אור ברסלב
דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב הלכות קריעה › סימן תא

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות קריעה · סימן תא

סימן ת

ס"ז וי"ח שלא לומר צידוק הדין במועד. הטעם נ"ל דאף שאינו הספד כ"א קבלת הודאה להמקום ומצדיק דין שמים כמ"ש בטור שזה טעם של הדעה הראשונה מ"מ כיון שנקבע לומר בדרך הספד הרי הוא הספד שא"א במועד וז"ב:

ובזה נ"ל במה שראיתי לאחד מאחרונים בספר י"ח שתמה על הדיעה הלז שא"א צידוק הדין במועד מהא דאמרו במדרש על הכתוב ויטהו על הצור שהצדיקה עלי' את הדין ואמרה הצור תמים פעלו הרי מבואר שאמרה צידוק הדין ושם היה בתחלת קציר החטים ומבואר במדרש שהיה בחוה"מ פסח ולפמ"ש א"ש שהיא לא אמרה בדרך הספד שהרי הרוגי מלכות אין מספידין ובפרט התם שהוקע אותם בשביל הגבעונים ואף שהי' ע"פ דין אבל פשיטא שלא אמרה בתורת הספד רק שהיא הצדיקה דין שמים עליהם וזה מותר:

והנה הב"י הביא בשם הג"א שרבינו יואל לא אמר תחנה כל ז' לאחר עצרת כ"א דרך הליכה כי עצרת יש לו תשלומין כל ז' והובא בש"ע כאן וע' בבאר הגולה כאן אבל באמת גם לענין תחנה גופא לא קי"ל כן דאנן אמרי' תחנה תיכף אחר שבועות וע' מג"א סי' קל"א ס"ק י"ח שהביא בשם הכנה"ג שלא לומר תחנה משום שיש לו תשלומין כל שבעה ובמגן גבורים שם מבואר הדבר ליישב:

והנה אירע מעשה שאדם הגון מת בפסח שני ב"מ ונשאלתי אם מותר לומר הספד עליו והנה לפום רהיטא אמרתי דמבואר בחולין דף קכ"ט ע"ב כתוב במגלת תענית פסחא זעירא דלא למספד הרי מבואר דאסור למספד בפסח שני אמנם באמת אנן קי"ל דבטלה מגלת תענית וא"כ שוב אף בימים האלו בעצמם בטלו ועסי' תרפ"ו בטור וב"י וא"כ שוב מותר למספד. אמנם קשיא בהא דפריך הש"ס שם פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן ומה קושיא הא פסחא רבה א"א למגזר בהו מגלת תענית דהא בפסח ראשון היה יו"ט כיון שהוא זמן הקרבת פסח של כל ישראל וכדאמרו בירושלמי דכל דהיחיד מביא קרבן אסור בעשיית מלאכה וע' באו"ח סי' תס"ח בח"י ופר"ח שם ולפ"ז כיון שהוא יו"ט שוב א"א למגזר ביה מג"ת דת"ל שהוא יו"ט לעצמו משא"כ בפסחא זעירא דהיינו באייר דאז לא היה מקריב כל יחיד כ"א הטמא ומי שהיה בדרך רחוקה שייך למגזר בשביל מג"ת. הן אמת דלפ"ז קשה גם בהא דפריך בתענית דף י"ז אמר מר מהמניא בי' עד סוף מועדא אתותב חגא דשבועיא דלא למספד למה לי עד סוף המועד לימא עד המועד ומועד גופא יו"ט הוא ואסור ולמה לא אמר לימא עד ערב מועד דהיינו ע"ת דגם ע"פ הו"ל מועד. ומיהו יש לדחות דגם ע"פ בכלל מועד הוה שעיקר המועד הוא בשביל הק"פ אבל מחולין קשה אמנם נראה דלפי מה דאמר בירושלמי ר"פ מקום שנהגו דלמה לא יהיה אסור כל היום במלאכה בע"פ דהרי כשיחיד הקריב קרבן אסור כל היום ומשני דיחיד יכול להקריב כל היום ומשחרית משא"כ בפסח דאינו כשר רק מחצות ולפ"ז שוב אפשר דהיו"ט אינו מתחיל רק מזמן השחיטה וא"כ יש מקום לומר דמותר למספד קודם חצות ולכך שוב שייך מג"ת בקודם חצות. ואין להקשות בהך דפריך בתענית דמועד יו"ט הוא ומה קושיא נימא דבשביל חוה"מ אשמעינן דמותר להספיד לת"ח בפניו וכמבואר כאן ס"א ובשביל מג"ת אסור. אך נראה דלא מסתבר שיהיה חמור בשביל מג"ת מיו"ט דאוריית' דאם חוה"מ נדחה מפני ת"א מכ"ש דלא ראוי למגזר מג"ת בזה. ועכ"פ מבואר דבשביל פסח שני בעצמו לא מפקע מהספד רק בשביל מג"ת ומג"ת בטל ולפ"ז י"ל תחנון ג"כ בפסח שני ושמעתי בשם הגאון ש"ב מוהר"ז מבראד וכן מצאתי אח"כ בספרו שער אפרים על קה"ת שער יו"ד סכ"ז שכ' שיש מוסיפים שלא לומר תחנה בפסח שני ובפתחי שערים שם כתב מקורו מש"ס חולין הנ"ל דאמרו כתב במג"ת פסחא זעירא דלא למספד ולפמ"ש אדרבא משם ראיה דרק בשביל מג"ת הוא דלא למספד וא"כ שוב בטל מג"ת. אמנם אחר העיון באמת שמעתי דלא נמצא בספר מג"ת שלפנינו כלל מזה וכמדומה שגם אני עיינתי בזה בספר מג"ת ולא מצאתי וכעת אינו ת"י וע"כ נראה דבאמת הדבר יפלא דאם היה בשביל מג"ת שאירע בו איזה דבר א"כ מה קושיא הא רבא למספד ולאו כל דכן הוא והא בפסחא רבה לא אירע המעשה ואם לומר דמקשה משום שבפסחא רבה בלא"ה אין מספידין משום ששחיטת הפסח הוא הנה מלבד דכתבתי למעלה דקודם חצות לא הוה יו"ט אף גם דאכתי יקשה דא"כ אפשר דמש"ה לא חשבו וע"כ נראה דבאמת זה לא היה מגלת תענית כמו כל מג"ת שעשו בשביל שום דבר שאירע דא"כ היה לו להזכיר מה אירע אז ובכ"מ דמזכיר בש"ס איזה דבר שאירע במג"ת הזכיר מה שאירע ע' ר"ה דף י"ט ובתענית שם ובמנחות. אך נראה דהיה להם מג"ת מה שמוזכר הימים שאין מספידין ומתענין וכמו בספרי הלוחות שלנו להזכיר לעד ולכך כשהיה מוזכר בפסחא זעירא דלא למספד בשביל הפסח ממילא כ"ש רבא וא"כ שוב מזה ראיה ברורה דלא לומר תחנה כמו דאין מספידין בו. אמנם לפ"ז יקשה מה ראיה הביא ר"י מזה לאבר מן המת דלמא שם שרשמו הימים שאין אומרים בו תחנה וחשבו פסחא זעירא והלא שם מוכרח לציין פסחא זעירא דבזה נדע פסחא רבה בכ"ש משא"כ אם היה מציין פסחא רבא לא נדע פסחא זעירא משא"כ באבמה"ח שפיר אמר דשמע אבמה"ח ואולי דכך אמר לו דאם היה אומר אבר מן המת לא היה נודע אבמה"ח אבל כשאומר אבמה"ח מכ"ש אבר מן המת וכמו בפסחא זעירא. ולפ"ז לפי המסקנא דדוקא אבמה"ח ולא מן המת א"כ באמת יקשה גבי פסחא זעירא. מיהו אין קושיא דשם פשיטא דפסחא רבה כ"ש דפסחא זעירא טפל לפסחא רבה ועמ"ש בתורת חיים שם דר"א אמר שכך שמע בפירוש ולא מן המת וא"כ פשיטא דל"ק מפסחא זעירא ועכ"פ המנהג יש לו יסוד כמ"ש הגאון מוהר"ז ז"ל והעיד שם בשם שלמי ציבור שבט"ו באייר מוחין במי שלא אמר נפילת אפים ובמגן גבורים סי' קנ"א באהמ"ג הועתק בשם הש"צ דאף בי"ד מוחין ולא הועתק יפה ומצאתי במדרש וילקוט שמהראוי הי' להיות בכל חדש יו"ט וחושב שם ניסן פסח אייר פסח שני סיון פצרה ע"ש דחשוב החדשים הרי מבואר דפסח שני הוא יו"ט ודו"ק וכעת אין בזכרוני איה מקום המדרש אבל הוא מדרש בלי ספק (ועיין פסיקתא דר"כ דף א' ועכ"פ נ"ל דבערב של ערב פסח שני י"ל תחנה דכל הטעם דאין אומרים תחנה היא בשביל שהיא שחיטת הפסח אבל זה היה ביום ולא בלילה ואף בע"פ של ניסן היה ראוי שיאמר תחנה רק שבימי ניסן אין אומרים לפי שאז קרבו הנשיאים משא"כ באייר שלא קרבו הנשיאים רק בשביל ק"פ שוב מהראוי לומר בלילה ודו"ק:

שוב אחר זמן רב שנת תרי"ב דאז חל פסחא זעירא להיות בשני השני ונשאלתי מאנשים שנהגו להתענות בה"ב מהו שיתענו בפסחא זעירא וראיתי במס' מגלת תענית וכתוב בו בפ' שני בי"ד ביה נכיסת פסחא זעירא דלא למספד והביא שם ע"ז מה שמועתק בש"ס דילן בחולין קכ"ט ע"ש ואח"כ כתוב ועוד דבר אחר השיב ר"י שהיה ר"א אומר זכין לקטן ואין זכין לגדול וא"ל ר"י אם לקטן אמרת ק"ו לגדול וכמצות פסח גדול כן מצות פסח קטן ע"ש והנה מבואר שם דפסחא זעירא היא לא בשביל דבר שאירע בו רק בשביל ששחטו בו הפסח וא"כ שוב אינו ענין למגלת תענית דאף דנימא דבטלה מגלת תענית ואף לענין ת"צ וע' בטור וש"ע סי' תרפ"ו מ"מ זהו לענין מה שאירע בו איזה דבר אמרי' דבזמן הזה שאין מקדש בטל מגלת תענית אבל במה שאמרו דלא למספד בשביל שהיה יו"ט בשחיטת הפסח א"כ פשיטא דלא בטל דאף שאין לנו בעונינו ק"פ אנחנו עושים זכר למה שהיה בזמן שבהמ"ק קיים ואין להתענות בו ולא לומר בו תחלה כנלפענ"ד ברור:

והנה שאלוני הרי הבכורים נהגו להתענות ע"פ הרי דמותר להתענות והנני יוסיף דבשלמא במה שהוא משום מגלת תענית בכלל דלא למספד מכ"ש תענית דאסור כמבואר בתענית דף י"ח אבל מה שהוא זכר למקדש אולי רק הספד אסור אבל תענית מותר. אמנם באמת הדבר נכון דהרי באמת בע"פ אסור כל התעניתים חוץ מתענית חלום וזה אפי' בשבת מותר רק דצריך למיתב תענית לתעניתא ובע"פ אולי הקילו ואינו ברור וע' מג"א סי' תכ"ט. אמנם מה שנהגו הבכורים להתענות לפענ"ד כיון דעיקר הפסח היה בשביל שפסח ד' והכה כל בכור במצרים ובכורי בני ישראל נשארו חיים וקיימים א"כ זה התענית הוא בשביל הנס בכה"ג לא אכפת לן

ובזה יש ליישב גם מה שמתענין אסתר תענית משום שזה גרם להנס וה"ה כאן כנלפע"ד דבר חדש ואף שתענית בה"ב נקבע באשכנז לחובה ובימים הקדמונים הכל היו מתענים והיה נקרא ת"צ כמבואר בטוש"ע או"ח סי' תס"ה מ"מ כיון דפסח שני עשאוהו חז"ל יו"ט הוה כמו אם גזירתינו קודם לנדרם וע' באו"ח סי' תקס"ח וביו"ד סי' רט"ו וביד שאול שם ביארתי באורך וע"כ הוריתי לחברה עשירי שיאמרו הסליחות של התענית בה"ב וגם מקצת מסליחות של עשירי שהיה באותו יום אבל ודוי ותחנה לא אמרנו ומכ"ש להתענות שאסור ולא קראנו ויחל כ"א בפ' אמור והסליחות אין קפידא כמו בברית מילה שאומרים סליחות וע' בחלה פ"ד משנה י"א דאמרו אף הוא העלה את בניו ואת ב"ב לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה וכפי הנרא' מהרמב"ם ור"ש ורע"ב דהוא סבר דנשים בשני חובה והיו סבורים שחייבין בראייה לאומרו ג' פעמים בשנה יראה והחזירוהו שסברו שאינו רק רשות והוא תימא דהא אף אם הוא חובה אינו יו"ט רק שצריכין להביא ק"פ אבל ראיה לא היה רק ביו"ט וכאן לאחר שחיטת הפסח לא היה יו"ט ואולי כיון דהיה טמא או בדרך רחוקה בפסח ראשון מדהביא פסח שני וא"כ שוב לא היה עולה לרגל בראשון וב"ב מסתמא ג"כ לא היו הולכין וא"כ חשב שיהי' בפסח שני ויקיימו מצות ראיה וע' בפסחים דף צ"ה דפסח שני אינו טעון לינה וע"ש בתו' וצ"ע בזה ועיין בפסיקתא דר"כ הנדפס כעת שם מבואר דלעתיד בכל חדש ושבת יעלו לרגל ואולי לזה כוון המדרש שבזכרוני שבכל חדש היה מהראוי להיות יו"ט ועיין בפסחים שם דף צ"ה דאמרו דאין אומרים הלל באכילתו משום דאינו מקודש לחג ואינו יו"ט ועיין רש"י פ' בהעלתך שביאר בהדיא דאינו יו"ט ועיין מדרש רבה פ' בשלח פ"כ דזכו לפסח קטן בשביל עצמות יוסף וע"ש במ"כ למה נקרא פסח קטן שהביא דברי רש"י פ' בהעלתך דאינו יו"ט וצ"ע שלא הביא דברי הש"ס פסחים הנ"ל ועיין במדרש מגלת אסתר על פסוק בחודש הראשון הוא חדש ניסן שאמר שם התחיל בחדש ניסן ועלה בו זכות פסח ראשון באייר זכות פסח קטן ואף דבמ"ש במדרש בפסוק ויאמר המן למלך ישנו עם אחד מפוזר ומפורד לא חשב שם רק בניסן פסח ובסיון עצרת ולא חשב פסח שני אפשר דהמן הרשע לא ידע מזה וגם אין למדין הלכה מהמדרש מכ"ש ממה דהשמיט המדרש וצ"ע:

והנה בחוה"מ של פסח שנת תרי"ד נפטר הרבני המופלא מוה' שמחה בהרב הגדול המנוח מוה' שמואל רפ"פ זצ"ל ושלחו אלי שאספיד אותו וחקרתי בזה כי בחוה"מ אין מספידין אלא לחכם בפניו ורציתי לומר לפ"מ דמבואר בגיטין ד"ס דבני ת"ח הראויין למנותם פרנסים על הציבור הם קודמין לראשי כנסיות וכן קיי"ל באו"ת סי' קל"ו ועיין סוף הוריות א"כ חזינן דבני ת"ח יש להם מעלה קצת בשביל שהם בני ת"ח וכבר אמרו בכתובות דף ק"ב ניהו דבתורה אינו ממלא מקום אבותיו אבל ביראת חטא ממלא מקום אבותיו א"כ אפשר שהי' מקום להקל בעבור שהיה בר אוריין וירא שמים אמנם העידו כמה זקנים ולומדים שלא שמעו מעולם שיספידו בחוה"מ ע"כ חדלתי מזה. ומדי דברי זכור אזכור במה שראיתי דבר תימה בשו"ת תשובה מאהבה חאו"ח סי' ת"כ שכתב דבמס' ר"ה דכ"ג ע"א משמע דמותר להספיד מי שהוא ראוי והיינו בר"ח וכוונתו למה דאמרו ר"ג הספיד לאמו של בן זזא לא מפני שראויה לכך אלא כדי שידעו העם שלא קדשו ב"ד את החדש הבין הוא דאם היתה ראויה הי' מותר להספידה בר"ח וזה תימ' דשם לא הי' ר"ח ולא הספידה רק כדי שידעו העם שלא קדשו החדש ובמה היו יודעין בשביל שלא הית' ראויה וע"כ שההספד היה כדי שידעו שלא קדשו ב"ד את החדש אבל בר"ח גם אם הית' ראויה לא היו מספידין:

והנה לענין צדוק הדין במועד מצאתי בשו"ת שערי תשובה שנדפס מחדש דאין אומרים צדוק הדין דגם מה שאומרים צדוק הדין בשבת על משה רבינו אין אומרים בשבת שחל במועד משום דביו"ט כתיב שמחה ובשב' לא כתיב שמחה רק עונג ע"ש והנה זה כדברי הבכ"ש שהבאתי בחבורי יד שאול סי' רכ"ט ס"ק ב':

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה