דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות אפותיקי · סימן קפט
בטור כתב אבל אם הו' פקדון בידו וכוון לקנות בסכום ידוע שאמר ליתן לו למפקיד לא קנה והדבר תמוה מדוע לא קנה וכתב הט"ז דמכאן ראיה להרשב"ם בב"ב דף פ"ה דרשות הנפקד קנוי להמפקיד והוה רשות המפקיד ע"ש ובשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ס"ה שם האריך לתמוה על הרשב"ם והקשה מהא דאמרו בע"ז דף ס"ג בזונה ישראלית וכגון דקאי בחצירה והיאך קני לה חצירה והקצה"ח הקשה מהא דאמרו בקידושין דף מ"ז האומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או נאבד אם נשתייר שו"פ מקודשת וכי נשתייר מאי הוה במאי מקדשה כיון דמחסרא משיכה וחצירה אינה קונה דחצר דמפקיד הוא. והנרא' דהנה המהרי"ט הקשה על הרשב"ם דכיון דהמפקיד מקנה לו הדבר א"כ נימא חצירו ומתנתו באים כאחד כדאמרו ר"פ הזורק גיטה ומתנתה באין כאחד ע"ש. אמנם נראה דמכאן ראיה למ"ש הש"ך בסי' קצ"ח וסי' ר"ב דבעינן דוקא שהשכיר לו חצירו מתחלה הא שניהם כאחד לא וה"ה בזה לא מהני חצירו ומתנתו כאחד. איברא דדברי הש"ך תמוהים דאיך יפרנס דברי הש"ס דגיטין הנ"ל דאמרו גיטה וחצירה באין כאחד אמנם האחרונים כתבו דל"ד לשם דחצר דאשה מתורת יד הוא דקני לה ושפיר קני לה חצירה דהיינו ידה אבל חצר דאיש דהוא מתורת שליחות לא קני לה כשבאו בב"א ועיין בקצה"ח שם. ומעתה מיושב היטב דשם באשה מיירי ושפיר קני לה חצירה אבל באיש לא קני בב"א וז"ב. אמנם בגוף דברי הרשב"ם נראה דוקא בלא ייחד לה מקום דאז כ"מ שהיא הוא מונח ברשות המפקיד דכל שלא ייחד לה מקום גילה דעתו דכל מקום שמונח הוא רשותו וקנוי להמפקיד אבל כל שייחד לו מקום וא"כ כל שמונח במקום אחר זה לא נקנה לו והוה רשות הנפקד וקני לו חצירו:
ובזה מיושב היטב קושיא הנ"ל דיש לומר דשם מיירי דייחד לו מקום ואז כל שמונח במקום אחר שפיר קני לי' חצירה וז"ב ודו"ק ועיין ביצה דף ו' דאמרו כגון שיחד לו קרן זוית ומשמע בהדיא דכל שלא יחד לו מקום ודאי לא נקנה לו המקום וכמ"ש המהרי"ט להשיג על הרשב"ם דלא כקצה"ח ועיין מחנה אפרים הלכות שכירות סי' א':