דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
חושן משפט הלכות דיינים · סימן קח
ס"ד ויש עדים שהוא מאותו עסק וכו' כ"כ הרי"ף אבל אם אין עדים צריך לשבע שהוא מאותו עסק וגובה דלהכי קרי לי' עיסקא שלא יעשה מטלטלין אצל בניו וא"כ אי נשבע שהוא מעיסקא הלז פשיטא דגובה וז"פ והארכתי בזה לפי שראיתי להגד"ת שער חמישי ח"א סי' ג' שהבין דדוקא בדאיכא עדים הוא דגובה אבל בל"ז גם רבא מודה דנעשה מטלטלי. ובמחכ"ת זה אינו דרבא כללא כייל דלכך קרי ליה עיסקא דלא נעשה מטלטלי רק דמניין יודעין שזה מעסק ע"ז כתב הרי"ף דאם יש עדים ובאמת אם אין שם עדים נשבע ע"ז דהוא מאותו עסק וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה הש"ס מהך דב"ב דף ע' גבי שטר כיס היוצא על היתומי' דנשבע וגובה מחצה וע"כ שם מיירי בדלא ידוע דאל"כ לא הוה מצי למטען נאנסו כמ"ש הנימוק"י וא"כ איך גובה מחצה דמלוה. ולפמ"ש אתי שפיר דהמלוה נשבע שנתן בד המלוה מעות האלו וא"כ יש תחת יד היורשים מעות שלו וא"כ על המחצה פקדון יכול לטעון נאנסו אבל על המחצה דמלוה דאף באונסין חייב לכך נשבע וגובה המחצה דזה לא נעשה מטלטלי אצל בניו. מיהו זה אינו דאם נאנסו אותן המעות פשיטא דלא יוכל לגבות מטלטלין אחרים דזה הוי מטלטלין. אמנם נראה דיש לומר דמיירי שם בידוע שבא מאותו עסק כגון שידוע שלקחו סחורה מאותו הממון ורק שעל הפקדון טענינן להו החזרתי וא"כ אם החזיר לו המעות א"כ ניהו דזה בא מאותו עסק אבל הוא החזיר לו המעות והחזיק העסק לעצמו אבל על המחצה דמלוה דאינו נאמן לטעון החזרתי דאין לו מיגו ממילא נאמן בשבועה שזה מאותו עסק וז"ב:
ובזה מיושב מה שהקשו התוס' דנטעון ליתומים נאנסו. ולפמ"ש אתי שפיר דנאנסו א"י לטעון דהא ידוע שבא מאותו עסק וגם הוא ישבע שבא מחמת אותו עסק ורק החזרתי מצי לטעון דאין ראי' מהא שבא מחמת אותו עסק ואף דהחזרתי אינו נאמן רק במיגו דנאנסו כבר צווח הש"ך ע"ז אבל הדבר פשוט דכיון דהיה לו מיגו לכך לא חשש לוקח השטר כמ"ש הרשב"ם וא"כ החזרתי גופא טענה היא כנלפענ"ד ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם פ"ז משלוחין שכתב דנשבע וגובה המחצה דמלוה אעפ"י שלעולם טוענין ליורש ותמה הגד"ת כאן סי' א' דבמחצה דמלוה מה יכלו היורשים לטעון. ולפמ"ש אתי שפיר דהיורשים טוענין שאינו בא מאותו עסק והוא נשבע שבא מאותו עסק וז"ב:
סעיף כ' אם תפס בע"ח בינונית וכו', הגד"ת שער ד' ח"ג סי' כ' הקשה דא"כ היאך מוקי הש"ס בדיתמי דמגבא גבי אגבויי לא מגבו מינייהו דלמה לא יועיל תפיסתו לעיקר החוב כמו דמועיל לענין בינונית ע"ש. ולפענ"ד לא זכיתי להבין קושייתו דהא הבעה"ת נתן טעם דאף דבעלמא לא מועיל תפיסה כה"ג מ"מ כאן דמה"ד הוא בבינונית רק לגבי יתמי הקילו בזה כיון דתפס תפס וא"כ זה דוקא לענין בינונית אבל לענין מטלטלי דיתמי דמדינא לא משתעבדי לבע"ח מה"ת להקל בתפיסה כזה ואף דהראב"ד הקשה על טעם זה כמ"ש הבעה"ת מ"מ יש לישב כיון דעכ"פ סוף סוף רבנן הקילו בה דחלקו בין בע"ח גופא ליתומים לכך הקילו בזה דאי תפס תפס וז"ב ועיין בסי' פ"ה ס"ד ומ"ש הט"ז והח"ץ בזה ודברי אא"ז הח"ץ נכונים והוא כעין מ"ש:
שם אבל אם היתה תפיסתו לאחר מות אביהם כ"כ בבעה"ת שם אף שאין זה לשונו ממש והגד"ת הקשה דא"כ מאי משני הש"ס שם היכא דתפס תפס אכתי לוקמא דקנה אחרי מות אביהם הבינונית דבכה"ג לא מועיל תפיסתו והיתומים אזלי וגבי מיניה ולפענ"ד דא"כ הו"ל דאקני ודאקני לא משתעבד כ"א בדכתב לי' וזה דחיקא ליה לאוקמא בדכתב דאקני שוב ראיתי שזה טעות דמדידיה נגבה גם דאקני רק דאקני קנה ומכר לא משתעבד כמבואר בסי' קי"ב. אמנם י"ל דאטו בשופטני עסקינן בודאי ימכרם כדי להגבות לו מעות ולא יקחם היתומים והוא יגבה זיבורית ודוחק: