עין ואוזן במראה ולא במדה לפי' הרמב"ם אבל מה שאמרו בגמ' תנא גדולה כשל עגל הן המה דברי חכמים לפי' הרמב"ם דפליגי על רחב"א וזה לשון הרמב"ם בפי' המשנה ולדעת חכמים אפי' אזנו אחד כפול כשר וכל זמן שתהא עינו אחת גדולה כשל עגל והשניה קטנה כשל אווז אז יהיה מום והלכה כחכמים בלבד עכ"ל הרי מפורש בדברי הרמב"ם כמו שכתב הכ"מ שמה שאמרו בגמרא תנא גדולה כשל עגל קטנה כשל אווז הן המה דברי חכמים דפליגי על רחב"א:
רש"י ד"ה כריכא עגולה שזנב הגדי הוי רחבה יתר על עוביה כצ"ל וכן איתא בראב"ד:
ד"ה רישא אזן הגדי כו' נ"ב לא ידעתי מה הכריחו לרש"י לפרש רישא בגדי היינו תחלת המשנה ולפ"ז מוכרחים אנו לפרש ור"ה מתני' אטעיתיה היינו כ"כ תחלת המשנה אוזן הגדי שהם דברי חכמים וה"ה סוף דברי רחב"ג מיירי נמי בגדי רחוק מעט לטעות בכזאת להשוות דברי שני תנאים שונים דמיירי בדבר אחד והלא בדברי רחב"ג עצמו יש רישא וסיפא רישא זנב הגדי סיפא ושאין בה שלש חוליות וטוב יותר לפרש ור"ה מתני' אטעיתיה היינו כמו הרישא של רחב"ג מיירי בגדי היינו כמו שאמר בפרוש זנב הגדי כך הסיפא של רחב"ג היינו ושאין בה שלש חוליות מיירי נמי בגדי וכזאת ראוי ונכון לפרש כן והגמ' הראה לדעת מכח ברייתא שאינו כן רק הרישא של רחב"ג מיירי בגדי כמו שמפורש זנב הגדי אבל הסיפא דמיירי בחוליות מיירי בטלה ומלתא דרחב"ג גם כן שפיר שוה מדרישא בזנב סיפא נמי בזנב ע"כ היוצא לנו מזה להפוך דברי רש"י מראש לסוף ובמקום ראש להגיה זנב הגדי:
דה מד גמ' זויר דמזור עיניה נ"ב ע' מהרש"א:
תוס' ד"ה דבהיותו כו' פי' בקונט' אינן בני נחלה משנתגיירו ובפ"ק דקידושין משמע דהם בני נחלה כו' נ"ב אין זה סתירה לדברי רש"י לא אמרו שם דהם בני נחלה אלא כשמת האב בגיותו אבל משנתגייר האב קאמר נמי התם דאינן בני נחלה כפרש"י וכן בשמעתין שוים ר"י ור"ל שהבנים שהיו לו קודם שנתגייר אין להם חלק ונחלה בנחלת אביהם הגר בין שנתגיירו עמו בין שלא נתגיירו עמו ולא פליגי רק בבנו הראשון שהיה לו אחר שנתגייר ר"י סבר אין לו חלק בכורה דהא כבר היה לו ראשית אונו ור"ל סבר כי נוטל חלק בכורה כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וזה הוא ראשית אונו ודברי המהרש"א בזה אינם מובנים לי ואיך אידחי פי' רש"י בשמעתין לא ידעתי:
ע"ב תוס' ד"ה בכור לדבר אחד הוי בכור וא"ת מהאי טעמא גופיה יהא יוצא דופן בכור כו' כצ"ל שיטה מקובצת:
דף נ ע"ב רש"י ד"ה התוקע המכה את חבירו באזנו לשון מורי בב"ק וכאן ל"א שמעתי תוקע ממש שתקע בפיו באזנו וראיה ללשון מורי בב"ק וכאן אל תהי בתוקעי כף כו' כצ"ל:
דף נא ע"ב גמ' אלא קיים זה אף הלכה זו נ"ב ע' ח"ס יו"ד דף קכה ת' רצא:
רש"י ד"ה בנכסי האם פי' רש"י בנכסי מלוג נ"ב נ"ל לאשר רש"י רוצה לפרש ששתי הירושות חלו בב"א וזאת לא יוכל להיות רק כשנפל הבית על האב והאם ואז גם כתובת אמם בחזקת יורשי הבעל ונוטל הבכור בו פי שנים רק נכסי מלוג שהם בחזקת יורשי האשה נכסי האם יקראו ואינו נוטל הבכור בהם פי שנים:
דף נה ע"ב גמ' אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד כצ"ל נ"ב כן איתא בשבת וכן מעתיק תוס' הכא. סליקא לה בכורות: