אור ברסלב
דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב הלכות קריעה › סימן שפד

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות קריעה · סימן שפד

סימן שפג

סעיף א' ואם רבים צריכין לו מותר משמע דגם ביום הראשון מותר וגם בש"ס במעשה שהביא דתיכף ביום ראשון מותר ולא ראיתי בטור וב"י שום חילוק בזה וע"כ דברי הט"ז צ"ע שכתב במלמד שיכול ללמוד אחר ג' ימים דהוה בכלל רבים צריכים לו ולמה נקט שלשה דוקא הא אף ביום ראשון מותר ובאמת בגוף הדין כבר קדמו הב"י בש"ע או"ח ולא הזכיר כלל לאחר שלשה ואולי שני ימים הראשונים משום מרירות לבו א"י ללמוד ולהבין לתלמידים וצ"ע ועמג"א סי' תקנ"ד ס"ק ה' דמותר לדון ד"מ אם הבע"ד א"י להמתין עד אחר ט"ב דהוה כרבים צריכין לו דמותר אף באבל ואין ראיה משם דט"ב הו"ל כאבל לאחר שלשה כמ"ש בסי' תקנ"ז שם ובגוף דברי המג"א הנ"ל כתבתי בגליון הש"ע דשם דבט"ב כלם אבלים ול"ד לכאן דהוא לבדו אבל ולכך כשרבים צריכין לו מותר דלמה יעכב אחרים שאינם אבלים משא"כ התם דכלם אבלים על חורבן בהמ"ק וצ"ע. ומיהו כיון דבלא"ה יש דיעות דדוקא יום ראשון כמ"ש הטור עכ"פ לאחר שלשה יש לסמוך ע"ז דרבים צריכין לו וט"ב הוה דינו כלאחר שלשה כמ"ש בסי' תקנ"ז ומזה ראיה דרבים צריכין לו מותר אף ביום ראשון דהרי לדעת הי"א בטור כל האיסור של האבל בלימוד הוא רק ביום ראשון וע"ז אמרו בש"ס דרבים צריכין לו מותר א"כ ניהו דלא קי"ל כן אבל בזה אינם מחולקים וז"ב ודו"ק:

שם ס"ה אין לו לבטלם מלימודם הטעם משום דאין אבלו' לקטן כמבואר סי' שצ"ו וכ"כ הש"ך וראיתי במג"א סי' תקנ"א ס"ק ל"ח שכתב בהא דמבואר בש"ע שם דאסור לספר לקטנים ומשום דקטנים נמי שייך חינוך אי משום אבלו' אי משום עגמת נפש וע"ז הקשה מכאן דאין אבלות לקטן וכתב דאבילו' דרבים מחמרינן טפי וזה דחוק דבכמה מקומו' מצינו דאבלות דט"ב קיל מאבילו' דמת שט"ב הוה אבילו' ישנה ודוחק לומר דאבילו' דט"ב מצווה הגדול שהקטן יתאבל משא"כ באבילות דמת דהאחר אינו מצווה שהקטן יתאבל כיון דאינו אבילו' שלו משא"כ ט"ב שגם זה מכלל אבלות של גדול שזה דוחק דמה בכך שלא יתאבל הקטן על ירושלים וכבר אמרו להיפך שלא חשיבת להתאבל על ירושלים ולא כל הרוצ' לעשו' עצמו ת"ח עושה ועמ"א סי' תק"נ ס"ק ב' ולפענ"ד נראה בפשיטו' דל"ק דהרי באמת אבילו' לא גרע משאר עניני איסור ומצוה דקטן אוכל נבלו' אין ב"ד מצוויים להפרשו וא"כ ה"ה בזה דבאמת אם היה לו דעת לקטן הי' מחוייב להתאבל רק שקטן פטור כמו שפטור מכל המצות אבל מ"מ לספות בידים אסור לספו' לו ולכך לספר דזה הוה כספי בידים אסור משום חינוך הקטן אבל כאן מבואר דא"צ לבטלו מלימודו משום דאין ב"ד מצווים להפרישו ואף דהאב חייב בחינוך כאן כיון שגם הלימוד היא מצוה וגדול ת"ח ע"כ אין מצווה האב לחנכו אבל לספר לקטן אסור באמת:

ובזה נראה לפענ"ד במ"ש סי' תקנ"א ס"ק יו"ד דנוהגין להחמיר שלא לשתות יין בהבדלה אלא נותנין לתינוק דצדקו דברי המג"א שם ס"ק ל"א דהיינו שלא התחיל המנהג כלל לאסור ליתן לתינוק כזה דאל"כ היה אסור דאנן קי"ל דלא כרשב"א דאף באיסור דרבנן אסור לספו' לקטן ובאמת המג"א שם בשם ההגמ"י כתב מהרא"ק הניח לבניו הקטנים לאכול בשר בערב ת"ב שחל בשבת אחר חצות הנה דקדק וכתב שהניח לאכול והיינו לא לספות בידים רק שהניחם ולא מיחה בהם מלאכול ובכה"ג שאינו אלא מנהג לא רצה לחנכם ועמ"א סי' תרט"ז ס"ק כ' ומ"ש שם על הגליון מסי' תר"ח במ"א ס"ק ג' ועכ"פ לספות בידים אסור ולכך אסור לספר אותם איברא דיש להקשות על התה"ד והש"ע הנ"ל בסי' תקנ"א דאסור לספר אותם משום חינוך דא"כ מ"פ הש"ס מ"ק דף י"ג ואי אמרת קטן אית בי' פלוגתא נמצא אבלות נוהגת בקטן והתני' מקרעין לקטן מפני עגמת נפש וקשה הא לספר בידים ודאי אסור וניהו דאין אבלות לקטן מ"מ לספר אסור וא"כ אין קושיא והוה כמו במועד דאסור לגלחו והיא קושיא גדולה. וצ"ל דקטן כי האי שאין לו שום דעת ולא שייך שום ענין חינוך כלל פשיטא דאינו נוהג אבילות ושפיר פריך דאם אתה אוסר לגלח במועד ה"ה דאסור לגלח בימי אבלו ובזה יש ליישב קושית הגאון מוהר"ע איגר ז"ל בהגהות לש"ס שם דמ"פ הא אדרבא כיון דאין אבלות לקטן א"כ לא שייך בזה דכל שאסור במועד אסור בימי אבלו וכיון דאין אבלו' לקטן ובמועד אסור בשביל המגלח משא"כ באבלו דהמגלח אין אבל והקטן אינו נוהג בו אבילו' והיא תימה גדולה ולפמ"ש א"ש דבאמת גם בקטן שייך אבלות דהמגלח אסור לגלח אותו בשביל אבילות וא"כ שוב הי' שייך אבלו' לקטן דהיה אסור לו למספי בידים וע"כ דגם במועד מותר לו לגלח הקטן ומטעם דכל שהקטן היה מותר לו להתגלח שוב גם המגלח מותר לו לעשו' דאף שאסור גלוח היינו במה שמגלח מי שאסור לו לגלח וצ"ע בזה:

שוב ראיתי דיש ליישב בהרחבה טפי דאם נימא דהאיסור הוא במועד בשביל המגלח אבל בשביל הקטן ליכא דא"כ יקשה דאמאי בנולד במועד מותר לגלח הא המגלח אסור לגלח ואף דהוה כתפוס בבית האסורים הא בקטן ל"ש נוול ומה בכך שלא יגלח ואף דמצערו הא גם קודם המועד מצערו וע"כ דשייך ענין נוול בקטן עצמו וא"כ יהיה אסור גם באבל ובאמת צריך שיהיה אבל רק שאין מצווה להפרישו אבל למספי בידים אסור:

ובזה מיושב היטב קושי' על התה"ד דזה באמת קושי' הש"ס דאם שייך נוול בקטן א"כ גם באבל אסור לגלחו וע"כ דמותר דל"ש ענין גלוח בקטן כזה ולא שייך בו לא משום אבילות ולא משום גלות ובאמת כל שמצערו באופן שיש סכנה קצת מותר לגמרי ואם אין סכנה אסור בין בנולד במועד ובין שנולד קודם המועד ודו"ק היטב. ובזה מדוקדק הלשון דאמר ואי אמרת קטן אית בי' פלוגתא ולכאורה ל"ק לי' רק על מה שאסור לגלח קודם ולא על מה שמגלח בנולד במועד ולפמ"ש אתי שפיר דהקושיא קאי על שתיהן ודו"ק היטב ועיין מג"א סי' תק"נ ס"ק ב':

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה