אור ברסלב
דברי שאול עדות ביוסף חלק ב חושן משפט הלכות דיינים › סימן עה

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

חושן משפט הלכות דיינים · סימן עה

סימן סט

ס"ב חייב לשבע מה"ת. זהו מודה במקצת דחייבו התורה לשבע וכופר הכל פטור ועיין סמ"ע שכתב הטעם משום דאין אדם מעיז ובאמת שכן דעת רש"י אבל התוס' בב"מ דף ג' דחו זאת דא"כ גבי בנו דמעיז יתחייב וע"ז כתבו וא"ל דנפיק מע"א דאצטריך ע"א במקום שטענו בספק עפ"י העד ודבריהם תמוהין דמאי קשיא מע"א דהא אצטריך היכא דאינו יכול להעיז דפטור כופר הכל וע"ז אצטריך ע"א וכבר תמה בזה המהר"ם שיף ולפענ"ד נראה דסברת התוס' היא דבאמת צריך להבין כיון דכופר הכל פטור למה יתחייב בעד אחד דא"ל דהאמינה תורה לע"א דבאמת אין נאמנות לע"א רק לשבוע' וצ"ל דבאמת לא משום נאמנות הוא רק כיון דיש כאן ע"א אלים טענתי' והצריכו התורה שבוע' כדי לברר הספק ומאי אכפת לן בשבוע' ומעתה זה דוקא אי כופר הכל גזירת הכתוב דפטור שפיר י"ל דע"א מחייב שבועה אבל אם נימא דכופר הכל פטור משום דא"י להעיז א"כ ראינו דכח העזה כ"כ גדולה עד דאינו מחייבו אף שבועה אף דמה אכפת לן שישבע בכל זאת כיון דא"י להעיז פטור א"כ היאך אפשר לומר דכשיש גם ע"א דאז בודאי א"י להעיז נגדו ונגד הע"א אז חייבו שבועה דזה היפך החוש והשכל דאם העזה עוד גדולה יותר יתחייב שבועה זה ודאי חי אפשר לומר וע"כ דכופר הכל פטור מגזירת הכתוב ולא חשבה התורה כלל מעלת דא"י להעיז דנמצא כמה וכמה אנשים שמעיזין כמ"ש הרשב"א בתשובה וכיון דגזירת הכתוב היא שפיר חייבה התורה בעד אחד. ומעתה שפיר הקשו התוס' דא"כ למה לי עד אחד וז"ב וע"ז תירצו דמשכחת לה שטוענו בספק עפ"י עד. והנה מפורסם הקושיא בשם הגאון מוה' משולם ז"ל דאכתי מה הועיל בזה הא ילך וישלם לו ואח"כ יתבענו שנית שלקחת ממני שלא כדין ויהי' מחוייב שבועה וא"י לשבע וע"ז לא מועיל עד המסייע לפטור כמ"ש הש"ך סי' ע"ב ס"ק ס"א. ולפענ"ד נראה דבאמת צריך להבין להש"ך דמחויב שביעה ואי"ל משלם אין ע"א מסייע פטור מטעם דאתי לממון וא"כ ע"א בנסכא דר' אבא היאך מחייב והא אתי לממון. אמנם באמת זה אינו דשאני נסכא דר' אבא דע"א לא אתי רק לחיוב שבועה דהי' יכול לשבע נגדו דלא חטף ורק דהוד' שחטף וטען דדידי' חטף וא"כ הע"א בתחלה לא אתי רק לחיוב שבוע' ואח"כ בא החיוב ממון ובזה שפיר יכול לחייב דהוה כמ"ש הרמב"ם דנקבע האיסור אף על פי עד אחד (וכן מבואר בהדיא בשו"ת מיימוני לספר משפטים אות ס"א) משא"כ בהך דש"ך דמתחלתו בא לממון וע"ז אינו נאמן לפטור דבלא דבריו הוא מחוייב שבועה וא"י לשבע משלם והוא פוטרו מממון וז"ב. ומעתה כאן דמתחלה בא לשבוע' אף דאח"כ בא לפטור מממון בודאי העד המסייע פוטר דבתחל' הי' יכול הבע"ד להכחיש העד והי' נאמן וז"ב. והנה הבעה"ת בשער שביעי ח"א כתב דכופר הכל פטור דאי כופר הכל חייב א"כ אמאי אצטריך לאשמעינן דמוד' במקצת חייב ת"ל דאי נימא דפטור כל אחד יודה במקצת והגד"ת הקשה דא"כ השתא דכ"ה פטור כ"א יכפור בכל ול"ק דהא חזקה דאין אדם מעיז משא"כ במודה מקצת דשייך אשתמוטי וז"ב. ובזה יש ליישב מ"ש התוס' שם ע"ב ד"ה ובכול' דאם נימא מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא א"כ קשה בנסכא דר"א דאי הוה טעין לא חטפתי היה משתבע והא ל"ש אשתמוטי והקשו המפרשים דלמא באמת הוה מחוייב שבועה וא"י לשבע משלם ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ עד אחד היה בא לממון וזה א"א ובפרט לעשותו חשוד עי"ז ולהוציאו מחזקת כשרות דעד אחר אינו נאמן בזה ובפרט דע"י שחשדינן אותו מספק נוציא ממון. זה אי אפשר. ובגוף קושית התוס' י"ל דכיון שהתורה חייבו שבועה בע"א א"א דע"י שחשדינן אותו יפטר לגמרי זה בודאי א"א ורבה אינו רק נותן טעם על התורה אבל לא שיעקר בזה שבועת התורה. ובזה י"ל קושית התוס' בב"ב דף ל"ד דאמאי יהי' בנסכא דר' אבא מחוייב שבועה וא"י לשבע משלם יהי' נאמן בשבועה במגו דלא חטפתי ולפמ"ש אתי שפיר דכאן כל שלא בא עד א' לממון דהיה יכול לטעון לא חטפתי א"כ באמת א"י לשבע דל"ש אשתמוטי כקושית התוס' כאן ול"ש מגו דס"ס א"י לשבע והו"ל מחויב שבועה וא"י לשבע משלם. ובזה מיושב קושית התוס' אמאי לרב שמואל נאמן הא לא הוה מגו ולפמ"ש אתי שפיר דלרב ושמואל דל"ל מחוייב שבועה וא"י לשבע משלם א"כ שוב אית ליה מגו דלא חטפתי דזה תלוי בזה ודו"ק כי קצרתי והוא חריף:

שם סעיף ד' וישבע על השאר. הר"ן בשבועות הקשה ע"ז דהא הו"ל כפירת ש"ק וכתב דמיירי שאין העדים אומרי' שעדיין חייב והקשה הגד"ת בש"ז ח"ג סי' א' דלהרמב"ם דכתב בהדיא דמיירי שהעדים אומרי' שעדיין חייב לו מאי איכא למימר ע"ש. ובאמת לפמ"ש במק"א דבכה"ג הו"ל כאומר לא לויתי כיון דהוא טוען שלא לוה כלל עכ"פ מודה דלא נשתעבד לו קרקעות וא"כ מחוייב לשבע כמ"ש לעיל. איברא דלפ"ז צריך להבין הא דלא תירץ הר"ן כן ואפשר דהרי בתוס' שבועות דף כ"א ע"ב ד"ה כל הקשו דאמאי לא נתרץ גם באומר לא לויתי דמאי לא לויתי שפרעתי והרי הוא כלא לוה וכתבו דלא אמר לא לויתי רק להד"מ:

ומעתה בהך דר"ח דאמר אין לך בידי כלום דשפיר מתפרש דפרע וא"כ יקשה אמאי לא נתרץ דיבורי' כן ובזה הוה כפירת ש"ק וע"ז תירץ הר"ן דהבמ"ע דעדים אינם מעידי' רק שהלוהו וא"כ ע"כ דהוא טוען שלא לוה כלל דא"כ אינו מחולק עם העדי' והיה לו לטעון כן דכוונתו שפרע וכמ"ש התוס' שם ולכך לא הוה ש"ק. ובזה יש ליישב קושית הגד"ת שם על הר"ן דפירש שלא כדברי הרמב"ם דפירש דעדים מעידי' שעדיין חייב לו ועוד א"כ לפרוך מה להצד השוה שמחייבי' אף בטוען שלא פרע משא"כ בעדי' דאינם מחייבי' בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דגם הר"ן מודה בזה להרמב"ם וכנ"ל ורק דהוכרח לתרץ כן וכמ"ש. ולפ"ז הרמב"ם דכתב שהעדים מעידין שעדיין יש לו, צ"ל דמיירי כשטוען בהדיא שלא לוה כלל דאל"כ מצי לתרץ דיבורו דמאי לא לוה שפרע או דס"ל כמ"ש התוס' בתירוץ השני דא"י לתרץ דיבורו כשטוען לפני ב"ד וא"כ ממילא מיושב קושית הגד"ת וכמ"ש ודו"ק:

ובזה מיושב הא דאמרו בשבועות הכופר במלוה שיש עליו עדים חייב ובשטר פטור מ"ט דהו"ל ש"ק והקשו התוס' בב"מ דממנ"פ במה מיירי אי מחל השיעבוד א"כ גם שטר לא מקרי ש"ק ואם לא מחל גם מלוה בעדים הו"ל ש"ק ע"ש שכתבו דמיירי דמחל מב"ח ולא ממשעבדי וזה דחוק ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כבר כתבתי דלא מקרי ש"ק דהא הו"ל כאומר לא נשתעבדתי דהא אומר לא לוה רק דיכול לתרץ דיבורו דמאי לא לוה שפרע. ומעתה בשלמא בשטר הו"ל ש"ק דאין לומר דהוא מודה שלא נשתעבד די"ל דלא הודה כלל דכונתו שפרע וא"ל דא"כ למה לא טען כן דזה אינו דא"כ יטענו שטרך בידי מאי בעי ולכך טען סתם אבל באמת כונתו שפרע ולכך כיון דלא הודה עכ"פ הו"ל ש"ק משא"כ במלוה בעדים דעדים אינם מעידי' רק שלוה וא"כ אי כונתו דפרע היה לו לטעון וע"כ דכונתו שלא לוה וא"כ עכ"פ הודה שלא נשתעבד וז"ב:

תוכן העניינים

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה