אור ברסלב
דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב הלכות קריעה › סימן שסג

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות קריעה · סימן שסג

סימן שסב

ס"א שערב לאדם שיהא נוח אצל אבותיו. ולפענ"ד ראיה ברורה מהא דאמרו במכות דף י"א ע"ב מת קודם שמת הכה"ג מוליכין עצמותיו לקברי אבותיו וכ"כ הרמב"ם פ"ז מרוצח ה"ג וע' כ"מ ואף דשם לא צוה כלל אפ"ה אודי' דעתו שנוח לו שיהא נקבר אצל אבותיו מכ"ש בזה שצוה שיוליכו אצל אבותיו:

שם סעיף ז' אסור לפתוח הקבר אחר שנסתם הגולל כן הוא במס' שמחות פ"ד הלכה י"א ובעין זה הוא בש"ס דילן ב"ב דף קנ"ד ע"ש במעשה דבני ברק והנה בסי' רס"ג כתבתי ליישב קושית הרב הגאון מוהר"ד אופנהיים ז"ל שהובא בחו"י ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"ט דבש"ס מיירי קודם שנקברו אז ל"ש חרדת הדין (ומצאתי אחר המה שנים בשו"ת כנס"י שכ' בסי' מ"ם כמ"ש ע"ש) ובהגיעי לכאן ראיתי דליתא להדברים דהרי מבואר שהיה לאחר שנסתם הגולל. אבל לאחר העיון נ"ל דלק"מ ויפה דברתי דניהו דמיירי לאחר שנסתם הגולל אבל ל"ש חרדת הדין קודם שנקבר דכל הדינין מתחילין משבא לקבר וע' בט"ז ונקה"כ סי' שמ"א ובשער אפרים סי' צ"ט דעיקר חרדת הדין הוא לאחר שנקבר ואף דאא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"ט כ' דטפי שייך בפתיחת הארון משום נוול מטלטול הארון סתום ממקום למקום מ"מ זה באמת השיב ר"ע א"א רשאין לנוולו דמשום נוול הוא דאיכא ולא משום חרדת הדין כנ"ל. אמנם כן עדיין יקשה דניהו משיסתם הגולל יכולין לפרש קודם שנקבר וכשיטת רש"י בטור לקמן סי' שע"ה דסתימת הגולל היינו בבית שנתנוהו בארון אבל הכ' אסור לפתוח הקבר משמע דכבר נקבר דאף אם שמוהו בארון לא נקרא קבר עד שיקברוהו ממש וגם לפמ"ש הש"ך לקמן סי' שע"ג ס"ק י"א גם רש"י אינו חולק בזה ע"ש. אבל באמת הדבר נכון דבאמת בש"ס דילן בב"ב שם לא נזכר כלל שקברוהו רק לאחר שמת באו לערער וא"כ על הש"ס ודאי ל"ק דכפי מה שכתוב בש"ס ודחי מיירי קודם שנקבר ול"ש רק ניוול וכפי מה שהובא בשמחות הגירסא דהיה לאחר שנסתם הקבר באמת אסור משום חרדת הדין ובלא"ה יש שינויים בין מה שמוזכר בש"ס דילן למה שנזכר במס' שמחות. ובמ"ש יתיישב היטב במה דק"ל בהא דאמרו במס' שמחות פ"ד והובא בב"י סי' שע"ג מעשה שמת רשב"י בלוד ובא יוחנן אחיו מן הגליל אחר שנסתם הגולל ובאו ושאלו את ר"ט וחכמים ואמרו אל יטמא אלא יפתחו חצי הקבר ויראה והיאך שרי לפתחו הא שייך משום חרדת הדין לאחר שנסתם הגולל. ולפמ"ש א"ש דשם לא נקבר רק שנסתם הגולל בבית וכפי שיטת רש"י דזה נקרא סתימת הגולל ולכך היה מותר לפתוח אלא דאסור לטמאות. ומן האמור ראיה ברורה לפ"ז משם לרש"י דגם זה נקרא סתימת הגולל ולפ"ז קשה טובא למה שתמה הרמב"ן דלשיטת רש"י דגם זה נקרא סתימת הגולל א"כ לא יהי' רשאי לטמאות לו וזה לא יתכן שאם סתמו ארונו בבית שלא יטמא והש"ך לקמן סי' שע"ג ס"ק י"א כ' שגם רש"י מודה בזה דמותר לטמא ע"ש דא"כ היאך יפרנסו דברי המס' שמחות דממנ"פ במה מיירי אם לאחר סתימת הגולל בקבר אסור לפתוח בשביל חרדת הדין וע"כ משום סתימת הגולל בבית אתי עלה וש"מ דאסור לטמאות אף בבית וצ"ע. ומיהו לפי מה שהגיה המעי"ט חצר הקבר (וכן מצאתי הגירסא בשו"ת הרשב"א א"א סי' רצ"ב) אפשר דלא פתחו לו הקבר רק חצר הקבר ולפנינו הגירסא פתחו לו על הקבר וצ"ע:

שוב ראיתי במס' שמחות שבהלכה י"ב בהביאו המעשה הנ"ל לא כתוב רק שהיה לאחר שנסתם הגולל ואסור לבדקו אח"כ וא"כ י"ל כפירושי הנ"ל שהיה בבית לאחר סתימת הגולל וכסיטת רש"י. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי להרמב"ן בת"ה וברא"ש פרק ואלו מגלחין הובא בב"י בסי' שע"ה שהרגישו בבריית' דמס' שמחות הנ"ל דר"ט אומר דאינו מטמא רק עד שיסתם הגולל והיאך אפסר לומר דאם נסתם הגולל בבית דאינו מטמא עוד והביא ג"כ הך מעשה דרשב"י דאמרו לו שיפתח הקבר ויראה וגם הביא ההלכה של אחריה במעשה דיורשין שרצו לבדקו ואמרו מאחר שנסתם הגולל אין מזיזין אותו וסיים הרא"ש אלמא דסתימת הגולל היינו לאחר שנקבר ע"ש באות ל"ט ופ"ה. הנה ראו עיני ושמחו שת"ל הרגשתי בראיות הראשונים אבל הם פירשו בבירור שמיירי לאחר שנסתם הגולל בקבר ויקשה דשייך חרדת הדין וכמ"ש וגם קושית הגאון מוהר"ד הנ"ל עדיין יקשה דכפי הנרא' גם המעשה דב"ב הנ"ל היה לאחר שנקבר ושייך חרדת הדין והוא הדבר שכל הגדולים לא תירצו כמ"ש ודו"ק:

והנה היה מעשה בק' יעריסלאב שאחד נשתגע ויצא מדעתו ואכל דברים האסורים וחלל שבתות ועבירות כריתות ומיתות ב"ד בידו ומת וקברוהו אצל איש אחד עבר ג"כ גדר הדת אך לא כמשוגע הלז ואמרו אנשי המקום מאחר שהמשוגע הרשיע לעשות יותר הו"ל בגדר אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל וע"כ רצו לדונו לפנותו משם. והנה חכם א' כ' בענין זה ודעתו לאסור ואמרתי לבאר הדבר. והנה מקור הדבר בסנהדרין דף נ"ז ולא היו קוברין אותו בקברי אבותיו וכ"כ למה לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל ולתקנו ארבעה קברות שני קברות גמרא גמירי לה. והנה טרם יהי' כל שיח נאמר מה דקשיא לי בהא דיליף למעל' רמז לקבורה מה"ת מנין ולא הביא מהא דשני קברות דהי' הל"מ מיהו אין זו קושיא דגם הך דשני קברות דהוא הל"מ הוא ג"כ מהאי קרא דקבור תקברנו א"כ טפי הביא מהך דקבור תקברנו ולשבור מלכא דלא משמע ליה מקבור תקברנו ממילא פשיט' דהל"מ לא שמיע לי' וז"פ. והנה כ"ז לקבור לכתחלה רשע אצל צדיק לפענ"ד הדבר פשוט כמ"ש מעלתו דאיכא איסור משום חרדת הדין ואף דאין קוברין רשע אצל צדיק נלפענ"ד דבאמת צ"ב הא דאין קוברין רשע אצל צדיק ובש"ע מבואר דאף צדיק וכ"ש בינוני אצל חסיד גמור. והנה לכאורה אנחנו לא נדע לשקול מעלת הצדקות והחסידות איה שוקל ואיה סופר ולהעריך מעלת כל איש ואיש וכבר אמרו ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה וע' שבת דף נ"ה מ"ש התוס' בשם תשובת הגאונים וע' רמב"ם פ"ג מתשובה דהעבירות והמצות אין שוקלין אותם וכו' כמו שעביר' אחת השקולה כנגד הרבה ע"ש ועוד קשה דניחוש שמא הרהר תשובה בלבו וכבר אמרו לענין קידושין ע"מ שאני צדיק אפי' היה רשע כל ימיו חיישי' דלמא הרהר תשובה בלבו ומכ"ש בשעת מיתה דודאי בלי ספק אף ברשע הגדול חוזר בתשובה והו"ל צדיק ובשלמא במ"ש צדיק וכ"ש בינוני אצל חסיד אין קושי' דאף שהצדיק בלי ספק חזר בתשוב' מ"מ אינו כמו חסיד וכמ"ש הב"ח בשם א"ז סי' שס"ב דבע"ת אין לקברו אצל חסידים אבל רשע אצל צדיק דקוברין כשעש' תשוב' ואיך לא נחוש דלמא עשה תשוב' וע"כ נ' דבאמת להתחל' הוא דאין קוברין רשע אצל צדיק דדלמ' לא עשה תשוב' ואין עושין ס' בידים לכתחל' אבל כל שכבר הניחו שוב אין בידינו קו המשקל להכריע מי היותר רשע:

ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהשמיט הרמב"ם הך דאין קוברין רשע אצל צדיק ומעלתו כ' בזה דרבינו ס"ל כיון דבש"ס מסיק דהלכת' גמירי לה תו א"צ לומר דאין קוברין רשע אצל צדיק רק דהכי הלכת' ודבר זה דחוק דמלבד מ"ש מעלתו דא"כ מאי פריך הש"ס כיון דמקטל הו"ל כפרה אמאי אינו נקבר בקברי אבותיו ומשני מיתה וקבור' בעינן אף גם דהש"ס מביא ראיה מאלישע דויהי הם קוברים איש ואין הקב"ה עושה נס שיחיה האיש כ"א בשביל כבוד הצדיק אבל אם לא הי' הדין כן למה עשה הקב"ה נס גדול כזה ולקיומי ברכת' דאליהו הא לא הי' חי אח"כ כדאמר שם וע' חולין דף ח' דמסקינן ג"כ כן וא"כ ע"כ דאין קוברין רשע אצל צדיק ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אנן לא ידעינן מי אובד מתוך רשעו ומי הרשע ומי הצדיק והאדם יראה לעינים וד' רואה ללבב ושאני אותו איש דנקבר אצל אלישע דאלישע נביא מפורסם וצדקתו וחסידתו גלוי בעליל ואין השכיב' שורה על הנבי' כ"א בצדיק מפורסם וחסיד וקדוש ואותו איש הי' נביא השקר והשיב את עדו הנבי' כמ"ש רש"י כאן וא"כ זה מה מתוך רשעו ונבי' השקר הי' ואין לו כפרה ולכך לא הי' נקבר וכן התיקון שהיו לקברו' זה הי' למחוייבי מיתו' ב"ד שבזה לא מועיל תשוב' וא"כ לכך תקנו בית הקברו' מיוחד ומה דלא תקנו ד' בזה הי' הלכת' גמירי אבל אנו בעוה"ר אין אתנו יודעים מה וא"כ אין בידינו להעמיד הדת על תילו ולא אשר יאמר זה כי הוא צדיק יאמר האחר ג"כ שהוא צדיק וע"כ השמיט הרמב"ם הך דינא כנלפענ"ד ברור והטור וש"ע העתיקוהו דעכ"פ ספק הוה ואין נכון לכתחל' לקבור רשע אצל צדיק אבל להוציאו משם פשיט' דאין זה כדאי ואם נימא כמ"ש מעלתו דלמסקנ' דהלכת' גמירי לה היא הלמ"מ הא דאין קוברין י"ל דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דהל"מ ספיקו להקל ואנן מחמרינן כמ"ש הב"י ביו"ד סי' רצ"ד לענין ערלה דספק ערלה הל"מ ונחלקו הרמב"ם והרמב"ן בזה וע' בכללי הספיקו' בסוף מנחת יעקב וכ"ז לענין לקברו אבל פשיט' דאין להוציאו. והנה מעלתו כ' דאין ראיה מאלישע דפינו אותו מקברו משום דכיון דחי אח"כ לא שייך חרדת הדין וז"א דהא הא דיליף דאין קוברין מאלישע הוא ס"ל דעל רגליו עמד ולביתו לא הלך וא"כ שוב שייך חרדת הדין אבל באמת משם אין קושי' כלל דהא שם הי' קודם שנסתם הגולל דלא שייך חרדת הדין כמ"ש למעל' ושם הי' בהשליכם תיכף בעת שהתחילו לקבור אבל באמת יש ראיה ברורה דהרי באותו נביא השקר מבואר במלכים א' י"ג במותי וקברתם אותי בקבר אשר איש האלקים קבור בו אצל עצמותיו הניחו את עצמותי והרי כן הי' נקבר כמבואר במלכים ב' כ"ג ויאמר הניחו לו איש אל יגע עצמותיו וימלטו עצמותיו את עצמו' הנבי' אשר בא משומרון והרי ניהו דהנבי' השקר צוה לבניו שיקברו אותו אצל הצדיק ועשו לו כן בניו שלא כדין הא ישראל הניחוהו ואח"כ וגם יאשיהו בצדקתו הניח כן והי' שם ציון גדול וידוע ואפ"ה הניחו אותו וע"כ דכל שהי' כן כבר שוב אין לפנותו משם דשייך חרדת הדין ובפרט דאולי כבר נתכפר לו עונותיו ואין לבזותו. ובאמת שצ"ע מנ"ל לרש"י דאותו האיש הי' נביא השקר דכשמ' לאחר ימים קברוהו אצל אלישע דהא הנבי' השקר נקבר עם נביא האמת וצ"ע עכ"פ שם מבואר דאין להוציאו אח"כ. ובזה ניחא מה שאמרו דמית' וקבור' בעינן והקש' מעלתו דהא זה שנקבר כבר הי' לו כפר' לאחר שנקבר וזה שקוברין אותו כעת לא הי' לו עדן כפרה ואיך קוברין זה אצל זה ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דתקנו קברו' לנסקלין ונהרגין וא"כ אין בידינו לעשו' באופן אחר ולא שייך בזה שאין עושין ספק בידים דא"כ ירבו הקברו' וצריך לקבור כל איש בפ"ע וז"ב. וראיתי במהרש"א בחידושי אגדו' שתמה על רש"י דמנ"ל דהי' זה הנבי' נביא השקר וגם תמה דא"כ למה הניח הקב"ה שיהי' אצל הצדיק עדו וכ' דיש לומר דאצל אלישע נקבר תיכף כשלא נתעכלו עצמותיו אבל אח"כ כשכבר נתעכלו עצמותיו אז הניחו אותו אצל הצדיק ואז הי' לו כבר כפרה ובמחכת"ה דבריו תמוהים מאד דבאמת הנבי' השקר צוה שבעותי וקברתם אותי בקבר איש אלקים וא"כ זה הי' תיכף לאחר מותו ומ"ש אצל עצמותיו הניחו עצמותי היינו אצל הגוף כי הם מוסדי הגוף כמ"ש רד"ק וגם הי' זה זמן רב והיאך האריך הנבי' השקר כ"כ ימים עד אלישע ורצו לקברו אצל אלישע והרי הוא הי' לו קבר בעירו כמ"ש שם וינח את נבלתו בקברו ופירש"י והרד"ק שהי' לו בית הקבור' בעירו ובאמת לפענ"ד מסתבר דמה שאמרו אין קוברין רשע אצל צדיק הוא כשבא אצל גבולו אבל שם שהי' הנבי' האמת נקבר בקבר נביא השקר פשיט' שלא הי' נדחה הנבי' השקר מקברו וע"כ נרא' לפענ"ד דגם בקברי זמנינו שאין לזה משפט קדימה יותר מחבירו אין שייך לדחו' זה מפני זה וכפי הנרא' הי' שניהם נכרים בלי משפח' וא"כ אין לדחו' זה מפני זה וראיתי בב"ח סי' שמ"ב שהבי' בשם א"ז דאסור להתעסק בקבור' אדם ידוע שהוא רשע ופירש הב"ח דאין הכוונ' שלא יקברו אותו כלל דהא קוברין עכ"פ אף לרשע גמור דאין מתעסקין בקבורתו להמצי' לו תכריכין וצרכי קבור' של שאר מתים אלא מניחין אותו בקבר כמו שנמצ' בלא תכריכין והכי נקטינן ע"ש ודבר תימה כ' דמעולם לא שמענו שאף לרשע גמור עושין תכריכין כמו לשאר מתים ואני תמה שלא זכר שם דברי הב"י ביו"ד סי' של"ד בדיני מנודה בשם הרשב"א וז"ל ואף כשאמרו בכ"מ אין מתעסקין עמהם לכל דבר לא לענין קבורת תכריכי המת אמרו אלא שאין קורעין עליהם וכו' הרי דלענין תכריכין אף ברשע גמור בעל עבירו' וכדומ' קוברין אותו בתכריכין ע"ש וע' בפ"א מאבל הלכה י"א בלח"מ גם מ"ש מעלתו דאם כבר נקבר זה יב"ח שכבר נתכפר אין להניח לקבור רשע אצל רשע לפענ"ד אין לחלק בכל אלה ועיקר הטעם דאין קוברין הוא רק בשביל כבודו של הראשון וא"כ אף שנתכפר לו מ"מ בחייו הי' רשע ומותר לנהוג בו בזיון וגם לא כל הרשעים שווים וניהו דגהינם אינו רק י"ב חדש יש דינים אחרים כמבואר בספרי המקובלים וע"כ אין לנו לדון בזה ותדע דאל"כ יצטרכו ח"ו קברים לאין חקר שזה נתכפר יותר מזה וכל שיעורי חכמים בך שאין לנו לשער רק כפי בעת הקבור' יזה שהקשו דאם נימא דמדאקטול הו"ל כפרה א"כ לקברו אצל אבותיו והשיבו דמיתה וקבור' בעי אבל אח"כ אין אתנו יודע עד מה משפטי הרשעים וצדיקים אחרי מותם ואין לנו לבחור זה אשר נרא' למראה עינים וע"כ חליל' להוציאו מקברו איש אחד ובפרט לפי שבא בתוך השאל' שנשתבע וע"כ סר מדרכי ד' א"כ משוגע דינו כשוגג עכ"פ ואינו נקרא רשע גמור עכ"פ וז"ב ודו"ק:

והנה מעשה הי' שמתה יולד' ועוד לא ילדה והמנהג שלא לקבר' עד כשיוציאו הולד ממנה ונשאלתי הטעם בזה ואמרתי דאולי משום דבזכר צריך למולו אף שהוא נפל וגם אולי יחי' עוד חיי שעה עכ"פ ולכך הוקבע המנהג להוצי' הולד והנה שמעתי בשם הרב הישיש מוה' יעקב נ"י באלבאדן אבד"ק יאבריב שאמר דלכאור' מקרא מפורש שא"צ להוצי' הולד דכתיב בירמי' סי' כ' אשר לא מותתני מרחם ותהי אמי קברי ורחמה הרת עולם וע' ברש"י ורד"ק ובאלשיך ותמצ' דאין ראיה משם ולזה העירני חכם אחד ודו"ק, ולכאור' רציתי לומר מהך דערכין דף ז' באשה שישבה על המשבר דקורעין הבטן ומוציאין הולד אבל ז"א דשם הספק שמא חי הוא אבל כל שמתה האם בודאי הולד מת ג"כ כמ"ש הר"ן ביומ' דא"א סכנת האם בלי ולד וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ק"י ודו"ק היטב וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרצ"ה שם מבואר דמכין על הבטן שימו' הולד וע' בשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' י"ג ובשנת תרכ"ו יום ג' פנחס הגיעני מכתב כהרב מוה' פנחס שטיין ממדינ' הגר מעיר טאריק ס"ט מקלאש ג"כ בענין זה מה לעשו' והשבתי כמ"ש כאן וכעת נדפס תשובת השיב משה ושם נדפס ג"כ בענין זה ע"ש. שוב בשנת תר"ל ה' שלח ראיתי בספר שנדפס מחדש על יו"ד מהגאון בעל בית מאיר ובסי' שכ"ד כ' שאסור להשתו' וקוברין אותה תיכף ונהניתי שגם אני כוונתי לזה:

שם סעיף ז' אסור לפתוח הקבר כ"כ בזה. והנה בשנת תרט"ו ב' וישב ראיתי בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ד נשאל על אחד שנמצ' נטבע בשבול' הנהר ונתעסקו אנשים במיתתו ולא נודע אם השגיחו על סימנים עתה באתה האש' ואומר' סימן שהי' לבעל' באחת מאצבעו' ידיו וגם באחת מאצבעו' רגליו האם מותר לפתוח הקבר אולי ימצאו הסימנים שזהו האיש שכתביו ובגדיו מורים שזה האיש הוא שנאבד זה חצי שנה וע"ז כ' הגאון מוהרא"פ ז"ל בעהמ"ח תשו' מאהבה דלפי מה דאמרו בב"ב דף קנ"ד וכ"ת יכלו לומר אנן זוזי קיהבינן לנוול ולנוול ור"ע לא דחה רק משום דסימנים עשויים להשתנו' לאח"מ וא"כ אף דבשביל ד"מ קי"ל דאין רשאין לנוולו אבל משום תקנת עגונה אפשר דרשאין לנוולו דהיא תוכל לומר מה לי בנוולו וגם הבנים יוכלו לומר קדיש והגאון בעל שיבת ציון השיב דל"ד דבשלמ' הלקוחו' יכלו לומר לנוול ולנוול אבל כאן אטו האשה תפתח הקבר אנשים אחרים יפתחו הקבר וא"כ אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וגם מוהרא"פ חזר בו ואני אומר דאין זה כלום דאטו שם מוכרחין דוק' הלקוחו' לפתחו והרי הלשון אומר לנוול ולנוול ולא אמרו שהם יפתחו הקבר וינוולו. אמנם ביאור הדבר דבאמת ניוול המת לא שייך רק אם עושין בחנם ושלא לצורך ומכוונין לנוולו אבל כאן אין עושין כדי לנוולו רק בשביל מעותיהם ואין זה מקרי ניוול וא"כ ה"ה כאן האנשים הפותחים בשביל להתיר מכבלי עיגון אין זה מקרי ניוול שאינו מתכוין בשביל ניוול כ"א לצורך דבר גדול ואנן סהדי דגם בעלה ניחא ליה שתותר האשה מכבלי העגון וע' חולין דף י"א שאמרו וכ"ת בשביל איבוד נשמה דהאי ננווליה והיינו שכל שאין עושין בשביל בזיון חלילה רק משום איבוד נשמה דהאי מותר לנוול:

ובזה מיושב מה דהקש' בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' ר"י דאדרב' שם אם לא נינווליה יפטר הרוצח דאולי הרג טריפה ולפענ"ד הכוונ' דהתור' חסה על איבוד נשמה של זה הנרצח ולכך מותר לנוולו להרוג הרוצח דאין עושין בשביל בזיון רק בשביל איבוד נשמה של זה ועכ"פ זה ודאי דכל שעוש' לצורך גדול לא שייך ניוול וע"ש הגאון מוהרא"פ דכיון שיש ספק אם ימצאו הסימנים א"א לנוול לפענ"ד כל שאינו מתכוין לנוול רק לאיזה צורך אף שזה ספק ל"ש ניוול וכן נראה משו"ת נוב"י שם דגם בשביל ספק נפשות היה מותר ואף דשם הוה ספק פ"נ ע"מ לפענ"ד העיקר הוא דכל שעוש' בשביל שאולי יבא לאיזה תכלית לא עקרי נוול ומ"ש הש"צ הנ"ל דשייך משום חרדת הדין כמ"ש בשו"ת חו"י וח"ץ סי' מ"ט ונוב"י סי' קס"ד מחד"ת חיו"ד לפענ"ד דכאן דנטבע ומה לאו כי אורחיה נתכפר במיתתו כמ"ש בסנהדרין דף מ"ז ול"ש כ"כ חרדת הדין דאף דגם צדיק גמור כשמואל נתיירא מחרדת הדין מ"מ לא שייך כ"כ חרדת הדין וגם מ"ש דמשום תקנת עגונה אין להתיר איסור לא נהירא לפענ"ד דכל שאינו עושה בשביל בזיון לא שייך נוול ואף דבשביל ממון אין לנוול בקרובים כמבואר בחו"מ ובנוב"י שם סי' ר"י היינו בשביל ממון דאתיהיב למחילה וא"כ קרובים מחוייבים לוותר בשביל קורבתם אבל בשביל תועלת עגונה מותר מידי דהוה אלקוחות דאמרו אנן זוזי יהבינן לנוול ולמול ומ"ש שם הש"ץ סי' ס"ו לתמוה על הש"ע חו"מ סי' רל"ה סי"ג שכתב שם שלשה טעמים בשביל שאין מנוולים את המת וסימנים עשויים להשתנות וגם חזקה דאין העדים חותמין ומקורו מהרמב"ם וברמב"ם פכ"ט ממכירה הלכה י"ז כתב דאסור לנוולו ועוד סימנים עשויים להשתנות וחזקה דאין עדים חותמין ולא כתב ועוד חזקה ומשמע דהם דבר אחד דעשוי להשתנות וחזקה דאין עדים חותמים וע"כ ביאר דבאמת יקשה מה מועיל החזקה דאין עדים חותמין אלא א"כ נעשה בגדול הא הקרובים אומרים שיוכלו לברר שהיה קטן והעדים יצאו מחזקתן וחתמו אף שלא בדקו ורק לפ"מ דמסיק ר"ל דערעור דבני משפחה לאו כלום והיינו שהקרובים שלו רוצים להוציא מיד הלקוחות בזה שפיר אמרו כיון דחזקה אין עדים חותמין מסייע לחזקת הלקוחות לכך אמרינן דסימנים עשויין להשתנו' ומספק אין לפתוח ע"ש שהאריך וא"כ הך דסימנים עשויים להשתנות והך דחזקה הם דבר אחד ולא שני טעמים ע"ש שהאריך בזה ולפענ"ד נראה דמלבד דחזקה דאין עדים חותמין היא חזקה דאתיא מכח סברא וזה עדיף מרובא וע' תה"ד סי' ר"ז דזו חזקה שאינה פוסקת וא"כ ל"צ לברורי כלל ומה גם היכא שיש טרחא והפסד א"צ לברר ומכ"ש כאן דאיכא חשש ניוול אף גם לפמ"ש בשו"ת נוב"י דע"כ לא אמרינן דצריך לברר רק אם אחר הבירור נוכל לעמוד על בירורן של דברים אבל אם גם אחר הבירור יהיה ספק עוד שוב לא צריך לברר ולפ"ז כאן דיש חשש שסימנים עשויין להשתנות והיינו שמא נשרו וכמ"ש התוס' והה"מ שם א"כ גם לאחר הבירור לא נעמוד על האמת שוב א"צ לברר ולפ"ז לאחר שחידש דסימנים עשויין להשתנות שוב נוכל לסמוך על טעם דחזק' דאין עדים חותמין ול"צ לברר ולכך כתב הרמב"ם דסימנים עשויים להשתנות וחזקה על העדים והיינו דהחזק' ל"צ לברר בשביל הספק דסימנים העשויין להשתנות אבל לעולם שהוא טעם אחר ודו"ק היטב. עוד נראה דאם הקרובים רוצים להוציא שוב סמכינן שפיר על החזק' ול"ש דצריך לברר דזה דוקא לחומרא ולא לקולא להוציא עי"ז אבל אם הלוקחים שהם מוחזקים רוצים לבדקו א"כ לא שייך החזק' דצריך לברר והם אדרבא מוחזקים מקרי שהרי נתנו המעות ודו"ק היטב ויש להאריך בכל הסוגיא וע' ספר בית הלל כאן ודו"ק וע' שו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' צ"ח בסופו:

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה