דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות קריעה · סימן שעה
סעיף א' משנקבר ונגמר סתימת הקבר. כ"כ כל הפוסקי' דלא כרש"י ועש"ך סי' שע"ג ס"ק י"א שהסכים גם שיטת רש"י לזה. ולכאור' רציתי להביא ראיה לזה ממ"ש רש"י במ"ק דף כ"ב ד"ה אתחילו ואע"ג דלא נקבר המת עד ימים רבים ואע"ג דאבילות אינו חל עד שיסתום הגולל ולשיטתו יקשה הא סתימת הגולל היינו בארון וע"כ דרש"י מודה בזה וכמ"ש הש"ך אלא שבאמת הרמב"ן בתה"א כ' דרש"י מודה במת שמוליכין ממקום למקום שאינו מונה רק לאחר סתימת הקבר יעו"ש והובא בב"י כאן ואולי הוציא כן מדברי רש"י אלו וצ"ע בתה"א ובגוף הדין ע' בתשובה שהארכתי בזה:
והנה דרך אגב אזכיר מה שאירע פה לבוב שמתה אשה בעש"ק פ' בא תרי"ז וסמוך ללילה והיה קרוב לשעה ללילה היו מוליכין אותה לבה"ק. ונשאלתי אם מותר והשבתי דמותר אם כבר חפרו הקבר מבעוד יום והטעם שלי משום ששיערתי שאף לאחר שיתאחרו יהי' עוד בה"ש וליכא רק שבות דאותו עפר שמכסין קצת את המת זה אינו מוקצ' שיחדו אותו מבע"י והי' דעתם לכסות באותו עפר ובפרט לפי מה שהגידו הקברנים שדו"ז רבינו הגדול ז"ל אבד"ק לבוב הורה שאם הוליכו המת מבע"י מותר לקברו אפי' בליל שבת ממש אף שלא ידעתי טעמו ולא אאמין אם הורה כן עכ"פ מוקצ' לא הוה ומה שהוליכו אותה יהודי בעגלה ולכאור' היה ראוי שע"י עכו"ם יוליכו אותה הנה מלבד דרכיבה אף בשבת עצמו אינו רק שבות ושבות בבה"ש לא גזרו אף גם שחששתי אם לא יניחו לנסוע יהודים א"כ אותם המתאבלים והחייבים בקבורת' יהיו הולכים ברגל ויתאחרו יותר ויהי' לילה ממש וזה ודאי לא שרי ע"כ הנחתי הדברים לנסוע ע"י יהודי ויסעו מהרה מה גם מפני כבודו של מת שלא יהי' עם גוי בלבד שזה בזיון של מת ע"כ התרתי ע"י ישראל. והנה גם החפיר' לא הוה רק מלאכ' שאצל"ג כמ"ש הרמב"ן בשבת דף צ"ד ובמ"א סי' תקכ"ו האריך הרבה מ"מ שם מלאכ' ע"ז ושייך זילות' דמת בזה דיאמרו שחללו עליו שבת ועמ"א שם ובסי' שי"א ס"ק י"ג בשם הרמב"ן אבל כל דאין שם מלאכ' עליו לא אכפת לן ובפרט בה"ש דאינו רק דרבנן ונא גזרו בה"ש אף דיש שני שבותין ודעת הרע"ב דשני שבותין גזרו בה"ט ע' בשו"ת זקני בעל שער אפרים מה שחולק בזה בשם זקני הגאון מוה' העשיל ז"ל ועכ"פ משום כבודו של מה לא גזרו בזה וגם במה שהניחו אותו בקבר דהוה כמו מרה"ר לרה"י הנה בזמן הזה אין לנו רה"ר והוה רק מכרמלית לרה"י וג"כ אינו רק שבות וא"א בע"א דלהניח' בביתה ולהלינ' מלבד דשייך איסור בל תלין אף גם דאין מניחין את המטה ברחוב מפני הכבוד באשה מכ"ש להלינה ממש ואיכא בזיון המת מה גם שהכהנים שבאותו המקום יהי' להם צער כל השבת ולהניחה על בה"ק הישן דהיינו בבית שמניחין שם המתים בהשפיטאהל ואח"כ במו"ש להובילה משם לבה"ק החדש הנה קשה על העני הלז בעל האשה הוצאות בכפלים וע"כ התרתי ומפני ששמעתי מהנדזים בזה ע"כ אמרתי לכתוב הטעם:
והנה הרב הגדול מוה' יצחק שמעלקיש נ"י היה אצלי אור ליום ב' בשבת תרי"ז ודבר עמי אודות השאלה הנ"ל והראה לי דברי המג"א סי' תקכ"ו ס"ק י' שכ' דבשבת דף פ"א משמע דוקא בשדה ניר הוא דשייך חשש חורש אבל לא בשאר שדה וע"ז תמה דבש"ס משמע דבסתם שדה שייך חשש חורש רק לענין לפנות דיש חשש שמא שקיל מעילאי וכו' זה דוקא חיישי' בשדה ניר אבל אם באמת מכסה בעפר וטממו חייב משום חורש גם בסתם שדה ולפענ"ד דברי המג"א נכונים דבסתם שדה אם מכוין לסתום שייך משום חורש אבל באמת כל דאינו מכוין לזה הו"ל מלאכ' שאצל"ג וליכא איסור תורה רק מדרבנן היה אסור וכל שאינו סותם לגמרי היה מותר ולכך בעי שדה ניר דוקא דשם צריך לחרישה ודו"ק:
שם ס"ו מי שהודיעהו שצלבו עכו"ם. כ"כ הרא"ש כלל כ"ז הובא בב"י ורמזו הרמ"א בקצרה בס"א בהג"ה ולא ידעתי למה כפלו הרמ"א דהא הוא הך דינא של הש"ע כאן והט"ז כאן ס"ק ב' הביא על הך דינא דש"ע המעש' דנהר רייניס שהורה הר"י למנות שבע' ושלשים משעה שנתייאשו ולאח"כ נמצא ההרוג בנהר והורה שא"צ להתאבל שנית וכפי הנר' הוא הוא המעמ' שהובא בהרא"ש ומרדכי ובב"י כאן ולכאור' הביא הט"ז מעש' לסתור דהרי כאן כ' הרא"ש דצריך לחזור ולהתאבל מפני שהי' בטעות אבל באמת ל"ד דשם במעש' דרייניס מה שנתייאשו הי' לפי שחשבו שלא ימצאו עוד ולא ינתן לקבור' וא"כ כיון שנתייאשו מלקברו שוב חלה עליו האבלות דכל שלא יוכלו לקברו במקום מיתתו שם תהא קבורתו וא"כ כבר חלה האבלות כמשפט מי שנתייאש מלקברו מפני שחשב שא"א לקברו אבל מי שלא שנתייאש לקברו רק שחשב שכבר נקבר וכל שנודע לו שלא נקבר עדיין שוב הו"ל אבלות בטעות והו"ל כשמע על החול' שמת ואח"כ נודע שהי' חי עודנה שודאי צריך להתאבל שנית וה"ה בזה וז"ב ופשוט רח לפי שהט"ז הביא הך מעשה על הדין הרא"ש הנ"ל והם עניינים חלוקים ע"כ ביררתי הדברים וגם בש"ע נדפס המ"מ של הדין המוזכר בש"ע ר"י ורמב"ן וכפי הנרא' לקחו זאת מהט"ז שהביא על הדין הלז כדברים אלו וחשב המרשים שמשם לוקח זאת וז"א אבל הבאה"ג יפה ציין תשובת הרא"ש וכוונתו לזה ודו"ק:
שם ס"ח אצל גדול הבית וכו'. עש"ך מ"ש בזה באורך. והנה אירע מעשה בשנת תר"י שהרב החסיד מוה' זאב וואלף שעהנבלום ז"ל נפטר בעש"ק פ' נצבים והנה בנו נשא אשה שני ימים קודם שמת ובא פה לבוב ביום ב' שבוע שלאחריה והנה לא רצו להודיע לו ען כי היה בשבעת ימי המשת' ונשאלתי אחר שגדול האחין וכל הב"ב נהגו כבר שבע' מיום ו' העבר אם הוא נגרר אחריהם ובפרט שהי' במקום קרוב ב"ק קאמרנא ואמרתי דבר חדש דע"כ לא שייך שנמשך אחר גדול האחין רק כשהי' ראוי לנהוג אבלות כשהי' פה אבל כאן כיון שהי' חתן בימי משתה שאינו נוהג אבילות בפרהסי' א"כ חלוק לעצמו ואינו נמשך אחר גדול האחין כנלפענ"ד דבר חדש. עוד נ"ל דאם היה שבת באמצע וא"א לבא קודם שבת כגון שיש מרחק ג' ימים ביניהם וכיון ששבת באמצע א"א להגיע שם א"כ שוב מהראוי למנות לעצמו דהא לא אפשר שיבא שם מתחלת האבילות. והנה ע"פ מקרה ראיתי בעלים הנדפסים בש"ץ באלטונ' שהרב מוה' גבריאל אדלער הורה באחד שבא אצל גדול הבית אחר ששה שעות והי' ביניהם כשלשים שעות רק שנסע על אייזינבאהן וע"ז שאל מאחר דמבואר בש"ע דשיעור רחוק הוה כי' פרסאות בינונית מהלך יום אחד דהיינו י"ב שעות וא"כ כעת שנוכל לבא ע"י אייזנבאהן בששה שעות יוכל למנות עמו והשיב דהתור' לא שיערה רק מהלך הפשוט בלי תחבולות וכמו בקרבן פסח דחשיב דרך רחוק' כט"ו מיל אף שיכול לבא ע"י צבים ופרדים כדאמרו בפסחים דף צ"ד ומזה לומדין לכל התור' וה"ה כל שיעור חז"ל לא מנינן רק מה שהוא ע"פ דרכי הטבע ולא כפי תחבולות מתחכמות שהמציאו אנשים בימינו ויפה כ' ע"ש שהאריך. והנני מוסיף דאם נימ' כן ישתנ' דרכי התור' מדי יום יום לפי המצאת בני אדם וגם מדינה ממדינה לפי חכמת אנשיה וזה א"א דדיני התור' שווים בכל מושבות בני ישראל ע"פ השערת חז"ל כמו שהי' בימיהם ותדע דאל"כ בהא דאמרו במכות דף ה' בבאו שני עדים ואמרו פלוני הרג את הנפש בסורא בצפרא ובאו עדים ואמרו שהי' בפניא אותו היום בנהרדע' חזינן אי יכולין לבא לא הוו זוממין ואי לאו הוו זוממין ואמרו שם מ"ד ליחוש לגמל' פרחא קמ"ל ולפ"ז בזמן הזה שמצי אזלי ע"י אייזינבאהן היה מקום לומר דלא הוו זוממין וע"כ דחז"ל שיערו ע"פ טבע רוב אנשים ול"ח להמצאות ותחבולות רחוקות ומ"מ מודינא דאם טוען העדים הללו שנסעו ע"י אייזינבאהן אפשר דלא הורגין אותם וכמ"ש התוס' ביבמות דף קט"ז בשם הר"ר מנחם דהי' להם לטעון כן וחיישי' אף לגמל' פרחא מכ"ש באייזינבאהן שהדברים שכיחים אבל אם לא נודע הדבר אנו משערים רחוק וקרוב במה שהוא טבע לא ע"פ תחבולות והמצאות כנלפענ"ד ברור: