אור ברסלב

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות חלה · סימן שכז

סימן שכו

ס"א ודוקא באומר וכו' אבל המפריש קמח ואומר כשתעש' עיסה יחול עליה שם חלה דבריו קיימים כ"כ הסמ"ג והטור בשם הר"א ממיץ ומטעם דקיי"ל כראב"י בקידושין דף ס"ג דאם אמר פירות אלו תלושין יהי' תרומ' על פירות ערוגה זו מחוברת לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימים ע"ש. ובאמת שמדברי התוס' בנזיר דף י"ב ד"ה מ"ט לא נרא' כן שהרי הקשו דמעשים בכל יום שאשה אומרת לחברתה לושי לי קמח והפרישי חלה בעבורי וכן התלמידים של בי רב עושין כן והיאך מצי משוי שליח הא בעת השליחות לא היה בידה להפריש חלה דאין מפרישין חלה מקמח וכתבו בשם ר"ת דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח לכשיהא נילוש והדבר שבידה קיימים דאין זה דבר שלבל"ע והביאו הך דראב"י ומדלא כתבו ליישב בפשיטות דלכך יכולין לעשות שליח דהרי בידה לומר לכשיהיה נילוש יהיה חלה וא"כ ממילא יכולה לעשות שליחות וכמ"ש בסה"ת הובא בב"י כאן שמטעם זה יכול' לעשות שליח ע"ש. אמנם נרא' דסברת התוס' היא דענין שליחות ל"ש רק בדבר שבידו לעשות כעת בעשייה ולא במה שבידו לומר כעת דסוף סוף עכ"פ לאו מידי דעשייה היא כעת ורק מידי דאמיר' כעת שיחול לכשיהיה חלה אבל מ"מ הוה מלתא דל"מ עביד השתא ולא חל השליחות. שבתי וראיתי שבזה מיושבין דברי התוס' שם שכתבו אח"כ דמ"מ בהאי טעמא לחודא לא סגי לן למימר דמצי למעבד שליח כיון דבידה ללוש ולגלגל מדאמר פרק ר"ג האומר לחבירו כתוב גט לארוסתי וכו' ה"נ כיון דהשתא אין בידו להפריש אין קרוי בידו מה שבידו לגלגל וללוש לענין שיכול לעשות שליח כיון דמחוסר לישה וגלגול ע"ש ודבריהם סתומים וחתומים דמה כוונתם בזה שיהיה מצי משוי שליח כל שבידו לעשות עד שהוצרכו להביא ראיה מיבמות דף כ"ג וע' בא"מ סי' ל"ה שהתעורר כמה קושיות בדבריהם ואין כעת לפני. אך לפענ"ד כוונת דבריהם היא כן דכיון דיכול להפריש הקמח ולומר לכשתעש' עיסה יחול עליה שם חלה וא"כ נימא דמקרי מצי עביד השתא ויכול לעשות שליח ולא נצטרך שתביא עיסה אחרת וע"ז כתבו דזה לא מקרי מצי עביד דאין בו מעש' רק אמירה בעלמא וזה לא מקרי עצי עביד וע"ז הביאו ראיה מהא דאבעיא שם ביבמות יבמתו מאי והרי בידו לכנסה ולגרש' וא"כ שוב יוכל לומר שיחול הגט לכשיכנסנה כמו בארוסתו וע"כ דכיון דכעת כל שלא כנסה אין בידו מידי דעשיי' רק אמיר' בעלמא לא מקרי בידו להיות יכול לעשות שליח וה"ה בזה וז"ב בכוונת דבריהם. ויש להמתיק הדברים לפמ"ש במק"א ליישב דברי המהרי"ט חלק חו"מ סי' קכ"ז שכתב דמילי לא ממסרי לשליח ולכך א"י לומר לשליח שיקדש עבורו ותמה עליו במחנה אפרים סי' ז' בהלכות שלוחין וכן כל הבא בתוכו יתמה דמילי לא ממסרי לשליח היינו השליח השני אבל בשליחות הראשון ודאי מילי ממסרן לשליח וכתבתי דכוונת המהרי"ט הוא דכמו דמילי לא ממסרי לשליח השני הוא משום דבשלמא הראשון שלחוהו לעשות מעשה אבל השליח הראשון מוסר לשני רק מילי בעלמא והמעש' כבר נעש' רק שחסר אמיר' וכמו כן בשליחות הראשונ' כל שלא צוהו לעשות מעשה רק אמירה בעלמא הוה כמו מילי ולא ממסרן לשליח והארכתי בזה. ולפ"ז גם כאן בשלמא אם בידה לעשות מעשה א"כ לא הוה מילי אבל כאן אף שיכול לומר לכשיהי' נעשה עיסה אבל כעת אין בידו רק אמיר' בעלמא ומילי לא ממסרי לשליח. וזה נרא' לי הכוונ' במה דאמרו כל מלתא דל"מ עביד לא מצי משוי שליח והיינו משום דהוה רק מילי בעלמא ולא ממסרן לשליח וע' שו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' קכ"ג שדחה דברי התוס' וכתב דיכול לעשות שליח להפריש חלה אף שאין בידו דמה שאמרנו כל מלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח היינו דאינו עושה שליח אבל לא שיהא רשאי לעשות שליח ע"ש שהאריך והנך רואה איך כל הגדולים טרחו בהך דחלה ונרא' מדבריהם דבאמת ל"מ משוי שליח ולפמ"ש הדברים נכונים בטעמם ועכ"פ יהי' איך שיהי' בדברי התוס' מבואר שלא כמ"ש הסה"ת דיכול לעשות שליח משום דבידו לעשות חלה לכשיהי' עיסה והתוס' לא באו ע"ז רק מטעם שיכולין להביא עיסה ומהתימ' על הב"י איך לא הביא דברי התוס' וגם לבאר דיש פלוגתא ביניהם. הן אמת שמה שכתב הב"י בשם סה"ת לא ראיתי כעת בהחפזי בהלכות חלה שלו רק בפסקיו שלו בראש הספר סי' כ"ג ראיתי שם זאת וצ"ע ועיין בסמ"ג עשין קל"ד שכתב דיכול לעשות שליח להפריש כל הפירות שיוציא השדה לעולם משום דבידו לזכות לו השדה ולהקנו' לו פירותיו והדברים תמוהים דמ"מ לא מצי עביד כעת ול"מ משוי שליח ומצאתי במלמ"ל פ"ד מתרומות שהביא דבריו וכתב שתמוהין הם ולא כתב טעמו ואולי כוונתו למ"ש ודו"ק:

והנה בהא דאמרו גזל ביד הכהן הקשה הש"ס בקידושין למה לא נימא דאדם יודע שאין מפרישין חלה קמח וגמר ונתן לשם מתנה ומשני דלמא אתי מיני' חורבא וכו' אדם יודע כו' ולא יודע כו' והקש' המהר"ם לובלין למה לא משני דאדם א"י שפיר בזה ולכך לא גמר ונתן לשם מתנה ול"ל לשנויי דלמא נפיק מני' חורבא. ולפענ"ד ל"ק דהנה גם אם נימא דספיק' הוא אם נתן לשם חלה או לשם מתנה הו"ל ספיק' דממונ' ולקול' אבל השתא דחידש הש"ס דנפיק מינ' חורב' א"כ הו"ל ג"כ ספק איסור וכל שפתיך גם ספק איסור אזלי' להחמיר אף דלענין ממון ספיק' לקול' וכעין זה כתב הש"ך בסוף הלכות ריבית ע"ש. ובזה י"ל דלכך בל"ק אמרו דהחשש הוא אצל הכהן ולא אצל הבעלים ועיין בתו"י שם משום דאל"כ הו"ל הספק איסור לגבי הבעלים ומה לו לכהן בזה הא לגבי' הו"ל ספק ממון ולקולא ולכך הוכרח הש"ס לומר דהספק אצל הכהן ול"ב ס"ל דכל שיש חשש איסור תו לא הקלו חז"ל לגבי ממון וז"ב ועוד י"ל דכיון דיש חשש איסור שוב לא ניחא ליה לכהן לקנות כדאמרו בב"מ דף ק"ב איסורא לא ניחא ליה דלקני וכאן יש חורבה חשש איסור ולא ניחא ליה דלקני אף דגמר ליתן לשם מתנה אבל הוא לא רצה לקנות ואף שלל"ב האיסור אצל הבעלים מ"מ לא ניחא להכהן דלתעביד איסור על ידו וגם זה נכון. והנה בגוף הדין נ"ל דעכ"פ שאלה הי' מועיל וא"ל כיון דבא ליד כהן ל"מ שאלה דז"א כיון דהוה גזל ביד כהן שוב ל"מ ברשותו של כהן ובפרט לפמ"ש הנוב"י בטעם דביד כהן לא מצי לשאל דא"י להוציא מספק וכאן כיון דלהכהן ודאי אין נ"מ דהוה גזל בידו שוב יכול לשאול ולפמ"ש בסי' שכ"ג בזה גופא יכול לשאול דאילו ידע דהוה גזל ביד כהן לא הוה נתן לו. ואולי כאן דעיקר האיסור משום מראית עין גם שאלה ל"מ בזה אבל לא מסתבר לומר כן וצ"ע:

ודרך אגב אומר במה דהקש' אותי המופלג החריף מוה' יונה נצח נ"י נכד להגאון בעל הנצח ישראל ז"ל בהא דאמרו בפסחים דף נ"א חזינן אי רובא אורז אכלי לא ניכל זר באפייהו דלמא משתכח תורת חלה ואי רובא דגן אכלי ניכל' זר באפייהו דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור וע"ז הקש' המופלג הנ"ל דלמה לא אמר דאסור ברובא אורז אכלי משום דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור וע"ז אמר דהרי התוס' שם דהאי מחלקין בין דברים שנוהגים מחמת טעות דאז יכול להתיר אבל אם יו דעים רק שעושים מחמת חומרא אז אינו רשאי להתיר בפניהם ומעתה אם רובא אורז אכלי וא"כ יוכל להיות שיודעים באמת שאורז אינו דגן ולא חשו לדרי"ב דאמר אורז דגן הוא רק כדי שלא ישתכח תורת חלה מפרישין שוב אסור להתיר בפניהם אבל אם רובא דגן אכלי שוב יש לומר שעושים מחמת הטעות וטעות רשאי להתיר בפניהם ובאמת שדפח"ח אבל אכתי קשה דא"כ אמאי קאמר אי רובא דגן אכלי ניכל' זר באפייהו דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור והא בלא"ה מותר להתיר. אמנם לפענ"ד נראה דהנה גוף קושית התוס' מהא דהתיר רבי בית שאן על ידו נרא' לפענ"ד לחלק חילוק ברור דבאמת דבר שהחומרא לא יזיק ומכ"ש שאין בו מכשול אסור להתיר אבל שם דבית שאן הוא היתר משום דקדוש' ראשונ' לא קדשה והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית א"כ שוב ל"ש לומר דלא יהי' רשאי להתיר דהא הוא תועלת להתיר כדי שיסמכו עניים בלקט שכחה ופאה ובכה"ג מתירין ומעתה זה דקאמר הש"ס אם רובא אורז אכלי לא אכפת לן ואדרבא יש קצת תועלת שלא להתיר דלא לשתכח תורת חלה אבל כל דרובא דגן אכלי ויוכל לבא לידי מכשול דיבא להתיר להפריש מן החיוב על הפטור או להיפך ולכך אסור וז"ב:

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה