דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים
גמרא והחונים · הדרן עלך מסכת שבת מסכת עירובין
פרק א
דה כ בגמ' שולי עמוד א' ונסעו הקהתים כצ"ל:
ע"ב בגמ' אלא מעתה לא תיהני ליה צורת הפתח נ"ב אלא מעתה לא שייך אלא כשהקושיא עתה תלוי בתרוצא דלעיל מיניה ואפשר לומר דגם הכא ההמשך כיון שתרצת דלתות לצניעות אף שיש צורת הפתח ש"מ שאין צניעות בצורת הפתח לבד א"כ קשה נלמוד מהיכל שהיה צורת הפתח אפילו הכי עשר אמות הוא דרויח:
שם סוף העמוד אלא מעתה נ"ב האי אלא מעתה מירווח שפיר אלא מעתה שתרצת כי רב תני צריך למעט אקשה לך אמלתרא לא תיהני ורב בעצמו אמר דמהני:
בהגה על הגמ' ריש העמוד צ"ל וכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן נ"ב ע"כ איתא בשבועות:
רש"י ד"ה ההוא בארון כתיב שהוא משא בני קהת ועל שם שהוא מקודש נ"ב ע' רש"י שבועות שם:
תוס' ד"ה בין לרבנן ובין לר' יהודה וכו' אלא ארחבה פריך דלילפו נ"ב ולפי זה בין לרבנן בין לרבי יהודה לא שייך הלא ר"י פליג גם בסיפא ברוחב ואומר שגם הרוחב מאולם גמר ומכשיר ברוחב כ' ומרש"י נראה אין הכי נמי דלא גרס להו אלא גורס לילפי וארבנן פריך על הרוחב אך מה להלן חמש ברוחב עשרים אף כאן חמש ברוחב עשרים התרתי חמש מיותר וכך היה צריך לומר מה להלן רוחב עשרים אף כאן רוחב עשרים ומה לו להזכיר חמש וגם רש"י אינו מוחקו אך מתורץ בפי' ריצב"א לקמן בתוס' הסמוך וכן כתבו שם ואתי שפיר וכו' דגם לתוס' היה קשה חמש מאי עבידתי' אך לתוס' הגירסא בין לרבנן בין לר"י נשאר מוקשה ואף אם אומר שהיינו לס"ד שמודה ר' יהודה ברוחב מה לו להזכירם היה לגמ' לציין פיסקא והרוחב מעשר ימעט אמאי לילפו וכו':
ד"ה וא"א כי כתיב כו' והאי שנויא בתרא דהכא לא משני לר' יהודה נ"ב היינו לס"ד דלא פליג ר"י ארוחב אבל למסקנא לא קשיא כלל אר"י ואין צורך לתרצו:
ד"ה אלא מעתה לא תהני ליה צ"ה כו' דאי הוה קרוי פתח אף כשרחב ביותר כו' כצ"ל:
דה בגמ' ומאן דאמר פסקי דארזא מ"ט כו' אלא כיון דקא חשיב נ"ב פי' פסקי דארזא נמי חשיב:
רש"י ד"ה קיני לשונו מוקשה ראשית שכתב בולטין ואמלתראות היו של עץ והרמב"ם בפ"א מה' ב"ה כתב ואין בונין בו עץ בולט שנית שכמב מתחת האולם משולל הבנה מה הוא מתחת האולם וקשה לשבש ולתקן בחסר ויתר כי הפרוץ מרובה על העומד ע"כ טוב לפרש לשון רש"י אף בדוחק כמין קיני עופות היו בולטין (פי' היו מצויירות בעץ צורות בולטות) מתחת האולם פי' שהיו נראין אותן השורות בולטות להעומד בארץ אצל תחתית האולם כמו תחת ההר שפשטות פירושו אצל רגלי ההר למעלה מן הפתח (פי' ואותן העצים היו משוקעים בחומה למעלה מן הפתח והיו נראין להעומדים למטה). תוס' ד"ה אי קלשת כו' כו' וללישנא בתרא לא חשיב כל כך כו' כצ"ל:
ע"ב אמר אביי משמי' דרב נחמן אמת מבוי ואמת סוכה כצ"ל וכן הוא ברא"ש וכסדר זה מפרש בגמ' מבוי סוכה כלאים:
רש"י ד"ה הא קמ"ל כו' והכי קאמר' מתניתא כצ"ל:
דף ד תוס' ד"ה גפן כדי רביעית יין כו' ונראה כפרש"י דסוכה ר הגהה על הגליון וכפרש"י דברכות מ"א ולכאורה קשה על תוס' למה דילג על פרש"י דברכות הקודמת לסוכה אבל ניחא לכל מעיין שלשון רש"י בברכות אינו ממש כפי' רש"י שמעתיק תוס' כאן אבל בסוכה מכוון שפיר:
שם ר' אלעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שישתה רביעית יין ואתיא שמעתין כרבי אלעזר בן עזריה כו' כצ"ל:
דף ה תוס' ד"ה דפתח ליה בקרן זוית פי' בקונטרס כו' ולא דק כו' נ"ב ואם נדייק צריכין לעשות טפח ומחצה וחצי אצבע מן הפתח בדופן האמצעי ושלשה ומחצה טפח וחצי אצבע בדופן ההמשך וכן בצדו השני כזה &&ציור&& ואז עולה האלכסון רוחב הפתח ארבעה טפחים בדיוק ויהיה נשאר בדופן האמצעי בין שני הפתחים שלשה אצבעות לפצימן ובדופן המשך ישאר אצל פתח המבוי וחצי אצבע חלק וכן בצדו השני וכל הרוצה לעמוד עליו יכול לנסות כי אמה פוליש ששה טפחים ארבעה ועשרים צאהל וצאהל היא אצבע ויעשה אורך מן 1/2 14 צאהל ורוחב מן 1/2 6 צאהל ימצא באלכסונו 16 צאהל שהם ארבעה טפחים מכאן יש ששה וחצי רוחב הלינעס ומכאן יש ארבעה עשר רוחב הלינעס וחצי צא ומדוד האלכסון המה ששה עשר רוחב הלינעס:
דה ט רש"י ד"ה וניעור כו' וחזרה וניעורה אבל פתוח לר"ה שלא הכל ד"א והציונים המפסיקין לשני דיבורים עומדים למחוק:
ע"ב תו' ד"ה כותל שצדו אחד כנוס כו' כאן פ"ה כו' ולעיל פי' כו' נ"ב קוצר השגתי אינני רואה רק שינוי בלשון אבל נלע"ד אחת היא אלא לחי עומד חוץ למבוי וכותל כנוס הוא בתוך המבוי כזה &&ציור&& אחר כתבי מצאתי שהרא"ש מפרש כן אך הוא נותן לרש"י פי' אחר גם רש"י קורא אצל כותל כנוס לתוך המבוי מאחריו ולר"ה קורא מלפניו והרא"ש להיפך:
דף י ע"ב תוס' ד"ה ועושה פס כו' ומופלג מן הכותל שלשה דקאמר כו' כצ"ל. דף יא רש"י לימא מסייע ליה למ"ד לא מהניא צורת הפתח בעומד פחות מן הפרוץ מהפך רש"י ז"ל לשון המ"ד פרוץ מרובה על העומד נ"ל משום דברייתא המסייע לי' תני ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ הולך הדיוק כמו שאמרו לקמן הא כפרוץ אסור ומכש"כ בעומד פחות מן הפרוץ וזה הדיוק מסייע ליה למ"ד לא מהני ע"כ נקיט רש"י לשון הדיוק דמסייע ליה:.
ע"ב ברש"י ד"ה אביי כו' לישנא אחרינא כו' דאין צריכין ליגע סה"ד נ"ב ולשון ראשון עיקר כי לאביי דטעמי' דר"מ דחוקקין להשלים הלא נוגע שפיר התקרה למזוזות ואין הפסק כלל:
דף יב תוס' ד"ה ורב נחמן אמר כו' עד סמוך לסה"ד דלרבנן סגי בפס אחד משהו כדפרשתי כו' כצ"ל:
דף לג ע"ב גמ' ולמה נקרא שמו ר' מאיר כו' ולמה נקרא שמו נהוראי כו' נ"ב מאיר גם מנהיר כוונה אחת להם כי תרגומו של מאיר מנהיר אך לאשר ר' מאיר היה שמו העצם נהוראי כשרצו לכבדו בשם הכבוד אשר יורה על גדלותו קראו אותו ר' מאיר ור' נהוראי אשר שמו העצם ר' נחמי' או ר' אלעזר כשרצו לכנהו בשם הכבוד קראו שמו ר' נהוראי ולא ר' מאיר למען נדע להפריש ביניהם וגם לא קראו אותו מנהיר כי לא היה מצוי שם מנהיר בשם העצם ולא רצו לקרוא אותו בשם אשר אינו בנמצא אבל נהוראי הי' מצוי אשר נקראו כן בשם העצם ובין מנהיר לנהוראי הפרש קטן ביניהם כי הוא כמו שאומרים מאיר עיני אנשים ונהוראי כמו מאיר עיני שלי:
ברש"י ד"ה ושונין דבריהם ודברי ר"ש כו' כאותה שנינו במסכתא ברכות בש"א בערב כל אדם יטה ויקרא ובבוקר יעמוד שנאמר ובשכבך ובקומך וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך א"כ למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין כן הוא במשנה וצ"ל כן גם ההעתק:
ד"ה שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן כו' עד סה"ד נ"ב וכן עשה רבינו הקדוש שהיה מב"ה הקדים ושנה ב"ש לב"ה (מצאתי):
במשנה ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים נ"ב פי' של שלשה טפחים על שלשה טפחים וכן פי' הרמב"ם והיינו דקאמר רשב"ג לקמן אצל ב' קורות המתאימות אם מקבלות אריח לארכו שלשה ולבנה שלמה שלנו הוא כמו אריח שלהם:
שם כדי לקבל אריח לרחבו נ"ב ופירושו רוחב אריח לרוחב הקורה והגהה על הגליון לארכו והוא גי' הרמב"ם ופירושו אורך האריח לארכו של קורה והכל אופן חד:
דף יד ר"י בר"י אומר רואין את העליונה כאלו היא למטה ואת התחתונה כאלו היא למעלה נ"ב פי' כך או כך וכן פרש"י סוכה כ"ב ע"ב: עקומה רואין אותה כאלו פשוטה פשיטא ומתרץ כדרבי זירא נ"ב פי' והאי בבא עקומה וכן עגולה דברי הכל הוא (רא"ש) עגולה רואין אותה כאלו היא מרובעת הא תו למה לי נ"ב פי' דפשיטא היא כמו עקומה (רא"ש):
כדתניא ורחץ את בשרו במים במי מקוה נ"ב אף כי בקרא ויקרא ט"ו ט"ז כתיב את כל בשרו אך לע"ע לאותו דרש במי מקוה די באת בשרו ואח"כ דורש כל בשרו מים שכל בשרו עולה בהם:
רש"י ד"ה אחת למעלה ואחת למטה כו' אלא שאחת מעמודיה גבוהין משל חברתה ע"כ היא גבוה ממנה סה"ד כצ"ל (רבינו יהונתן):
דף טו תא שמע שבת בתל כו' וכן בנקע כו' ועד בית סאתים וכן קמה קצורה כו' כצ"ל ונ"ב ע' סוכה:
שם ת"ש אבני גדר היוצאות מן הגדר כו' נ"ב מתחלה קסבר כי בשעת שנבנה הגדר לקח הבנאי האבנים מן הבא בידו אם בא לידו אבן קטן הניח אותו ואם גדול הניחו ונמצא ממילא במקום אבן הקטן נכנס הגדר ובמקום הגדול יצא הגדר לחוץ ומשני הכא נמי שבנאן מתחלה לכך פי' שנראה ממלא כותל הגדר שהנחת האבנים אחד יוצא ואחד נכנס היה בדעת מיושבת ברצון הבנאי מתחלה לכך:
ע"ב תוס' ד"ה רש"י גריס כו' אית לן למימר כמותן דוקא כצ"ל:
בא"ד וכמותן דקתני כו' כצ"ל:
דף טז ע"ב במשנה שיעור חבלים עוביין כצ"ל כמו ברי"ף והוא כמו שיעור עובי החבלים וכן מעתיק רש"י והרע"ב ופירוש עובי כל החבלים יחד:
שם בגמ' דרש רב נחמן משום רבינו ומנו שמואל כן ראיתי בס"א וכן מגיה הב"ח ברי"ף וברא"ש ונראה שבגמ' שלפניו כן היה. רש"י ד"ה מחיצה תלויה מבעיא ליה כו' אי מבטל העומד לפרוץ שמתחתיו כצ"ל:
דף יז רץ בגמ' דאמר רבה בעאי מרב הונא ובעאי מרב יהודה משמע שאת שניהם שאל ולא שייך ואמר לי ואמרו לי היה צ"ל אבל הרא"ש מעתיק רק בעאי מרב הונא ואינו מזכיר רב יהודה כלל ושפיר אמר לי ובגמ' שלי לקמן צ"ג הגי' בעי מיני' מרב הונא ובעי מיני' מרב יהודה יש לומר ג"כ בעאי פירושו אנכי שאלתי ובעי פירושו על רב הונא שהוא שאל מרב יהודה וכמו כן שפיר ואמר לי שמי ששאל הוא השיב לו אבל בדפוס ווילנא כאן בשניהם בעאי ושם בשניהם בעי ולא תיקנו כלום אך עיוותו.
פרק שני
דף יז ע"ב רש"י ד"ה אחת נכנסת ואחת יוצאת קולא הוא דלא בעינן עשר לר"מ וכן שלש עשרה ושליש לר' יהודה מצומצות אלא שוחקות כצ"ל וכן כתב תי"ט בשם רש"י ורמב"ם וכן מסתבר כי למה ידלג על שיעורו דר"י שהלכה כמותו:
בת"י ד"ה ואפשר דדוקא בפשוטי' דרחבים אמה לא אמרינן מדאורייתא אתי אוירא כו' כצ"ל:
דף יח סוף המשנה ומותר להרחיק עד סוף המשנה ע' בפי' המשניות להרמב"ם שמפרשו והרע"ב בא אחריו ומבארו וההר"י על הרי"ף אומר כדי שיהא מחלוקת ואח"כ סתם ע"ש וחכמת מנות מוחקו ומותר עד סוף המשנה ואומר וכן ליתא בד"י ע"כ:
שם בגמ' דתנן אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד לשוני לא רצה לישא עצמו לענות אחר מה שעיני רואות באשר מה לבור בין בארות ורציתי להסמיך הבארות ולהציג הבור באחרונה כ"כ למשא על הלשון להיות היחיד בין הרבים אמרתי לא רחוקה היא אגלול ה' דפין ואראה איך יצא מפה רבינו הקדוש ונפקחו עיני ונתנשא לשוני ויען ויאמר אחד בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד אין בור בין בארות ואין יחיד בין רבים והמדפיסים עוותו כאן להעתיק המשנה שלא כצורתה:
ע"ב תוס' ד"ה ולא אחורי בהכ"נ כו' שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה וגו' כצ"ל:
דף יט ע"ב בגמ' עד שירבה פסין מבעי ליה תני עד שירבה פסין ויש כוכב על עד שני מראה לגליון ס"א ובלבד נ"ב האי כוכב אשר על עד השני צ"ל על עד הראשון ויהיה ממילא מובן גם השני:
רש"י ד"ה מאי לאו גודריתא דקני וש"מ דאע"ג דאין עוביו ד' בגובה עשרה בהגה גי' הב"ח ששה בגובה עשרה כצ"ל ונ"ב טוב מזה ומזה גי' דאין עוביו א' פירש אחד בגובה עשרה וכן הוא ברש"י שורה לפני זה הואיל ותחתיו אחד הוא ועל כולם טוב להניח לשון רש"י ז"ל כאשר לפנינו דאין עוביו ד' בגובה עשרה פי' דאין עוביו ד' אמות סביב רק סמוך לארץ אשר הוא עץ אחד אמה על אמה ומלמעלה מתפרשין ואין צורך לשום הגהה:
דף כב רש"י ד"ה אדם נותן עיניו בבורו כו' ע"כ לא אתי למשרי קרפף דעלמא שלא הוקף לדירה יותר מבית סאתים סה"ד כצ"ל:
דה כב במשנה אפילו אין בו אלא בור שיח פי' להתקבץ בהם מי גשמים שנראה שלצורך אדם הוקפה ובור ושיח, אחד הם אלא שבור בחפירה ושיח בבנין אי נמי האחד מרובע והשני עגול. או מערה להסתופף תחתיה מפני החמה ולהתענג בה (הרר"י):
שם ערקבלין נ"ב וכן הגי' בשביעית פ"ז מ"ב ובפסחים ל"ט ע"א ערקבנין:
רש"י ד"ה אנשי חצר כו' ולמחר ביטל רשותו לחבריו שהיה אוסר עליהן כצ"ל:
תוס' ד"ה שהוא ע' אמה ושיריים נ"ב שיבוש כי אין במשנה לשון זה כי בדברי ריב"ב שהן ובדברי ר"ע שיהא בה ונראה לתקן הד"ה שיהא בה וקאי על דברי ר"ע שהלכה כמותו ושפיר נכון תרוצם א"נ העזרות חשיבי מוקפים לדירה אבל על ריב"ב לא שייך תירוץ זה כי ריב"ב כ"כ במוקפים לדירה מדבר כפי' רש"י:
תוס' ד"ה ובלבד שיהא בה שומירה נראה לפרש כו' דאם כן במאי פליג ר"ע לפי' ר"ח דפי' דריב"ב איירי בדבר מיעוט ור"ע לא איירי דלתרווייהו בע' אמה ושירים ודבר מיעוט צריך שומירה ע"כ נ"ב האי פי' ר"ח הוא בתוס' ריש ע"ב ושם איתא ומשני א"ב דבר מיעוט דלר"ש לית ליה ולר"י אית לי' וכו' ושפיר פליגי דר"י, אית ליה ועליו אמר ובלבד וכו' אבל ע' ושיריים על ע' ושיריים בלא האי מיעוט אינו צריך שומירה ור"ע ל"ל וגם בלא מיעוט צריך שומירה וכן פי' הרמב"ם:
ע"כ רש"י ד"ה אלא אמרה תורה טול חמשים בסה"ד דהא בעית למעבד מיני' רצועה של רפ"ג אמות נ"ב לאשר הוא יותר מרפ"ב טפחים ושני אצבעות ושני שליש אצבע כתב רפ"ג שאינו חסר לרפ"ג רק טפח ואצבע ושליש אצבע כיצד כבר ידענו מפרש"י שהרובע ע' וד' טפחים על ע' וד' טפחים ועתה רוצה רש"י להקיף זה הריבוע עם רצועה רחבה 2/3 אצבע וארכה 4 פעם 70 אמות הרי 280 אמות ועוד 8 פעם 2 טפחים להיתרון מע' אמה לכל רוח 2 טפחים מקצה מזה 2 טפחים ומקצה מזה המה 16 טפחים היינו 2 אמות 4 טפחים תן זה על אורך הרצועה הרי ארכה 282.4 ועוד צריך לד' קרנות למלא ארבעה פעמים 2/3 אצבע על 2/3 אצבע והרצועה רחבה 2/3 צריך רק ארבעה פעם 2/3 היינו 8/3 אצבע הוא שני אצבעות ושני שליש אצבע וחסר לרפ"ג אמות 1 טפח 1/3 אצבע כן הוא החשבון ברה. ועתה נחשוב כמה יצא לא אורך רצועה כזה 2/3 אצבע רוחב מן רצועה אשר ארכה 18 אמות וד' טפחים היינו 2/3 אמה ברוחב טפחים כמו שהראה לנו רש"י ז"ל שכך נשאר לנו חשוב כמה 2/3 אצבע נמצא ברוחב טפחיים שמונה אצבעות 24 שלישין אצבע 12 פעם מזל אצבע נעשה ונכפיל 12 פעם 2/3 אז עולה אורך 224 אמות על רוחב 2/3 אצבע ולעינינו שאין מגיע התוספת לרוחב ב' שלישי אצבע כמו שכתב רש"י כי אנחנו צריכין רפ"ג אמות ויש לנו רק רכ"ד אמות ואם נעשה רוחב הרצועה 15/8 אצבע יעלה אורך הרצועה 279 אמות ולהרמב"ם 1/3 162 אמה אורך הרצועה 4/7 אצבע רוחב הרצועה והוא עושה הריבוע 5/7 70 על ד"א 5/7 70 וצריך לאורך רצועה 282 אמות וארבעה טפחים גם 1/7 1 אצבע ובזה יהיה קרוב לחצי אמה יותר מבחצר המשכן ע"ש וזאת נוכל לעשות ונוכל לאמר רבוע השטח שבעים אמה וד' טפחים ואצבע ואחד מחמשה עשר באצבע על שבעים אמה וד' טפחים ואצבע ואחד מחמשה עשר באצבע כי אינו נוגע המחסור לחוט השערה שלימה:
תוס' ד"ה איכא בינייהו כו' והשתא אי ארכה יתר על פי שנים ברחבה אפילו באלכסון אין מטלטלין וכו' עד סה"ד נ"ב וכן פי' הרי"ף והרמב"ם וע"ש ברמב"ם בפי' המשנה מהות ואיכות וכמות האלכסון זה:
ד"ה ונזרע רובו ונראה לר"ת דדוקא קרפף כו' כצ"ל:
דף כד גמרא נפסקה שניה ותיקנה טהור מן המדרס אבל ש טמא מגע מדרס ואמרינן לך כו' כצ"ל וכן איתא בשבת שם:
דף כו רש"י ד"ה ובתשובת הגאונים כו' עד סמוך לסה"ד ולאחר שגדלו האילנות עשו האבריק"א הלכך כו' כצ"ל אבל הלשון שברש"י אינו שייך לפי' תשובת הגאונים אלא לפי פרש"י לעיל:
ע"ב גמ' אמר רב הונא בר יהודה ולעיל איתא בריה דרב יהושע לפי זה לא שייך רב כהנא מתני הכי רב טביומי מתני הכי אלא רב הונא בריה דר' יהושע מתני הכי רב הונא בר יהודה מתני הכי אך הרש"ש גורס לעיל ג"כ בר יהודה מפני שברי' דרב יהושע לא תלמידו של רב ששת ונכון כ"כ רב כהנא מתני הכי רב טביומי מתני הכי:
בתוס' אצוותא חרוזייתא כו' ואפשר דהן ב' מינין כו' נ"ב ולא ידעתי מה מתורץ בזה קושיית ר"י. וראיתי לחכמת מנוח שכתב מן והתם עד סה"ד הוא גליון ונראה שהוא ג"כ הורגש בזה ובמה שהוא גליון מתורץ כי אינו נוגע לר"י רק מקשה לפני עצמו ומתרץ לו ולא לאחר:.
פרק ג
דף כז בגמ' כל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבין ונשים פטורות ושלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין כצ"ל כמו בקדושין שם:
דף מט ע"א רש"י ד"ה חומץ כדי לטבל בו בשר מזון ב' סעודות עכ"ל נ"ב פי' שיעור החומץ כדי לטבל בו בשר הנאכל עם מזון ב' סעודות ומאי יהיה המזון מפרש רב גידל משמיה דרב ללישנא קמא כולו ירק והבשר הנטבל ונאכל עמו הרבה וצריך חומץ הרבה ולאיכא דאמרי המזון הוא ירק הנאכל עם פת והבשר עם הירק והפת מעט הוא והחומץ כמוהו כי בשר צלי לא משערינן כדי לאכול הימנו אלא כדי לאכול בו כרבה סוף ע"ב והלכה כמותו. ובשר חי לא בעי טיבול והאוכל ירק בפני עצמו אינו מטביל בחומץ רק במי מלח וראיה מליל פסח אשר מנהג אבותינו בידינו:
ע"ב רש"י ד"ה שתיתא סה"ד ונותנין דבש לתוך המאכל כצ"ל:
דף א רש"י ד"ה אוכל הנאסר על האדם כגון ככר זו כו' אין מערבין לו בה רא"א ככר זו וכו' כדלקמן סה"ד כצ"ל:
ע"ב פיסקא ר' יהודה אומר אפילו בבית הקברות כצ"ל:
תוס' ד"ה תרגומא אחולה וזקן וא"ת כו' לפי מה שהוא אדם אחולה וזקן כו' כצ"ל:
דף לא רש"י ד"ה אסור לקנות בית באיסורי הנאה בקבר והא הנאה היא נ"ב פי' דהאי נמי כאלו שם קנה בית ודר בו:
תוס' ד"ה ומר סבר כו' כדמפרש התם כגון נדבך (פי' הרע"ב) אבן גדולה ורחבה או דלתות על האדם כיצד ארבעה נושאין את הנדבך או על הכלים כיצד נתון על ארבעה כלים אפילו כלי כו' כצ"ל:
שם בא"ד וקתני סיפא נתון על גבי ארבעה אבנים שאינן כו' כצ"ל:
ע"ב גמ' וקתני תבא עליו ברכה נ"ב הני ד' תיבות מיותרים ואין להם שחר הכא אם לא שנאמר שתיבת וקתני פירושו ושפיר קתני:
רש"י ד"ה בזוזא וכו' היקרין מגרוגרות הני שני תיבות אין כאן מקומם כי עדיין אין אנו יודעים אם יקרים או שוים או זולים המה מגרוגרות אם נאמר שלפי דמים משלם כי יכול להיות שמשלם עבור מדה אחת גרוגרות שני מדות תמרים כמו שמתרץ אביי וכפרש"י בד"ה א"ל אביי וכו' לעולם גרוגרות עדיפי וכו' ולענין עירוב בעינן טפי מקב עכ"ל ואם נרצה לקיים הני שני תיבות ניתן להם מקום בד"ה אלמא תמרים עדיפי וכצ"ל אלמא תמרים עדיפי שיקרין מגרוגרות ותנן וכו':
ע"ב תוס' ד"ה כאן בעירובי תחומין סה"ד ובירושלמי נמי מחלק בין אמר צא וערב בין אמר אצא ואערב לך כצ"ל. ונ"ב כן הוא בירושלמי והמדפיסי ווילנא בעצמם הדפיסו כן בש"ס שיצא מת"י תרי"ט ועתה בהוצאה תרמ"א במעלות והוספות נכבדות וחדשות שיבשו והדפיסו צא במקום אצא ומלבד ששקר ענו בהירושלמי עימום הלשון:
בד"ה וליחוש כו' אבל הכא שאמר לו לקבלו ממנו דלא סמיך כו' כצ"ל כלשון המשנה:
דף לב רש"י ד"ה הרחוקין מירושלים שאינן יודעין שעת הקרבת העומר כו' כצ"ל נ"ב מרש"י ר"ה ולשון רש"י שלפנינו כאן אינו צח:
ע"ב רש"י ד"ה בין השמשות כו' באותה שעה היא תו לא איכפת לן ולא גזרו כו' כצ"ל כמו ברש"י רי"ף:
דף לג ע"ב בריש עמוד רש"י ד"ה וסבר לה כר"מ כו' דכלכלה משלימה לארבעה לא כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה הואיל ויכול לנטותו כו' ואחר שנח ברה"ר יכול ליטלו ולאכלו נ"ב וכן משמע מרש"י בהמצניע שם במשנה ד"ה עד שיוציא פי' רש"י ז"ל אא"כ הוציא בראשונה את כל הקופה ע"כ וכתב המ"מ פי"ב הל' י"א באור דבריו שאם אחר שהניח הקופה מקצתה ברשות זו ומקצתה ברשות זו עקרה וגמר להוצאה אינו חייב לפי שלא היתה בשעת עקירה שניה הוצאה בבת אחת שכבר היה מקצת הכלי ברה"ר ומשמע דה"ה שיכול להוציא הפירות שכבר מונחים ברה"ר:
דף לד תוס' ד"ה או בראש המגדל וכו' אי איכא כוותא ומתנא ליתיה ואע"ג כו' כצ"ל:
דף לה בגמ' אביי ורבא דאמרי תרווייהו במנעול דקטיר במיתנא עסקינן כצ"ל כן הוא ברי"ף וכן מגיה הב"ח ברא"ש ומה שאינו מגיה כן בגמ' אשפוט שבגמ' שלפניו כן היה דקטיר וכה"ג מצאתי כבר:
ע"ב רש"י ד"ה שמקדרין בהרים כו' ולשון מקדרין כמו נוקבין כו' עד סה"ד נ"ב ע' תי"ט לקמן פ"ה מ"ד ד"ה שמקדרין:
תוס' ד"ה ספק לא טבל ואפי' טבל כו' וריצב"א מפרש דאו או קתני ואפי' טבל היינו או שטבל וכו' נ"ב וכן משמע מפי' רש"י ד"ה ואפילו טבל יש לומר בו ספק וכו' מדלא כתב יש לומר בו עוד ספק דלא אספק טבל דלעיל מיניה קאי אלא הוא ענין בפ"ע ואפילו טבל פיו שראינו וידענו ודאי שטבל אלא שנמצא המקוה חסר אחר שטבל ואו או קתני או ספק טבל או ספק אם היה מ' סאה בשעה שטבל ומניה וביה נמי משמע כפי' הריצב"א מדתני וכן שני מקואות כו' ואם לעיל מיניה דיבר מספק ספיקא לא שייך לומר וכן על ספק אחד ש"מ או או קתני שמדבר מספק אחד שייך שפיר אחריו וכן שני מקואות שהוא ג"כ ספק אחד והרע"ב שם במשנה מפרש ואפילו טבל דהשתא איכא תרתי לריעותא שמא לאו טבל כלל ואפילו טבל שמא קודם טבילה נתחסר ואפילו הכי ספיקו טהור ובמשנה שם ליתא וכן אך אם משום רבותא דסיפא נקט הך ספק ספיקא היה לו לתנא להקדים ב' מקואות ואח"כ הספק ספיקא כדרכו למיתני דרך לא זו אף זו:
שם בא"ד מדפריך בתר הכי אדרבה כו' נ"ב ס"א אדרבא ושניהם אמת כי פריך אדרבא שאמר העמד טמא על חזקתו ולשון הפירכא מתחיל אדרבה:
דף לו ע"ב ברש"י ד"ה מקרי שמע כלומר מלמדי תינוקות להתפלל ומתניתין ודרש"י צחק כו' כצ"ל:
שם ד"ה מזרח ומערב נמי כו' שעדיין היה רחוק מן העיר ו' אלפים כו' כצ"ל:
שם ד"ה אמר ר' יוחנן וכבר בא חכם מתניתא דאיו בהכי עסקינן כו' כצ"ל:
דף לז רש"י ד"ה לאיזה מן הקינין שירצה כו' שזו הפרידה שהקריב לשמה של זו שלה היא דלשם בעלים בעינן כצ"ל:
תוס' ד"ה מיחל פ"ה כו' כדקתני בתוספתא כו' נ"ב בתוספתא איתא ערב שבת:
ע"ב בגמ' הריני מערב לשבתות של כל השנה ארצה אלך לא ארצה לא אלך כצ"ל. כמו שמעתיק לשון ריא"ז אשר על הרי"ף:
רש"י ד"ה עם הארץ שאמר לחבר כו' קח לי אגודת ירק נ"ב לשון הרע"ב בפי' ראשון קח לי גם כן אך בפי' אחר שם שהחבר לא לקח לעצמו כלום ודאי לא שייך ג"כ ורש"י כאן הוא כפי' ראשון אשר בהרע"ב ושייך שפיר גם לי ולא ידעתי למה מוחקו הב"ח:
שם ד"ה רציתי אלך לא רציתי לא אלך היה מניח עירובו כו' כצ"ל וכן הוא בלשון ריא"ז הנ"ל:
שם ד"ה ותרומת מעשר בתוכו מלתא אחריתא היא כו' עד סה"ד נ"ב האי הדיבור כולו מוקשה מאד ע"ש במשנה דראב"י פליג שם על ר"ש ופירש הרע"ב שם דלר"ש מלתא אחת היא לא אחריתא גם לפי פרש"י מוקשה מה שכתב לוקה עליו כו' ומשום מעשר שני חוץ לירושלים מעשר שני מאי בעי הכא וע' רש"ש שמיישב בדוחק דעת רש"י ז"ל ופירושו בהמשנה דלא כהרע"ב ובדוחק יש ליישב ג"כ ומשום מכשר שני קאי ארישא ומעשרותיו בתוכו ומילי מילי נקט רש"י ז"ל:
שם בגמ' ריש העמוד גלוסקא פי' הרע"ב ככר לחם יפה:
דף ל"ט רש"י במשנה ד"ה ולא הודו לו חכמים בגמ' מפרש אי אתנאה קאי וקסברי לאו ספק הוא אלא יום א' הוא ר"ח כו' נ"ב בפרש"י ז"ל נמצא הרבה שכתב במשנה מאי דמפרש בגמ' אף דבגמ' לא מסיק הכי ע"כ לבי אומר שגם הכא פרש"י כפי מעמדנו הכא על זה לבד יכולין לפרש לא הודו לו חכמים אתנאה דאין בזה ספק אלא ודאי יום ראשון הוא ר"ח ומזכיר בו ר"ח ולא ביום שני ואף אם לכאורה נראה שיש חשש שלא יזלזלו בשני יש סברא שבתנאה החשש יותר גדול ע' מהרש"א על רש"י ד"ה יזלזלו דף מ' אבל בגמ' לקמן (דף מ') דאיתא שם וכן היה ר' דוסא עושה בראשי חדשים של כל השנה כולה ולא הודו לן בשלמא להתנות משום הכי לא הודו לו אי אפשר לפרש הכי ע"כ פרש"י התם להתנות אם היום או למחר אלא סתמא לימא ביום ראש החודש הזה בראשון גם בשני אף בר"ה:
ד"ה ור' יוסי אוסר כו' אלא משום אף שמא יבואו עדים מן המנחה ולמעלה איתקון דתרווייהו קדשי שהיו ב"ד מצפים כו' כצ"ל כפרש"י ברי"ף ונכון:
ע"ב תוס' ד"ה אי משכחת להו כו' דממתין לערב בכדי שיעשו כצ"ל:
דף מ ע"ב בגמ' רפסא ליה בדוכתיה נ"ב פי' רפסא דבר טמון:
דף מא תוס' ד"ה אי אתם מודים כו' ר' יהודה ב"ב אזל לנציבין בערבא צומא רבה אזל ריש כנישתא לזמוני ליה נ"ב ולא יקשה איך היה ריב"ב כאורח בנציבין אשר שם ביתו כדאמרו פסחים (דף ג:) שלום לך ב"ב דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים דאפשר שאחר מעשה זה נשתקע שם (ענף יוסף):
בא"ד ומסיק התם דאכל מכל עיגול חד פתיתא ומכל חבית חד כוס סה"ד כצ"ל נ"ב ומה דליתא שם במדרש מחקתי ע' שם בפסוק ותזנח משלום נפשי ומה שכתב גליון הש"ס בפסוק ויגרס בחצץ שיבוש קטן שיבשו המדפיסים וצ"ל בפסקא ויגרס ושפיר וכן הוא בערוך ערך פטליקין ופסקא נקרא כל שלשה שלשה פסוקים המתחילין באות אחד ופסוק ויגרס הוא הראשון מהשלשה פסוקים המתחילין בוא"ו נקרא כל הפסקא על שמו והדרש הוא על פסוק השני ותזנח וכן הערוך ערך עגל א' אינו מזכיר שם פסקא ומביא זה המדרש על פסוק ותזנח:
פרק רביעי
ע"כ רש"י ד"ה פירות שיצאו חוץ לתחום כו' אם י"ט הוא ואי שבת נ"ב ע' ט"ז סי' ת"ה ס"ק ה':
דף מב גמ' והא מדקתני ר' נחמיה כו' כן גי' רש"י ונכון:
ע"ב גמ' כי לא גזרי ר"ג וראב"ע הילוך דיר וסהר אטו כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה לא ע"י משיכה כו' בכלים דבית בגג כו' כצ"ל:
דף מג תוס' ד"ה הלכה כו' דדמי לאמירה לנכרי שבות וכו' כצ"ל:
ע"ב גמ' דקאי אימת נ"ב כיון דמתרץ ספוקי מספקא ליה ולחומרא ואין לפשוט עוד מזה אם יש או אין תחומין אינו מדבר עוד מאליהו וחוזר למעיקרא דסברי דבמיל אסור דבן דוד בא בו האיך תניא מותר לשתות יין בשבתות וי"ט הלא כבר נאסר בו מיום שנדר בנזירות אם בחול אם בשבת נדר נאסר כל ימיו חול ושבת וי"ט ומשני אין פי' הברייתא שמיום ההוא שנדר והלאה מותר בשבתות וי"ט אך כך פי' הברייתא הריני נזיר ביום שבן דוד בא אם אמר זה בשבת או יו"ט מותר בו ביום כי בשבת ויו"ט אין בן דוד בא שלא יטרדו בו ויבטלו סעודת שכת כי מה שכתב תוס' קודם אכילה אינו בא משמע שאחר אכילה בא היינו בשבת ערב פסח שסעודה אחת אוכלין בשחרית ותו לא אבל בכל שבתות השנה אוכלין עוד סעודה שלישית וכל היום לא יכול לבא ובזה ניחא פרש"י ז"ל שלא שם עוד פניו למבשר אלא לבן דוד עצמו בגמ' והרוצה לידע כמה גובהו של דקל מודד קומתו וצילו פי' של עצמו וצל קומתו של דקל וכן פי' הרר"י ברי"ף ולרש"י נראה היה גי' אחרת בגמ' וכך היה והרוצה לידע כמה גובהו של דקל ימדוד צלו ופרש"י צילו של דקל וצלו וקומתו וכן צ"ל ברש"י בד"ה וצילו וקומתו וע"ז פרש"י של עצמו וידע כמה גדול או קטן קומתו של עצמו מצלו כן הדקל גדול או קטן מן צלו של דקל:
רש"י ד"ה דקאי בשבת וקא נדר ביו"ט וקא נדר כלומר כשקיבל נדר זה היה שבת או יו"ט והא דקתני כו' כצ"ל כמו שמעתיק הכסף משנה:
תוס' ד"ה יתיב רבא כו' ולא גרסינן א"ל רב נחמן בר יצחק כו' נ"ב אבל יתיב רב נחמן בר יצחק אחוריה דרבא גורס תוס' דדייק מזה לעיל דרב נחמן בר יצחק לאו היינו רב נחמן סתם וקשה למה זאת שמספר לנו דרב נחמן בר יצחק יתיב באותו שעה שם כיון דלא גרע בתר הכי א"ל רנב"י וי"ל משום דלקמן בעמוד הסמוך אמר איתיביה רנב"י לרבא מקדים להודיע לנו שרנב"י היה עמהם ושמע מרבא שגם לו פשיטא ליה שמותר לעשות מחיצה של ב"א ע"כ איתיביה:
דף מד גמ' נפל דופנה לא יעמוד בה אדם בהמה וכלים ולא יזקוף את המטה לפרוס עליה סדין נ"ב לפי פרש"י לא שייך הכא לפרוס עליה סדין אבל לפר"י תוס' ד"ה כדי כו' שייך נמי הכא:
ע"ב רש"י ד"ה ומה אלו שבת במערה כו' כזה &&ציור&& ומה שמצייר בגמ' שבתוכה ארבעת אלפים הוא מפני אופן השני שכתב רש"י ואם היה על גגה ארבעת אלפים לא היה יכול לילך מפתח מזרח לפתח מערב על הגג רק דרך המערה פנימה וכאשר למעלה ד' אלפים אמה כלמטה אז דפנות המערה שוה מלמעלה למטה ואמרו כ"כ בזה המערה עצמה אשר בתוכה ד' אלפים אמה רק על גגה פחות מד' אלפים ממילא שהדפנות עקומות אבל מפני זה האופן לבד אשר למעלה פחות מד' אלפים אמה היה יכול לצייר בתחתית המערה פחות מד' אלפים אמה וליישר הדפנות ולא לעקם בסה"ד פרש"י ז"ל וקשיא לתרווייהו לישני עכ"ל נראה שרש"י נתן מקום לקושית אביי לרבה גם ללשון שני והרי"ף כתב וקם רבה ולא פריך ולא מידי הלכך הלכתא כרב שימי בר חינא וכן מעתיק הרא"ש ממש. והב"י כתב על הטור אשר פוסק כרב שימי וכלשנא קמא של רש"י ואע"ג דרבה אוקמא בגונא אחריתא הא איתותב הרי לנו עמודי עולם אשר בחדא מחתא מחתינהו לאשר איתותב רבה פסקינן כרב שימי וכלישנא קמא של רש"י ואם ניתן מקום ללישנא אחרינא ונאמר שהקושיא על רבה ג"כ עולה יפה אף ללשנא אחרינא הלא יקשה ג"כ על רב שימי ללשנא קמא אשר הן הם דברי רבה ללישנא אחרינא נמצא איתותבו שניהם כרבה כן רב שימי ללשנא קמא ע"כ נראה בעליל כי כל הני רבוותא לא נתנו שום מקום ללשנא אחרינא שמביא רש"י כי לפי לשנא אחרינא אין שום קושיא על רבה כמו שאין קושיא על רב שימי ללשנא קמא רק האמת כלשנא קמא והקושיא רק על רבה:
דף מה במשנה ומודה ר' יהודה שאם בירר לו פי' אותן ד' אמות שתים לכאן ושתים לכאן שאין יכול לחזור בו וכן אם בירר ארבעתן לרוח אחת ורש"י דף מ"ח ד"ה שמונה על שמונה א"ב):
דה מז גמ' ומאי קושיא דלמא רב לית ליה להני כללי נ"ב גם לעיל בדאמר רב חמא בר גוריא אמר רב היה יכול לתרץ דלמא רב לית ליה אך כל עוד שיכול למצא דחיה אחרת נוח לו לומר לא זו לבד שאינו מוכח מכאן לדחות הני כללי אלא אף רב סובר להני כללי:
שם וכן שאר כל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות כו' כצ"ל וכן איתא שם במשנה ובזה סדר אחד כל המשנה זו ואצ"ל זו:
דף מח רש"י ד"ה מחלוקת להילוך הס"ד אח"כ צ"ל ד"ה מצומצמות וע"ז פרש"י לר"י מצומצמות כו':
תוס' ד"ה רבי יהודה כו' דהוי פי' ד' אמות לכל רוח שירצה נ"ב פי' שיברור:
דה מט רש"י ד"ה ואזדא שמואל לטעמיה צ"ל אחר ד"ה זו מביאה:
ע"ב רש"י ד"ה ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל ובד"ה ונעשה תחתיו של אילן וצורתו כזה &&ציור&&
ובדף נ' ע"ב הכא במאי עסקינן צ"ל הציור בהיפוך העיקר לצד רגליו והנוף לצד השני:
דף נ רש"י ד"ה פירותיו שסילק לצד אחר חולין מתוקנין כו' כשנתן קב השמיני כו' נ"ב פי' שנתן אחד משמונה ומנה שבעה וסילק לצד אחר חולין מתוקנין וקב השמיני למעשר מקולקלין שלא חל שם מעשר אלא על 7/9 קב הראוי למעשר והשאר 2/9 קב טבל הוא:
ד"ה שאני מעשר כו' כגון הפריש אחד מחמשה קדש כל גרגר חציו נ"ב 1/8 לא דק כי קדש כל גרגר רק 8/18 4/9 שבו ואם הפריש מעשר אחד מח' היה קדש כל גרגר 7/9 תוס' ד"ה עשירי ואחד עשר כו' סה"ד יהא מחולל על דמים האלו כו' נ"ב וכן פרש"י בקידושין שיביא בהמת חולין ויאמר כל מקום שהן שלמים יהא מחולל על בהמה זו:
דה וא רש"י ד"ה ושב הכהן ובא הכהן בת"כ שנויה כו' ואת הבית יקציע מבית יקלף עפר מבית סביב ולא הקיר כו' כצ"ל ונ"ב פי' מבית דרשו חז"ל יקלף מבית מפנים ולא מבחוץ סביב דרשי סביב הנגע ולא כל הקיר:
ע"ב תניא כותיה דרב נחמן והוא תוספתא סוף פ"ג וטוב להעתיקה משם וז"ל אחד עני ואחד עשיר ובלבד שלא יצא מן העיר ויאמר שביתתי במקומי שלא התירו אלא למהלך בדרך דר"מ רי"א אחד עני ואחד עשיר היוצא מן העיר ואמר שביתתי במקומי זה הוא עיקרו של עירוב אבל התירו לבעה"ב לשלח את עירובו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו בשביל להקל עליו א"ר יהודה מעשה בבית ממל ובבית גוריון ברומא שהיו מחלקין גרוגרות לעניים שהיו שני בצורת והיו עניי שיחין יוצאין ומערבין ברגליהן ונכנסין ואוכלין משחשיכה ע"כ ומסיים בזה פ"ג והנה רואים אנחנו כי נשתבש בגמ' לשון התוספתא ע"י המעתיקים וגם לא היה התוספתא לעיני רש"י ור"י במקומו רק מה שראו אותה באשר היא מועתק בגמ' כי לפי גי' האמיתית אשר בתוספתא כנ"ל אין מקום לדברי רש"י ד"ה ולא יצא עשיר חוץ לתחום עד סה"ד שבו שביתתו גם כל התוס' שהמה דברי ר"י כי בתוספתא באמת הגי' היוצא מן העיר גם אך למותר דברי רש"י ד"ה אר"י עד סה"ד מקום כי הלא הגי' ברומא ועל רומא לא היה רש"י מפרש מקום כי ידוע לכל זאת העיר:
רש"י סד"ה ומחשיכין על התחום וכו' כי לית ליה שליח צ"ל אפילו כי אית ליה שליח:
פרק חמישי
דף נג ע"ב כי הוה שאיל באושפיזא פי' כשהיה רוצה להתאכסן באושפיזא אשר לא נתאכסן עוד מיומו ורצה לדעת הטובה היא אם לא ישאל מאנשים אשר כבר נתאכסנו שמה ואושפזיכי הוא כמו אושפיזא שלך ואמר בלשון חכמה גבר במקום איש פום במקום פי דין במקום זו חי במקום כי מה זו טובה כמו מה טובה:
דה נו בגמ' אמר שמואל אין תקופת ניסן נופלת אלא בארבעה רבעי היום או בתחלת היום או בתחלת הלילה כו' נ"ב היום יחשב מן א בוקר עד א ערב ואין מביטין אם זייגר 6 בחורף קודם אור היום ואחר צאת הכוכבים השני או בקיץ זייגר 6 איזה שעות אחר הזריחה ובערב איזה שעות קודם השקיעה וחצי היום וחצי הלילה תמיד יחשב זייגער 12 וכן כונת שמואל שתקופת ניסן נופלת או בתחלק היום 6 בוקר או בתחלת הלילה 6 ערב או בחצי היום 12 ביום או בחצי הלילה 12 לילה ואין תקופת תמוז נופלת אלא או באחת ומחצה או בשבע ומחצה בין ביום בין בלילה פירוש האלב 8 בוקר או האלב 1 ערב או האלב 2 ביום או האלב 2 בלילה ואין תקופת תשרי נופלת אלא או בשלש שעות או בתשע שעות בין ביום בין בלילה היינו או א בוקר או א ביום או א בלילה או א בלילה ואין תקופת טבת נופלת אלא בארבע ומחצה או בעשר ומחצה בין ביום בין בלילה היינו האלב 11 או האלב 5 ביום או בלילה נמצא לכל תקופה מארבע התקופות ארבעה זמנים ומתורץ קושית תוס' גם מאדים קאי בזוגי שפיר נכון ועד היום כן יחשב לזמנים הנ"ל וקורין אותו תקופת שמואל כמאמר שמואל הנ"ל וכן חושבין רק הרוסין שס"ה יום ורביע יום לשנת חמה ועולה בין תקופה לתקופה 91 ימים 1/2 7 שעה ואנחנו ב"י שיש לנו מחזור קטן שסידר לנו הלל הזקן עד סוף אלף הששי כתב הרמב"ם קידוש החודש פ"י הל' ו' שנראה לו עיקר תקופת רב אדא שמחלק המחזור מי"ט שנים לע"ו תקופות ותקופה שלו קודם לתקופת שמואל בכל מחזור קטן הנ"ל שעה תפ"ה חלקים והרמב"ם מביא עוד דעת ג' בחשבון התקופות והוא הנהוג בין האומות עולם והיה מחסר מן השס"ה ורביע לשנת חמה בכל ארבע מאות שנים שלשה ימים היינו בשלש מאות מחסרים יום אחד ובהמאה הרביעית אינם מחסרים נמצא חושב הרמב"ם וכן יחשב עד היום שלשה דעות בהתקופות והיום הזה תקופת טבת שנת ה' תרנ"ג תקופת שמואל האלב 11 ביום י"ז טבת. ותקופת רב אדא 57 מינוט 21/76 8 חלקים על 12 ו' טבת. והתקופה השלישית ג' טבת:
ע"ב גמ' תניא אר"א בר' יוסי תחום ערי הלוים אלפים אמה צא מהן אלף אמה מגרש נ"ב מציין הגאון ר' יהושע בועז להרמב"ם ושוא רק על מה שאמר ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי תחום ערי לוים אלפים אמה ולא על צא מהם אלף אמה מגרש כי הרמב"ם כתב שאלפים אמה הם שדות וכרמים לבד אלף אמה מגרש כן משמע דברי ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי עצמו במשנה (סוטה כ"ז ע"ב) ומשבש התוספתא מפני המשנה וכן כתב הכ"מ שם בנו של ר"י הגלילי הוא לשון התוספתא:
שם תוס' ד"ה אביי אמר כו' דתחומין הוו טפי כמו שאנו מרבעין העיר נ"ב פי' כשמרבעין העיר כמה הוו עם התחומין במתא דהויא אלפא באלפא והתחומין תרי אלפא מכל צד הוי הריבוע עם התחומין חמשה אלפים על חמשה אלפים וחמשה פעם חמשה עולה חמשה ועשרים נמצא שטח העיר ותחומיה חמשה ועשרים פעם אלף על אלף והמגרש הוא רק ששה אלפים ולא הוי רביע ומשני דלא קאמר מגרש רביע אלא מתחומין שבחוץ לרבוע העיר ודל רבוע העיר ואין יותר מכ"ד פעם אלף ושפיר המגרש רביע וכן פרש"י לקמן ופשו להו שיתא מגרש ושיתא מכ"ד הניתנין ללוים לבד העיר רביע הוי ע"ש כן נלע"ד פי' דברי תוס' ואך למותר אריכות החשבון עם תשבורת שכתב רש"א ז"ל:
דף נז רש"י ד"ה רבינא אמר כו' ומגרש מנייהו תריסר סה"ד ומאי רביע הוא ד"ה (רש"ל):
דף נח גמ' אם היה גיא מעוקם מקדיר ועולה מקדיר ויורד כו' והוא תוספתא פ"ד כתב שם מנחת בכורים ועולה לאו דוקא אלא יורד קודם שעולה ע"כ ואני מוסיף מפני דקתני שם בתוספתא לעיל מיניה כיצד מקדרין בהרים כו' מקדיר ועולה מקדיר ויורד ובהר שפיר עולה קודם תני נמי בגיא האי לישנא והרש"ש כתב ע' ריש פסחים תוס' ד"ה יכנס מ"ש אבל אין לדחות בזה דברי מנחת בכורים כי תוס' לא קאי שם הכי והבקר אור צריך לעיר אחרת ובעיר אחרת שפיר שייך כניסה קודם ומפסי ביראות כ"כ אין ראיה דאורחא דגמ' הכי שאצל פסי ביראות בשעה שחפרה עד שמצא מי מעין היה מטפס ועולה עכ"פ המלאכה ראשונה מכש"כ שאין ראיה מבין השמשות שהוא כהרף עין אין ניכר כלל מי קודם אם כניסה או יציאה:
רש"י ד"ה מקדרין נוקבין כו' ומתמעט מדרונו של כל ד"א חצי קומת אדם נ"ב פי' כמה האלכסון יותר על הריבוע אורך ד' אמות על רוחב חצי קומת אדם שהוא אחד וחצי אמה והאלכסון כזה שהרוחב 3/8 מהאורך האלכסון יותר מהאורך 1/16 ובזה הריבוע שהאורך ארבע אמות והרוחב א' וחצי אמה שהוא 3/8 מהאורך אלכסונו ארבע אמות ורבע אמה ומתמעט מדרונו לכל ד"א רבע אמה:
רש"י ד"ה לא שנו דמקדר כו' מנקפת בשיפועו ומעכבתו המדרון כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה הגיע להר מבליעו וא"ת אמאי לא כייל להו בהדי הדדי הגיע להר או לגדר מבליעו נ"ב הא דלא חשיב תוס' גם גיא אין לומר דלא קשיא מגיא דלא כייל בהדייהו דהא כתבו תוס' אע"ג דקידור שייך נמי בגיא מה לתוס' לזכור גיא כיון דלא קשיא ליה מגיא גם כתבו ואם דגיא וגדר שוין לגמרי כו' חוזר ושונה גיא עם גדר לגבי הר אלא הא דלא חשיב גיא משום דגיא על מקומו אטו כרוכלא ליחשב וליזול אך הר כשיכייל בהדי גיא וגדר ראוי ליתנו בתוך בין גיא לגדר מתוך שהוקשה בחד צד לגיא שרובם עשוים מאליו ובחד צד לגדר שעשוי בגובה על הארץ כמו שמצינו (חולין כ"ז ע"ב) הטיל הכתוב עוף בין בהמה לדגים שבסימן אחד הוקשה עוף לבהמה שטעון שחיטה ובסימן שני הוקשה לדגים שאינו טעון שחיטה ומשני תוס' משום סיפא דתני שמקדרין בהרים לכך תני הר בפ"ע וממילא שפיר שאינו מקדימו לגדר:
תוס' ד"ה ואם היה גיא מעוקם כו' ואע"ג דאוקימנא דמבליעו היכא דניחא תשמישתא נ"ב פי' בכותל וגדר אבל בגיא מעוקם כו':
שם בא"ד ואם יבלע מצד אחד יכול לטעות כו' עד סה"ד נ"ב לפי פרש"י בלשון שני צ"ל ואם יבלע מצד אחר כו' שממה שמבליע מצד צפון אינו מועיל לצד מערב שאינו יכול להבלימו אבל לצד צפון עצמו מועיל שפיר:
דף נט תוס' ד"ה אפילו עבד כו' סה"ד אין מעלין מתרומה דרבנן ליוחסין ע"כ נ"ב אלא להאכילו על פיו:
תוס' ד"ה כמאז כו' מודו רבנן דאסרי ר"ה ע"צ האחר כו' כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה אבל הכא כו' לומר תיחוד דשא ותשמשת כולה במקומה כצ"ל:
דף סא תוס' ד"ה עיר העשויה כו' הציור הראשון הוא לפי' ר"ח שגדר הוא הקשת והציור השני אין לו מקום בתוס' אלא ברש"ל לפי תירוץ ר' יהודה כהן שם:
פרק ששי
דף סב ע"ב רש"י ד"ה דאתי ליומא כו' ועוד דבתוספתא ה"ג של ואם יש שם ישראל אחר נ"ב כן הוא בד"י אבל טוב לשבש אותם נגד הגמ' שמעתיק אותה התוספתא לעיל שלהי ע"א וגירסתם ואם יש שם ישראל אחד וטוב עשו מדפיסי ווילנא בעשותם פשר והדפיסו רק ראש התיבה א' ונוכל לומר בפה מלא אחד ולא יתנגד העתקת הגמ' מפורש אחד הגהת הב"ח בעי מיניה מרב חסדא נ"ב כגירסתו משמע מרש"י כי לגירסא שלפנינו בעי מיניה משמע רבים בעו ולגירסת הב"ח עדיין מוקשה למה הרבה למבעי כל שני דרב הונא ע"כ מפרש רש"י שבזה נסותו וידע שמטעם במקום רבו לא הורה לו: תוס' ד"ה אפילו ביעתא בכותחא כו' סה"ד אבל בבשר בחלב לא החמירו דדבר היתר הוא דכל חד וחד באנפי נפשי' שרי כצ"ל כדאיתא בתוס' ס' ע"ב כתובות:
דף סג גי' הב"ח ר"א בן יעקב נ"ב ביומא איתא כמו כאן ר' אליעזר:
ע"ב רש"י ד"ה בטילו רשותייכו כו' אהני להו מיהא כו' כצ"ל וכן מעתיק תוס' לשון רש"י:
דף סד גמ' המחזיק בנכסי הגר וכו' נ"ב ע' רש"י ורב ששת מוסיף דבר שאינו כ"כ פירסום בעל בנכסי אשתו דלאו כ"ע ידעי בדברים שבינו לבינה כ"כ צריך לעשות בהם דבר מצוה כדי שיתקיימו בידו ורבא מוסיף לא מיבעיא בעל בנכסי אשתו מי שיודע שהמה נכסי האשה והבעל מחזיק בהם נראה לעינים אלא אף גם עבד עסקא ורווח שאין אדם רואה חשבונותיו אם רווח וכמה רווח רק לשמע אוזן כזה נשמע שפלוני רווח בעסקו ג"כ צריך דבר מצוה למען קיימו ורב פפא מוסיף מציאה אשר גם המוציא לא ידע עד אותו רגע כי בא לו בהיסח הדעת גם אח"כ ירא לגלות לשום אדם ואין אדם יודע בו בכל זאת צריך לדבר מצוה כדי לקיימו ורב נחמן ב"י מוסיף אפילו כותב תפלין (כן גורס רש"א) דכ"ע ידעי שאינו מעשר בכל זאת אם ירויח מה בזה ימצאו אנשים אשר יתקנאו בו גם בריוח מעט ע"כ יעשה ד"מ שלא ישלוט עינא בישא:
ע"ב תוס' ד"ה ולמדנו בסה"ד ההוא נמי שרי כו' נ"ב ע' מהרש"א ולולא דבריו ז"ל נ"ל דצ"ל וכהא דתניא כו' ההוא שהיה מתלוה עמהן נמי שרי משום דרכי שלום וחשיב כמכרו לו.
דף סז גמ' אר"י א"ש נכרי שיש לו פתח נ"ב קיצור פסקי הרא"ש וטור וב"י מעתיקים חלון ונכון כי ארבעה על ארבעה אין לו שם פתח:
ע"ב גמ' לבתר הכי א"ל מאי בעית לאותבי אמר ליה דתניא כצ"ל וכן מעתיק הרא"ש כאן והרי"ף סוף פרק ר"א דמילה:
דף סט גמ' אמר כגון זה נ"ב פי' ר' יהודה נשיאה אמר כגון זה מבטל רשות לר' יהודה סתם ר' יהודה הוא ר' יהודה בר אילעאי:
ע"ב רש"י ד"ה ש"מ מבטלין כו' דמשמע נתנו רשותן ארישא קאי כו' כצ"ל:
דף ע גמ' אימא סיפא אבל לא אחד שעירב כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה כיון דלא עירב ליקנסיה סה"ד להך דעירב כצ"ל:
ע"כ רש"י ד"ה חוץ מן המבטל רשות כו' ומדלא קתני חוץ ממבטל רשות ויורש כו' כצ"ל וכן מעתיק תוס' לשון רש"י. תוס' ד"ה וקתני כו' ורבינו חננאל בעצמו פירש תוב אהדרינן ומותבינן כצ"ל כמו בר"ת לפנינו:
דף עא במשנה אינן צריכין לערב נ"ב לערב פי' לשתף כי דווקא שתופי מבואות הוו ביין אבל ערובי חצרות אינו אלא בפת הרמב"ם והרע"ב:
ע"ב תוס' ד"ה שמן שצף על גבי יין השתא משמע כו' עד ועוד פי' דאין סברא לומר דפליגי רבנן וריב"נ בהכי ורבנן סברי דשמן אוכל ופלוגתייהו בין יכול להבדיל זה מזה או לא דלא פליגי בזה ולרבנן הוי אוכל ובטל המשמעות אבל אין סברא לומר כן כל מעיין שם במשנה ברישא יראה כי פליגי ביכול להבדיל:
תוס' שילהי העמוד הא פי' בקונטרס לקמן בפרקין כו' דהא דאמרינן שתופי מבואות בחצר שבמבוי וכ"ש שבביתו והנה הלשון מגומגם כי כאלו אמרו בחצר שבמבוי וכש"כ חצר שבביתו והב"ח מגיה ובודאי בטוב הגיה אבל שיבשו גם הגהתו והדפיסו שבבית ונשאר הלשון תחת משאו ואין לבטא בשפתי וחפשתי למצוא טוב לשון רש"י ולא מצאתי כי לשון תוס' אינו רק תוס'. מדייק הכש"כ מלשון רש"י שלפנינו שרש"י ע"ג ע"ד ד"ה מסובין בחצר סומכין משום שיתוף פרש"י דשתופי מבואות מותר להניחן בחצר משמע כש"כ בבית וכן בסוכה שם ד"ה דלא גרע מחצר פרש"י וחצרות לאו דירה נינהו והלכך לא בעי דירה משמע דלא בעי אבל כש"כ דמהני ע"כ בטח שצ"ל בהגהות הב"ח בבית ותל"מ:
דף עב תוס' ד"ה ומודין כו' חשיבי כולהו כאלו אוכלים וישנים במקום אחד אע"פ שיש להם פתח לצד רה"ר כולם נקראים על שם בעל הבית כו' כצ"ל:
שם בא"ד ועוד דאין משאיל להם כו' נ"ב ע' ק"נ ד"ה ועוד שאין משאיל:
ע"ב תוס' ד"ה רבי יהודא הסבר רבינו חננאל גריס הסבך פירש גדיל סבכי כעין מצנפת וכובע כמו שבכים מעשה שבכה גדלים מעשה שרשרות (מלכים א ז יז) וכו' כצ"ל (מרא"ש וב"ח) ע' ערוך ערך סבך וערך סבכה כצ"ל:
ד"ה כח דהיתרא עדיף לא שייך הכא למיפרך ליפלגו בתרווייהו כו' לענ"ד גם לולא דבריהם אין מקום כלל כאן להאי פירכא דהא במתניתין בפלוגתא דב"ש וב"ה לא נזכר לא מגיע ואינו מגיע לתקרה לא מחיצה ולא מסיפס אך התנאים והאמוראים ור"י הסבר באו לגלות מחשבות לב ב"ש וב"ה במה ואופן פליגי ב"ש וב"ה ועל שר"ח ור"ש ברבי פליגי מהיפך אל ההיפך ובדברי רב נחמן תרי לישני תפסו בעלי הגמ' את דברי ר' יהודה הסבר שאין לישנא אחרינא בו ואין בעל מחלוקת במעונו ובטלו נגדו האי חד מאן דאמר מר"ח ור"ש ברבי דאמר במחיצות המגיע לתקרה מחלוקת ולישנא קמא דרב נחמן ודחקו עצמם לקיים לישנא בתרא דרב נחמן דהא דאמר רבי יהודה הסבר על מה נחלקו על מחיצות לאו דוקא מחיצה ה"ה מסיפס ושקלו וטרו בני הישיבה מנין יודע רב נחמן אשר ה"ה מסיפס הלא הוא מדנקט מחיצה להודיעך כחן דב"ה שעירוב אחד לכולן וה"ה ומכש"כ מסיפס לב"ה עירוב אחד לכולן יאמר במסיפס מחלוקת להודיעך כחן דב"ש וגם כן נדע ה"ה מכש"כ מחיצות עירוב לכל חבורה וחבורה ומתרצי כח דהתירא עדיף ועדיף לרבי יהודה הסבר לנקוט מחיצות להודיעך כחן דב"ה דאף במחיצות סברי ב"ה עירוב אחד לכולן וה"ה ומכש"כ מסיפס עירוב אחד לכולן ובתרתי פליגי ואיך שייך הכא עתה למיפרך ליפלגו בתרווייהו הלא סליק מיני' דפליגי בתרווייהו:
במשנה רש"י ד"ה אין צריכין לערב דכיחיד הן כצ"ל
דף עג בגמ' אב ובנו הרב ותלמידו כרבים דמו או כיחידים דמו נ"ב הכא שפיר כיחידים דקאי על הני תרי זוגי וכל זוג בפ"ע כיחיד:
תוס' ד"ה כרבים דמו כו' עד סה"ד נ"ב מלשון גמ' משמע שמונה והולך שלשה דברים שהאיבעיא עומד עליהם א) כרבים דמו או כיחידים דמו וכפרש"י ב) צריכין עירוב או אין צריכין עירוב ג) מבוי שלהם ניתר בלחי וקורה או אין ניתר בלחי וקורה ולפי' רש"י ניחא אבל לר"י כרבים דמו או כיחידים בדמו מיותר: