אור ברסלב
דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב הלכות קריעה › סימן שפב

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות קריעה · סימן שפב

סימן שפא

ס"א שאין מנעל אלא של עור כ"כ הרמב"ן בת"ה ולמדה מיוה"כ דאין אסור רק בשל עור ולפי שיש בכאן מבוכה גדולה אמרתי להאריך קצת הנה בענין מנעל ביוה"כ דעת הרי"ף דמותר בכל המינים והרז"ה חולק וס"ל דאין לצאת בשום מין ביוה"כ דכלהו מין מנעל מקרי. והנה להכריע מאן ספון ומאן רקיע ולכאורה רציתי להביא ראיה לשיטת הרז"ה מהא דאמרו ביומא דף ע"ח ע"א תינח יוה"כ דליכא מנעל שבת דאיכא מנעל מאי וקשה הא גם ביוה"כ איכא מנעל עכ"פ של שאר מינים ניהו דלענין דין נעילת מנעל לא שמיה מנעל אבל לענין חשש זה דחיישי' דלמא נפיק מכרעיה ואתי לאתויינהו גם בזה שייך החשש. ותדע דהרי אמר רבא דכ"ע מנעל הוא ובשבת בהא פליגי דר"מ סבר דלמא משתמיט וכו' והרי דחיישי' לזה וא"כ גם ביוה"כ שייך זאת ואף דרש"י מחק הגירסא תינח יוה"כ היינו משום דל"ש להקשות תינח וכו' דמשמע דפשיט' ליה דגם בשבת מותר ואינו מבואר כלל ולכך גרס שבת מאי היינו בלשון אבעיא וכמ"ש הר"ן באלפסי עכ"פ בשבת בעי הש"ס וביוה"כ פשיט לי' דמותר כדאמרו שם לעיל מיניה והרי דלא משכחת כלל שילך בשום מנעל ברגליו וכשיטת הרז"ה והיא קושיא גדולה ולשיטת הרי"ף והרא"ש ורש"י דעכ"פ בשאר מינים מלבד עץ גם רש"י מתיר ולכאורה מכאן ראיה לשיטת אא"ז הב"ח ז"ל שכ' בסי' תרמ"ד דיש לילך יחף ביוה"כ ואף דהמג"א ס"ק ב' שם כ' דבדברי הר"ן ביומא כ' להקל כתבתי בגליון המג"א דבמחכ"ת דגם הב"ח ראה הר"ן וכ' שמ"מ יש לחוש לשיטת הרא"ה שמביא הנימוק"י פי"ח ע"ש וגם כתבתי שמדברי התוס' בשבת דף י' משמע כהב"ח שכתבו בד"ה רמי דביוה"כ הולכין יחף וכתבתי שם טעם מנהגינו ע"פ מה דמבואר בסי' צ"א ולא ברגלים מגולות וע' בב"י שם עכ"פ מהש"ס משמע כדעת הב"ח שיש לילך יחף וע' בט"ז שם ס"ק א' וליישב לשיטת הקדמונים האלה אמרתי בדרך פלפול דהנה הגאון מוהר"י בחידושיו להלכות יו"ט הנקרא בינה לעתים חידש דביוה"כ לא שייך מעביר ד"א ברה"ר משום דברה"ר הלכתא גמירי לה וקי"ל דכל י"ג מדות אין דנין מהלכה ע"ש ולפ"ז שפיר ביוה"כ לא אכפת לן בחשש דלמא אתי לאתויינהו. אמנם לפ"ז עכ"פ לא שייך לומר תינח ביוה"כ דליכא מנעל הא אף במנעל שרי ביוה"כ. ובאמת שבחידושי להלכות יו"ט דחיתי דברי הגאון והבאתי הרבה ראיות דגם ביוה"כ שייך האיסור דמעביר והבאתי מהא דקאמר ביומא דף ע"ז עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו הרי דשייך חשש משוי ביוה"כ ולכאורה י"ל דניהו דביוה"כ שרי מה"ת דאין דנין ק"ו וי"ג מדות מהלכה מ"מ מדרבנן אסור וכיון דהוא רק מדרבנן לא אסרו ביוה"כ דז"א דא"כ אמאי אסרו שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו וע"כ אין מקום לדברי הגאון כאשר הארכתי שם לסתור דבריו וגם כתבתי שם דגוף דברי הגאון דמעביר ד"א אינו רק הלכה במחכ"ת נעלם ממנו דברי הר"ן בפרק כלל גדול שכ' דמה דמעביר ד"א ברה"ר היא הלכה היינו שהוא בכלל המוציא דאל"כ הא אין עונשין על הלכה. איברא דגוף דברי הר"ן שכ' דאין עונשין על הלמ"מ הוא תמוה לכאורה דהא שיעורין של עונשין הלמ"מ כדאמרו ביומא דף פ' וענשינן ואולי כוונת הר"ן דדוקא היכא שגוף האיסור כתוב בתורה רק שאיזה פרט היא בהלמ"מ הוא דעונשין בהלמ"מ אבל מעביר ד"א ברה"ר דגוף האיסור יהי' הלמ"מ שפיר אין עונשין עכ"פ כיון דהוא בכלל המוציא והוצאה נוהגת ביוה"כ כמ"ש בשו"ת שאגת אריה הלכות יוה"כ א"כ גם המעביר ד"א שייך ביוה"כ וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וע"כ דגם בשאר מינים אינו יוצא ביוה"כ וצע"ג:

אחר כמה שנים הקרה ד' לידי דרך השאלה ספר שיח יצחק על יומא ובדקתי בו אחת הנה ואחת הנה ומצאתי שהקשה כן שם בדף ע"ח וב' כיון דלא חשיבי כ"כ כעור לא חשיבי לאתויינהו וליכא למגזר ול"ד לקב הקטע דלקמן דאסר ר' יוסי משום דאתי לאתויי דההיא חשיבא ליה לקיטע שעל ידו יכול לילך עכ"ד ודבריו דחוקים דלמה לא נחוש גם בשאר מנעל דאתי לאתויינהו והרי אדרבא מנעלים של עור שכיחי טפי משאר מנעלים של מינים אחרים ובודאי אתי לאתויינהו. והנראה בזה ליישב שיטת הקדמונים היא דהנה דעת הנימ"וקי בפרק י"ח דדוקא ביש איזה מיחוש הוא דשרי וכ"כ הב"ח ואף לדידן עכלא הותר רק באם הוא אסטניס ומעונג שלא יוכל הצג רגליו על הארץ וע' בט"ז סי' תרי"ד ס"ק א':

והנה בש"ס שבת דף ס"א גבי ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה הא יש ברגלו מכה נפיק ופליגי ר"ה וחייא בר רב מ"ס באותה שיש בה מכה ופירש"י בשם רבותיו דזה ודאי לא ישלוף אף אם מחכו עליה משום שירא שלא ינגוף המכה ויכאוב אותו ביותר ומ"ס באותה שאין בה מכה ופירש"י דכיון דאסטניס הוא מדנעל אחת דלשום תענוג עבד וזו מכתו מוכחת עליו ע"ש. ולפ"ז ל"מ אם נימא כשיטת הרא"ה דאינו מותר רק ביש לו איזה מיחוש א"כ לא חיישי' שמא ישלוף ויעבירנו דהא איכא מכה והוה כמו יש לו מכה ואף אם נימא דדי כל שהוא אסטניס א"כ כיון דלשם תענוג עבדתו ל"ח שמא ישלוף דהא לא יוכל להלג כפות רגליו על הארץ ומכ"ש בנהר שיש שם טיט ורפש ולכך שפיר קאמר תינח יוה"כ דל"ל מנעל והיינו כיון דמנעל אסור והא דהתירו שאר דברים ע"כ או משום מיחוש או משום שהוא אסטניס ועכ"פ ליכא חשש שמא יעבירנו וז"ב ונכון:

ובזה מיושב מה דהיה קשה לי טובא בהא דאמרו ביומא שם דאמר ריב"ן אני ראיתי את ריב"ל שיצא בסנדל של שעם ביוה"כ וא"ל בת"צ מאי והדבר תמוה דאיך אפשר לומר דת"צ יהי' חמור מיוה"כ דכתיב ענוי בקרא וע' במהרמב"ח שנרגש בזה קצת ודחה כלאחר יד דחמורין ד"ס אבל א"א לומר דבענין איסור שוה כיוה"כ ות"צ יהיה ת"צ חמור יותר ולפמ"ש א"ש דביוה"כ דלא נאסר הנעילת סנדל בשביל שאסור תענוג וכדאמרו שם אח"כ ועוד כל תענוג דלאו מנעל הוא ביוה"כ מי אסור והא רבה בר ר"ה וכו' והיינו משום דיוה"כ לא נאסר בשביל שאסור להתענג בו דהרי באמת יו"ט הוא מצוה לכבדו בכסות נקיה רק שהתורה צותה לנהוג בו כל דברי עינוי לכפר על נפשו וא"כ שפיר ס"ד דביוה"כ יהיה מותר כל דלאו מנעל אף שהוא להתענג משא"כ ת"ן דגזרו בשביל שיצטער האדם ויתאבל שפיר ס"ד לאסור גם מנעל של שעם וז"ב. איברא דק"ל לפ"ז בהא דאמרו ביומא שם ע"א א"ל מ"ט לא אתי מר לפירקא א"ל כאיב לי כרע אי וכו' א"ל לא ס"ל וכו' דסנדל לכתחלה לא והרי כל החשש בסנדל הוא משום חשש שא"י להדקו יפה ונפיל ואתי לאתויי וכיון דכאיב ליה כרעיה הרי מותר לצאת באותו שיש בה מכה ולכאורה מכאן ראיה דקי"ל כחייא בר רב דדוקא באותו שאין בה מכה ולדעת הפוסקים בסי' ש"א ס"ו כר"ה קשה וצ"ל דע"כ לא התירו באותו שיש בה מכה רק במקום דחיישי' שמא ישלפנו דלמא מחכו עליה בזה אמרי' כל דכאיב ליה בודאי לא יוציאנו אבל מאן דהחשש הוא שמא יפול ממילא גם בכאיב ליה חייש לזה עכ"פ לחייא בר רב כל דהוא לתענוג ודאי מותר וא"כ ל"ק על הפוסקים וכמ"ש:

ובלא"ה נראה לפמ"ש הרמב"ן להקשות דניהו דלאו מנעל הוא מ"מ שוב יש בו משום משוי ואסור ביוה"כ וכ' הרמב"ן דהנך אמוראי דנפקי היו בביתם ולא ברה"ר וע' בחידושי רשב"א ביבמות דף ק"ב ובר"ן ביומא באלפסי שם וא"כ שפיר אמרו תינח ביוה"כ דל"ל מנעל דהא שם לענין שיעבור הנהר שוב בלא"ה אסור משום דמקרי משוי כל דלאו מנעל וז"ב. איברא דגוף דברי הרמב"ן תמוהין דהא כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית עין אף בחדרי חדרים אסור וכבר תמה בזה בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' תקנ"ד. והנרא' לי בזה עפמ"ש התוס' בכתובות דף ס' דע"כ לא אסרו מפני מ"ע רק במקום דאיכא חשש שמא יבא לידי איסור תורה אבל בדרבנן לא חיישי' בזה וא"כ כאן דשאר ענויים מלבד אכילה ושתיה אינו רק דרבנן להרבה פוסקים וע' בב"י בסי' תרי"א וא"כ לכך לא אסרו מפני מראית עין. אמנם אי קשיא הא קשיא דמה פריך רמב"ח מהקיטע דקתני ושוין שאסור לצאת ביוה"כ דאימא דמיירי שם לרה"ר וא"כ אדרבא לפי שאינו משוי לכך אסור ביוה"כ ובשלמא בשבת אינו משוי דמותר לנעול מנעל והקיטע זה מנעל שלו אבל ביה"כ דכ"ע הולכין יחפין א"כ זה מקרי משוי אף לגבי קיטע וע' בר"ן שכ' בהדיא דבקיטע בודאי חשוב משוי וכדאמרו במסקנא דלר"י אסור שמא אתו לאתויי וא"כ י"ל דבהס"ד ס"ל דמה שצריך לצאת לא חשוב משוי ורק ביוה"כ דכ"ע הולכין יחפין בלא מנעל מקרי משוי ואסור והיא לכאורה קושיא גדולה. אד ז"א דא"כ יקשה לר"מ דס"ל דמנעל גמור הוא א"כ לאו משוי הוא ואמאי אסור ביוה"כ וא"ל דיוה"כ שאני דהולכין יחפין דז"א דבקיטע כיון שא"י לצאת בלתי זה שוב ל"ש משוי. ובזה מיושב היטב שיטת הרז"ה דס"ל דרבא דמסיק מנעל קאי על כל המינים והנך רבנן דנפקו באמת ס"ל לרבא דעשו שלא כדין ותמהו עלי' דא"כ למה צריך לומר דכ"ע ס"ל דמנעל הוא דלמא באמת פליגי רק דביוה"כ אסור משום דמגין והנהו רבנן עשו שלא כדין וגם הנך רבנן היאך יתרצו המשנה דושוין שאסור ביוה"כ ולפמ"ש א"ש דהנך אמוראי דס"ל דהנך מינים מותר ומטעם דל"מ מנעל וא"כ ממילא מקרי משוי ושפיר ביוה"כ אסור לצאת בו ומיירי לרה"ר ואסור כיון דלא מקרי מנעל א"כ בשלמא בשבת שפיר מותר דעכ"פ לדידיה מקרי מנעל ולכך ס"ל לר"מ דמותר אבל ביוה"כ דכ"ע אסור במנעל א"כ ממנ"פ אם תחשוב אותו למנעל בשביל שאליו הוא מנעל א"כ אסור בשביל איסור נעילה ואם לא תחשבו למנעל כמו שהוא לגבי כ"ע א"כ גם גבי דידיה מקרי משוי ואסור אבל לרבא דס"ל דמנעל הוא לכ"ע א"כ בשבת שפיר מותר לר"מ דמנעל חשוב הוא וביוה"כ שוב אסור משום מנעל אבל אם נימא דפליגי אם מקרי מנעל א"כ אמאי אסור ביוה"כ למאן דל"ל דמקרי מנעל דמשוי לא מקרי משום דעכ"פ צריך לו ללכת עי"ז אבל להנך רבנן דלא מקרי מנעל כלל א"כ שוב גם גבי קיטע הוה משוי אבל לרבא דס"ל דמנעל הוא גם שאר מינים שוב ליכא לפרושי בע"א ואף שיש לפקפק קצת מ"מ המעיין ימצא כי הדברים נכונים. וגם י"ל דאם היה אומר דס"ל דלאו מנעל א"כ יקשה על רבא בעצמו היאך יחשוב על הנך רבנן דעשו שלא כדין דאיך יפרשו המשנה והרי רבא בעצמו הביא ראיה מרבה בר ר"ה דכרך בסודרא לכך אמר דהוא ס"ל דמנעל מקרי ובאותה סברא נחלקו דלהנך רבנן משמע להו דשאר מינים לא מקרי מנעל והוא ס"ל דמנעל הוא ובסברא נחלקו אמוראי כ"פ וא"כ יפרשו הם המשנה לפי שיטתם והוא מפרש המשנה לשיטתו וזה נכון מאד:

ובזה יתיישב קושית הרמב"ן במלחמות ע"ש ודו"ק. וגם מה שהקשה דהא רבא בעצמו נפיק בדיבלי לפענ"ד ל"ק דדוקא במין הדומה למנעל אוסר רבא דחשוב כמנעל אבל דיבלי דהוא עשבים ואינו ממין מנעל כלל בזה לא אסר רבא ודו"ק היטב כי ת"ל דברים נחמדים הם וקצת ראיה להרז"ה מהא דרבא משני דכ"ע ס"ל מנעל הוא ולא משני להיפך או עכ"פ דפליגי אי מנעל הוא ופליגי בזה וביוה"כ אסור משום דמגין ע"כ דס"ל דמנעל הוא וע"כ קי"ל כן וכמ"ש הפוסקים כ"פ כעין זה וע' בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' כ"ח דדעתו דהעיקר כשיטת הרמב"ם דיוה"כ שאני שצריך שירגיש העינוי והקושי של ארץ יבא לרגליו ולכך אוסר אף במנעלים של לבד דאינו מרגיש הקושי של הארץ ע"ש שהאריך ומכ"ש אנפליא שהוא מנעל גם לגבי חליצה דאסור וע"ש בפ"מ בסופו אמנם לפ"ז באבל דלא אסור משום עינוי רק בשביל אבלות שוב מהראוי להתיר בזה וכאן מבואר דאסור וצ"ע וע' שעה"מ הלכות ט"צ:

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה