דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות קריעה · סימן שסב
ס"א ומ"מ יפה לקברו בקרקע ממש כן למדו מהא דאמר רבי ותהא ארונו נקובה לארץ והנה העט"ז תמה על מה שנוהגין לעשות לכהנים ארונות שלימים והנני יוסיף להפליא שגם בבכורות המנהג כן והוא נגד הדין דאדרבא שוב יותר לכפרה שיהיה ארונו נקוב וכן מצאתי בתורת חיים בסנהדרין דף ל"ח שתמה כן גם על בכורים. אמנם הנני יוסיף להפליא דהרי רבינו הקדוש היה בכור שהרי נסתפקו בירושלמי פרק ע"פ למה לא אכל רבינו ע"פ אי משום דהיה בוכרא או משום דהיה אסטניס עכ"פ היה בכור וע' טור או"ח סי' ת"ע ובב"י שם וא"כ היאך צוה שתהא ארונו נקובה לארץ הא לבכור עושין ארון שלם. אמנם נראה דבאמת בב"ר אמרו שתהא ארוני נקובה לארץ מפני המבול ותמה בקרבן עדה בכתובות פי"ב דא"כ איך למדו שצריך שיהיה נקבר בארץ ממש ולפמ"ש, אתי שפיר דבאמת כיון שהיה בכור ונקבר בארון שלם הוצרך לצוות שיהיה נקבר בארון נקוב מפני המבול. ובזה מדוקדק לשון ותהא ארוני דהיינו ארוני אף שאני בכור וא"כ אדרבא משם ראיה להיפך ודו"ק. הנה בשנת תרכ"ד ב' דר"ח אדר שני למדתי בבכורות דף י"ב ע"ב דאמרו יקבר כבכור אדם ופריך אלא בכור בעי קבורה פשוט לא בעי ואי נימא דבכור צריך ארון שלם יקשה דלמא הכי קאמר יקבר כבכור אדם שיהיה לו ארון שלם וע"כ דא"צ ודו"ק:
שם סעיף ב' ומותר ליתן סיד עליו כדי לעכל הבשר כ"כ הרשב"א בתשובה סי' שס"ט ועיין תוס' יו"ט פ"ב מאבות משנה ז' שהסכים ג"כ שהגוף אינו מרגיש כלל ברימה ורק הנפש מרגיש בהרימה והרשב"א הביא ראיה שאל"כ איך חנטו ליעקב וליוסף. והנה שאל אותי אחד מלומדי למד נ"י דזה היפך דברי הש"ס בשבת דף י"ג ע"ב דמקשה הא א"ר יצחק קשה רימה וכו' ומשני דבשר החי אינו מרגיש אבל המת מרגיש והיא תימה גדולה על הרשב"א והראיתי לו שבשו"ת רדב"ז ח"א סי' תפ"ז נשאל בזה על הרשב"א ונדחק מאד ע"ש. ולפענ"ד נראה עפמ"ש העקידה בפרשת ברכה שלכך מת משה רבינו ואליהו חי לפי שאם יש הפרדה שלימה והעפר ישוב למקומו והנשמה תעלה מעלה אין לך מיתה טובה גדולה מזו רק אם יש לנפש חיבור להגוף אז רע ומר המות ע"ש והארכתי בזה בדרושים ולפ"ז אין ראיית הרשב"א ראיה דלעולם במת סתם שאינו צדיק גדול ואינו נפרד הנפש מהגוף אז באמת מרגיש הנפש בבזיון הגוף אבל יעקב ויוסף וכל הצדיקים שחנטו אותם זה באמת אינו רע דהגוף שב למקומו ואינו מרגיש כלל והנפש תשוב למקומה וע' בד"ה א' י"ז דגבי אסא כתיב ששרפו אותו שריפה גדולה משום שהיה צדיק וביהורם כתיב ולא שרפו עמו אותו כשריפת המלכים משום שהיה רשע והיה קשה לו השריפה ובאמת מב"ד הכשרים חנטו אותם כמשפט והרשעים באמת הי' רק לכבוד והיה קשה להם אבל עשו אותו לכבוד החיים ודו"ק:
שם ס"ב או שמוליכין אותו למקום קברות אבותיו. ע' ד"מ שכ' שכן משמע בא"ז ולפענ"ד ש"ס ערוך הוא בנזיר דף מ"ד ובאו והודיעו לאחר שלש שנים ופירש"י ששאלו אם מותר להוליכו לקברות אבותיו הרי מבואר דמותר והוגד לי בשם ביאורי הגרא"ו שציין מקורו במכות דף י"א דמוליכין אותו אצל קברי אבותיו אבל אין ראיה משם די"ל דשם גזירת הכתוב דישוב אל אחוזת אבותיו וגם י"ל דמיירי דלא נקבר עדיין אבל הך דנזיר דהי' לאחר ג' שנים ע"כ נקבר כבר ודו"ק:
שם ס"ד ואם יש ביניהם עפר ו' טפחים מותר. הב"י הקשה דבת"ה כ' ע"ז ודוקא בנוגעים אבל זה למעלה מזה אם יש עליו בקבר עליון ג' טפחים שרי ע"ש ובשכנה"ג כ' דכוונת הרמב"ן היא מלבד השלש' טפחים שבקבר התחתון והוה ביחד ששה וכמ"ש בת"ה שצריך שיהי' בין קבר לקבר ששה שלשה לתפיסה של זה ושלשה לזה וכמ"ש ב"י בשמו בסי' שס"ג ובאמת שזה דחוק אבל לולא דמסתפנא הייתי אומר דבדקדוק גדול נקט הרמב"ן רק שלשה טפחים בלבד דהנה הטעם דשלשה לזה ושלשה לזה נרא' דיצא להם מהא דאמרו נוטלו עד מקום תפיסתו ומפרש בנזיר דף ס"ה דחופר מקום שיש קרקע בתולה שלשה טפחים דזה הכל רקב המת ע"ש ולפ"ז שפיר הצריכו להפסיק בין קבר לקבר שלשה לזה ושלשה לזה דכל ג' עוד הם רקב של עצמות הלז ורק בעצמות הלז ולכך כשמפסיק ששה הרי אינו נוגע זה עם זה. והנה זה מן הצדדים אבל אם משכיב מת ע"ג מת א"כ המת האחרון אין לו רקב למעלה דאינו נתפזר למעלה רק למטה ולצדדים ולכך כל שהעליון מפסיק שלשה דזה רקבו שנתפזר למטה די ולכך די בשלשה וז"ב לדעתי. אבל מה אעשה שבש"ע סתם להיפך שכאן ביאר בהדיא ששה טפחים ואילו במן הצדדים כ' בס"ב שדופן הקבר מפסיק ביניהן וניהו דגם כוונתו לששה טפחים וכמ"ש בשו"ת אא"ז הח"ץ סי' קמ"ט אבל סתם הדברים במקום שיש לטעות וכאן כ' בהדיא ששה טפחים וע"כ הדבר צ"ע:
שוב ראיתי שמ"ש לעיל דשיעור תפיסה היא ג' טפחים אמת שכן כ' רשב"ם בב"ב דף ק"א ע"ב דשיעור תפיסה הוא ג' טפחים בקרקע בתולה והביא כן משמא דגמרא נזיר דף ס"ה אבל באמת בנזיר הגירסא לפנינו ג' אצבעות ולפ"ז אין מקום למ"ש למעלה ודברי רשב"ם צ"ע וע' ברמב"ם פ"ט מטומאת המת ה"ג:
אחר שנים רבות האיר ד' עיני ומצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קי"ט דמן קבר לקבר מן הצד צריך ששה טפחים אבל בין קבר עליון לקבר תחתון סגי בשלשה טפחים ובזה מיישב שם מה דבמס' שמחות שם מבואר דתפיסת הקבר הוא ג"ט ובב"ב שם מבואר ששה טפחים וכ' דבש"ס דילן מיירי בין קבר לקבר מן הצד ובמס' שמחות מיירי בין קבר עליון לקבר תחתון ועכ"פ מבואר כמ"ש הרמב"ן בתה"א דבין קבר עליון לתחתון סגי בג' טפחים דלא כמו שהגיה בשכנה"ג ועכ"פ צדקו דברי זקני הח"ץ ז"ל הנ"ל דכיון דבש"ע ביאר דבין קבר עליון לתחתון צריך ג' טפחים א"כ ודאי דמ"ש בס"ב ודאי דדופן הקבר הוא ששה טפחים וע' בחיי אדם הלכות אבלות מצבת משה ס"ק יו"ד וע' בשבות יעקב ח"ב סי' צ"ה דעכשיו שאין לנו קרקעות והארץ אינה רחבת ידים לפנינו א"צ להרחיק כ"כ ודי לנו במקום מצומצם והביא דברי הט"ז סי' שס"ד ע"ש ולא ביאר כמה הצמצום: