אור ברסלב
דברי שאול עדות ביוסף חלק ב הלכות אפותיקי › סימן ריב

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות אפותיקי · סימן ריב

סימן ריא

ס"ג ע"מ שדיוטא שלי. עיין ט"ז מה שהאריך בזה וביו"ד סי' ס"א דדברי הרמב"ם סתרי אהדדי דבמתנות פסק דלא מועיל אם אמר ע"מ שהמתנות שלי ולענין מעשר פסק דמועיל אם אומר ע"מ שהמעשר שלי ועיין בהגהת אא"ז הח"ץ ז"ל. ולפענ"ד נראה דהנה כל הטעם דלא מועיל במתנות הוא משום דהוה מתנה עמ"ש בתורה דהתורה נתנה לו רשות לתתו לכל מי שירצה. ולכאורה קשה דהא בדבר שבממון תנאו קיים והטעם כתב הרשב"א דהו"ל כאילו אמר ע"מ שתמחול לי וא"כ הכא ניהו דהוא מצוה לתת המתנות אבל אם הוה כאומר ע"מ שתמחול לי א"כ הוא מוחל לו המתנות והוא מקיים המצוה במחילתו דמה לי דנותנה לו או לזולתו וא"כ אינו מתנ' עמש"ב ובשלמא אם הי' מתנה ממש שלא יגיע לו המתנות כלל והוה חל התנאי שלא יצטרך למחילתו א"כ שפיר הוה מתנה עמ"ש בתורה דהרי הוא יש לו רשות לתתו לכל כהן וזה אין לו רשות כלל אבל כאן הוה כאילו ביקש אותו שיתנהו לו והוא מוחל לו א"כ הוה ברצונו אמנם נראה דכבר נודע מ"ש המהרי"ק דמחיל' לא מועיל בדבר בעין ורק לשון נתינה וא"כ כאן דהמתנות הם בעין ולא שייך לשון מחיל' וע"כ דהוא מתנה שלא יגיע לו כלל ובזה הו"ל מתנה עמ"ש בתור' אבל שם דהו"ל דבר שלבל"ע כדאמר בש"ס שם וא"כ שפיר מועיל התנאי ומתורת מחילה בדבר שבממון ואינו בעין וז"ב. אמנם העיקר נראה דהנה המלמ"ל פ"ו מאישות הביא בשם מהר"א ששון דבמתנה עמ"ש בתור' לא מהני מטעם מגו דחל על דבר שאינו של תורה חל נמי על דבר תורה. והביא ראיה מהא דאומר לה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה דלא מועיל מתורת מגו והמלמ"ל השיב עליו דאפשר דמועיל ושאני התם דמפרש בהדיא האיסור ע"ש ומעתה שם דהש"ס מקשה והא אין אדם מקנה דבר שלבל"ע ומשני דהוה כאילו אמר לו ע"מ שמקום המעשר שלי. ומעתה שם שפיר לא הוה מתנה עמש"ב דהרי כל עיקר דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה הוא משום דהתורה נתנה לו רשות לתת המעשר לכל מי שירצה ולפ"ז זה דוקא לענין המעשר גופא אבל לענין מקום המעשר שהקנ' לו זה ודאי לא הוה מתנה עמ"ש בתורה וא"כ שפיר קני גם המעשר עם המקום דמגו דחל על המקום חל גם על המעשר וכאן לא הוה כמפרש האיסור בהדיא דאדרבא המעשר עצמו נצמח מכח קניית המקום וא"כ עיקר התנאי הוה על מקום ההיתר משא"כ גבי מתנות דהתנאי לא הוה רק על איסור בלבד שפיר הו"ל מתנה עמ"ש בתורה. ובזה י"ל דהא דיליף ר"ל מזה לענין דיוטא הוא רק דשייר מקום ג"כ אבל לא מתורת שיור רק מכח תנאי וכמו במעשר ואפ"ה מועיל ומיושב מה שהקשה הט"ז על הטור דכאן פסק דמועיל בע"מ שהדיוטא שלי והרי אם נימא דתנאי הוא לא מועיל ובמעשר ע"כ מטעם שיור הוא ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ גם מחמת תנאי ג"כ מועיל שהרי הרב הרמב"ם פוסק כן בהדיא דמתורת תנאי מועיל ולא למד ר"ל רק דמתנה גם על המקום וז"ב איברא דלפ"ז יקשה לפי הה"א דלא ידעינן דמקנ' לו המקום ג"כ א"כ אדקשיא ליה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם תיפוק ליה דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה. אך זה אינו דלפי הה"א אפשר לומר דע"מ שיורא היא וא"כ ל"ק כלל ועיין בחולין דף קל"ב ובזה מיושב הא דמקשה והא אין אדם מקנה דבר שלבל"ע והא קיי"ל דיכול להתנות על דבר שלבל"ע וא"כ מאי קושיא דלמא ע"מ תנאה היא ושפיר התנה על דבר שלבל"ע ועכ"פ המקח בטל ובשלמא אי שיור הוא שפיר לא מועיל בדבר שלבל"ע וכמ"ש בש"ע חו"מ סי' ר"ט אבל תנאי מועיל וכמ"ש בטור שם. ולפמ"ש אתי שפיר דהש"ס מקשה ממנ"פ אי תנאה הוה הא הו"ל מתנה עמ"ש בתורה ואם שיור הוה אין אדם מקנה דבר שלבל"ע וע"ז משני דמקנה לה המקום. ובזה מיושב קושית התוס' דלוקי כר"מ דסובר אדם מקנה דבר שלב"ע ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהש"ס בעי לשנויי גם אי נימא דע"מ תנאי הוא וכמו דקי"ל דע"מ תנאי הוה וא"כ אכתי יקשה דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה וע"ז הוצרך לשנות דמקנה לו המקום וא"כ לא הוה מתנה עמ"ש בתורה וכמ"ש ודו"ק. ובלא"ה יש לומר דלא דמי דבן לוי אף דהתנה ע"מ שהמעשר שלי אטו לא יוכל להפריש מעשרות כדינו ממק"א וליתן מעשר אחר כדין וא"כ לא עקר דבר תורה משא"כ כאן דאותן המתנות צריך ליתנם לכל מי שירצה ואפס זולתם ולכך שפיר הוה מתנה עמ"ש בתורה:

תוכן העניינים

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה