דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות קריעה · סימן שנט
ס"ב יש למנוע לצאת נשים לבה"ק אחר המטה. עש"ד סק"ב מ"ש בזה ואעתיק כאן מ"ש בגליון הש"ד שלי בזה"ל כפי הנרא' קשיא ליה להש"ך דהרי בס"א מבואר דיש חלוקי מקומות אם יוצאות לפני המטה או לאחר המטה וע"ז מחלק הש"ך מאימתי דמותרין לצאת אבל בבה"ק אחר המטה היא דיש למנוע מחשש סכנה וז"פ ובזה מיושב היטב מה דק"ל להרב בית יעקב סי' ע"ב על הך דינא דש"ע מהא דאמרו בסנהדרין דף כ' דמקום שנהגו לצאת לפני המטה ע"ש. ובאמת שזה הוא מה דמבואר כאן ס"א אבל ל"ק דשם לא מיירי בבה"ק רק בעיר אבל בבה"ק יש חשש ועיין בברכות דף נ"א ג' דברים סח לי מלאך המות ואחד מהם אל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת ע"ש והבית יעקב לא נזכר מזה וע' בד"מ מ"ש בשם ריב"א שתמה על מנהג שלנו שהנשים יוצאות אח"כ ובחזירתן הולכות הם תחלה ואח"כ אנשים ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דהזהירו שלא יעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת לכך הם מקדימין תחלה וז"ב ליישב מנהגן של ישראל ועיין בשו"ת בית יעקב שם שכ' דמה"מ אינו שולט רק באותם שמתו על מטתם ולא באותם שנהרגים ולכך מביאין עגלה ערופה שזה פיוס למלאך המות שלא נהרג על ידו יעו"ש וקשה דא"כ מה מקשה ר"י לעולם נשים לפני המטה שהרי מצינו לדוד המלך שיצא אחרי המטה ומה ראיה דהא יש לומר דלכך לאחר המטה כדי שלא יעמדו האנשים בפני הנשים וכמו שהזהיר מלאך המות בשעה שחוזרות ה"ה בשעה שיוצאות ולפ"ז שם בדוד שיצא אחרי מטת אבנר שנהרג ולא הי' מחמת מלאך המות א"כ היו יכולין נשים להיות לפני המטה ולכך הי' דוד לאחר המטה והיא קושיא נפלא'. אבל באמת בירושלמי אמרו הטעם כדי שלא יביטו האנשים בנשים וא"כ לעולם מסתבר שיהיו אחר המטה ור"י ס"ל הטעם דנשים לפני המטה מפני שהם גרמו מיתה בעולם ובאמת צריך להבין גם לר"י אמאי לא חשו להרהור וצ"ל דס"ל כמ"ש התוס' דבשעת מיתה ל"ש חשש יצרא. ובאמת שבזה נחלקו אבא שאול ורבנן בקידושין דף פר אי בשעת אנינות יצרא תביר וע"ש ברש"י ותוס' ואנן קי"ל דגם בשעת אנינות יש חשש כדקיי"ל בסי' שנ"ג ס"ד ולכך הנשים לעולם אחר המטה וכמנהגינו:
ובגוף דברי הבית יעקב הנ"ל מ"ש בשם הזהר דהנהרגים אינם ע"י מלאך המות לפענ"ד ש"ס ערוך הוא בערכין דף ז' ע"א והא קיי"ל דולר מיית ברישא וכו' ה"מ לגבי מיתה איידי דולד זוטרא חיותי' עיילא טפה דמלאך המות קמחתך להו לסימנים אבל נהרגה היא מייתא ברישא ע"ש הרי דהנהרגין אין טפה דמלאך המות שולט בהן כלל ודו"ק. שוב ראיתי דיש לדחות דבאמת יש לומר דבגמר המיתה המלאך המות עושה שלו רק שבצירוף ההריג' הוא וא"כ היא נהרג' ברישא ותדע דאל"כ הי' לו לש"ס לומר בהדיא דבנהרג' לא שייך טפה דמלאך המות כלל. ואחר זמן רב ראיתי בחידושי תורת חיים לסנהדרין דף קי"ב בהא דאמרו שם מתו דתהני בה שחיטה לטהר' מידי נבילה שכ' בהדיא שאפילו מי שאינו מת מיתת עצמו אלא נהרג ע"י אחרים הן אדם הן בהמה יש לו למה"מ חלק באותה מיתה דגמר המית' נעשה על ידו ע"ש הרי דכ' להדיא שלא כהזהר ואולי גם הזהר כוון דעיקר המית' לא בא על ידו ולכך נותנין לו עגלה ערופ' ולפמ"ש הת"ח שם יש להמתיק הדבר דאם היו שוחטין הי' נטהר על ידו אבל כשנערף יש לו למה"מ חלק בזה ויש לי להאריך בזה אלא שאין לי עסק בנסתרות ועיין מדרש רבה פ' בראשית ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחל' לפי שגרמו מיתה לעולם לפיכך הן יוצאות תחלה שנאמר ואחריו כל אדם ימשוך ע"ש בפרש' י"ז בסופו וברש"י שם וביפ"ת מ"ש בזה:
והנה בהא דאמרו בסנהדרין דמקום שנהגו לצאת לפני המטה יוצאות ראיתי בחידושי חמרא וחיי להרב בעל כנה"ג על מס' סנהדרין שהביא משם תוספי הרא"ש ז"ל וכן העתיק שם בסופו בחמר חורין עתיק שהקש' הא אסור להסתכל בנשים וכ' כיון דשעת צערא הוא ל"ח ע"ש ולפענ"ד צ"ע דהא בקידושין דף פ' ע"ב אמרו אפילו תימא אבא שאול בשעת אנינות תביר יצריה ורבנן ס"ל כר"י וכו' אפילו בשעת אנינותו של אדם יצרו מתגבר עליו וכן קי"ל כרבנן כמבואר בטוש"ע לעיל סי' שנ"ג סעיף ד' וא"כ מה שם דהיא גופה אוננת ואפ"ה חיישינן לתגבורת היצר וכהך מעשה דהאי אתתא דמביא הש"ס ומעש' רב מכ"ש באנינות דאחרים דודאי חיישינן לתגבורת היצר וכבר אמרו בסוכה דף נ"ב בהא דנספדו משפחות משפחות לבד דמה בשעת ההספד כך ע"ש וע"כ דברי תוספי הרא"ש צ"ע וכ"כ לעיל שגם בתוס' שלנו כ"כ וגם עליהם קשה מש"ס קידושין הנ"ל וצ"ע: