אור ברסלב
דברי שאול עדות ביוסף חלק ב הלכות מיאון וחליצה › בסנהדרין דף צא

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות מיאון וחליצה · בסנהדרין דף צא

נדה דף סו

עתידין כל הנביאים כולם לומר שירה בקול אחד שנאמר קול צופיך נשאו קול. לדעתי הכוונ' למ"ש בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' רמ"ו שקול הרבים אף שאינו חזק מ"מ נשמע למרחוק יותר מקול יחידי אף שהוא חזק ביותר ולכך מתירין שיאמרו בקול אחד. והכוונ' שבאמת הנביאים לא נתנבאו כלם בסגנון אחד שנביאים רבים התנבאו לרעה ופורעניות אבל לעתיד כלם יתנבאו לטובה ודו"ק:

הקשה אותי אחד בהא דאמרו ביבמות דף ח"י דיליף אחוה אחוה מבני יעקב ופריך ולילף אחוה אחוה מעריות והקשה דהא בדף ח' שם אמרו לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן וכאן יהי' קולא דיהי' מותר לייבם אף אשת אחיו מן האם ולא יתחייב כרת והשבתי דאכתי יהי' חומרא לענין אשת אחיו שלא הי' בעולמו דיהי' אף באחוה מן האם ודו"ק:

בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קל"א כתב לענין אשה שאמרה לאחר שנתגרשה שאמר' לה האם שהי' לאביה עוד שם אחד ולא נכתב בגט וע"ז כתב דאינה נאמנת כמו דאינו נאמן להעיד בגדלו מה שראה בקטנו זולת לאיזה דברים השנויים במשנה ועוד דבשינ' מבואר בסי' קכ"ז דכשר. ובמחכ"ת זה אינו דבשינוי ודאי פסול כמ"ש הב"ש שם בשם הלבוש וכן קי"ל ועיין שו"ת עבוה"ג סי' נ"ה שרצה להכשיר בדיעבד והכנסת יחזקאל סי' ע' כתב שטעה בזה ואף שאני בתשובות רבות סמכתי דברי עבוה"ג מדברי העיטור אבל עכ"פ אינו פשיטות כ"כ. הן אמת דאם לא כתב רק שם אחד אינו מקרי שינוי כ"כ שהרי עכ"פ נקרא בשם אחד ורק שחסר עוד שם אחד וזה לא מקרי שינוי כ"כ. גם מ"ש דא"נ בגדלה עיין קידושין י"ב אמרה לי אם קיבל ביך אביך קידושין ושם ע"כ דאמרה כן בגדולתה מה ששמעה מהאם בקטנותה דאל"כ לא היתה אמה מניחה להיות נשאת לר"ח וע"כ שאח"כ נזכרה האשה שכן אמרה לה אם איברא דבאמת קשה הא היא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא מיהו כל היכא דמשועבדת לבעלה לא שייך זאת ועיין ר"ן סוף נדרים גבי טמאה אני לך ועיין פרמ"ג יו"ד סוף סימן א' ומה שהקשה א"מ הגאון נ"י דשויא אנפשה חתיכה דאיסור' ולמה לא תהי' נאמנת כאן לגבי עצמה וכאן לא שייך דמשועבדת דהא גרשה לפענ"ד נראה כיון דבשעת הגירושין לא אמרה כלום לא שייך שויא אנפש' חד"א דאז חל הגט ונתגרש' וכל שבשעת אמירת לא חל ל"ש שויא אנפש' חד"א וכעין זה כתב הט"ז באהע"ז:

השאגת אריה סי' ס' הקשה בהא דפריך בנזיר דף ד' והלא מושבע ועומד מהר סיני והקשה הוא על פירש"י דהא אינו מושבע רק על רוב כוס דסגי לענין קדה"י וא"כ על המותר חל הנזירות. וע"ז אמר כבוד א"מ הגאון נ"י דניהו דסגי ברוב רביעית אבל בעי שיהי' ראוי לשתות כולו והרי רביעית אסור בשביל הנזירות ואני אמרתי דהרי מבואר דמצטרף שתיית כל אנשי בעה"ב וא"כ שוב ראוי כל הכוס לשתות אנשים שלא הזירו מן היין מיהו יש לדחות דהצירוף לא מועיל רק בשביל שראוי הוא בעצמו לשתות כל הכוס וכל הראוי לשתי' אין שתיה מעכבת בו אבל כשאינו ראוי לא. מיהו באמת נראה כיון דשיעור רביעית היא הל"מ וא"כ מנ"ל רוב רביעית וע"כ דכן הי' הלכה שבכוס שיהי' רביעית ישתה רוב רביעית ודיו וא"כ א"צ שיהיה ראוי לשתות כל הכוס:

ובגוף הקושיא נראה לפע"ד דשפיר פריך והא מושבע ועומד דכיון דרוב רביעית יכול לשתות והרי מה שנשאר בכוס יהיה אסור וע"כ דבטל בהרוב רביעית וא"כ שוב מותר לשתות הכל. ובלא"ה נראה לפענ"ד כיון דנזירות הו"ל דבר שיש לו מתירין וא"כ מב"מ לא בטיל וא"י לשתות גם רוב הרביעית ואף דשם קאי על קרא ודבר שיש לו מתירין אינו רק מדרבנן אפשר לפי הטעם של הר"ן בנדרים דף נ"ב לא בטל מה"ת וכן כתב במחנה לוי ואף שאני דחיתי זאת והבאתי דברי הר"ן בפסחים פרק שני גבי חמץ שעבר עליו הפסח שכתב בהדיא דאינו רק דרבנן מכל מקום כאן באמת לא הוברר איזה היתר ואיזה איסור והוי כמו שבא לעולם בתערובות כיון דלגבי כ"ע אינו אסור כלל ולגבי הנזיר ההיתר ואיסור מעורב הו"ל כבא לעולם בתערובות ולשיטת המרדכי לא בטיל והתב"ש בסי' י"ד כתב דהוה כקבוע הן אמת דדברי המרדכי סותרים למ"ש בפ"ק דשבת גבי יין שזב בשבת וכתב הכו"פ ביו"ד סי' ק"ב ובצל"ח פסחים דף ל"ג לחלק בין כשההיתר הי' ניכר מקודם בזה שפיר בטל וא"כ כאן ההיתר הי' ניכר בפ"ע טרם שנעשה איסור ובכה"ג שוב בטל. מיהו בגוף הקושיא הייתי אומר בפשיטות דבאמת הא דאמרו מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות. ולכאורה צ"ב מהיכן יליף לה וצ"ל כיון דכתיב סתם מיין ושכר יזיר ולא ביאר יין רשות ע"כ שכל היינות אסרה תורה ולפ"ז שפיר פריך והא מושבע ועומד מהר סיני ולא שייך לומר דמותר ברוב רביעית דא"כ שוב עכ"פ לא איירי תורה ביין מצוה דביין רשות אסור אף בכ"ש וביין מצוה עד רוב רביעית מותר וז"ב ופשיט:

עוד נראה לי בישוב קושיא זו דהנה באמת הטעם דנדרים חלים ע"ד מצוה הוא משום דכתיב לד' והיינו בשביל שהוא איסור חפצא והחפץ נאסר עליו והחפץ אינו מצווה ועיין ביו"ד סי' רט"ו. ולפ"ז נראה לי ברור דכל שמצוה על קידוש ואבדלתא ול"מ לחול ע"ז כמ"ש רש"י בטעמו של דבר וגם לפמ"ש הראב"ן דבסתם אמרינן דלא היה דעתו ע"ז ולפ"ז עכ"פ א"א לחול על החפץ דהיינו שהיין נאסר דהא אינו מבורר בהיין איזה יין נאסר ואיזה מותר עד"מ כוס של רביעית יש בהיין חלק המותר וחלק האסור ואי אפשר להגביל איזה יין אסור ואיזה מותר וא"כ שוב לא שייך לאסור החפץ רק שאוסר עצמו וזה לא יוכל לחול על מצוה והוה כשבועה דל"מ לחול איסור גברא על המצוה ודו"ק היטב:

והנה מה שחידש הראב"ן דבסתם לא חל ע"ד מצוה האריך בשאגת אריה סי' סמ"ך לתמוה דאדרבא בסתם יוכל לחול יותר ואף בשבועה חל בכולל והאריך בכמה קושיות דסוגיות מפורשות דבסתם חל ולפענ"ד נראה בכונת הראב"ן דהנה נזיר נקרא חוטא ונקרא צדיק ומחלק הש"ס דבמצי לצעורי נפשי' עושה מצוה ובלא מצי לצעורי נפשי' נקרא חוטא. ולפ"ז נראה לי דבר ברור דעכ"פ שיחול ע"ד מצוה זה לא גרע מלא מצי לצעורי נפשי' וא"כ נקרא חוטא ושוב מה"ת לנו לומר דכוון ע"ד מצוה דאין אדם מע"ר ולכך אמרי' דמסתמא לא כוון ע"ד מצוה ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה