אור ברסלב
דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב הלכות קריעה › סימן שסד

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות קריעה · סימן שסד

סימן שסג

ס"א בהג"ה דהוה תלוש ולבסוף חברו דבר זה צ"ע דמנ"ל לר"י דעפר שנתלש ולבסוף חברו מקרי תלוש ובש"ס לא אסרו רק בקבר של בנין וע' בסי' וא"ו לענין שחיט' ובכמה מקומות דגם תלוש ולבסוף חברו בעצמו יש מקום לחשבו כמחובר וניהו דלענין ע"ז מקרי תלוש וקבר אתקש לע"ז מ"מ זה דוקא בתלוש גמור ולא בזה שהוזז והוחזר וע' שו"ת רמ"ע מפאנו סי' נ"ו שדחה דברי הר"י הלז ובפרט היכא שביטלו וגם הדר נשרש בקרקע דודאי הו"ל ביטול גמור. והנה לדברי הר"י צ"ל דלא חשיב קרקע עולם רק החופר כוך בסלע שלא נתלש מעולם כמבואר בטור וע' ש"ך ס"ק ב'. ובזה נ"ל לפרש מה שקנטר הנביא לשבנא מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר חובי מרום קברו שכן סלע דהנה כבר דרשו בסנהדרין דף כ"ה דהלך שבנא לחצוב לו קבר בקברי בית דוד והנה אנן קיי"ל דגבר שא"ש אינו נאסר דקבר הנמצא מקומו מותר ומשום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכמבואר ס"ב והנה כל כוונת שבנא היה להזמינו לשם קבר שיהי' נאסר ויהיה נקבר שם לזה קנטרו הנביא דמה לך פה דהיינו דאינו שלך שתוכל לחצוב לך ברשות קבר שם וא"כ לא הועלת דלא נאסר וע"ז אמר חוצבי מרום קברו משכן סלע וזה על שני פנים אם שבאמת חצב במשכן סלע א"כ קנטרו דבסלע לא נאסר כלל ואם שהיא רק מליצה דמה ענינו שחצב דבר שאינו שלו ולא אסרו כמו אם היה בונה במשכן סלע דהיא קרקע עולם לכ"ע דודאי לא נאסר. שוב ראיתי בספר שנדפס מחדש לאחד מגאוני זמנינו נקרא בשם מהר"מ עינן החדש שכתב ג"כ בסי' י"ח לפרש המקרא הלז עי"ז אלא שבמחכ"ת טעות נזדקר לפניו במקרא וחשב שכתוב משכן סלה בה"א ובאמת לפנינו כתוב סלע בעי"ן וע"כ דבריו נדחין שם ומ"ש נכון ת"ל:

והנה ש"ב הרב החריף מוה' יעקב שלמה היילפרין נ"י אבד"ק דינוב שאלני בער"ח כסלו תרי"ד בהא דאמרינן דקרקע עולם אינו נאסר דהא קיי"ל בסי' קמ"ה ס"ו דאם חפר בה בורית שיחין ומערות דנאסרו וה"ה כאן דחפר עפר. והשבתי דלא קשה מידי דלפי מה שכתוב הטורי זהב שם ס"ק א' דוקא כשעשה מעשה והשתחוה לבור שהוא מעשה ידיו משא"כ אם משתחוה להמים שבאים מכח התפירה לא נאסר וה"ה כאן גוף העפר לא נאסר דהוה מחובר ולא עשה מעשה וגם בדבר של רבים לא נאסר אף בעשה מעשה וצ"ע בזה בטו"ז שם ונקה"כ. ובגוף הדין בתלוש ולבסוף חברו הארכתי בזה בתשובה:

והנה בהא דאמרו בעירובין דף ל"א קסברי אסור לקנות בית בא"ה היה קשה לי בעת למדו בשנת תרי"ז ב' וארא מס' עירובין הא קרקע עולם אינה נאסרת וחפשתי ומצאתי במ"א סי' תי ס"ק א' שהרגיש בזה דמיירי בקבר של בנין דאל"כ מותר להנות ונהניתי. והנה דרך אגב ארשום מה דאמרו שם בעירובין דכ"ע מצות לאו להנות ניתנו ובהא קמפלגי מ"ס כיון דקנה ליה עירוב לא ניחא ליה דמנטרי ומ"ס ניחא ליה דמנטר דאי מצטרך אכיל ליה ולפענ"ד נחלקו בזה דהנה בהנאת הגוף בהדי מצותו נחלקו הרשב"א והר"ן אי שרי או לא. אמנם המעשה רוקח הספרדי הביא בשם הקדמונים דאף דהנאת הגוף בהדי מצותו ל"ל בה היינו מה שנהנה בעת המצוה אבל מה שנהנה אח"כ זה אסור ע"ש ולפ"ז גם כאן כיון דא"צ רק לקנות העירוב וזה הוה דבר מצוה אף דהוה הנאת הגוף בהדי מצותו מ"מ לא אכפת לן ולפ"ז זהו שאמרו כיון דניחא ליה דמנטר דאי מצטריך אכיל ליה א"כ הו"ל הנאת הגוף שנמשך לו אחר המצוה וזה אסור. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש התוס' בעירובין דף פ' דלכך לחי כשר בעצי אשירה ואף דכתותי מכתת שיעורי' מ"מ לאחר שנשרף ראוי לחזור ולגבלו ולעשותו לחי והקשה הט"ז בסי' שס"ג דהא אפר אשרה אסור להנות וכתבתי בתשובה דכבר קדמו התשב"ץ ח"ב סי' ל"ד וכ' דיכול לבטלו והוא תמוה דתינח אשרה של עכו"ם אבל אשרה דישראל מא"ל וכתבתי בתשובה דבאמת מצות לאו להנות נתנו וכל שעושה הלחי משום שאסור לטלטל זה מקרי דבר מצוה ומותר להנות רק דכ"ז שצריך לשרפו כתותי מכתת שיעורי' אבל אחר ששרפו וקיים מצותו מצות לאו להנות ניתנו אבל דחיתי זה וכן מצאתי בישוע"י שם שדחה ג"כ דהא ע"ח היא לדבר הרשות ולא שייך מצות לאו להנות נתנו ולפענד"נ דלפמ"ש א"ש דבאמת מה שעשה לחי הוא בשביל שאסור לטלטול מזה אינו מגיע לו הנאה רק מה שאינו עושה איסור טלטול זה לא מקרי הנאה ואף דיכול לטלטל עי"ז דבר הרשות ונהנה אח"כ כיון שהותרה הותרה ואם כן בשעת עשיית הלחי היה דבר מצוה ואף שאח"כ נמשך הנא' זה לא ניחא לי' ואף אם היה נאבד ונשרף הלחי לא אכפת לי' וכמו שאמרו בכאן ות"ל שכוונתי מעצמי לסברת הש"ס כאן ודו"ק היטב כי נכון הוא:

והנה החריף מוה' אברהם לבוב נ"י הגיד כי י"ל שנתבטל לא מתורת ביטול ברוב רק משום דכל דהשליכו ע"ג קרקע עולם הו"ל מבטלו דבטל וכדאמרו בסוכה דף ד' וכמדומה לי שבשו"ת ת"ץ סי' כ"ט כ"כ והשבתי דהא כל שמותר להנות מקרקע עולם וכדשקלו מקברי' דרב שוב לא בטלו להיות עפר עולם דהא יכול לקחת ממנו להנות בו וע"ז אמר השתא דאתית להכי שוב צדקו דברי הת"ץ שהביא בשו"ת מוהר"ץ סי' ח' דנתבטל ברוב ומה שהקש' דהא באיסור ניכר לא שייך ביטול ולפמ"ש כעת בלא"ה בטלו ואח"כ כשילקח ממנו שוב לא יהי' ניכר איזה עפר הוא מקרקע עולם ואיזה עפר הנאסר ויפה השיב:

שם דהוה תלוש ולבסוף חברו. יום ג' חקת תרח"י עברו עלי ממדינת הגר אנשים בעלי תורה ואחד מהם הוא נכד הגאון בעל אמרי אש זצ"ל והקשה אותי דמה פריך והא חזי לכסוי דם צפור ודלמא רבה ס"ל דמצות להנות נתנו ודלמא מיירי בעפר שהיה תלוש ולבסוף חברו דאסור בהנאה ואסור לכסות בו. ולכאורה רציתי לומר דע"כ לא נחלקו אי מצות להנות נתנו דוקא אם יש איז' הנאה בהמצוה רק שהוא הנאת הגוף בהדי מצותו או אף שאין הנאת הגוף בהדי מצותו מ"מ עכ"פ נהנה מהמצו' אבל כאן מקרי רק מכשירי מצוה ולא הנאה כלל וכדאמרו בחולין דף פ"ח ע"ב. איברא דבדף פ"ט הקשו מתקע בשופר של ע"ז ומסיק הטעם דמכסין בעפר הנדחת משום דמצות לאו להנות נתנו וצ"ל דמ"מ הנאה כל דהו מקרי רק שאינו הנא' ממש ולכך בע"ז דאף שלא כדה"נ אסור ולכך אסור אף בזה משא"כ בשאר א"ה ודו"ק כנלפענ"ד:

שם ואפילו לא נתן בו אלא נפל בש"ס סנהדרין דף ע"ז ע"ב אמרו הטיל בו נפל אסור וכאן כתב בלשון אפילו וגם הרמב"ם פי"ד ה"ז מאבל כתב בלשון אפילו וצ"ע למה שינו לשון הש"ס דלא נקטו בלשון אפילו. ולכאור' מזה ראי' למ"ש הגהמי"י הובא בש"ע או"ח סי' תקכ"ו סעיף יו"ד ובמג"א ס"ק כ' שם משום דאין מצוה לקבור נפל ולכך כתבו לשון אפילו ועמ"א שם שחולק דגם נפלים מצוה לקבור ורמז לסנהדרין פ"ו וכוונתי לפרק וא"ו והיינו מה שהבאתי אבל מדברי הרמב"ם והש"ע משמע להיפך דהיינו בלשון אפילו דהיינו דאף דאין מצוה לקברו כל שקברו תופס בה"ק. שוב ראיתי שם דף מ"ח דאמרו ת"ש הטיל בו נפל אסור הטיל אין לא הטיל לא והיינו דקשיא לאביי דהזמנה מלתא היא ומשני ה"ה בלא הטיל ולאפוקי מדרשב"ג דאמר אין לנפלים תפיסה הקבר קמ"ל וא"כ יש לומר דזה דאמרו בלשון אפילו דאף דאין לנפלים תפיסת הקבר אפ"ה נאסר. ובאמת אם נימא דרשב"ג הלכה כמותו אף בברייתא ועש"ך חו"מ סי' קע"א ומ"ש שם בגליון וא"כ יש לומר דבאמת קיי"ל כרשב"ג דאין לנפלים תפיסת הקבר ובפרט לפי מה דקיי"ל כרבא דהזמנ' לאו מלתא היא א"כ דוקא הטיל א"כ אין הכרח דלא קיי"ל כרשב"ג ולכך נקט ואפילו נפל וא"כ מבואר כדעת הגהמי"י:

שם ס"ג קבר הנמצא מותר לפנותו בה"ס דף מ"ו אמרו ודלמא עת מצוה היא וקנה מקומו שאני עת מצוה דקלא אית ליה בשבת חנוכה תרט"ז שאל אותי הרב הגדול החריף מוה' יצחק שמעלקיש נ"י דמה פריך הש"ס והא בעל השדה יש לו חזקת קרקע וא"כ אף דעתה מסופק דלמא קבר מת מצוה אבל מספק איך אתה יכול לאסור קרקע של אחר והא יש חזקה דמעיקרא וגם עתה הקרקע שלו והשבתי לו דמכאן ראי' למ"ש הריטב"א בקידושין דף ע"ט גבי מקוה דאזלינן בתר חזקת טמא ולא אזלינן בתר חזקת טהרות וכתב כיון דודאי נגע בהם וכן השליא ודאי הבית טמא ול"מ חזקת הבית לזה וביאור הדברים דאנן דנין בכ"מ בתר התחלת הדבר ולא מהמסתעפים וא"כ כל שהיה בבית הבית ודאי טמא וה"ה כאן כל שנמצא כאן מת ואתה מסופק איזה מת הוא כאן א"כ יש לנו לומר דמת מצוה הוא כמו מת אחר וממילא הקרקע נאסרת ולא שייך לדון על הקרקע כיון דמת ודאי יש שם ואנו צריכין לדון מקדם ע"ז הענין שנתהווה וע' בריטב"א בעירובין דף ל"ו מ"ש בשם הר"ר שניאור ובמים עמוקים ח"ב מ"ש הרב המזרחי לענין חזקת יין יעו"ש ודו"ק. והרב החריף מוה' צבי הירש ראפפורט מדובנא נ"י השיב כיון דיהושע התנה והפקיר משום מת מצוה שוב אזל ליה חזקתו של זה דהא סבר נעשה הפקר מימות יהושע אבל אינו נכון דהא הספק אם הוא מת מצוה ונעשה הפקר או לא ושוב שייך להעמיד על חזקתו. ובלא"ה י"ל בישוב הקושיא דמה מועיל חזקתו של זה להוציא המת ממקומו וחזקתו של זה אינו מוציא לזה מיהו זה אינו דאם אינו שלו לא תפוס מקומו ודו"ק ומחוורתא כמ"ש למעלה:

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה