דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
חושן משפט הלכות דיינים · סימן סט
ס"ב אבל אם טוען פרעתי וכו' כ"כ בבעה"ת שם שער י"ג ח"א סי' ד' כת"י בב"ד נאמן לטעון פרעתי משום שאין הדיינים קוראים מה שכתוב בו כמבואר בסי' מ"ו ס"כ. ובאמת שלא זכיתי להבין דבשלמא כשמקיימים שטר שפיר א"צ לקרות השטר רק שמקיימים חתימות העדים ומה אכפת להו בהלוא' או מה שכתוב בשטר אבל בכת"י שכתוב בו אני פלוני בן פלוני חייב לך מנה א"כ ע"כ צריכין לקרות הענין דאל"כ מה מקיימים הא אף בלא חתימ' כלל כשר והרי צריך שיהי' הכל כתיבת ידו דאל"כ יש לחוש לזיופא ואף אם לא כתב שמו כלל כשר רק שכתב אני חייב לפלוני כמ"ש כאן ס"א וא"כ ע"כ צריכין לקרותו כולו וצ"ל דניהו שהם צריכין לקרותו כלו אבל לא איכפת להם אם חייב עצמו לפלוני ולא יוציאו קול כיון דהוא לא שיעבד עצמו שיוציאו קול דבשלמא כשלוה בשטר אז מתחלה רצה לחייב עצמו בשטר והעדים מוציאים קול אבל בכת"י הוא לא רצה לחייב עצמו כלל והדיינים אינם מוציאים קול שהם לא אכפת להו בזה רק בקיומם וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שהקשה הגד"ת דלדברי הבעה"ת מה מביא הש"ס ס"פ ג"פ דף קע"ו ראי' מעידי מסירה ש"ה דהעדים קוראים ומוציאים קול משא"כ דיינים וכן הקשה הש"ך. ומ"ש דזו דמשני הש"ס התם משעת כתיבה שעבד נפשיה דהיינו ע"מ שיקראוהו עדים זה דחוק והגד"ת הוסיף דא"כ משמע דאם הי' מתחלה כתב אדעתא שיקיימוהו ב"ד הי' מועיל וזה אינו דמ"מ יכול לטעון פרעתי ולפמ"ש אתי שפיר דהכי הכוונה דבשלמא שם שעבד נפשיה א"כ עדים מוציאים קול אבל בדיינים דלא אכפת להו בזה א"כ לא שעבד נפשיה ולכך אינו גובה ממשעבדי. ובלא"ה י"ל במה שהקשיתי הא ע"כ צריכין הדיינים לקרותו דאל"כ מה קיימו הא לא חתם עצמו דהרי באמת צריך להבין מה מדמה הש"ס הוחזק כת"י בב"ד לעידי מסירה הא שאני גט דיש חתם ידו דהיינו שמו הכתוב בגט משא"כ בהוחזק כת"י בב"ד דאינו כתוב שמו ועיין בש"ך כאן ס"ק ד' ובגד"ת סי' ב' שם וצ"ל דגם הוחזק כת"י בב"ד מיירי כשחתם שמו למטה ולפ"ז שפיר אין הדיינים קוראים רק חתימתו וז"ב ודו"ק:
שם וי"א דא"י לומר פרעתי. אבל הרמב"ן ודעימיה סוברים דיכול לטעון פרעתי ומטעם דכל שאינו גובה ממשעבדי ל"ל קלא ולא חש להניחו בידו והרשב"א הקשה משטר פקדון בעדים שאינו גובה ממשעבדי ואפ"ה א"י לטעון פרעתי וכתב הש"ך דשם כל הטעם דאינו גובה ממשעבדי הוא משום שיכול לטעון פרעתי במיגו דנאנסו. ודבריו תמוהים דא"כ היכא קאמר בדף ע' דנאמן בשבועה והא כיון שעכ"פ ממשעבדי א"י לגבות דנאמן במגו דנאנסו וא"כ שוב לא יהי' צריך לשבע דהא לא חש להניחו בידו כל דאינו גובה ממשעבדי וכבר תמה בזה הקצה"ח. ולפענ"ד נראה דבאמת צריך להבין דאיך נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו והא קושית הש"ס שטרך בידי מה בעי ומשני דאטו אי טעין נאנסו מי לא מהימן ופירשב"ם דא"כ יש לומר דלכך לא חשש להניח השטר דיוכל לטעון נאנסו ובזה מיושב שם קושית התוס' דכיון דהוה מיגו במקום עדים מאי משני ולפמ"ש הרשב"ם אתי שפיר דעכ"פ הי' יכול לטעון נאנסו ולא חש ליקח השטר. אמנם עדיין קשה דהא עכ"פ בנאנסו יצטרך לשבע וא"כ מדוע לא לקח השטר כשהחזיר וא"ל דיכול לטעון נאנסו הא יצטרך לשבע וצ"ל דלא חש על שבועה כיון דעכ"פ לא יצטרך לשלם. ובזה יש לפרש דזה באמת קושית הש"ס סוף סוף נאנסו בעי שבועה והיינו דאיך נאמן במגו דנאנסו ולמה לא לקח השטר וע"ז קאמר דנאמן בשבוע' משום דלא חש כשיצטרך לשבע. ומעתה י"ל דלכך צריך לשבע בהחזרתי דבאמת אין הטענה ברורה דלמה לא לקח השטר כדי שלא יצטרך לשבע ולכך צריך לשבע ויש להמתיק הדבר יותר דהנה באמת צריך להבין איך שייך לטעון החזרתי במגו דנאנסו ומטעם דשטרך בידי מה בעי ל"ש דהא יוכל לטעון נאנסו וכמ"ש הרשב"ם והנימוק"י והרי הסמ"ע סי' ק"ח כתב דהיאך שייך מגו דנאנסו דל"ש שנאנס וכתב דמ"מ לגבי טענת החזרתי נאנסו עדיפא לטעון דהא החזרתי היא העזה וא"כ זה שייך כשטוען החזרתי יש לו מיגו אבל אכתי קשה הא שייך שטרא בידך מה בעי וא"ל דהיה יכול לטעון נאנסו דהיאך סמך ע"ז הא נאנסו היא טענה גרוע ול"ש. אך זה אינו דס"ס כל שטוען כעת החזרתי שפיר מהמנינן לי' דל"ש שטרך בידי מאי בעי וא"כ [איך ] תאמר שאינו נאמן לטעון נגד השטר דהא כעת שטען החזרתי טענת נאנסו עדיפא לי' דאינו מעיז ושפיר מהימן במגו ומעתה ממילא צריך לשבע כמו בנאנסו וא"ל כיון דיש לו מיגו שוב לא חשש להניח השטר בידו דלענין שיניח השטר בידו יקשה באמת שטרא בידך מה בעי הא נאנסו ל"ש ול"ל זאת ולא גרע מטענת נאנסו דבעי שבועה. ובגוף הענין דמהימן בשטר החזרתי במגו דנאנסו יש להמתיק הסברא ע"פ מ"ש האו"ת דענין שטרך בידי מאי בעי הוא דא"ל דהמניה משום דאם המצו' לא הימן לך ולקח מידך שטר מסתמא לא האמנת גם לו ע"ש ולפ"ז באם יש מגו דנאנסו א"כ גם המפקיד האמין להנפקד דהרי הי' יכול לטעון נאנסו וע"כ דהמני' לכך ל"ש שטרך בידי מה בעי דאפשר דהמני' כמו דמהימן הוא לו. ולפ"ז שוב לא שייך לומר דיפטור בלי שבועה דהרי הוא לא המני' רק בשבועה דעל נאנסו הי' צריך לשבע ובלא"ה י"ל דל"ש המני' דכיון דנאנסו ל"ש א"כ לא המניה דמסתמא לא יטעון דבר דל"ש ובלא"ה י"ל בגוף קושית הקצה"ח דמ"מ זילי נכסי' דניהו דטענינן ללקוחות נאנסו היינו כשלקחו ולא ידעו כלל משטר פקדון אבל ליקח לכתחלה ויטענו נאנסו זה ודאי ל"ש לומר ובודאי לא יקח לכתחלה ויצטרכו שיטענו להם נאנסו ועיין בשו"ת אחי הט"ז סי' ד' כעין זו ודו"ק: