דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
גמרא והחונים · מסכת ביצה
פרק ראשון
דף ב תוס' ד"ה מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין פ"ה אע"ג דאין ראויין כו' נ"ב ע' רש"י שבת דף קמ"ג במשנה ד"ה עצמות:
ע"ב רש"י ד"ה רב יוסף אמר כו' ובית הלל דאסרי משום פירות הנושרים מן האילן ביו"ט וקא סלקא דעתך כו' כצ"ל ונ"ב וע' להלן ע"א תוס' ד"ה גזרה וכו' אך תימא מאי שמא יעלה כו':
דף ג תוס' ד"ה רבי יוחנן אמר כו' לדבריכם הכי הוא והכי נראה לי כמדומה נ"ב פי' בדברי חכמים כיון שאני מחליף והכל דברי ר' יוחנן:
דף ד גמ' והתחתונות מעלות את העליונות כו' נ"ב האי את פירושו עם והתחתונות מעלות עם העליונות:
רש"י ד"ה ור' יהושע אומר אם יש שם מאה פומין של היתר לבד פום של איסור מעלין אותו בא' ומאה ואם לאו הפומין אסורין ואין השולים מועילין לבטל עם הפומין הואיל כו' כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה הלכתא כותיה דרב בהני תלת שאמר לענין ביצה זו משבת ליו"ט ולקמיה כו' כצ"ל (רש"ל):
דף ה תוס' ד"ה ונתקלקלו כו' ואם יבואו יהא מן המוספין ואח"כ יביאו את שאר קרבנות ואת התמיד כצ"ל:
דף ו רש"י ד"ה דאיכא חברי כו' והאי גלימא דאמרינן לעיל אינו צורך המת ומיירי שיש לו תכריכין אחרים כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה והאידנא כו' דהא לענין הרבה דברים אשכחנא דאנן בני תורה כו' כצ"ל ונ"ב וכן מעתיק היש"ש ובזה ניחא שמביא ראיה מיבמות אע"ג דשם מיירי בגבלא:
דף ז גמ' והדר פשיטא נ"ב ע' מהר"ם שיף:
תוס' ד"ה ומצא כו' ופירש הקונטרס דגמורות קאי אחלמון אבל כו' נ"ב ע' תפארת שמואל:
דף ח ע"ב גמ' אבל יכול לכסותו בדקירה אחת מותר נ"ב ברמב"ם איתא הרי זה יכסהו ובש"ע בב"י יכסנו ובתוס' חולין (דף עט ע"ב) ד"ה בין לרבנן מעתיק חייב לכסות:
דף ט גמ' דאמר שמואל חלת (ח"ל) מוקף ח"ל ומציין להב"ח וכן ברש"י ואני אומר שהוא טעות הדפוס שלא ח"ל צריך היקף אלא חלת צ"ל מוקף בגמ' וברש"י ובב"ח צ"ל תרומת ח"ל וכן הוא בבכורות ואמר שמואל תרומת ח"ל אוכל וכו':
ע"ב גמ' בני ר' חייא נפקי לקרייתא כצ"ל. ושם על הגליון הגהות הגרי"ב בע"ז נמי כתב רש"י ד"ה בני ר' חייא יהודה וחזקיה שמן ע"כ ולכאורה קשה מה לו להביא מרש"י הלא גמ' מפורשת נדה (דף כז ע"א ובדף מ ע"א) יהודה וחזקיה בני ר' חייא ונ"ל כי מזה שמפורש יהודה וחזקיה בני ר' חייא אין ראיה מוכרחת על כל היכא שנמצא בש"ס בני ר' חייא סתם שהם כ"כ יהודה וחזקיה כי אולי היה לו עוד בנים אשר בני ר' חייא סתם יקראו ע"כ מביא מרש"י בע"ז אשר גם שם איתא בגמ' בני ר' חייא סתם ופרש"י שמם יהודה וחזקיה א"כ גם כאן הן הן המה:
דף יב ע"ב גמ' ס"ד שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום וכו' נ"ב לכאורה קשה א) למה מקדים בגמ' היום לאמש ובמשנה אמש קודם ב) שמקדים שהורמו לנשחטו הלא השחיטה קודם להרמה גם מאי שייך על הורמו ס"ד הלא מפורש במשנה שהורמו מהיום ד) למה מסיים ושהורמו מאמש ושנשחטו מאמש אשר על זה לא קאי הס"ד כלל כיון שהורמו מאיש פשיטא שנשחטו מאמש לא היום ה) מני מתניתין לא ר' יוסי ולא ר' יהודה מקדים ר' יוסי לר' יהודה ובתוספתא ר' יהודה קודם לר' יוסי אך באמת לא קשה כלל ובמשנה הלשון מדויק שמקדים אמש להיום כי אמש קודם להיום ובגמ' הכי פירושו ס"ד מה שאמרו במשנה שהורמו מהיום מיירי שכ"כ נשחטו מהיום באותו יום שהורמו כמו שהורמו מאמש בע"כ מיירי שנשחטו מאמש באותו יום שהורמו ובאמת הס"ד לא קאי רק על השני תיבות שנשחטו מהיום ולפי זה בע"כ מתני' לא אתיא אלא כאחרים ומקדים ר' יוסי כי כר' יוסי ודאי לא אפשר לאוקמי אף בלא ס"ד ולפי הס"ד גם כר' יהודה לא אתיא ובע"כ אחרים הוא והכל מדויק בטוב טעם:
שם אושפזיכניה דרבה בר רב חנן כצ"ל ונ"ב וכן איתא ברי"ף ורא"ש:
דף יג תוס' ד"ה איכא דאמרי נ"ב לחלושי דעת והשגה כמוני ציינתי לי הציון הזה להבין בטוב דברי תוס' וביותר דברי המהרש"א אשר עליו &&ציור&&
דף יד תוס' ד"ה איכא בינייהו דידע כו' ופסק ר"י שיש לאסור בכל ענין נ"ב ע' ר"נ:
דף טו גמ' אמר אביי כו' היה בא בדרך כו' ע' מלחמות שמתרץ לפרש"י מה ששינה אביי לומר בדרך שקעה עליו חמה ובבהמ"ד קדש עליו היום ואענה ג"א חלקי בעזרת חונן דעת כי מי שתפלין בראשו ואחר שקיעת החמה עודו בדרך הוא מאותם ל"ע אשר עליהם אמרו חז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ובא אליו ש"ק בלא הכנה ושוקע עליו חמה כיום חול אבל מי שזוכה לשתי שולחנות ויכול לישב עש"ק בבהמ"ד והשבת נכון לפניו ודאי מכין א"ע לקבל שבת מבעוד יום בקדושה ועליו אומר וקדש עליו היום:
פרק שני
דף טז ע"ב רש"י ד"ה מסדר מתניתא כו' לפני מר שמואל שיהיו סדורות בפיו כעיקרן כצ"ל (ר"נ):
דף יז תוס' ד"ה מאי טעמא כו' גבי שכיב מרע דקאמר ותיזיל איהי ותיחוד כצ"ל:
בא"ד וי"ל דשכיב מרע שאני דהתירו שלא תטרף דעתו עליו כצ"ל ונ"ב ושם בגיטין תוס' ד"ה ותיזיל אמרו טעם אחר בש"מ הקילו דלא תפול קמי יבם:
ע"ב במשנה חל להיות אחר השבת כו' ואדם בשבת נמי חייב אדם לטהר א"ע ברגל ע"כ טובל א"ע בשבת קודם הכנסת הרגל כדי לטהר א"ע ברגל מה שלא היה מחויב בשבת (יש"ש) אבל יו"ט שלפני השבת אסור לטבול א"ע ביו"ט קודם הכנסת שבת כי מראה בזה ההיפך שמטהר א"ע לשבת כאילו לא היה מחויב בזה ביו"ט והוא מבזה את המועדות:
דף יט רש"י ד"ה אבל לא עולות כו' לעי שאין בה אכילת אדם כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה מביא אדם תודתו בחג הסוכות כו' ואכלת שם ושמחת והאי קרא בהר עיבל כתיב כו' כצ"ל ונ"ב ע' רש"י דברים כ"ז ב' סוטה ל"ה ע"ב ד"ה בגלגל וד"ה כיצד כתבו
דף כ ע"ב גמ' כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן נ"ב כאורה האי ששחטן מיותר אך לפי דברי תוס' במנחות ד"ה או ששחטן פי' כמצותו לשמן אך האי בין אין חן והגי' בנזיר חלק וישר כי שם הגי' או ששחטן לפני זמנן או לאחר זמנן:
בעין משפט ס"ו מיי' פ"ב מה' שגגות הל' י"ד נ"ב ושם רק לאסור הזריקה בשבת אבל להתיר ביו"ט לא מצאתי:
דף כב ע"ב במשנה מכבדין בית המטות נ"ב במשניות איתא בין המטות וכן גי' הרי"ף ופי' הרע"ב ומפני שהוא מקום מועט וכו' מה שאין כן בית שהוא גדול:
דף כג מאי קטורא אי קטורא בי ידי כצ"ל כמו דאיתא ברי"ף ובב"י (סימן תקמא) ובהמ"מ והגהות מיי' וע' תוס' מ"ק:
במשנה פרתו היתה יוצאה כצ"ל כגי' הר"נ ע"פ הירושלמי שרק פעם אחת יצאה והושחרו שיניו מן הצומות ומן התעניות וכן הגי' בשבת:
פרק שלישי
דף כה רש"י ד"ה מדברי רבינו כו' ורב נחמן דקרי ליה לרב חסדא ור"ה חברין כו' כצ"ל:
דף כז תוס' ד"ה אלא ר' מאיר וכו' אבל לא בקנסותיו סה"ד נ"ב ע"ש ברא"ש סי' ג' פרק ד' ובתיו"ט:
דף כח ע"ב גמ' והוא שיש עליו כזית בשר נ"ב הר"נ לא שיר גרם כזית:
במשנה שקול לי נ"ב ע' ק"נ:
בהגהת הב"ח גדולה היא ואינה ממאנת:
דף כט ע"ב גמ' הא דידן ברתיה דרמי בר חמא ורמי בר חמא הוי שכיח קמיה דרב פפי מרא דעובדא ואי לא כו' כצ"ל ונ"ב רי"ף ורא"ש וה"ג:
שם בגמ' ואתרוג אחד ובלבד שלא יזכיר סכום מקח רשב"א אומר סכום מנין כצ"ל כמו בתוספתא וברי"ף:
תוס' ד"ה שמואל כו' וצריך לעשות פחות מכשיעור ולא ימדוד כו' נ"ב ע' מהר"ם:
פרק רביעי
דף כ תוס' ד"ה אין מטפחין פ"ה משום שיר או משום אבל ולא נהירא דיפוק ליה כו' עד סה"ד ול"נ דהן הן דברי רש"י משום שיר האיסור שמא יתקן כלי שיר כדמפרש בסמוך או משום אבל האיסור משום צער:
בא"ד ולקמיה מפרש שמא יתקן כלי שיר נ"ב פי' רש"י בעצמו מפרש לקמיה בסמוך בד"ה מרקדין והמציין דף ל"ו לא דק יפה כי מה שכתב תוס' ולקמיה אין כונתו על הגמ' כי היה כותב ולקמן ואין מקום כאן להראות לגמ':
דף לא ע"ב תוס' ד"ה אבל קרדום כו' דאין אנו בקיאין בקרדום וקופיץ כצ"ל:
דף לג ע"ב תוס' ד"ה פטור כו' ובסמוך מתיר רב יהודה אף בקשין להריח כצ"ל:
דף לד ע"ב רש"י ד"ה תינוקות כו' ולא עשרו למ"ש לא יאכלו כו' כצ"ל:
דף לה רש"י ד"ה דטבל מוכן הוא כו' במתני' נמי משום דאיהו בדבורו קבעיה כו' כצ"ל:
פרק חמישי
דף רה ע"ב רש"י ד"ה משילין פירות כו' מי שיש לו פירות או חטין ושעורין שטוחין כו' כצ"ל כי חטין ושעורין אינן פירות ופירות אינן חטין ושעורין וז"ל הרע"ב מי שיש לו פירות או תבואה ע"כ:
רש"י ד"ה השחול והכסול כצ"ל:
דף לו ע"ב גמ' רב אשי אמר מי קתני כו' נ"ב ע' שבת מג: תוס' ד"ה רב אשי אמר במשנה ולא מגביהין תרומה ומעשר כל אלו כו' נ"ב ע' תיו"ט וע' יש"ש סי' ו':
תוס' ד"ה והא מצוה קעביד כו' סה"ד אסור כ"כ לתת גט בשבת נ"ב וז"ל הר"נ וכ"ש גירושין דלא סגיא אלא בכתיבה וצריך ג"כ שיהיה נכתב בו ביום ומ"ה לא חש למתנייה:
דף לז פיסקא כל אלו ביו"ט אמרו נ"ב הרי"ף מתחיל הפיסקא אין בין יו"ט לשבת וכן הרא"ש ויש"ש:
ע"ב ערבית לבית הכנסת כצ"ל כמו ברי"ף: