דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות קריעה · סימן שצג
ס"א אבל ג' ימים הראשונים וכו' מכאן למד הרא"ש דבט"ב מותר האבל לילך לב"ה דט"ב לא עדיף מאבל לאחר ג' וכן קיי"ל בסי' תקנ"ט באו"ח וראיתי בב"ה כאן שהקשה דדברי הש"ע סתרי דבסי' תקנ"ה שם פסק בש"ע דאסור להניח תפילין בת"ב דהו"ל כמו יום ראשון דהוא יום מר והוקבע בו בכיה לדורות ע"ש ולפענד"נ דבאמת ט"ב הוה דינו כאבל לאחר שלשה לכמה דברים רק דלענין תפילין דכתיב פאר ואבל ביום ראשון מעולל בעפר קרנו וביום שני אף ע"ג דהוא אבל מ"מ אינו מעולל בעפר קרנו כ"כ דאינו מר לו כ"כ כיום ראשון וא"כ כיון שעיקר תלוי במה שמגולל בעפר קרנו וא"כ לענין זה ט"ב דעכ"פ הוא יום מר והוקבע בו בכיה לדורות א"כ הוא מעולל בעפר קרנו א"כ ניהו דהו"ל לענין אבילות כלאחר שלשה מ"מ עכ"פ לענין זה הו"ל כיום ראשון דהא מעולל בעפר קרנו:
שם ס"ג בהג"ה או בעל ברית היינו סנדק כמ"ש הש"ך ומקורו מהג"א ובאמת שלפענ"ד בבעל ברית דהיינו סנדק יש לעיין דבשלמא מוהל עושה מצוה רבה שעל הערל ומכניסו לתחת כנפי השכינה ויו"ט שלו הוא ואף שיוכל אחר למולו מ"מ הוא עושה מצוה רבה ודוחה האבילות אבל הסנדק כל אדם יוכל להיות סנדק דבשלמא מוהל לאו כ"ע שווין באימון ידיו לפעמים יש אדם שעושה עצמו אומן ואינו אומן וגם אבי הבן אינו סומך כ"א על המוהל שרגיל בו אבל הסנדק כלם יכולים להיות ולמה ידחה אבילותו וגם בשלמא מוהל ניכר וידוע שהוא מוהל וכשיראו אותו שהולך לבה"כ ידעו כ"ע שהוא מוהל והולך לדבר מצוה למול אבל סנדק לאו כ"ע ידעו שהולך להיות סנדק ויחשדוהו שהולך לצרכו ומזלזל באבילות וע' בנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' רי"ג. ומיהו לפי מה שנתבאר בסי' רס"ה דנוהגין להדר אחר מצוה זו להיות סנדק ויפה כח הסנדק מכח המוהל דהוה כמקטיר קטרת א"כ אם התירו להיות מוהל מכ"ש סנדק ומיהו יש לדחות דאדרב' כיון שהוא כמקטיר קטרת פשיט' דכהן אבל לא הניחו להקטיר קטרת שצריך להיות בשמחה והרי כהן אבל אינו נושא כפיו מטעם שצריך להיות בשמחה מכ"ש להקטיר קטורת וגם מצות מילה שנתנה בשמח' פשיט' דלא מסמני מלתא לבחור את האבל שמה"ד שרוי ומתוח כנגדו ח"ו וכל כהן היה מסטרא דחסד הנודע וא"כ נ"ל דודאי אם כבדו את האבל אחר שלשה להיות סנדק ודאי יש לקבל המצוה באהבה אבל לבחור אותו ודאי אינו נכון לפענ"ד ובפרט בזמנינו שנהגו להיות הולכין לנחם אחר שלשה בעת התפלה וסמוך לה והמנחמים יבאו ולא ימצאו האבל ולא יקיימו המצוה וגם יהיה זלזול ומעשה קרה לי שהלכתי לנחם אחד מהמתחסדים ובבואי ולא מצאתי האבל והיה קשה בעיני ולא הלכתי שנית והפכתי בזכותו כי הוא ג"כ מוהל וא"כ במוהל ודאי שרי ועכ"פ לא יחשדוהו אף שכבדו אותו לסנדק עכ"פ חשדא ליכא אבל הטוב משניהם שלא יכבדו אותו כלל לסנדק ודו"ק:
ולענין מי שהוא אבל אם מותר לו בע"פ לילך לשמוע סיום מסכתא אם הוא בכור שנוהגין לפטור מן התענית ע"י סיום מסכתא לפענ"ד בודאי אין לו לילך מלבד דהוא גופא סמך קלוש לאכול ע"י סיום מסכתא שלא נזכר בשום מקום ואף אם נסמוך ע"ז משום דחשוב סעודת מצוה כמ"ש הש"ך סי' רמ"ו ס"ק כ"ו בשם מהר"ם מינץ מ"מ אסור לו לילך מפתח ביתו כמבואר בסי' שצ"א ס"ב בהג"ה ובפרט בתוך שלשה ובלא"ה נראה כיון דאבל אסור בד"ת א"כ איך יפטר במה שמסיים חבירו מסכתא והוא שומע כיון דאסור בד"ת המשמחים לב וע"כ הדבר ברור דאסור ודו"ק ומורה אחד טעה בזה: