אור ברסלב
דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב הלכות קריעה › סימן שעו

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות קריעה · סימן שעו

סימן שעה

ס"ב בהג"ה דמשמע הא אם אפשר לשנות וכו'. הט"ז הביא בשם מהרש"ל שהקש' ע"ז מהא דאמר דוד למה זה אני צום האוכל להשיבו דמשמע דאם היה אפשר להשיבו היה עושה ומ"ש בזה הט"ז דחוק ולפענ"ד נ"ל דבאמת הא דאמר כאן דהוא חירוף היינו בשביל שאינו מקבל עליו הצרה באהב' ולברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ובלי ספק הכל היה ע"צ החסד וכמו שפי' הרמב"ם המשנה דפ"ט דברכות דזה ענין מה שמברכין על הרעה כמו שמברך על הטוב' דמסתמ' הוא חסד ורחמים וגם מה שמייסרו ביסורין הכל לכפרת עון ונמצא אם יאמר אדם מה לך לעשות משמע דהיה עושה אם יש לאל ידו וזה נ' כאלו מן השמים רצו לעשות לו רע ואם היה יכול להציל נפשו והיה עוש' אין לך חירוף גדול מזה ולפ"ז זהו לענין קבלת הדבר באהב' אבל לצום ולהתחנן מלפני הש"י זה פשיט' שאדם מחוייב שכל ענין הצרה בא לו לאדם בשביל זה כדי שיתעורר לתשוב' וז"ב ופשוט וגם הט"ז כ' כעין זה אלא שלא ביאר דבריו:

שם ס"ד בהג"ה וכשנקבר המת ביו"ט יכולין לישב כך ג"פ ע' בחק יעקב שרצה לומר דביו"ט ל"ש שהשדים מלוים אותו וא"צ לרחוץ הידים בשובו מן המת והוא כ' שאין חילוק ולפענ"ד ראיה מהש"ס ב"ב דף ק' ע"א א"ל א"כ אף בשבת יהי' מותר לעשות כן והרי רשב"ם שם כ' הטעם דז' מושבות הוא מפני שהשדים מלווים אותו וא"כ בשבת לא שייך זאת מיהו אין ראיה דהא מוקי לה בה"ש ואולי לענין זה עוד לא חלה הקדושת שבת ואדרב' יש לומר דהשדים נבראו בע"ש בה"ש ולא נגמרו מלאכתם ובא שבת וכדאמרו בפסחים דף נ"ב ובמדרש בראשית רבה וא"כ אפשר שכח גדול יש להם אז ובלא"ה הרשב"ם דחה להך פי' דא"כ מה כנגד הבל הבלים וכו'. ובזה יש לפרש הא דאמר אפי' בשבת יהי' עושין כן והיינו כיון דהוא נגד ז' הבלים ולא בשביל השדים שמלווים א"כ גם בשבת יעשה כן וע' במהרש"א שם מ"ש דבשבת א"א להיות יום א' וכבר קדמו הקדמונים בשטה מקובצת שם ואינו קושי' לפענ"ד דלהס"ד דמותר לקבור בשבת אם כן יום א' הוא בשבת ובאמת זה תמיהתו דאיך משכחת לה בשבת בה"ק בשבת מה בעי וע' בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ד"ש שהאריך להוכיח דקבורת המת אסור בשבת לא ע"י ישראל אף לא ע"י עכו"ם וע"ש שהרבה בראיות ומהתימה שלא הביא הך דאמרו בב"ב הנ"ל בה"ק בשבת מה בעי שזו ראי' נצחת דלא משכחת לה כלל ודו"ק:

שוב ראיתי בחק יעקב סי' תכ"ט שרצה לחלק בין המת בעצמו דאין מעמידין אותו ג"פ ביום שא"א צ"ה שאין מדת הדין שולט בו ואין הרוחות מתדבקים בו אבל האנשים המלווים אותו צריכין להעמיד להסיר מהם רוחות הטומא'. ובאמת שזה חילוק קלוש דאדרב' להמת עצמו יותר שייך חשש שהרוחות מתדבקין בו כיון שמת ונתערטל מן המצות משא"כ החיים. אבל תמהני דלמה לא הזכיר דברי הש"ס בב"ב הנ"ל ולפענ"ד אף קושייתו לק"מ דמ"ש בסי' שע"ו הוא רק שאין איסור בשבת ויו"ט וכדאמרו בב"ב שם א"כ אף בשבת יהי' מותר והיינו משום דאין עושין בשביל הספד אבל באמת א"ל לעשות בשבת ויו"ט דאין הרוחות מתדבקים. עוד יש לי לומר דכיון שעושין כן בשביל להעביר הרוחות והשדים ה"א דאסור בשבת ויו"ט משום דמחזי כמתקן וכעין דאסרו בסי' שכ"ג לבטל איסור רק דכל דמקלי קלי מותר וע' מ"א שם ס"ק י"ד וא"כ כל דאין מתדבקין הרוחות בשבתות ויו"ט כ"כ שוב לא מנכר האיסור וגם הוה כמסיר גרף של רעי דמותר דגוף הכלי מותר ורק שנדבק בו איסור וכל שמדיחו הו"ל כמסיר גרף של רעי וה"ה בזה ודו"ק וגוף הקבור' דאסור בשבת ע' סנהדרין דף כ"ו בהנך קבוראי דקברי ביו"ט ראשון של עצרת דר"ה פסלם לעדות ובתשובה פלפלתי הרבה בדברי התשב"ץ ח"ג סי' י"ב והארכתי ואכ"מ והנה כשהי' החליר"ע ר"ל בשנת תקצ"א ואחריו שנית בשנת תר"ח נהגו רבים מאנשים שלא לנהוג אבילות בעת ההוא. ולפענ"ד קצת סמך ממ"ש רש"י יחזקאל כ"ד בפסוק כ"ב ועשיתם כאשר עשיתי לא תנהגו אבילות כי אין מנחמים לכם שאין בכם אחד שלא יהי' אבל ואין אבלות אלא במקום מנחמים וכיון שבעוה"ר אז לא הי' כמעט בית שאין שם מת או עכ"פ קרובים וגם היו מתיראים ללכת החוצה ואין מנחם ממיל' לא שייך אבילות ודו"ק

שם ס"ז בהג"ה ואם נכרי הוא כאחד מבני העיר וכו' עשו"ת נוב"י מהד"ת חאו"ח סי' ח' שהאריך בענין זה בסברות שונות ונחמדות. אך מ"ש שם על דברת החכם השואל שם דכיון שבחור לא היה בן עשרים לא היה בר עונשין וע"ז הקשה דלפ"ז אותם שלא היו בן עשרים שמתו והניחו בנים קטנים לא יתנו להם שום קדיש לדעתי דבר גדול דיבר השואל ותמהני דנעלם ממנו במחכ"ת לפי שעה דברי המזרחי והיפ"ת שכתבו דקודם שהוא בן עשרים אינו בר עונשין בב"ד של מעלה ואף שלא נהיגי כן מ"מ מי שהוא יותר על עשרים יש לו זכות טפי וכבר כ' העבוה"ג והחו"י דקודם שהוא בר עשרים ל"ש חרדת הדין דאינו בר עונשין ומ"ש הנוב"י דא"ב בן שלשה עשר שהביא שתי שערות אינו מביא קרבן חטאת על ל"ו כריתות באמת שכן הקש' אא"ז הגאון מהר"ל מפראג על היפ"ת והמזרחי וע' בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"ט וכבר כתבתי בגליון הח"צ שלי שבמחכ"ת כלם לא נזכרו שכ"כ רבינו הגדול הרמב"ם בפירוש המשנה בסנהדרין פ"ז ע"ש:

והנה בשושן פורים קרה מעשה פה לבוב בתוך העיר בבהכ"נ היה אחד שהוא אבל על אביו ר"ל והחזן שנתקבל זה מחדש לחזן בבהכ"נ היו לו יא"צ על אחותו שמתה בלי בנים ונתעצמו אולי השנים מי יתפלל וזה היה במנחה לשושן פורים ונשאלתי ואמרתי באמת שזה האבל על אביו יש לו קדימה מזה שיש לו יא"צ על אחותו אמנם זה האיש הוא אינו מתפלל בבהכ"נ ואמרתי מאחר שגם זה החזן אינו מאנשי בהכ"נ רק שנתקבל לחזן וכיון דבשכרו הוא בא שוב אין לו משפט קדימה נגד אותו איש וממיל' דגם מה שיש לו יא"צ על אותה אשה שג"כ לא התפללה בבהכ"נ הלז יש לזה שאבל על אביו מעלה יתיר' שהוא שייך בכיבוד מה גם שזה החזן הוא בעל תורה ויוכל ללמוד עבורה פרק משניות וכדומה שזה זכות גדול יותר:

שם ונהגו שאין אומרים קדיש רק י"א חדשים וכו' כי משפט רשעים י"ב חדש. הנה אמרו בעדיות משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש שנאמר והי' מדי חדש בחדשו ע"ש ספ"ב. והנה כלם נדחקו מהיכן נלמד זאת ולפענד"נ עפמ"ש הראב"ד בפירוש המשנה שם דאותו פסוק מיירי מרשעים שנא' ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי והם אותם שכפרו בעיקר אבל שאר רשעים דינם יב"ח ע"ש ובתוס' יו"ט הגיה כן וכן הגיה מהרי"פ ז"ל ולפ"ז הא שם כתיב כי תולעתם לא תמות ומה הרבות' בזה. אבל באמת כבר מבואר ביו"ד סי' פ"ד דכל בריה שאין בו עצם לא יתקיים יותר מיב"ח ולכך אין לחוש שהתליע לאחר יב"ח ע"ש ובפר"ח שם ס"ק כ"ב שכ' שאחר יב"ח שב לעפר בעלמ' ולפ"ז שם באותם הרשעים אף תולעתם לא ימות להכאיבם יותר ומזה נלמד ששאר רשעים משפטם יב"ח שעד כה תולעתם לא תמות רק לאחר יב"ח תולעתם תמות ואותן רשעים שכפרו בעיקר הם תולעתם לא תמות ולפ"ז שפיר מוכח מזה דמשפט רשעים יב"ח ולפ"ז נתבאר היטב הטעם מה שאין אומרים קדיש רק י"א חדשים והיינו שאחר שהקדיש נתקו להוציא את אביו ואת אמו מגיהנם ולהעלותם תחת כנפי השכינה ולפ"ז ל"ש יב"ח דאז תולעתם תמות ודו"ק היטב:

וראיתי בח"א במהרש"א בעדיות שהקש' על הראב"ד דהא כאן מיירי באותם שדינם בגיהנם לעולם ע"ש ולא הרגיש שיש ט"ס בדברי הראב"ד וכמ"ש בתוס' יו"ט שאותן רשעים באמת אין נפטרים בי"ב חדש אבל שאר רשעים יוצאים מגיהנם לאחר יב"ח ואדרב' זה מורה מ"ש כי תולעתם לא תמות ומצאתי בח"א במהרש"א בסנהדרין דף ק' גבי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שפירש לפי תומו דמ"ש ותולעתם לא תמות היינו אף שהתולע אינו מתקיים יותר מיב"ח אבל תולעתם לא תמות ע"ש וזהו כמ"ש לפרש ודו"ק היטב:

והנה נהגו שמפסיקין יום אחד קודם היינו אם היא"צ עד"מ בח' אדר כמו שיש לי יא"צ בח' אדר בשני אדרין אפסוק ברצות ד' ז' שבט דהיינו ב' בשלח ובמנחה ב' בשלח אומר עוד קדיש וערב יום ג' לא אומר עוד וכ"כ בשו"ת כנסת יחזקאל סוף חלק יו"ד בדיני קדיש ובקיצור פסקי הדינים אות כ"ח בהדיא:

והנה נדפס מחדש דיני ומנהגי בהכנ"ס מהפרמ"ג יכונה נועם מגדים ושם כ' בדיני קדיש אות א' דיש להפסיק עוד יום א' קודם דהיינו שיהי' בין ההפסק' ובין היא"צ שלשים יום שלימים מלבד יום היא"צ ואין דבריו מוכרחים והבל"י הביא שם שדעתו כמ"ש הכנס"י ובמחכ"ת לא ראה דברי הכנס"י הנ"ל ואולי ראה היה מודה לדבריו וכן דעתי לנהוג ברצות ד' וכן עשיתי. והנה הש"ך ס"ק ב' הביא בשם הכלבו שאם נקבר בלילה אין אומרים לא צ"ה ולא קדיש בבה"ק ובאמת כ"כ הב"י שם והעתיקו הרמ"א לקמן סי' ת"א ס"ו בהג"ה והעירני לזה א' מתלמידי שאחד הרגיש מדוע לא זכר הש"ך שכ"ה ברמ"א סי' ת"א ובאמת שאף הדברים תמוהים דלמה לא יאמרו קדיש וצה"ד בלילה וצה"ד אולי מפני שמה"ד שורה בלילה ואין להזכירו בלילה עוד צה"ד אבל קדיש לא ידעתי טעמו:

שם בהג"ה אבל לא נהוג להתפלל בשבת ויו"ט. כ"כ המהרי"ל והטעם דהם ימי שמחה ולענין חנוכה ופורים וכל הימים שאין אומרים בהם תחנון לא נתבאר ולפענד"נ דבימים שמצד דין התלמוד הם ימי שמחה כגון חנוכה ופורים ומכ"ש ר"ח אין לאבל להתפלל בהם דכיון דהם ימי שמחה אין לאבל להתפלל בהם וכמדומה דהמנהג כן אבל מה שאינו רק מצד המנהג אין למחות ביד אבלים ר"ל וכמ"ש הט"ז באו"ח סי' ת"כ לענין צ"ה ע"ש אך מה שנהגו העולם לומר דאין איסור רק בהלל וכדומה אבל עד הלל מתפללים וכן אח"כ באשרי ובא לציון נלפענ"ד דזה טעות דבאמת אין המעלה משום הלל דהרי בפ"ע אומרים ג"כ הלל ורק משום דהם ימי שמח' וא"כ מה נ"מ אם התפל' היא חול וז"פ וברור וע' בשו"ת מהרי"ל ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' ל"ב כנלפענ"ד. אחר זמן רב הגיע לידי שו"ת מהר"ם מיכן ז"ל הישן וכ' בסי' מ"ג שם דהמנהג להתפלל האבל בחנוכה ור"ח וח"ה בערב ורק בבקר אינו מתפלל משום הלל והעיד שהי' בעיר לוקא והיה שם הרב מוה' אברהם בישכין ז"ל והיה אבל והתפלל תדיר בשחרית לפני העמוד וגם בר"ח נהג להתפלל מן ישתבח עד אחר י"ח בלחש ואז בא החזן ועמד להתפלל תפלת י"ח בקול רם ואמר הלל וקרא בתור' וגם מוסף הכל אשר לכל התפלל הש"ץ הרי מבואר כדברי העולם ומכאן נשתרבב מנהגם של עולם וכל מנהג יש לו יסוד. אך מ"ש שהוא יתפלל י"ח בלחש והחזן יתפלל בקול רם זה אין המנהג כן וע"כ נלפענ"ד דלדידן אינו מהראוי שיתפלל מן ישתבח כיון דאין מנהגינו שיסתלק המתפלל בתפלת הלחש ואחר יתחיל להתפלל בקול רם וכפי הנרא' בקול רם אין נכון לאבל לומר יעלה ויבא שהוא מענין ר"ח וא"כ לדידן יתפלל עד ישתבח ושאני הך דמהר"ם מינץ שהרב מוה' אברהם בישכין לא היה דרכו להתפלל רק מישתבח עד לאחר י"ח כאשר העד העיד בנו מהר"ם מינץ ולכך הנהיג שהש"ץ יעמוד במקומו בתפל' בקול רם משא"כ לדידן כנלפענ"ד וע"ש במהר"ם מינץ דיש מקומות שאין מניחין לאבל להתפלל רק פעם או פעמיים בשבוע משום דיש ע"ה אבלים שא"י להתפלל ולכך נהגו למנוע אפי' אבלים ת"ח מלהתפלל כל יום משום שלא לבייש וע' שו"ת מהר"ם מינץ סי' פ"ו בסופו שכ' ג"כ טעם זה שלכך אין מניחין לאבלים להתפלל עוד כ' טעם משום שמקפידין העולם שיהי' הש"ץ שלהם איש שהוא ריע מזליה וע' מקום שמואל סי' ע"ח שהעל' דאין לאבל תוך ז' להתפלל להוצי' אחרים ידי חובתן ורק קדיש אומר אבל לא מתפלל דלא כספר בית הלל והיינו באם יש אחר אבל בליכא אחר להתפלל מותר כמבואר סי' שפ"ד:

והנה מעשה אירע שהיה בבהכ"נ אחד שהוא בן שלשים ואחד היה לו יא"צ ורצו כל אחד להתפלל ונשאלתי מי קודם לתפלה והשבתי דהיא"צ קודם והטעם נלפענ"ד דאף דבקדיש בן שלשים עדיף מיא"צ וליא"צ אינו מגיע רק קדיש אחד מ"מ לענין תפלה נלפענ"ד כיון דאבל מה"ד מתוח נגדו ומצד הדין אי לדידי צייתי לא היו אבלים מתפללים כל השנה רק אשרי ובא לציון וקדיש דכל שמה"ד מתוח נגדו ח"ו אין זה סימן יפה להיות ש"ץ וא"כ היא"צ קודם לענין התפל' עד אשרי ובא לציון והמעיין בפוסקים ימצא כי האבל לא נתקן שיאמר רק קדיש והפטרה בשבת ובמ"ש להתפלל ערבית והטעם במ"ש שאז חוזרין המתים לגיהנם וא"כ צריך לזכות את נפש המת אבל להתפלל ולהוציא רבים י"ח לא נתקן לאבל ב"מ והיא"צ קודם שכבר קיבל המת דינו ואף בשנה ראשונ' אין מתוח מדה"ד נגדו ומכ"ש בשנים שלאח"כ כנלפענ"ד ואף דמבואר דאם שניהם שווים אז יטילו גורל מי יתפלל היינו לכל אבלים ששוים שלשניהם הדין מתוח אבל לא נגד היא"צ כנלפע"ד ודו"ק:

שוב ראיתי דיש ליישב עה שאין מתפללין בקול רם הוא משום דשם מזכירין יעלה ויבא וגם הוא ימי שמחה וא"כ כיון שעיקר מה שמוציאין רבים הוא בתפלת י"ח וזה א"א לאבל וכעין מ"ש המהר"ם מינץ הובא בט"ז באו"ח סי' תרע"א דאין לאבל לומר שהחיינו בהדלקת נ"ח והרי באמת לא מצינו שאבל אסור בשהחיינו וע"כ דלהוציא רבים שאני וכמ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ב חלק או"ח בסופו וע' בגליון מג"א מ"ש בזה וה"ה כאן ודו"ק:

והנה בשנת תרט"ו נתייסדה חברה שילמדו בכל יום ערב ובקר משניות וש"ס ואירע שבעוה"ר מת אחד מהם ר"ל ושל"ח והנה התקנות של החברה שאם מת אחד מהחבורה יאמרו ב"ח קדיש ויזכירו נשמתו והחלו להזכיר נשמתו בתוך ז' וחזן הכנסת אמר שראה במעבר יבק שאין אומרים אמ"ר בתוך השבעה וכן עמא דבר ואני אמרתי דבאמת לא נודע הטעם והרי אדרב' בתוך הז' צריך יותר לרחמים ולבקשות ואולי המעבר יבק לא מיירי רק בבית אבל שאז מדה"ד מתוח שם ר"ל ולא שייך תפלת אמ"ר שם אבל בבהכ"נ במקום שלומדים עבור נשמתו ואין שם מקום האבילות ר"ל פשיט' די"ל כנלפענ"ד:

והנה בשנת תרט"ו ח' אדר והיתה שנה פשוטה מתה עלי אמי הצדקת מ' חנה ז"ל ושאלתי ספר מעבר יבק וארשום מה שמצאתי בו דברים שאינם נהוגין בינינו והוא לא כתב שום מקור ע"ש בחלק עתר ענן הקטרת מאמר ד' פ"א כתב שם שהאבל אינו הולך לבה"כ שבוע ראשונה ובהתפללם בביתו אין מתחילין אלא מב"ש ואין אומרים השירה וסמכו על הא דאמרו מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה אך בשבת אומרים ד' מלך ושירת ויושע ואין אומרים ב"כ דאבל וט"ב הוקשו זה לזה ואין אומרים בט' באב שחרית ב"כ ומטעם זה אין אומרים תתקבל ואין נופלים ע"פ וא"א שם ועתה ולא אב הרחמן ווידוי מלבד במנחה עיוה"כ שאומרי' ווידוי ואין אומרים זאת בריתי לפי שאסור בד"ת וא"א הלל בר"ח לפי שאין שאילת שלום בבית אבל ובעיר קטנה אין ש"ש ביניהם כדאמרו באבל רבתי וכ"ש הלל וכן עלינו לשבח הוא שבח של שמחה אין אומרים ובחנוכה י"א שקורין שם הלל ובין ר"ה ליוה"כ אומרים שם א"מ ע"ש. וארשום על דבריו בקצרה מ"ש שאין מתחילין אלא מב"ש היא תמוה דלמה לא יאמרו הברכות של כל יום שהוא סדורא דיומא ואף ברכת כל צרכי שהוא על נעילת הסנדל מדוע יגרע מט"ב ויוה"כ שמברכין מכ"ש כאן ואף האבל יכול לברך וגם ברכת אוזר ישראל ועוטר ישראל שהוא מתכוין גם על תפילין הלא כלם מניחין וגם האבל אף שאינו מניח ביום ראשון מ"מ הלא בט"ב דאינם מניחין ואפ"ה מברכין ומכ"ש שאר ברכות ושאר התפלות והקרבנות ודאי דאומרים וכמו דאומרים בט"ב ועמג"א סי' תקנ"ט ס"ד דרק פיטום הקטורת אין אומרים ושאר סדר קרבנות הכתובים סוף סי' א' וכוונתו למ"ש סוף סי' א' ס"ט והטעם משום דאינו סדורו של יום שרבים א"א אותו ובפרמ"ג שם במח"כ נסתבך בזה וכן שמעתי מנ"ד הרב מוה' פנחס בורשטין נ"י שהפרמ"ג טעה בזה אבל קרבנות היום אומרים כמבואר בהדי' סי' תקנ"ד ס"ד שם והטעם פשוט דאז בעת שמקריבין לא היה ט"ב והיו מקריבים ולכך אומרים איזהו מקומן ג"כ וא"כ ה"ה באבל שאומרים דאף דאבל אינו משלח קרבנותיו היינו דוקא הוא ודוק' קרבנות יחיד אבל לא ק"צ ומכ"ש שאר אנשים דלא נגררו בזה אחר האבל ר"ל דהא הק"צ אף האבל היה לו חלק בזה והקריבו ודוק' איזהו מקומן נראה לפענ"ד דלא לומר האבל דהא הוא אומר אם נתחייבתי והאבל אינו משלח קרבנותיו ועמ"א סי' נ' ס"ק א' שכתב בשם רסס"ג שיש מקומות שנוהגין שאין אומרים איזהו מקומן בבית אבל ואינו נכון וכוונתו דאחרים בודאי אומרים רק האבל בעצמו אין לומר ולזה ציין המג"א סי' קנ"ד סעיף ד' ועיין שמ"ח סוף ספרו בחידושיו לברכות שכתב בסדר הקרבנות שאין לאבל לומר פ' קרבנות יחיד ע"ש אבל סדר קרבנות של ציבור יש לומר ואולי גם איזהו מקומן ולא לומר יה"ר כמ"ש בשמ"ח שם לענין ע"פ ועיוה"כ ובפתחי תשובה הנדפס מחדש על היו"ד העתיק בשם הז"י שלא לומר פ' קרבנות ופיטום הקטורת ודבריו תמוהין דמשמע דאף ק"צ וז"א ומ"ש מסי' תקנ"ט ס"ד כפי הנראה כיוון לדברי המג"א ס"ק ז' וז"א גם מ"ש פיטום הקטורת שלא יאמר הנה אף דבסי' תקנ"ט ס"ד מבואר שם דלא לומר כתב המג"א הטעם דלא מקרי סדר היום שאין הכל אומרים אותו ובאמת עכשיו הוה סידורו של יום והכל אומרים אותו וע"כ גם בבית האבל יש לומר וגם במעבר יבק שם פ"ב כתב לאומרו וע"כ בזה ודאי לא קי"ל כמ"ש המעבר יבק. ומ"ש שלא לומר השירה הנה בטור או"ח סי' תקנ"ט מבואר כן ובב"י כ"כ בשם הכלב' אבל אנן לא קי"ל כן בט"ב מכ"ש באבלות דיחיד דמ"מ ישראל יצאו ממצרים ומ"ש ובשבת אומרים ד' מלך לא ידעתי לאיזה כוון ומה קמ"ל בזה וגם שירת ויושע ולא השירה א"י מ"ש זה מזה אבל ב"כ אמת שאין אומרים כמ"ש בשכנה"ג בשם התניא והארכתי בזה על דברת הכנס"י והדג"מ אבל מ"ש דא"ל תתקבל לא ידעתי למה דמ"מ התפל' נתקבל וניהו שאין לאבל להתפלל בעד הציבור כמ"ש במקום שמואל סי' ע"ח מ"מ הציבור למה לא יאמרו תתקבל גם מ"ש וא"א ועתה לא ידעתי לאיזה ועתה כוון וגם מ"ש ואני זאת בריתי א"א עיין מג"א סי' קל"א ס"ק יו"ד בשם הכנה"ג דאומרים גם מ"ש לענין הלל עיין מג"א שם ובשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' רט"ו גם מ"ש דעלינו לשבח אין אומרים לית' ותדע שהרי הלל א"א משום דהיא שמחה והרי גם בר"ה וביוה"כ אין אומרים הלל משום דספרי חיים וספרי מתים פתוחן לפניו ועלינו אומרים שכן יסדו אנשי כנה"ג וע"כ דבריו תמוהים והנה ב"כ א"א בבית אבל אמנם במה שאירע בימי אבלי שבשבת ופורים וש"פ שאחריו נלפענ"ד דיש לומר ב"כ דהו"ל דבר שבפרהסי' ואינו נוהג אבילות בפרהסי' כנלפענ"ד. והנה לא למדתי בשבת ופורים כ"א במ"ק ודברים הרעים ואף דאין אבילות בפרהסי' נוהג מ"מ כיון שיכול ללמוד בדברים הרעים ובמ"ק וכדומה זה לא נקרא פרהסי' ומשו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' ק' יראה דכיון דהטעם דאין אבל מותר בת"ת הוא משום דהוא אבל וד"ת משמחין את הלב וא"כ ברגל שאינו נוהג אבילות מותר ללמוד ע"ש. ולפענ"ד הדבר דומה לט"ב שחל בשבת שאסור ללמוד כ"א בדברים הרעים כמ"ש המג"א סי' תקנ"ג ולא כט"ז שם וכן מצאתי בפתחי תשובה שנדפס מחדש על יו"ד שהשיג ג"כ על הח"ץ בזה ומטעם זה התרתי לי לעצמי לדבר שיחת חולין עם בני אדם הבאים לנחמני אף שבעוה"ר בד"ת אסור מכ"ש בדברי רשות אמנם אמרתי דשאני ד"ת המשמחים את הלב אבל דברי רשות כל הדברים יגעים ומשום כ"ה התירו קצת לפכח את הצער ובפרט בשבת ופורים שאין אבילות נוהג כלל כנלפענ"ד להקל דזה מקרי פרהסי':

והנה בר"ח ניסן תרט"ו ג' ויקרא אירע שהיה אחד אבל ב"מ ונשלם לו השבעה ביום ההוא ונשאלתי אם מותר לומר הלל בביתו ואם אולי גם הוא מותר דאינו נוהג אבילות רק עד לאחר התפלה והרי כבר התפללו שחרית ולפענ"ד דלכל הטעמים של הרוקח הוב' במג"א סי' קל"א סק"י לא יאמר האבל הלל דאף דקי"ל מקצת היום ככלו אבל מ"מ הנשמה אוננת שם כל היום דהרי אסור בתשמיש המטה כל השבעה ושייך לועג לרש ועט"ז א"ח סי' תקנ"ד וגם טעם דהוה דבר של שמחה שייך בזה דעוד אסור בשמחה וגם עשרה שפירשו מן הציבור כיחידים דמי שייך בזה ומ"מ התרתי שיכנס האבל למקום האחר והם יאמרו הלל ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' רט"ו כנלפענ"ד:

והנה בשנת תרי"ז כ"ו סיון מתה עלי זוגתי הרבנית הצדיקת מ' שרה אדיל ז"ל ובר"ח תמוז הייתי אבל ובדעתי לילך לחדר אחר והם יאמרו הלל ובער"ח יום א' קרח היה ער"ח תמוז ודרכי לומר יו"כ קטן הסליחות שתקנו ולא אמרתי מפני שאינו מקרי סדורו של יוע' כ"כ שהרי רבים אינם אומרים אותו ואינו מסדר התפלה:

והנה בשנת תרכ"ד הייתי בקרית חוצות באחד מהבתים ובבית הסמוך אירע ר"ל אבלות ולהיות כי בביתי מתפללים שם גם האבלים התפללו גם הם בביתי והנה זה היה בט"ז באב וכשהגיע לתחנה ואמרתי אף שהציבור אינם תלויים באבלים ובפרט שאינם בביתם מ"מ כיון שאין מנין זולתם לא אמרנו תחנה אז רק אח"כ ואח"כ ראינו שיהיה מנין עשרה בלתם והנה האבל התפלל בפני העמוד ונשאלתי אם יאמר ב"כ ואמרתי שיאמר דהוא אומר בשביל הציבור והצבורים מותרי' בשלום ועכ"פ נתגלה לי טעם מה שנוהגים שהאבל ר"ל אינו מתפלל כל שבעה בפני העמוד משום הב"כ דלכתחלה אינו רשאי לומר ב"כ:

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה