דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות קריעה · סימן שנח
ס"ג במקום שיש כתפיים מיוחדים כ' הט"ז נ"ל שלא יפה עושים באיזה קהלות שעושין להם חבורה של נושאי המטה ואין מניחין אחרים לכנס דא"כ היו צריכין לילך יחף והם אין עושין כן וראיתי להש"ך בנקה"כ שהשיב דהירושלמי מיירי שאין שום אחר לשאת אבל בזמנינו אם אירע אונס יש אחרים מוכנים לעשות המצוה ועוד דדוק' בסנדל אסר הירושלמי דשייך חשש דלמא מפסק אבל לא במנעל דמהדק יותר וכמבואר בסי' ש"א ס"ד וא"כ בזמן הזה מותר עכ"ל ולפענ"ד שני הטעמים אינם דמ"ש דיש אנשים מוכנים פשיט' דגם בזמן הש"ס היו אנשים מוכנים לעשות המצוה רק דאנשי החבורה לא היו מניחין לאדם שלא מבני חבורתם להתעסק במת וכבר הי' מעשה במות הגאון בעל עוללות אפרים ז"ל שרצו תלמידיו לטפל בו והחבור' אמרו שלהם יאתה הדבר מאחר שמתעסקין במצוה זאת וזכו בדין לפני הגאון השל"ה כמ"ש האחרונים ומ"ש בפן השני דדוקא סנדל אסרו במחכ"ת שם לענין שבת שאני דמעשה שהי' הי' בסנדל כדאמרו בשבת דף ס"א ולכך לא גזרו במנעל אבל בלא"ה אין חילוק וגם במנעל שייך הגזיר' וראיה ברורה מהא דאמרו בסוטה דף מ' דהכהנים לא ילכו לדוכן בסנדליהם ומפרשי דלמא מפסקו והרי קי"ל דבזמן הזה אין הכהנים הולכין במנעליהם כמבואר סי' קכ"ח ס"ד הרי דאין חילוק בין סנדל למנעל וע"כ דברי הט"ז נכונים לפענ"ד. ומן האמור נראה ראיה ברורה לע"ש הרמב"ם פ"ד מאבל ה"א שחשב בתוך המ"ע של דבריהם לשאת על הכתף ומכאן ראיה ברורה דאל"כ למה חששו שלא יפסקו סנדליהם והוא מהירושלמי ולא תקנו שישאו אותו בסוסים ברכב ופרשים ולא חיישינן כלל והט"ז והש"ך תרדו את כל החרדה הזאת וע"כ שכן המצוה לשאת על הכתף ובשנת תד"ר עת התפקרו כת הרשע שרוצים לעשו' חדשות ולשאת בעגלה ב"ק בראד עמד הגאון הצדיק מוהרש"ק נ"י ראב"ד מט ומ"ץ ד"ק וחגר בעוז מתניו לבלתי התנהג במנהג זה וכ' לנו שהראו לו דברי הר"י אבן שועיב פ' ויחי שכ' בשם הרמב"ן שיש ללמוד עשרה דברים וחשב שם ומנה שם שלא לישא בבהמות כ"א על כתף כמ"ש וישאו אותו בניו כי הנצרך לכך הוא עונש דכתיב ומעת אשר סר אמציה מאחרי ד' ויקשרו עליו קשר וגו' וישאו אותו על סוסים הרי שמצוה לשאת על הכתף. ובזה עמדתי על לשון רבינו הרמב"ם פ"ד מאבל ה"ב שכ' שאסור לקבור בתכריכין של משי ובגדים המוזהבים וכו' אפי' לנשיא שבישראל שזהו גסות הרוח והשחתה ומעש' עכו"ם וסובלין אותו על הכתף עד ביה"ק ותמה הגאון מוהרש"ק נ"י דמה ענין הסניכו' זה לזה ולפמ"ש א"ש דהנה באמת לא נודע מקורו שאסור לעשות בגדי משי ועמ"ש הכ"מ ולפמ"ש יש לומר דהרי הרמב"ן חשב שם שגם התכריכין לא יהיו יקרים בדמים ויהיו מפשתן לבן וכן צוו גדולי חכמים ונשיאי ישראל לעשות כן. וכפי הנרא' גם זה קבלו מיעקב שלא נקבר רק בבגדי פשתן אף שהיו נשיא ישראל ואבי המלך ואף שלא סכר בפירוש ביעקב אם נקבר בב"פ ולא במשי מ"מ בלי ספק כך קבלו חז"ל מיעקב והרמב"ן למדו מיעקב ולפ"ז גם בדינו ז"ל הוציא מזה שלא יעשו בגדי משי ולכך סמך גם הא דנושאין אותו על הכתף עד בה"ק והיינו שגם זה נלמד מיעקב וכמ"ש ואף למאן דלא דריש בכל התור' סמוכין במשנ' תורה דריש שכן דרכו ז"ל לסמוך הלכה להלכ' ולזה כ' בהלכ' ג' הדין דנושאי המטה אסורין בסנדל שזה ג"כ ראיה שהעצו' דוקא שיהיו נושאין ולא בסוסים וכמ"ש. הן אמת דיש לתמוה על דברי הרמב"ן שלמד אבילות מדכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים ובירושלמי מ"ק פ"ג ה"ח אמר וכי למדין מקודם מתן תורה וכן הוא במדרש רבה פ' ויחי ולמד מקרא אחרינא ועיין ביפ"ת שם וכן כ' הרמב"ם פ"א מאבל ה"א וז"ל אבל שבעה ימים אינם מן התור' אעפ"י שנאמר בתור' ויעש לאביו אבל שבעת ימים ניתנה תורה ונתחדש' הלכה ומשה רבינו תיקן להם וכו' והכ"מ לא ציין מקורו והוא בירושלמי שם ומ"ש משה רבינו תיקן הוא בפ"א מכתובות ה"א בירושלמי והק"ע שם הקשה שם ונעלם ממנו דברי הרמב"ם הנ"ל עכ"פ מבואר דאין למדין ממנו וגם מ"ש שם הרמב"ן דמצוה לקיים דברי המת נלמד מדכתיב ויעשו לו בניו כאשר צום צ"ע דהא ר"ת מחלק בין אם הושלש מתחל' לשם כך וכדומה מהחילוקים ואולי הרמב"ן לשיטתו דס"ל דאין חילוק בין מוציא מרשותו או לא רק במצווה ליורשיו אמרינן מצוה לקיים דברי המת דיליף לה מקרא הלז דויעשו לבניו כאשר צום וצ"ע ברמב"ם דלא מייתי הדין דמצוה לקיים דברי המת ולא ביאר מהיכן נלמד ועיין בגיטין דף ט"ו דאמרינן הא מלקדה"מ ורשם העין משפט הטוש"ע סי' רנ"ז ס"ב ולא הביא מדברי הרמב"ם וצ"ע עכ"פ דברי הרמב"ן צ"ע אבל ראיית הרמב"ן מאמציה ראויה למי שאמר' דמשמע במלכים ב' י"ד ובדברי הימים ב' כ"ה שזה הי' לעונש מה שנסאוהו בסוסים וחכם אחד שאלני בהא דאמרו במ"ק דף כ"ו ע"ב כי מטו גמלי אגשרא ופירש"י שנשאו המטות הרי שהוליכו בסוסים וחמורים ואפשר דשם הי' מהלך רב מבבל לא' ישראל ולא אפשר להוליכו על הכתף ושאני יעקב אבינו דהי' אבי המלך וכבוד גדול עשו לו ונשאו אותו על המטה על הכתף כל הדרך ודו"ק וע' בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג. שוב מצאתי בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קס"ח בענין מצוה לקיים דברי המת והוא לא ראה דברי הרמב"ן הנ"ל ואני זכיתי לכוין למה שהער' בשו"ת שבות יעקב שם יעו"ש ודו"ק: