אור ברסלב
דברי שאול עדות ביוסף חלק ב הלכות אפותיקי › סימן ר

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות אפותיקי · סימן ר

סימן קפט

ס"א והמטלטלין שמוכר לו מעורבין וכו' הש"ך תמה על הרמ"א דהרי בהגמ"ר במקור הדין מבואר בהדיא דבמתנה פסק ר"פ דקני משום דדעת אחרת מקנה אותו שאני הרי דבמתנה קני אף שמעורב וכן הקשה הט"ז והניח בקושיא. ולפענ"ד נראה דהנה כאן מבואר שני דיעות אי בעי שיהיה משומר לדעת המוכר או לדעת הלוקח אבל באם אינו משומר כלל מבואר בב"י בהדי' דלא קני. אמנם בש"מ דף י"ב בב"מ מבואר בהדי' דבמתנה אף באינו משומר כלל קונה ומטעם דכיון שהוא אינו רוצה להקנו' רק להמקבל מתנה אפס זולתו א"י לזכות בו אחר משא"כ במציאה דהוה הפקר וכן מבואר בהג"מ שהובא בב"י סי' ר"ב ועיין בקצה"ח. וכפי הנראה הב"י והד"מ דחו לה משום שמהרמב"ם מבואר דבעי דעת הלוקח ולהרא"ש עכ"פ דעת מוכר בעי וא"כ לא קי"ל כדעת הפוסקים הסוברים דלא בעי שימור כלל ודעת הרא"ש הוא כעין דעת שלישי המכרעת. ומעתה עולים שפיר דברי הרמ"א דהוא הבין דהגהמ"ר סובר כדעת הפוסקי' דלא בעי שימור כלל במתנה ולכך שפיר כתב דבמתנה קני אף שמעורב דניהו דאינו משומר לדעת המוכר הרי במתנה לא בעי דעת מקנה כלל אבל הוא דהכריע בדעת הרא"ש דבעי עכ"פ דעת המוכר א"כ ממילא לא מועיל מה שהוא מעורב ודו"ק כי הוא אמת:

שם ס"ג שייחד לו מעות. ועיין סמ"ע וט"ז מ"ש בזה ועיין בקצה"ח ומ"ש בזה ודבריו נכונים דחיוב ל"ש רק במחייב באחריות דאל"כ הוה קנין דברים וכמ"ש המהרי"ט בחלק חו"מ סי' פ"א דאין חיוב בלא אחריות ואם נימא שמתנה לחייב בלא אחריות זה הוה כתנאי ומעשה בד"א. אמנם המהרי"ט הקשה מהא דאמר הרי עלי עולה על מנת שאקריבה בבית חוניו דאמרו במנחות בסופו דנעשה כמי שאמר הרי עלי עולה שלא אתחייב באחריותו והיאך מהני דהרי משעה שאמר הרי עלי עולה ע"כ נתחייב באחריות דאל"כ לא מועיל והבני יעקב הוסיף להקשות מהא דאמרו בר"ה דף ו' באומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריות אלמא דמועיל ע"ש שהניח בצ"ע. ואני בעניי מתפלא על נפשי דאין מקום לקושייתם דבשלמא בכל חיובים שאדם מתחייב שפיר א"א לחייב לאדם אם לא שיתחייב באחריות דאל"כ הו"ל קנין דברים שא"צ רק שיתן אותו דבר בעצמו לא חל החיוב כלל אבל התם שמתחייב למקום וכל שנדר או נדב נתחייב ולא גרע מאומר הרי זה עולה דמתחייב ואמאי לא יועיל באמר הרי עלי עולה דלא גרע ממתחייב לתת צדקה דמרבינן מפיך אף באמירה בלבד ואמירה לגבוה כמסירה להדיוט. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש התוס' בר"ה דלא הוה מתנה עמש"ב ולא ביארו הטעם ולפמ"ש א"ש דאם לא משכחת להתחייב זולת באחריות שפיר הוה מתנה עמ"ש בתורה אבל הכא דמתחייב בעולה אף שאינו חייב באחריות א"כ לא הוה מתנה עמ"ש בתורה וז"ב:

שם ס"ה ואם ישן ישן. הנ"י בהזהב כתב במי שמשך במטלטלין והתנה ליתן לו כור חטים חדשים עבור זה דחייב ליתן כמה שפסק והבני יעקב דף קי"א הקשה מהא דמבואר לקמן סי' של"ג גבי פועל דאם שכרו ליתן לו בשכרו כור חטים דמצי ליתן לו ד"א ומשום דמחסרא משיכה ומ"ש מכאן. ולא זכיתי להבין ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא דבשלמא בהך דנ"י דמשך החפץ ע"מ ליתן לו חטים בעדו א"כ במשיכתו נתחייב לתת לו חטים ולא יכול לשנות משא"כ התם דהוא שכר הפועל ומן הדין יכול ליתן לו בעד פעולתו מעות וכל דבר שרוצה רק שהוא התנה לתת לו חטים וא"כ במאי קנאו הפועל כל שהפועל לא משך ואטו הבעה"ב משך הפועל עבור חטים שיתן לו הוא משך אותו לעבודתו וממילא נתחייב לתת לו שכירות וא"כ שפיר אמרינן דמחסרא משיכה משא"כ הך דהנ"י דמשך החפץ עבור לתת לו חיטים ונקנה לחבירו החיטים בכל מקום שהם וז"ב ודו"ק:

תוכן העניינים

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה