אור ברסלב
דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב הלכות תרומות ומעשרות › סימן שלג

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות תרומות ומעשרות · סימן שלג

סימן שלב

ס"ה המפריש ראשית הגז ואבד. כ"כ הרמב"ם בה"ח פ"י מביכורים וע' מלמ"ל שכתב דאף דבמתנות כהונה אם עבר ואכלם דפטור דהוה ממון שאין לו תובעין דשאני התם דהוה דבר המוגבל אבל כאן אינו מוגבל ויכול לקיים המצוה בגיזה אחרת ע"ש ויפה חילק אך לפי זה יש להבין הא דפריך מהרי שאנס המלך את גרנו וכו' ומאי קושי' ושלמא מתנות כהונה הם דבר המוגבל ומסויים משא"כ בתרומ' וצ"ל כיון דשם לקחו כל גרנו ובזה נפטר מידי דהוה אאם נאבד כל גיזתו דפטור וכמ"ש המל"מ. ובזה י"ל הא דמשני הא קמשתרשי לי' והיינו כיון דאם לא לקחו זאת יקחו תבואה אחרת או ממון וא"כ כיון שבאמת אינו מוגבל רק שלקחו כלו וכיון שעכ"פ אינו מוגבל הדבר והי' יכול להפריש ממקום אחר שפיר חייב להפריש דאינו דבר המסוים וכמ"ש המל"מ. ובזה ממילא מיושב קושית התוס' דגבי מתנות כהונה נימא דקא משתרשי לי' ולפמ"ש א"ש דשם ל"ש משתרשי דכל שאכלם שוב ל"ש מתנות כהונה והם דבר המוגבל ומסויים וכמ"ש המל"מ. ובזה ממילא מיושב קושית הכרו"פ סי' ס"א שהקש' לתירוצם של התוס' מה פריך הש"ס ממכר לי' ב"מ של פרה וכו' והא שם קשה דקא משתרשי לי' ול"ש תירוצם של התוס'. ולפמ"ש א"ש דאין התחלה כלל לקושית התוס' דמ"כ שאני דהם דבר המוגבל וז"ב וע' במהרי"ט חלק אהע"ז סי' כ"א ובקצה"ח סי' רמ"ו מ"ש להקשות על תירוצם של התוס' ולפי מה שכתבתי אין צורך כלל לתירוצם של התוס':

והנה המל"מ כתב שם דגם בצבעו דנפטר ע"כ מיירי שנצבע כלו ולכך מפטר משום דאף דשינוי קונה דמים מיהא חייב לאהדורי מ"מ בזה הו"ל ממון שאין לו תובעין וגם מכאן קשה על תירוץ התוס' דגם כאן עכ"פ משתרשי לי' וכן הקש' הר"ן פרק הזרוע וכתב לחלק דבאמת כל שהפקיע בידים המצוה אף שמשתרשי כיון שמזיק מתנות כהונה פטור גם בזה פטור ואנס המלך גורנו שאני דמאיליו נלקה ולא נתן בידים ולא נתכוין להפקיע המצוה בידים ע"ש ולפענ"ד קשה קושי' עצומה ע"ז דבאמת הש"ס בתמור' דף ד' הקש' דלרבא דאם עבר על מימרא דרחמנ' אי עביד לא מהני א"כ למה קונה בשינוי בגזיל' ומשני משום דכתיב קרא דאשר גזל כעין שגזל ולפ"ז יקשה כאן דמצוה ליתן ראשית הגז והוא עבר וצבעו לימא דל"מ וכאן ליכא קרא דאשר גזל וא"ל כמ"ש התוס' שם דל"ש כל מלתא דאמר רחמנ' לא תעביד רק דוקא במידי דצריך עשי' אבל במידי דאי נעשה ממילא גם כן הי' מועיל וא"כ גם כאן אם נצבע ממילא גם כן הי' שינוי דז"א דאם הי' נצבע ממילא שוב הי' שייך דמשתרשי לי' ורק בהפקיע בידים לא שייך קא משתרשי כמ"ש הר"ן וזה ל"מ משום דאמר רחמנ' לא תעביד והוא קושי' גדול' וא"ל דלא גרע מאילו הזיקו בידים דהי' פטור דז"א דשם פטור משום דאינו בעין אבל כאן כל דנימא דשינוי אינו מועיל הרי הגיזה בעין ואולי דגם זה בכלל אשר גזל כעין שגזל. אבל זה דחוק דשם עכ"פ חייבה התורה ליתן כאשר גזל וכאן כל דעשה שינוי מפטר מכל וכל וע"כ צ"ע. שוב ראיתי ונזכרתי במ"ש ה"ה פ"א מגזיל' ה"ט שכתב לענין לא תחמוד שאף שעבר על לא תחמוד מ"מ המקח קיים והביא ראי' מהא דשינוי קונה בגזיל' ודבריו תמוהים דש"ה דגלי קרא אשר גזל והי' שינוי וכבר תמה עליו הבתי כהונ' חלק בית ועד סי' ח' והאריך בזה וצ"ל דכוונת ה"ה דכל שגלי תורה דבגזל מועיל קנין אף שעבר על ממרא דרחמנא ה"ה קנין דמים מועיל וע' בשעה"מ פ"א מגזילה וקיימתי כן מסברא דנפשאי וא"כ ה"ה כאן י"ל דכל שהיה שינוי מועיל דשינוי מקרי קנין. ובאמת גם זה תמוה דאטו שינוי מקרי קנין רק שהתור' חייבה עי"ז לגנב ולענין זה קנאו שיתחייב באחריותו ולכך א"צ להחזיר רק הדמים אבל לא מקרי קנין בעצם. ובגוף דברי ה"ה היה נרא' לפענ"ד דלפמ"ש המהרי"ט ח"א סי' ס"ט דכל היכא דאף אם נימא דל"מ מ"מ עבר על מימרא דרחמנא שוב לא אמרינן דל"מ וא"כ לענין לא תחמוד דעיקר כוונת התורה לא היה רק שלא יחמוד אף שבאמת נתרצה בפירוש למכרו לא שייך לומר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דאף אם לי"ב מ"מ עבר על לא תחמוד ובלא"ה נרא' כיון דנתרצ' בפירוש למכרו ל"ש לומר כ"מ דאמר רחמנא ל"ת דזה דוקא היכא שעיקר הקנין בא עי"ע אמרינן דלא אהני מעשיו אבל כאן ניהו דהוא עבר אבל עיקר הקנין בא ע"י שנתרצ' ובזה מה אכפת לן שהיה עובר עביר' דמ"מ הוא נתרצ' וז"ב ובזה יש ליישב קושית הלח"מ פי"א ממכיר' דלשיטת רבינו מה פריך הש"ס בב"ק דף ס"ב אי יהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר ר"ה תלוהו וזבן זביניה זבוני ומאי קושיא ניהו דזביני' זביני אבל מ"מ חמסן מקרי ומועיל אף דעבר על מימרא דרחמנא ולפמ"ש אתי שפיר דלהס"ד דל"מ באומר רוצה אני וא"כ עיקר הקנין בא ע"י כפייתו שהוכרח להתרצות וכיון שכן שוב שפיר מקשה דאם חמסן קרית לי' א"כ שוב יקשה דהו"ל כל מלתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני ולא שייך התירוץ הנ"ל דהא הוא באמת לא נתרצ' בפירוש רק שהוכרח ע"י כפייתו וא"כ אהכי מעשיו וע"ז מוקי לה באומר רוצה אני דזה מורה שנתרצ' באמת דע"ז לא כפהו שיאמר רוצה אני ודי לו במכירתו בלבד וכיון שכן שוב לא אהני מעשיו הרעים וז"ב ודו"ק ויומתק יותר לפמ"ש בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ל"ד דבמוכר ולוקח ל"ש זאת דהאחר לא עשה עביר' וא"כ כל שנתרצ' בפירוש א"כ המוכר לא עשה עביר' וראוי שיהנו מעשיו של המוכר שנתרצ' למכור וז"ב ודו"ק וא"כ עדן קושייתי על הר"ן לא נתיישב כהוגן וצ"ע. ובגוף הענין דצביע' קונה והוה שינוי עיין בש"ך חו"מ סי' ש"ס. אמנם בגוף דברי המלמ"ל עיין בתוס' ר"פ ראשית הגז ד"ה ראשית הגז וע' בחידושי רשב"א ור"ן ובריטב"א כתוב כסברת הר"ן דדוקא כשהוא הזיק שייך סברת משתרשי ע"ש וצ"ע שהמלמ"ל לא זכר כל זאת. ודרך אגב אבאר דברי רש"י ב"ק דף ס"ו בהא דאמר רבה שינוי קונה ופירש"י שינוי קונה היכא דשני להו בידים ובקצה"ח סי' שכ"ד ס"ק ג' תמה על רש"י למה לא פירש"י אפילו שינוי דממילא דהרי תנינן דמשכ' בהמה שהזקינ' משלם כשעת הגזיל' והוא שינוי ממילא ומוכח התם דמשום שינוי קונה והניח בצ"ע. והנה על רש"י ל"ק דהרי רבה מייתי מהך דעשאן כלים וגם מהך דלא הספיק לצבעו ולמה לא הביא מהך דבבהמ' והזקינ' דשם הוה יותר רבותא דהוה שינוי ממילא וע"כ דלא כוון רבה רק לשינוי בידים ועל רבה גופא והש"ס ל"ק דמשם לא מוכח מידי דשם מה שלא החזיר הבהמ' גופה היא טובה לבעלים דהרי הזקינ' ונפחת' מדמים ובכה"ג ודאי מסתבר דשינוי קונה לטובת הבעלים אבל באם נשתנ' לטיבותא והנגזל רוצה בגוף הדבר והגזלן אינו רוצה רק להחזיר לו דמים ואפ"ה נקנה להגזלן בזה מביא ראי' מהך דהגוזל וז"ב ודו"ק:

והנה החריף מוה' זלמן נכד הגאון בעל חוות דעת ז"ל הקשת בהא דאמרו שינוי כתיב' ותנינ' דהרי ביאוש נסתפק אי הוה מדאוריי' או מדרבנן אף דמפורש ג"כ במשניו' דיאוש קני ע"כ צ"ל דמ"מ יש לומר דאינו רק מדרבנן וא"כ ה"ה בשינוי י"ל דמה דתני במשנ' אינו רק מדרבנן וא"כ מנ"ל דתנינ' מה"ת. ובאמת יש לדחוק דכל דכתיב' א"כ ממיל' תנינ' בודאי מן התור' אך ע"מ לשון תנינ' אינו מבואר ואמרתי לו דלפמ"ש אתי שפיר דבשלמ' ביאוש יש לומר דאינו רק מדרבנן ומה"ד א"צ להחזיר גוף הדבר רק דמים משים כיון דנתייאש מהדבר קני לה רק מדמים לא מתייאש כדאמרו בב"ב דף מ"ד אבל בשינוי אי נימא דאינו רק מדרבנן מה"ת שיתקנו שיהי' טובת הגזלן ויקנה גוף הדבר כל דהוא טובת הגזלן ולמה יהי' חוטא נשכר וע"כ דמה"ת היא ושפיר קאמר תנינ' ודו"ק היטב:

שם סעיף ז' הלוקח גז צאנו של עכו"ם עש"ך ס"ק ד' מ"ש בביאור המחלוק' שלהם והנה בשנת תרכ"ח ה' צו הקש' אותי אחד מתלמידי נ"י דבש"ס הלז מבואר דקנין הגוף לשעה מקרי קנין הגוף ולא קנין פירו' כמו שהיא דעת רבינו אביגדור ברא"ש סי' ל"ה ובקצה"ח סי' רמ"א האריך בזה והרי כאן מכר הצאן לגיזתן וקרינן ביה צאנך אף דאינו רק קנין הגוף לשעה שהרי אחר הגיז' הצאן של המוכר והשבתי דל"ק כלל דל"ד לכל הני דכ' רבינו אביגדור דשם מקנה ליה הקנין הגוף דהיינו אתרוג לשעה עד שיצא בו ואח"כ יחזירנו אבל כאן הצאן לגיזתן הגיזה היא שלו לעולם ולא מכר לו הצאן רק צאן לגיזתן הוה כדקל לפירו' א"כ שפיר קרינן ביה צאנך דאף דאינן קנויין לו הצאן לעולם מ"מ מה בכך הוא לא רצה לקנו' רק הפירו' דהיינו הגיז' רק דהצאן קנה לגזיהן ובכה"ג גם קנין הגוף לשעה מקרי קנין שיהי' הגיז' נקנית לו לעולם וז"ב כשמש ודו"ק היטב:

ובזה מיושב הא דאמר כגון שהקנן לשלשים יום והרי אינו רק קנין לשעה וע"כ דבזה שהקנ' הגוף לגיזתן הוה קה"ג לשעה קה"ג והגיז' נקנה עי"ז ודו"ק. ובזה אתי שפיר גם לשיטת הרמב"ם דקנה הגיזה לכשיגוז והגיז' עודנו ברשו' העכו"ם אפ"ה חייב משום דהוה כדקל לפירותיו וקנה וע' ערכין דף כ"ט גבי מכורה ויצאת ברש"י ובתוס' שם ודו"ק:

והנה ביום ה' תצא תרכ"ח נתעוררתי על דברת הקצה"ח סי' רמ"א הנ"ל שחידש דקנין הגוף לשעה מקרי קה"ג והבי' מהא דאמרו בב"ק דף ל"ז דאי מיפק לא נפיק למאי יהיבי ליה והרי כיון דאמר אחריך לפלוני הו"ל רק קה"ג לזמן דהא אמר אחריך לפלוני וא"א לומר דתכוונ' שיקנהו אח"כ לאחר דהא אין קנין לאחר מיתה וא"כ למה יועיל ומ"ש הר"ן בסוגי' דב"פ דקנין הגוף לזמן לא מועיל היינו דוקא לאישו' דקנין אישות בעינן עולמית משא"כ שאר קניני הגוף לזמן מקרי קה"ג ע"ש וכבר הארכתי בזה בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' רס"ו רס"ז. וכעת אני אומר דזה ודאי דקנין הגוף לשעה לא מקרי רק קנין פירות ולא מקרי לכם וצדקו דברי הרא"ש והטור וריטב"א שמתנה ע"מ להחזיר בעינן שאח"כ יחזור ויקנהו לו דאז הוה עד אותו זמן שלו לגמרי ואח"כ מוכרו להנותן בקנין אבל כל קנין הגוף לזמן שאינו החלטי לא מקרי רק קנין פירות. אמנם נרא' דע"כ לא אמרינן דק"פ לא מקרי קה"ג וה"ה קה"ג לזמן היינו במקום שיוכל להיות שניהם שעד אותו הזמן הוא קנין פירות של זה ואח"כ יהיה של זה קנין הגוף ממש ואין הקנין הגוף של זה סותר לק"פ דשפיר הקנין פירות של זה הוא קנין פירות ולזה יש קנין הגוף אבל באתרוג דכל שיש להנותן קנין הגוף לא מצי זה לצאת בו דהקנין פירות של זה אינו רק לצאת בו וכל שלא יוכל לצאת בשביל קנין הגוף של זה לא כשאר אצלו קנין פירות א"כ ע"כ שהק"פ של זה עוקר הקה"ג של זה והוה כאילו נתנו לו קנין הגוף החלטי דאל"כ לא נשאר כלום ובכה"ג הוה כמו קנין אשה דכל דל"ש קנין דמים באישות שוב ע"כ הקנין לזמן עוקר קנין הגוף של זה ונעש' קה"ג שלו וגם במעמ"ל באתרוג ע"כ צריך שיקנהו לגמרי דאל"כ לא שייך קנין פירות של זה כלל וזה דאמרו דאי לא נפיק מיפק למאי יהיב ליה וז"ב כשמש ומ"ש הקצה"ח ראי' מהך דאתרוג של שותפין דיוצאין בו משום בריר' והרי בריר' דשותפין כתב הר"ן ריש נדרים דאינו רק בשעה שמשתמש ומ"מ יוצא בו לפענ"ד אין ראי' דש"ה דכל אחד מהשותפין אין לו רק קנין תשמיש ותמיד יש להם ק"פ וקה"ג בכה"ג ק"פ כקה"ג ועדיף מהך דמלמ"ל פ"ד ממלוה שהבאתי בשו"ת שואל ומשיב שם יעו"ש ומכ"ש כאן וגם לפמ"ש הרמב"ן הובא בר"ן ר"פ השותפין דל"ד הך בריר' לבריר' דעלמא דא"כ אתה עוקר משלו וזה לא אפשר א"כ בשותפין באתרוג שפיר יצאו ודו"ק. ומ"ש ראי' ממ"ש התוס' בערכין דמתנ' עמ"ל אינו נקנה בחליפין דאם איתא דצריך לחזור ולהקנותו א"כ הוה שלו לגמרי ומה שצריך להחזיר מצד התנאי למה לא יוכל להקנותו בחליפין לפענ"ד ל"ק דכל שעכ"פ מוכרח להחזיר ולהקנותו דאל"כ יתבטל המתנ' לא נקנה בחליפין מכ"ש באם לא התנה במשפטי התנאים שצריך לחזור ולהקנות מצד שכר פעול' וכמו שחידש הרא"ש והקצה"ח שם ביאר הדברים באורך פשיטא דלא יכול להקנות בחליפין. והנה בהא דאמרו בב"ב דאם אמר ותחזירהו אף דהקדישו קדוש ומוחזר וכן הוא בש"ע סי' רמ"א הקשה בנתיבות שם דאיך אפשר דיכול להקדיש ולהחזיר והרי צריך לחזור ולהקנות ואיך יקנה דבר שא"ש ע"ש שנדחק ולפענ"ד לפמ"ש התה"ד דכל שמכרו וליתא בעינא מועיל חזרת דמים וכן מבואר בש"ע שם א"כ שפיר יכול להקדישו ולהחזיר והיינו הדמים ושוב קיים תנאו דיוצא בחזרת דמים. ובזה מיושב הא דפריך מאי הדריה ואמר מה חסרי' והוא תמוה כיון דהקדישו הרי חסרו ובאמת נמחק בש"ס זאת וע' בח"ש שם. ולפמ"ש אתי שפיר דזה קושיית הש"ס דמאי הדריה והא כבר הקדישו ואינו שלו וע"ז אמר מה חסרו דכל שהקדישו מועיל חזרת דמים ולא חסרו כלל. ובזה מובן החילוק בין אמר ותחזירהו לי דאז ל"מ חזרת דמים דאינו מחזיר לו גוף החפץ שהרי הקדישו אבל כשלא אמר לי מחזיר לו דמים וכל דהקדישו הוה כליתא בעיניה ומועיל חזרת דמים אבל כשאמר לי הרי לא החזיר לו אותו דבר וכל דהוה כליתא בעיניה הרי אמר לי ואינו ראוי לו ודו"ק. והנה הר"ן בסוכה הביא קושית הקדמונים בהא דמתנ' עמ"ל דאם החזירו יצא הקשה הא כל מתנה שאם הקדישה אינה מוקדש אין שמה מתנה וכאן לא יכול להקדיש וכ' בשם הרשב"ם דלא גרס לי גבי מעמ"ל באתרוג ותמה בספר בני אהרן לפפא דמה יענה להך דאמר רב אשי בשור זה נתון לך במתנ' דאם אמר ע"מ שתחזירהו מועיל והא לא יכול להקדישו והרי משמע דאף באמר ותחזירהו לי אם החזירו הי' יוצא והוא תימה רבה. ולפענ"ד נראה דלכאור' קשה לפמ"ש בשו"ת מהרלב"ח סי' כ"ו על הא דקי"ל דאם אמר הרי אסור' עלי כאימא חל הנדר דדוק' באם אמר הרי את עלי כאימ' הו"ל מתפיס בדבר האסור אבל מה שאמר הרי את אסור' עלי אם לא גמר כאימא הי' חלות להנדר ומה שהוסיף כאימא אינו מגרע חלות הנדר ע"ש ובמלמ"ל פ"א מנדרים ובחבורי יד שאול סי' ר"ה וא"כ גם אנן נימא מה מקשה הרשב"ם דכל מתנה שאם הקדיש' אינה מוקדש אינה מתנה הרי אם הי' אומר ותחזירהו הי' מחזירו ומוקדש וא"כ מה שהוסיף לי הרי לא בטל התנאי דמעיקר' וכל שהחזירו יצא והיא קושי' נפלא'. אך זה אינו דהרי באמת כל הטעם דמוקדש ומוחזר הוא משום דסגי בהחזרת דמים ולפ"ז באתרוג דל"מ חזרת דמים דאיכ' אומדנ' דמוכח שלא רצה בחזרת דמים כמ"ש הרא"ש בלולב הגזול א"כ שוב לא חל המתנ' מעיקר' כל שהקדישו וא"י להקדיש. ולפ"ז זהו באתרוג שפיר מחק לתיבת לי אבל בשור שפיר גורס לי ומטעם דמוקדש ומוחזר ודו"ק היטב. שוב ראיתי בשעה"מ ה' לולב שגם הוא כ' כעין מ"ש רק שנדחק דרב אשי מיירי שלא החזיר דמיו ולפמ"ש אתי שפיר ברווח' ודו"ק. ובזה יש ליישב בהס"ד דאמר גם ע"מ שתחזירהו לי אי החזירו יצא פריך רבא לר"נ מה אהדרי' א"ל ומה חסריה וכ"כ שהוא תמוה דהא שפיר חסרו במה שהקדישו ולפמ"ש אתי שפיר דלהס"ד לא ידע לחלק בין אמר ותחזירהו לבין אמר ותחזירהו לי שפיר מקשה מה אהדרי' ולמה יצא וע"ז אמרו מה חסרי' והיינו שלא חל התנאי כלל דהא א"י להקדישו וע"ז משני רב אשי דיש חילוק בין ותחזירהו לי לבין אמר סתם ותחזירהו ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד ונעים:

שם ס"ח הלוקח גז צאנו של חבירו וכו' כ"כ הרמב"ם ומקורו מש"ס חולין דף קל"ה דמשום דמתנ' דכהן לא מזבין אינש והנה רש"י ותוס' מחולקים בזה דרש"י פירש דדעת המוכר מסתמ' לא הי' למכור מתנו' כהונ' ותוס' פירשו שהלוקח לא רצה לקנו' מתנו' כהונ'. ובאמת שפשטת הלשון מורה כרש"י וכמ"ש התוס' בעצמם ד"ה אלמא ובאמת שכן פירש הרמב"ם ג"כ כרש"י וכבר תמה המהר"ם לובלין על התוס' דלמה דחקו בזה ותמהני דלכאור' הדבר מוכח כפירושם של התוס' דלרש"י יקשה דהרי הש"ס הביא ראיה ממכור לי ב"מ של פרה וא"כ גם שם הפירוש שלא רצה למכור ב"מ להזיק מ"כ ולפי"ז יקשה מאי פריך הש"ס בדף קל"א מינכור לי ב"מ של פרה ואמאי ליהוי כמזיק מ"כ הא שאני התם דהמוכר צווח שלא רצה להזיק לו ולא מכרם כלל וביותר יגדל התימ' לשיטת הר"ן שם דל"ש קמשתרשי רק היכא שאינו רוצה להפקיע בידים כמו בלקח המלך את גרנו וא"כ גם כאן כיון שלא רצה להפקיע המ"כ א"כ שייך קא משתרשי לי' ולכך צריך לנכות לו ואולי צריך לומר לדעתם דהקושי' קאי מסיפ' לקח הימנו במשקל דיהי' הלוקח כמזיק מ"כ אבל זה לא מסתבר שיוכל איש אחר להפקיע מ"כ אבל לפירוש התוס' אתי שפיר דבאמת המוכר רצה להפקיע רק שהלוקח טוען שהוא לא קנה זאת וז"ב ודו"ק. והנה ק"ל לכל הפירושים דאמאי לא נימא המעו' מודיעים דאם רצה לקנו' או להקנו' גם מ"כ הי' צריך ליתן מעות יותר או להיפך אולי נתן דמים גם ע"ז ואולי כאן לא מקרי הלשון סותר ובכה"ג אין הדמים ראיה ועדיין צ"ע וע' בקצה"ח סי' שי"ב ודו"ק וע' בחידושי ת"ח פרק ראשית הגז הרבה קושיות בענין ראשית הגז בטור וש"ע כאן והנה מ"ש בשחופו' ולבנו' ע' בשו"ת פ"מ ח"א סי' וא"ו ובמגן גבורים סי' רכ"ה ובשאר קושיו' ע' בלב אריה מ"ש בזה:

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה