אור ברסלב
דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב הלכות כלאי בגדים › סימן ש

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות כלאי בגדים · סימן ש

סימן רצט

ס"ב אלא בשתי תכיפות. עט"ז ס"ק ד' מה שחולק בזה בין כלאים לציצית ע"ש ובדגול מרבבה הקשה דא"כ היאך אמרו במנחות דף ל"ט ש"מ קשר עליון דאורייתא ומה קושיא דלמא בציצית אף תכיפה אחת חיבור ע"ש ול"ק לפענ"ד דזה ידענו מצד הסברא דתכיפ' אחת לא מקרי חיבור כלל ולא אמרו דתנן התוכף רק התוכף תכיפה אחת אינו חיבור והיינו מצד הסברא ומ"ש הדג"מ בזה ליישב קושית הט"ז דע"י הגדיל מחובר לא ידעתי א"כ גם לדבריו יקשה היאך מוכח דקשר עליון דאוריית' דלמא משום הגדיל וצ"ע:

והנה ביום אי ר"ח תמוז שנת תרכ"ח הגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י שכתב בדברי התוס' במנחות דף מ"ם במ"ש בד"ה סדין וז"ל א"כ לאשמעינן קשר דלעיל לא ידעינן אלא מדאשתרי כלאים בציצית וז"ל המפרשים לא מצאו חזון לבאר דבריהם עי' מהרש"א וצ"ק והוא פשוט מאד שהם שני תיבות לא שמעינן ור"ל כיון דב"ש לא דרשי האי סמוכין ורק מסברא דעשה דוחה ל"ת א"כ לא מוכח דקשר עליון דאוריי' וא"כ אף דמדרבנן צ"ל קשר מ"מ בסדין אסור לעשות וזה פלוגתת ב"ש וב"ה ודו"ק עכ"ל הזהב ובאמת שבזה הי' מקום ליישב דברי הש"ס בסנהדרין דף פ"ח ע"ב אי ס"ל דקשר העליון לאו דאורייתא האי לחודא קאי והאי לחודא קאי ואי ס"ל דקשר העליון דאורייתא ופירש"י דפלוגתא היא במנחות והתוס' השיגו עליו דליתא דהא מסיק שם דקשר העליון דאורייתא ולפי דבריו פלוגתא מפורשת היא דלב"ש לא שמענו קשר עליון כלל ובאמת שהתוס' לשיטתייהו דכתבו במנחות דף ל"ט וכן בדף מ"ם דמגדיל שמענו קשר עליון וא"כ שוב א"א לומר דלב"ש ל"ש קשר ומיהו לפמ"ש התוס' במנחות דף ל"ט דתלוי בפלוגתא אי גדיל לאו פתיל וא"כ שפיר יש לומר דפליגי בזה ודו"ק. הן אמת דלפמ"ש רש"י דהא דאמרו קשר עליון דאורייתא היינו הל"מ א"כ כבר נודע מ"ש הרמב"ם דבהל"מ ל"ש מחלוקת. הן אמת דהך כללא לאו דוקא וכבר הרחיב הדיבור בזה בשו"ת חוות יאיר סי' רצ"ב בכלל הזה ואינו לפני לעיין. ובאמת צ"ב גוף הענין דאמרו דע"כ קשר עליון דאורייתא דאי ס"ד דרבנן כלאים בציצית דשרי רחמנא היכי משכחת לה ומאי קושיא ניהו דתכיפה אחת אינה חיבור הא אם צריך קשר שוב מיגו דהוה קשר לענין ציצית הוה קשר לענין שבת כמ"ש בהגמ"ר בחולין פ"ק לענין קשר של תפילין אך ז"א דכיון דמן התורה לא הוה קשר שוב יקשה למאי הלכתא שרי רחמנא כלאים בציצית הא מה"ת לא צריך להקשר וז"פ. אך עדיין קשה דעכ"פ התכיפה בלי קשר הוה חיבור כיון דחשוב חיבור לענין ציצית. אמנם באמת זה אינו דלענין ציצית אם לא צריך קשר שוב אינו נקרא באמת חיבור ואינו רק תחיבה שצריך שיהי' הציצית נתחבים בתוך הטלית אבל אינו נקרא חיבור וז"ב כשמש ובזה הן נסתר דברי הדגול מרבבה הנ"ל דע"כ דאינו חשוב חיבור כלל בתכיפה אחת דאם נימא דהוה חיבור רק דגבי כלאים לא מקרי חיבור א"כ שוב עכ"פ החיבור של הציצית עושה חיבור וכעין שכתב הגהמ"ר לענין קשר גם מ"ש לענין גדיל ע' בתוס' במנחות דף ל"ט ובחידושי הר"ן על סנהדרין דף פ"ח שם ודו"ק היטב:

והנה בשנת תרי"ז עש"ק מטות מסעי באו אלי העושי טליתי' יעריסלאב לאשר זה רבות בשנים אשר נתנו הרבנים והצדיקים עידיהן על בני מו"ה יוסף ליפשיטץ נ"י כי הוא יכול להכשיר הטליתים ע"י מים מסוגלים שיש לו והם בחנו וראו כי המים המסוגלים הלז אם יונח חוט פשתן בתוך הטלית אם יכובס במים המסוגלים יהי' לאפר מקלה ועי"ז היו טליתים שלו נמכרים ביוקר מטליתים אחרים והנה הם צעקו כי הוא ג"כ אינו מכשיר והזמינו אותו לדין לפני. והנה מלבד שהעיד עליו ע"א בפניו ששלח לו הרב מרידניק טלית להכשירו והוא כ' שהכשירו ואח"כ נמצא בו פשתן תפור אף גם שזה לערך שמנה שנים שאינו מכשיר שום טלית כי ההוצא' מרובה ואין עולה לו בעד טרחתו וכדומה. והנה פסקתי שיהי' נדפס שנית שכל הטליתים שוה וגם רי"ל הנ"ל אינו מכשיר הטליתים אמנם אם ירצה איש להכשיר טליתים יוכל לקנות ולהכשיר אצלו אך בזאת יאות כשיראה לפני אם אמת הדבר שהמים מסוגלים לזה והנה הראה לפני טלית אחד שהניח במים והנה ראיתי כי אח"כ כשהוציאו החוטים אמת שנתקלקל ולא הוציאו כלו רק מקצת מקצת אבל אותו מקצת הי' צורת חוט עליו רק כשנמלל ביד הי' כעשה כקמח וע"ז אמרתי דיש לעיין בזה אם בכה"ג שכעת צורת חוט עליו אי נימא כיון דכשנמלל נעשה כקמח אין שם חוט עליו או לא. והנה בתחל' רציתי לומר דהדבר דומה למטלית המהוהא המוזכר בפ"ט מטהרות ובנדה ד' ודף כ"ו דטהור ופירש"י בלוי ונרקב אך יש לומר דשם בלוי ונרקב וכאן אפשר דלא מקרי בלוי. אמנם יש ראיה ממה דאמרו א"ב דאפרוך אפרוכי ואח"כ מוקי באקמח ונעשה עפר וביאר הכ"מ פ"ג מטומאת המת הלכה יו"ד דכל שראוי לפרך דהיינו שיבש כ"כ עד שאם הי' נפרך הי' נעשה כקמח טהור כר"י ודלא כר"ל וא"כ גם כאן כל שאילו נמלל הי' נעשה כקמח הוא טהור ואינו נקרא חוט. אמנם ביבמות דף ק"ד מבואר להיפך לענין ט"צ דאפילו בשעת שריפה קרוי בגד ופריך ולגמור מינה ומשני איסור מטומאה לא ילפינן והיינו דשאני טומאה דחידוש הוא כמ"ש רש"י וא"כ ה"ה להיפך אין ראיה מטומאה לאיסור ובפרט בכלאים שבכ"ש אסור והרי יש כאן עכ"פ מקצת חוט ומה בכך כשנמלל נעשה כקמח סוף סוף כעת צורת חוט עליו וע' שו"ת אח"ז שער אפרים סי' א' וסי' ל"ח לענין כתותי מכתת שיעוריה ולענין אם יש חילוק בין איסור לטומאה ע"ש בהנ"ל סי' כ"א ובהגהת בנו הרב ז"ל וע"כ צ"ע בזה. והנה אמר לי רי"ל הנ"ל שינסה עוד ויעשה בכיבוס במים המסוגלים וירבה במים ויראה כי החוט נשרף והתנצל כי מתיירא שלא יתקלקל הטלית ע"כ מיעט במים כי צריך דקדוק גדול לשער כמה מים יתן וע"ז אמרתי דע"ז שוב שייך לומר החשש דלמא חייס עלייהו כדחיישי' באו"ח סי' תנ"א דחיישי' דלמא חייס ופקע וע' כ"מ פ"ב מט"א הלכה ח"י דיבש כחרס נלמד מנדה דף נ"ה ובשו"ת נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו תמה עליו דיבש כחרס לא הגיע לשיעור נפרך וטמא במת ומהיכן הוציא דיבש כחרס טהור מט"א והיא תימה גדולה ולפענ"ד להמליץ בעד הכ"מ דלענין ט"א הכל תלוי אם יש בו לחלוחית קצת וראוי עוד להנות ממנו קצת לכך כל שיבש כחרס ואין בו לחלוחית אף שלא נפרך מ"מ יצא עידי ט"א אבל לענין בשר המת דעיקר תלוי אם הוא שלם וכל שלא הגיע לשיעור נפרך עדן בשלימותו וגם אבר שאין בו לחלוחית כל שהוא עצם אדם מטמא וז"ב ודו"ק:

והנה לכאורה מלשון הילקוט בראשית רמז ל"ה ואפי' היא מרוקבת לא יעלה עליך ומזה הביא הלק"ט ראיה לענין ניירות וכמ"ש לקמן ועכ"פ מבואר דאף מרוקבת אסור וכמ"ש בזית רענן ומ"ש לפנינו מרוקמת צ"ע. ולפענ"ד יש לקיים הגירס' מרוקמת שיש הבדל בין רוקם לאורג כדאמרו ביומא דף ע"ב מעשה רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד חושב מעשה אורג וע' ברש"י וברמב"ם פ"ח מכלי המקדש הט"ו ובמלמ"ל שם והנה כאן אמר תחלה שלא יתערבו אפי' באריגת בגד ואח"כ קאמר ואפי' מרוקמת שאינו כ"כ חיבור כמו אריגה ואפ"ה אסור כנלפענ"ד ברור ודברי הלק"ט וגם זית רענן תמוהים:

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה