דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות אפותיקי · סימן ריא
ס"ז א"י להקנותו. ולענין הפקר בדבר שא"ב דעת הב"ח בתשובותיו סי' קכ"ד דמהני ומטעם כיון דמתורת נדר היא שחל בכל ענין וה"ה הפקר ובקצה"ח הקשה מהא דאמרו בב"ק דף ס"ט צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד דתנן ר' דוסא אומר כל שלקטו עניים יהא הפקר והרי מבואר דאי לא דס"ל כצנועין לא הוה יכול להפקיר ומטעם דאינו ברשותו והא תמי' גדולה על הב"ח. ולפענ"ד נראה דש"ה דע"כ לא סבר הב"ח דיכול להפקיר דבר שא"ב רק שא"ב אבל חבירו לא זכה בו ורק שאינו ברשותו שמופקד ביד אחר וכדומה אבל היכא דזכה אחר בו פשיטא דא"י להפקיר של חבירו ומעתה שם דכיון שמפקירו אף אם אינו מועיל מתורת הפקר עכ"פ נתייאש ממנו כמ"ש התוס' שם דמיירי דלא נתייאש עד עתה ע"ש וא"כ עכ"פ כעת בודאי נתייאש וא"כ כיון שנתייאש שוב לא מועיל הפקירו דיאוש לא מועיל דבעינן הפקר לעניים ולעשירים ולכך ע"כ כצנועין ס"ל דיכול להפקיר דבר שא"ב וא"כ ניהו דלא מתייאש עכ"פ מועיל מתורת הפקר אבל אי נימא דא"י להקדיש דבר שא"ב ורק מכח הפקר קשה הא עכ"פ עתה מתייאש ממנו. אמנם זה אינו דהרי ע"כ מיירי שאינו מתייאש ממנו כמ"ש התוס' שם דאל"כ זכו בתורת גזל אמנם העיקר נראה דהנה התוס' הקשו הא כיון דאתייאש מיניה הו"ל הפקר ול"ל להפקירו עוד ומ"ש דביאוש לבד לא מועיל דלא הוה הפקר לכל גם התוס' בעצמם גמגמו בזה וכמה כרכורים כרכרו בזה. אמנם בש"מ הביא בשם ר"פ דניהו דהוא ייאש עצמו אבל זה אין מכוין לקנות דהרי עניים בטעות לקחו ואינם רוצים לקנות גזילה ע"ש. איברא דלפ"ז יקשה א"כ איך מועיל ההפקר הא מיד שהפקיר וגילה בדעתו שאינו חושש לזה שוב זכו עניים מתורת יאוש ולא שייך לומר דאינם מכוונים לקנות דבזה בודאי מכוונים לקנות למפרע כיון דהוא גילה דעתו שמפקיר וא"כ ממילא לא הוה הפקר דהפקר בעי בין לעניים ובין לעשירים וכאן מיד שהפקיר כבר זכו עניים והיא קושיא גדולה להמעיין בתוס' שם ובש"מ. אמנם הדבר נכון דאי ס"ל כצנועים דיכול לפרוק דבר שא"ב וא"כ ממילא יש כח להפקיע מיד העניים דכמו דס"ל לצנועים דיכול להקדיש דבר שא"ב ויכול לפרוק וע"כ דס"ל דאף אינו ברשותו כרשותו דמי וא"כ ה"ה בזה הו"ל כמו שהוא עדיין ברשותו וכשמפקירו כל הקודם זכה וא"ל דמיד זכו בו עניים דעד ההפקר הו"ל כאילו הם ברשות הבעה"ב גם יש לו כח בהפקירו להפקיע מיד מי שהי' בידו בתחלה כמו שיכול להקדישו וז"ב ומעתה ע"כ כצנועין ס"ל דאי ס"ל דא"י להקדיש דבר שא"ב ורק דיכול להפקיר ומטעם שיכול לסלק רשותו וכמ"ש שם בטעם הדבר דכל שא"צ לזכות הדבר לאחר רק שהוא מסלק רשותו יכול לסלק אף בדבר שלא בל"ע וא"ב א"כ יקשה מה מועיל סילוק רשותו כיון שמיד שמסלק רשותו ממילא הוא ברשות העניים ולא הוה הפקר לעניים ולעשירים וע"כ דס"ל כצנועים ושפיר הוה עד הפקירו ברשות בעה"ב ובהפקירו הוא מפקיע מרשות העניים כיון דהוה כמאן דקאי ברשותו וז"ב והבן ודו"ק: